היום הרוסים מציינים תאריך משמעותי מאוד מבחינתם – לפני 20 שנים ולדימיר פוטין עלה לשלטון והפך לראש ממשלת רוסיה – חודשים ספורים אחר כך, כבר היה לנשיא. אז, ב-1999, מעטים ידעו את שמו. היום כל העולם יודע מי זה ולדימיר פוטין.
28 שנים עברו מאז פירוקה של ברית המועצות, מתוך 20 – מעוצבות על ידי ולדימיר פוטין וחבר מרעיו. אם מבודדים מכל מה שפוטין מייצג ומסמל רק את הזווית המזרח תיכונית, אזי אי אפשר להתכחש לכך שבעשור האחרון הנשיא הרוסי החזיר את רוסיה למזרח התיכון ושוב הפך את ארצו לגורם משפיע ונחשב באזור זה.
פוטין עושה את זה גם בעזרת השימוש בכוח הצבאי, למשל בסוריה, גם בזכות זה שארה"ב בהדרגה נוטשת את האזור, אך גם בזכות הכוח הרך – תרבות, שפה, תקשורת. הערוץ "רוסיה אל-יום" כמעט מצליח להשיג את "אל-ג'זירה" הקטארית באחוזי הצפיה, המופעים של הקרקס, התיאטרון והבלט הרוסי זוכים להתעניינות מוגברת מדובאי ועד קהיר, וסטודנטים ערבים רבים שוב נוהרים לאוניברסיטאות הרוסיות.
והנה התוצאות: המחקר של קבוצת יעוץ ומחקר ASDAA BCW שעורך מדי שנה סקר בקרב הצעירים הערבים במזרח התיכון (בני ובנות 18-24 ב-15 מדינות ערביות והשטחים הפלסטיניים) מצביע על כך שרבים מהם – כ-65% – מאמינים שרוסיה היא בת-ברית של ארצותיהם, וכ-42% חושבים שרוסיה היא יותר בת ברית מאשר ארה"ב.
גם בישראל, על פי הסקר של AJC, יותר מ-60% מהיהודים מאמינים שרוסיה היא חברה או מדינה נייטרלית. המספרים האלה שונים בתכלית מאלה לפני כעשור או אפילו 3-4 שנים.
בסקר הזה יש גם ממצאים אחרים מעניינים לא פחות, אך הזווית הגאו-פוליטית על התחרות בין רוסיה לארה"ב מרתקת במיוחד. בלי השקעות רבות, בלי USAID, בלי מלגות עתירות ממון, רוסיה מצליחה בפשטות ובאלגנטיות לחזור לעמדות מהן היא נדחקה ב-1973, לאחר שמצרים של אנואר סאדאת הפנתה לה גב.
גם מבחינה כלכלית-מסחרית רוסיה של פוטין מוצאת לה דרך למזרח התיכון. רק לאחרונה קיבלה את האישור לשווק חיטה לערב הסעודית, וכמובן שקדמו לכך עסקאות רבות שנרקמו בין אר-ריאד למוסקבה בתחום של אנרגיה גרעינית.
במצרים רוסיה בונה אזור סחר חופשי ליד תעלת סואץ ובלבנון רוכשת מתקנים לאגירת נפט בטריפולי. אז החזרה הגדולה של רוסיה למזרח התיכון היא עובדה קיימת.
ככל הנראה בעשור הבא רוסיה מתכננת גם חזרה דומה לאפריקה (בעוד כמה שבועות תתקיים במוסקבה פסגה אפריקאית).
ישראל צריכה להיות קשובה להתרחשויות הללו ולדעת לרקום מארג של בריתות כדי לפתע פתאום לא להישאר לבד בחוץ.
* * *
עוד חדשות, תרבות ופוליטיקה במזה"ת בערוץ הטלגם שלי: "מזרח התיכון על פי קסניה".
קסניה סבטלובה היא עמיתת מחקר במכון הבינתחומי הרצליה ועמיתת מדיניות במכון מתווים למדיניות חוץ אזורית. לשעבר חברת כנסת מטעם סיעת התנועה, והפרשנית לענייני ערבים בערוץ 9.
בשם אלוהים הרחמן והרחום
לאחרונה נתקלתי בדבריו של הרב שלמה אבינר, הקושרים את כל המוסלמים ואת כל הערבים לחמאס. מכאן נבע הצורך להעמיד דברים על דיוקם ולשפוך אור על הנקודות שעלו מדבריו.
