התנועה הציונית היא אחת התנועות הגדולות בהיסטוריה. מרגע הקמתה היא הובילה חזון מלא ושלם על איך תראה מדינת ישראל. היא דיברה על שיבת העם לארצו, ארץ ישראל, אך גם חזתה כיצד תראה החברה הישראל. הרצל וממשיכי דרכו שאפו תמיד לחברה שתישא בשורה חברתית אמתית. כזאת שבה אזרחים נהנים משירותים חברתיים מתקדמים ונגישים – חינוך, בריאות, רווחה, תחבורה. זאת הסיבה שבמגילת העצמאות, שניסחו חברי מועצת העם, הם דאגו להתוות את הדרך הזו לכתוב כי "מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה ותקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה".

הרצל וממשיכי דרכו שאפו תמיד לחברה שתישא בשורה חברתית אמתית. כזאת שבה אזרחים נהנים משירותים חברתיים מתקדמים ונגישים – חינוך, בריאות, רווחה, תחבורה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

במהלך השנים זנחה מדינת ישראל את החזון הזה בצידי הדרך. הסיכוי להגיע לדירה רק הולך ויורד ושוק השכירות נותר נטול כל רסן, יוקר המחייה ממשיך לזנק, ובעוד העולם כולו הולך ומעמיק את ההשקעה הממשלתית – כאן אצלנו מילים כמו גרעון עדיין מפחידות, והממשלות האחרונות המשיכו לתת לשוק להשתולל ולעשות את שלו.

בשנתיים האחרונות המצב הזה רק החמיר, כשמדינת ישראל התנהלה ללא תקציב מדינה ולא הייתה יכולה לקבל החלטות משמעותיות, כשברקע ארבע מערכות בחירות ומגפה עולמית. כזו שיצרה משבר כלכלי עולמי ורק הרחיבה והעמיקה את הפערים החברתיים.

שרי הממשלה וחברי הכנסת חייבים להסתכל לציבור כולו בעיניים ולהישיר מבט אל עומקו של המשבר החברתי והכלכלי במדינה. המשבר החברתי והכלכלי בו אנו מצויים ימשיך ללוות אותנו עוד שנים, ועלינו להיערך לכך בהתאם ולפעול באומץ.

הפתרון על השולחן והוא הגדלה משמעותית של תקציב המדינה. גם בנק ישראל מפציר במדינה ללכת על המתווה הזה, אך הוא דורש אומץ. הוא דורש להבין שהעולם סביבנו משתנה.

בימים אלה ישראל מתחילה לשנות כיוון. כנסת ישראל, באישורה את תקציב המדינה, מביאה לידי ביטוי את אחד מעקרונות הבסיס של הדמוקרטיה: אחריות המדינה על אזרחיה. לא רק בעצם קיומו של התקציב לאחר שנים של חוסר וודאות וקיפאון כלכלי, אלא בהישגים החברתיים-כלכליים הגלומים בו.

בתקציב יש לא מעט הישגים חברתיים: למשל בתקציב הבריאות, בקיצור תורנויות המתמחים, בתקציבי המשרד להגנת הסביבה, במשרד התחבורה, בהגדלת קצבאות הנכים ובתקציבים משמעותיים מאוד לחברה הערבית. אך למרות הישגים מרשימים אלו, עדיין מרחף סימן שאלה גדול מאחורי התקציב – האם זו התחלה מינימלית של תהליך חשוב או תנועה חד פעמית.

לצערנו הגדילה בתקציב המדינה לשנת 2021 היא צנועה וחלקית. רק מעט יותר מ-10 מיליארד, על אף שבנק ישראל המליץ על הגדלת תקציב של בערך פי 4 מזה. אפילו בארה"ב, בירת הקפיטליזם והשוק החופשי, עושים היום פניית פרסה בכל מה שנוגע למדיניות תקציבית. אישור התכנית הכלכלית של הממשל האמריקאי מגדיל את התקציב האמריקאי בלמעלה מ-2.5 טריליון דולר. ביחס דומה בישראל היינו עדים לגדילה של למעלה מ-160 מיליארד ₪.

בימים אלה ישראל מתחילה לשנות כיוון. כנסת ישראל, באישור תקציב המדינה, מבטאת את אחד מעקרונות הבסיס של הדמוקרטיה: אחריות המדינה על אזרחיה. לצערנו הגדילה בתקציב לשנת 2021 צנועה וחלקית

הממשלה הנוכחית הוכיחה אומץ רב רק בעצם הקמתה. היא העבירה לראשונה מזה שנים תקציב מדינה ועכשיו, דווקא אחרי התקציב הזה, יתחיל המבחן הכלכלי האמיתי שלה: האם היא תמשיך בקו הזה ותרחיב אותו או שתפחד. האם תצטרף לשינוי שקורה במדינות רבות בעולם לטובת כלל אזרחי המדינה או שרוחות השינוי יפסחו על ממשלת השינוי.

