שתי בעיות בהקשר הדתי התעוררו אגב התוכנית להקמת רכבל בסמוך לעיר העתיקה בירושלים. האחת נוגעת לפגיעה בבית הקברות העתיק של העדה הקראית, שהתוואי המתוכנן של הרכבל אמור לעבור מעליו. והשנייה נוגעת ליוזמה להקים קירוי של חלק משטח בית הקברות, כדי לאפשר גם למי שהם כהנים לנסוע בתוואי הרכבל.

על-פי פסק דינו של בג"ץ, שניתן היום (ראשון), ושדחה את ארבע העתירות שהוגשו בשנים 2019-2020 נגד הקמת הרכבל – נקבע כי אין בשתי הבעיות בעלות האופי הדתי כדי להציב חסם בפני פרויקט הרכבל.

מצד אחד יש בפסק הדין הזה התיישרות עם החלטות רשויות התכנון והממשלה – ברוח הימים הללו, שבהם בג"ץ ממהר לאמץ כמעט כל עמדה שהרשות המבצעת נוקטת. מצד שני, לפסק הדין יש משמעות גם ביחס למשקלן הסגולי של בעיות מתחום הדת.

מצד אחד יש בפסק הדין הזה התיישרות עם החלטות רשויות התכנון והממשלה. מצד שני, לפסק הדין יש משמעות גם ביחס למשקלן הסגולי של בעיות מתחום הדת

בית המשפט מאותת בבירור כי במקרה של התנגשות בין החלטות של רשויות השלטון, בוודאי בדרג העליון, לבין שמירה על אינטרסים דתיים – ידן של רשויות השלטון על העליונה. אלה הן חדשות מדאיגות עבור הממסד הדתי ביחס לקונפליקטים עתידיים בין אינטרסים שלטוניים לאינטרסים דתיים שיגיעו אולי בעתיד לשולחנו של בית המשפט.

פרויקט הרכבל אל העיר העתיקה בירושלים הועלה לראשונה בשנת 2016. התוכנית כוללת ארבע תחנות, הנמוכה ביותר במתחם הרכבת הישנה והגבוהה ביותר באזור שער האשפות. הרכבל, שאורכו המתוכנן 1,400 מטרים, אמור להסיע עד 3,000 איש בכל שעה בשעות השיא. התוכנית הוכרזה כפרויקט תשתית לאומי, ואושרה לאחר שמיעת התנגדויות של כ-50 גופים וארגונים, הן בוועדה לתשתיות לאומיות והן בממשלה.

המתנגדים לתוכנית באים ממקומות שונים: ארגוני איכות הסביבה, תושבי שכונת סילוואן ובעלי חנויות בעיר העתיקה, וכן היהדות הקראית העולמית.

העותרים טענו נגד סמכות הוועדה לתשתיות לאומיות וסמכות הממשלה לדון בנושא, על נחיצות הפרויקט, על התשתית העובדתית שעמדה בבסיס ההחלטות, וכן על הפגיעה הנופית לאזור כולו והפגיעה הדתית לבית הקברות הקראי.

בסופו של דבר, אחרי שבית המשפט כבר הוציא בפברואר 2021 צו על תנאי בעתירות הללו, החליטו השופטים יוסף אלרון, ענת ברון ואלכס שטיין לדחות את העתירות במלואן.

נציגי העדה הקראית טענו בפני בג"ץ כי בניית הרכבל תגרום לכך שבני הקהילה לא יוכלו עוד להשתמש בבית הקברות, לא למטרות קבורה ואף לא לקיום אזכרות שנתיות למתיהם הקבורים במקום.

נציגי העדה הקראית טענו בפני בג"ץ כי בניית הרכבל תגרום לכך שבני הקהילה לא יוכלו עוד להשתמש בבית הקברות, לא למטרות קבורה ואף לא לקיום אזכרות שנתיות למתיהם הקבורים במקום

שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מועצת חכמי העדה הקראית התכנסה וקבעה כי "אין כל אפשרות לקרות את בית העלמין, ואף אין אפשרות להעביר קו רכבל מעל בית העלמין. איסורים אלה הינם איסורים מוחלטים, ולא ניתן לבצע כל פשרה בהם".