שיח' מוחמד שריף עודה הוא ראש העדה האחמדית בישראל, מחמד פועל רבות על מנת לשמור על מרקם החיים בין האוכלוסיות בארץ ומרבה לארח כנסים לכלל אנשי הדת והתושבים.
קשה להגזים בחשיבות היוזמה לבנות לעזה נמל. על אף ההתחלה הצנועה – בינתיים מדובר ברציף צף בצפון עזה – היא עשויה להתפתח לבניית נמל של ממש, שיסיר אחת ולתמיד מישראל את נטל "המצור", יאפשר לעזתים חופש תנועה ויפתח להם אופקי מסחר וכלכלה.
אלא מה – מדובר נכבדות בכך שהגורם אשר יבנה את נמל עזה – זאת קטאר. אומנם בהקשר המיידי מדובר בנמל אמריקאי במימון של האמירויות לצורכי סיוע הומניטרי בלבד, אך אם אכן תהיה זאת המתכונת גם להמשך – אפשר לומר כבר מייד, כי זה עשוי להיות צעד ראשון לנטרול אונר"א מן הסיוע. כמו כן, זה יכול להוביל להקמת גוף בינלאומי וערבי של בעלות בריתנו שיחליף את אונר"א ואולי אפילו יאותת על שובה של סעודיה לעזה, שאותה עזבה אחרי שגילתה שישראל מעדיפה את קטאר על פניה. סעודיה וקטאר לא יכולות לדור בכפיפה אחת, מסיבות שנפרט בהזדמנות אחרת.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
כתבינו מדווחים כבר חודשיים שנשארו 2 גדודים במחנות המרכז, ועוד 4 גדודי חמאס ברפיח. שאלה: מדוע צה"ל, בהנחיית הדרג המדיני המאוחד לחירום, לא מפרק את 2 הגדודים במחנות המרכז? הרי מדרום כבר פורקו גדודי חאן יונס ומצפון כבר פורקו גדודי עזה בעיר ובצפון הרצועה. במערב יש ים. אז למה?
ובכן, ההיגיון האמיתי אומר, שכנראה קבוצת חטופים גדולה מוחזקת שם במחנות המרכז. לכן צה"ל לא יסכן אותם לפני שיהיה ברור אם יש או אין עסקה לשחרורם.
לכאורה הרי נערכים מבצעים חטיבתיים בביה"ח שיפא ובבתי החולים בחאן יונס. אז מה הבעיה עם 2 גדודי מחנות המרכז? ואם זו הסיבה, למה רה"מ ממשיך בנאומי הזחיחות על ניצחון מוחלט וכניסה לרפיח? מדובר כנראה בשקר מוחלט ובתעמולה בזויה על גבם של משפחות החטופים.
לקראת פעולה ברפיח – אותה מאיים, מבטיח ו"מנחה" בנימין נתניהו כבר חודשיים, צה"ל שחרר ממילואים אלפי חיילים והותיר רק 3 חטיבות ברצועה. בתחילת המלחמה היו שם כ-20 חטיבות. זה הגיוני?
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני רוצה לדעת מי בא עם הרעיון המתועב של "מכסות" גיוס. הגיוס הוא חובה פרסונלית של האזרח, לא של אירגונים. או שיש או שאין הצדקה לגיוס של האזרח – מה פתאום להעביר את הסלקציה לישיבות או גופים סקטוריאליים אחרים שיחליטו על פי שיקוליהם את מי לשלוח לגיוס? האזרחים אינם ליטרת בשר שרב כלשהו יחליט האם ישלח אל הצבא. מכסות גיוס מנרמלות את היחס של מנהיגי הציבור החרדי אל הציבור שלהם כצאן חסר בינה שיעשה מה שיגידו לו – את זה בדיוק יש לפרק ולהפוך את הציבור החרדי מעדר לאנשים.
רוצים מכסות? בבקשה. 400 עילויים בתורה שיקבלו מעמד מקביל לספורטאי מצטיין. כל אחד יכול להגיש מועמדות, הרבנים יכולים להגיש המלצות, ומערכת הביטחון תאשר פרטנית את האנשים.
כל השאר – מלש"בים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם