בשני מבצעי חילוץ מעוררי השראה – בראשית ספטמבר ובתחילת אוקטובר – חולצו 167 אזרחים אפגנים מהכאוס שמתחולל במדינה מאז נסיגתם החפוזה של הכוחות האמריקאים והשתלטות הטאליבן על המדינה.
מאמץ משותף של פעילי זכויות אדם, נשים אקטיביסטיות, שופטות, עיתונאים ומשפחה אחת ממוצא יהודי הקוראת לעצמה "קבוצת הרקע היהודי" – הצליח למצוא תחנת ביניים לקבוצת הפליטים הזאת באיחוד האמירויות ובאלבניה.
העיתונאית דנה הרמן, מיוזמות המבצע, הניעה קבוצה קטנה של נשים מדהימות – הבולטות שבהן רוני אבולעפיה מתל אביב ושרלין סיידל מסן דיאגו. המבצע יצא לדרך בסיוע ארגון ישראייד וקומץ תורמים, מתנדבים, פקידים מקומיים אוהדים, ומספר קטן מדי של ממשלות.
אולם עכשיו מתחילה העבודה הקשה באמת. יש צורך דחוף לתת מענה לצרכיהם המיידים של אותם פליטים ופליטות. מבצע ההצלה לא תם: צריך לעשות מאמץ עליון כדי לפנות את בני המשפחה של מי שכבר חולצו.
כמו כן צריך לנסות ולחלץ אנשים נוספים שנמצאים בסיכון גבוה במיוחד, אם הדבר בכלל אפשרי, ויש לפעול ביתר שאת להשלים את ההליכים הביורוקרטיים הארוכים הכרוכים ביישובם מחדש במקום קבע.
הנשים שיזמו את המבצעים הללו אינן נחות לרגע: ידיהן מלאות במשימות מפרכות – ולא כל כך זוהרות. הן נתמכות על ידי קבוצה רחבה של מתנדבים הפרוסים במקומות שונים. אולם מבצע חילוץ בקנה מידה גדול באמת יכול לקרום עור וגידים רק אם ממשלות ירתמו את משאביהן, יחד עם רצונן הטוב.
כאן לישראל יש מחויבות מיוחדת. בעוד שאזרחיה מקיימים את רוחו ולשונו של הפתגם היהודי "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו", היא אינה יכולה לנעול את שעריה – כפי ששעריהן של מדינות אחרות נטרקו בפני אבותיה רק לפני דורות ספורים – בפני מי שמחפשים מפלט מפני דיכוי, רמיסת זכויות ורדיפה על רקע דת, לאום, מוצא ו/או מגדר.
מי שרוצה לתמוך במחפשי המקלט החדשים חייב, מעל הכול, להקשיב לקולותיהם. לאותם פליטים ופליטות שחולצו יש שתי בקשות עיקריות. הראשונה – לחלץ בני משפחה שנותרו באפגניסטן ונמצאים בסכנה. הם הכינו רשימות מפורטות שנמסרו, בלוויית המסמכים הנדרשים, לעשרות הפעילות והפעילים שעזרו להם להימלט.
![נערות אפגניות צופות בעובדי האו"ם והצבא האמריקאי, 4 באוקטובר 2004 (צילום: AP Photo/Emilio Morenatti)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/08/AP21232571324861-1024x640.jpg "נערות אפגניות צופות בעובדי האו"ם והצבא האמריקאי, 4 באוקטובר 2004 (צילום: AP Photo/Emilio Morenatti)")
הפעילים מבלים שעות במענה לשטף הודעות הדוא"ל והוואטסאפ הבהולות, בחיפוש אחר נותני חסות חדשים, באיתור דרכי מילוט אפשריות ובהרגעה מתמדת של עצבים הולכים ונשחקים. ועדיין, הם זקוקים לעוד עזרה רבה.
דרושה להם תמיכה מנהלית להרכבת הרשימות המתארכות של מועמדות ומועמדים לחילוץ בעדיפות עליונה. חשוב גם למצוא אפיקים ליצירת מגע עם מדינות מעבר פוטנציאליות, עכשיו כשטג'יקיסטן השכנה כבר איננה בגדר אפשרות ואיחוד האמירויות הגבילה את הכניסה אליה.
תמיכה כספית לכיסוי ההוצאות ולהסעתם של המפונים אל מחוץ למדינה יכולה לעזור לקבוצה הבאה – של מעל 200 איש, שכבר מחכה לפינוי מיידי. הניסיונות האחרונים מראים כי כל זה מתאפשר בזכות קשרים ורשתות הולכות ומתרחבות של אנשים וארגונים מסורים. כל מאמץ אישי קטן יכול לסייע בהצלת אדם נוסף.