החלטת מועצת חכמי העדה הקראית באה לאחר שבין הצדדים נעשו ניסיונות הידברות, כדי לבחון אם יש דרך להקים את הרכבל בלא לפגוע באיסורים הדתיים של העדה הקראית.

בשלבים הראשונים של גיבוש תוכנית הרכבל, היו מוסדות התכנון תחת הרושם שבית העלמין הקראי שבמקום כלל אינו פעיל עוד. משכך, לא נעשה כל ניסיון לבחון את ההלכות הנהוגות על ידי העדה הקראית בעניין זה. ההנחה השגויה נעשתה על יסוד סיורים שערכו במקום אנשי הרשות לפיתוח ירושלים וצוות הוועדה לתשתיות לאומיות, שהעלו לטענתם כי בית הקברות נטוש וכלל אינו בשימוש.

ההנחה השגויה נעשתה על יסוד סיורים שערכו במקום אנשי הרשות לפיתוח ירושלים וצוות הוועדה לתשתיות לאומיות, שהעלו לטענתם כי בית הקברות נטוש וכלל אינו בשימוש

לאחר שאנשי העדה הקראית העלו את טענותיהם, התברר בסיור נוסף במקום כי חלק קטן בשטחו הצפון מערבי של בית הקברות עדיין פעיל. בפגישה שנערכה עם בני העדה הקראית, הובטח להם כי אין כוונה להקים קירוי לבית הקברות בלא הסכמתם. זאת, אף שללא קירוי, ונוכח העובדה שתוואי הרכבל עובר מעל בית הקברות, מביא לכך שבהתאם לחוקי היהדות, כהנים וצאצאיהם לא יוכלו לעשות שימוש ברכבל.

אנשי הוועדה לתשתיות לאומיות הציעו פתרונות דחוקים, שלפיהם ייעשה מאמץ להסיט את תוואי הרכבל עד כמה שניתן מהשטח הפעיל של בית הקברות, או הצמדת התוואי לדופן המזרחית ביותר של המסלול שאושר למעבר הרכבל, או הוספת "תחנת שבר" בין תחנות B ו-C של הרכבל. הקראים דחו את ההצעות, ואמרו כי מבחינתם מדובר "בבחירה בין כריתת יד ימין לכריתת יד שמאל".

בית העלמין של העדה הקראית בירושלים (צילום: ויקיפדיה)

בהיעדר הסכמות, בית המשפט נאלץ להכריע. השופט אלרון, שכתב את פסק הדין, לא התרשם מהעובדה שהתוכנית קודמה בשלביה הראשונים על יסוד הנחה שגויה, שלפיה בית העלמין הקראי כלל אינו פעיל. הוא קבע כי בעניין זה "יש ממש" בטענות נציגי העדה הקראית, אך מאחר שאין חלופה מעשית אחרת, אין בכך כדי להשפיע על תוצאת פסק הדין.

אלרון הסכים כי פגיעה בכבוד המת מהווה פגיעה בזכות חוקתית, בהתאם לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אך מיהר להוסיף כי אינטרס ההגנה על כבוד המת איננו מוחלט – והוא כפוף לאיזונים שמאפשרים פגיעה בזכות חוקתית. תוכנית התשתית הלאומית להקמת הרכבל, קבע אלרון, מהווה חיקוק שמטרתו ראויה והולמת את ערכי המדינה כיהודית ודמוקרטית.

אלרון הסכים כי פגיעה בכבוד המת מהווה פגיעה בזכות חוקתית, בהתאם לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אך מיהר להוסיף כי אינטרס ההגנה על כבוד המת איננו מוחלט

משכך, פנה השופט אלרון לבחון את היבטי המידתיות שבתוכנית הרכבל. במעין לוגיקה מעגלית, בבוחנו את שאלת המידתיות, שב אלרון והזהיר את עצמו לבל יתערב למעלה מן המידה בהחלטות המקצועיות של רשויות התכנון.

"מסקנתם הייתה כי אין אפשרות מעשית להסיט את תוואי הרכבל עוד יותר משהוצע", כתב אלרון. "במסקנה זו, המבוססת על נתונים רבים, תחשיבים ואיזון בין מגוון רחב של צרכים ושיקולים – אל לנו להתערב". והנה היא התורה כולה.