חגי מיורק הוא ראש המחלקה למעורבות חברתית ותיקון עולם בהסתדרות הציונית העולמית. חבר בתנועת הבוגרים של השומר הצעיר, מחנך ויזם חברתי. לחגי 20 שנות ניסיון בהקמה והובלה של תכניות לצדק חברתי ופרויקטים בקנה מידה לאומי בתחומי החינוך והחברה ובקידום של חיים משותפים וסיוע הומניטרי בארץ ובמזרח התיכון. הוא ממייסדי תנועת הבוגרים של השומר הצעיר במסגרתה הוקמו מסגרות חינוכיות וחברתיות נרחבות, כגון 15 קיבוצי מחנכים עירוניים ברחבי ישראל, מסלול אקדמי בו הוכשרו מאות סטודנטים יהודים וערבים, בתים לנוער מודר ועסקים חברתיים רווחיים. הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה וחינוך בלתי פורמלי.

בסופו של דבר ההסכם עם חמאס ייצא לדרך, למרות כל הפעלולים והתעלולים, הטריקים והשטיקים של בנימין נתניהו וממשלתו. אבל לנוכח תרגילי הרגע האחרון של נתניהו – אפשר לחזות את הקשיים שיתגלעו בין השלב הראשון לשלבים הבאים, קשיים שעיקרם חוסר היכולת להחזיק את ממשלת הימין ימין לאורך זמן.

עיקר הבעיה שלו טמון בניסוח ההסכם. כל עוד הכותרת תהיה הסכם שְלַבִּי של הפסקת אש, הוא יוכל איכשהו להחזיק את איתמר בן גביר ואת בצלאל סמוטריץ' במרכבתו, אבל אם הכותרת תהיה סוף המלחמה – כפי שהנשיא ג'ו ביידן הגדיר זאת מייד – ממשלתו תתפרק. וראינו זאת מטיב השיחות המרתוניות שנתניהו קיים עם סמוטריץ' ביום רביעי האחרון.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

עלייתו של משטר חדש בסוריה על חורבות משטרו של בשאר אסד זוכה ליחס קריר למדי במצרים. נכון לכתיבת שורות אלו, לא הגיעה לדמשק אף משלחת מצרית רשמית כדי לפגוש את נציגי המשטר הסורי החדש.

אמנם המשטר המצרי נוקט שפה דיפלומטית, המתאפיינת בהבעת רצון להבטיח את יציבותה של סוריה ובתמיכה באחדותה, אך מאידך גיסא, הוא מגלה חשש מהותי מפני צמיחת ישות אסלאמיסטית טרוריסטית פרו-טורקית על אדמת סוריה.

ד״ר מיכאל ברק הוא חוקר בכיר במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור ICT, מרצה באוניברסיטת רייכמן וחוקר מצרים במרכז משה דיין לחקר המזה״ת ואפריקה. תחומי מחקרו הם: אסלאם פונדמנטליסטי, טרור אסלאמי, מצרים המודרנית, אסלאם פוליטי - האחים המוסלמים, הזרם הסלפי והסופי בעולם הערבי ורשתות חברתיות בעולם הערבי.

מה אתם רוצים מיצחק הרצוג? למה ציפיתם? לנשיא אמיץ? דעתן? יוזם? מוביל? נשיא עם ביצים, שלא פוחד לומר את מה שהוא חושב? נשיא אקטיבי, שנלחם, למשל, בשחיתות השלטונית?

למה ציפיתם? לנשיא עם עמוד שדרה? עם חזון? למנהיג בעל השראה? לדמות כריזמטית, שתאחד את העם? למה ציפיתם מהאזרח מספר 1? לאישיות שהיא מעל הפוליטיקה?

ירמי עמיר הוא עיתונאי, יוצר וחיית תרבות. עורך תרבות וכתב בכיר לשעבר ב"ידיעות אחרונות", כתב את דרמת הטלוויזיה הבועטת "סקס, שקרים וארוחת ערב", ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט", הגיש תוכניות ברשת ב' וברדיו FM 103, הופיע בתיאטרון הקאמרי, כתב שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות". אין דמוקרטיה בלי עיתונות חופשית.