הבעיה העיקרית השנייה של הפליטים נוגעת למציאת מקום קבע ליישובם מחדש. רק קבוצה קטנה של מדינות התחייבה בפומבי להעניק מקלט לפליטים אפגנים
הבעיה העיקרית השנייה של הפליטים נוגעת למציאת מקום קבע ליישובם מחדש. רק קבוצה קטנה של מדינות התחייבה בפומבי להעניק מקלט לפליטים אפגנים. בראש הרשימה ניצבת קנדה, שמוכנה לקלוט 40–50 אלף פליטים בעתיד הנראה לעין. גרמניה נמצאת מייד אחריה. קטאר הפכה בחודשים האחרונים לתחנת מעבר מרכזית עבור הנמלטים מאפגניסטן.
צרפת ושווייץ החלו לקלוט פליטים במספרים קטנים. ארצות הברית, שמחזיקה במחויבות העמוקה ביותר כלפי האנשים ששירתו אותה במשך עשרים שנות נוכחותה במדינה, הביעה נכונות לקלוט כ־80 אלף מבקשי מקלט בטווח הקצר – אף שמדובר במספר נמוך ביחס לגודל הקבוצה שלה היא מחויבת ישירות. ישראל, לפי שעה, סירבה להגיש כל סיוע, ולו על בסיס זמני.
קומץ המדינות שמוכנות לקלוט את מבקשי המקלט מציבות דרישות נוקשות. הן מוכנות לקבל רק קרובי משפחה מדרגה ראשונה, דבר שיהיה כרוך בהפקרת רבים מהחמולות המהוות את עמוד השדרה של החברה האפגנית. הן נותנות עדיפות לפעילים למען זכויות אדם ונשים, לקהילה הלהטב"קית ולכמה מיעוטים מדוכאים אחרים.
כמו כן, הן תובעות רשימה לא מבוטלת של תעודות וטפסים שיש למלא בדקדקנות ומעל הכול, הן דורשות סבלנות בזמן שהן בוחנות את הבקשות, עורכות בדיקות מקיפות, מבצעות הערכה עד שלבסוף מתקבלת החלטה.
הצוות הקיים – ובראשו דנה הרמן שעובדת כעת ללא הפסקה בתמיכת ישראייד – ממשיך להיאבק כדי לקבל גישה למקבלי ההחלטות במדינות המארחות. הוא זקוק לעזרתם של עורכי דין לענייני הגירה, מעסיקים פוטנציאליים, נותני חסות וכל מי שעשוי לזרז את ההליכים. הדחיפות גוברת מיום ליום.
בינתיים, השוהות והשוהים בתחנות המעבר הזמניות זקוקים לסיוע במגוון תחומים שונים. הם סובלים מחרדות קשות סביב גורל יקיריהם ולגבי עתידם
בינתיים, השוהות והשוהים בתחנות המעבר הזמניות זקוקים לסיוע במגוון תחומים שונים. הם סובלים מחרדות קשות סביב גורל יקיריהם ולגבי עתידם. העזרה הפסיכולוגית המועטה שהם מקבלים מישראייד חייבת תגבור בדחיפות.
שיעורי היוגה הניתנים לשוהות בבדידות כמעט מוחלטת באיחוד האמירויות באמצעות הזום מציעים הקלה מסוימת, וכמוהם שיעורי הפילטיס השבועיים, שמנוהלים בהתנדבות מסטודיו ביפו. אולם דרושה עזרה רבה יותר לחיזוק המצב הנפשי השברירי ולאספקת צרכיהם הבסיסיים בנסיבות של חוסר ודאות (בכלל זאת גם נגישות לשירותי טלה־רפואה במידת הצורך).
דרוש גם סיוע קונקרטי, למשל במילוי טפסים לבקשות לוויזות (שנוטים להיות מאד סבוכים), בכתיבת קורות חיים, בהגשת בקשות ללימודים באוניברסיטה ובאיתור מעסיקים אפשריים במדינות המארחות. רשת התמיכה הזאת עדיין סובלת ממחסור באמצעים ובכוח אדם. אפילו שבוע אחד של עבודה באחד ממחנות המעבר יכול לתת דחיפה אדירה לכל המעורבים.
אולם, רק מעט מאוד פליטים זכו עד כה להיעזר במאמציה הנחושים של קבוצת המתנדבות יוצאת הדופן הזאת, שממשיכה לחפש מימון ותמיכה מכל עבר. בזכות שילוב של חוצפה, תושייה ועבודה קשה הצליחו הפעילות להגיע רחוק. אך כדי להשלים את עבודתן הן זקוקות לעוד ידיים עוזרות שיצטרפו למאמץ.
הן יודעות היטב שרבים מדי נשארו מאחור, שסיכוייהם של החלשים ביותר ושל המקושרים פחות הם גם העגומים ביותר ושהן לא יכולות לסייע לכולם. ובכל זאת הן והמתנדבים לצידן ממשיכים להאמין שבכוחו של כל מעשה קטן לתת סעד חיוני.
רוב הממשלות לא הגיבו למשבר באותה מידה של להט ורגישות. ישראל אינה יוצאת מן הכלל. אף על פי שנוסדה על ידי יהודים שביקשו מקלט מפני אנטישמיות משתוללת ודיכוי מערכתי מתמשך, היא סירבה להעניק זכויות מעבר לשתי הקבוצות הקטנטנות שחולצו מאפגניסטן על ידי אזרחיה שלה.
למרות פניותיהם של כמה אישים רמי מעלה, שרת הפנים איילת שקד סירבה שוב ושוב לבקשות לספק להן תחנת מעבר בטוחה. בכך היא הפרה את המסורת שהחלו מנחם בגין (שסיפק מקלט לפליטים וייטנאמיים לאחר נפילתה של סייגון) ויצחק רבין (שהעניק מקלט דומה לכ־100 פליטים בוסנים שהיו נתונים לאיום קיומי מצד הכוחות הסרביים באמצע שנות ה־90).
ההתנגדות של שקד נומקה בחוסר הבהירות שקיים בנוגע לזכויות הכניסה של לא יהודים לישראל ובסוגית מעמדם של כ־30 אלף מבקשי מקלט, בעיקר מאריתריאה ומסודן, שעדיין שוהים במדינה.
חלק מאזרחי המדינה חוששים מקביעת תקדים שיאפשר איחוד משפחות לפלסטינים אזרחי ישראל. חלק מדגישים את הצורך לדאוג תחילה לקבוצות המוחלשות בישראל
עמדתה זוכה לתמיכה מגורמים שונים. חלק מאזרחי המדינה חוששים מקביעת תקדים שיאפשר איחוד משפחות לפלסטינים אזרחי ישראל. חלק מדגישים את הצורך לדאוג תחילה לקבוצות המוחלשות בישראל עצמה (בבחינת "עניי עירך קודמים"), ואחרים חוששים להתיר למי שאינם יהודים, ובפרט למוסלמים, להיכנס למדינה – כאילו לא חיים בארץ מוסלמים או נוצרים.
כל אלה, יחד עם קבוצה גדולה במיוחד שמגלה אדישות למצוקתם של מבקשי המקלט האפגנים, בוגדים באופן פעיל במורשת ההיסטורית היהודית. לא מאוחר לתקן את הטעות. לממשלה יש מחויבות כלפי עצמה וכלפי המורשת היהודית להציע סיוע לאלה הנתונים בסכנה חמורה, שמא יסבלו מגורל דומה לזה שחוו מיליוני יהודים במאה הקודמת.
המבצע להצלת האפגנים בהובלת הישראלים והנשים שמנהלות אותו, מהווה תזכורת חיה לכוחה של הרוח האנושית בעולם שהולך ונעשה מורכב יותר. פעילות ופעילים אלה משמשים מודל לחיקוי עבור קבוצה חדשה של צעירות וצעירים, כמו גם לאקטיביסטים חברתיים.
לממשלה יש מחויבות כלפי עצמה וכלפי המורשת היהודית להציע סיוע לאלה הנתונים בסכנה חמורה, שמא יסבלו מגורל דומה לזה שחוו מיליוני יהודים במאה הקודמת
אותם אקטיביסטים מהווים השראה ליוזמות אזרחיות בתחומים אחרים – כפי שהדגימו לאחרונה גרטה טונברי ואלפים על אלפים של בני נוער נוספים בנושא שינוי האקלים. הם מאלצים ממשלות לעשות את מה שכבר היו אמורות לעשות ביוזמתן.
הם ראויים לכל התשבחות והתמיכה האפשריות מצד כל מי שעדיין מאמין ומאמינה ביכולתם של בני אדם לנהוג בצורה הומאנית ולתרום למטרה המשותפת של עולם חופשי, צודק והוגן יותר. לכן אני גאה כל כך שדנה הרמן היא האחיינית שלי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו