תקציר הפרקים הקודמים: מאי 1993, עוד פיסת מדינה שנקרעה מהרפובליקה המדממת של יוגוסלביה – עוד טלאי משמיכת הטלאים של בוסניה-הרצגובינה, ובירתה סרייבו תחת מצור כבד כבר למעלה משנה. אנחנו, צוות טלוויזיה של הרשת האמריקאית NBC News, מגיעים בטיסה לסרייבו הנצורה ושמים את פעמינו במכונית משוריינת אל עבר המלון שישמש לנו בית ומשרד במהלך המשימה העיתונאית בעיר. את היום הראשון, שעות בודדות לאחר שהגענו בטיסה מספליט השכנה במטוס מטען של האו״ם, אנחנו מסיימים בארוחת ערב במסעדת המלון, שידעה כבר ימים יותר טובים. הלילה הראשון היה קצר. לא נרדמתי עד אחרי חצות.

מלון הולידיי אין סרייבו, 1992-93 (צילום: חנני רפופורט)

בוקר טוב סרייבו

עם אור ראשון התעוררתי. מיטת קינג-סייז של מלון פאר בלי חשמל, בלי חלונות, בלי וילונות, והנוף מהחלון הפרוץ הוא בניין משרד הפנים,  אחד הבניינים הגבוהים במרכז העיר, שקומותיו העליונות ספגו פגיעות ישירות של ארטילריה סרבית ועלו באש. קירות מפויחים.

הנוף הנשקף מחלון ההולידיי אין בסרייבו, 1992-93 (צילום: חנני רפופורט)

ניצלתי את העובדה שיש עוד כחצי שעה עד לארוחת הבוקר, ונכנסתי להתקלח. מים חמים זה לחלשים. אין דלק אין חימום. מקלחת מהירה. ככה גם חוסכים במים, מצרך יקר ערך בעיר הנצורה.

ניצלתי את העובדה שיש עוד כחצי שעה עד לארוחת הבוקר, ונכנסתי להתקלח. מים חמים זה לחלשים. אין דלק אין חימום. מקלחת מהירה. ככה גם חוסכים במים, מצרך יקר ערך בעיר הנצורה

אוסף אל התרמיל את הפנקסים שהבאתי, כלי כתיבה, המצלמה וכמובן הטרנזיסטור, האוזנייה, הקסדה והשכפ״ץ. כשהמעליות לא עובדות צריך לחשוב היטב לפני שיורדים ברגל חמש קומות, כדי לא לשכוח כלום בחדר.

אני הראשון בחבורה ליד השולחן שלנו. ריח חזק של קרום החלב המורתח, למי שאוהב. אני פחות מתחבר ומבקש, אם אפשר, קפה בלקני. נזהר שלא לבקש טורקי או יווני, לפחות לא לפני שאבין מה היחס של המקומיים לכל אחד מאלה.

דובי ומרטין מצטרפים. שיחה של בוקר בחדר האוכל של בית מלון. זר לא יבין זאת. לילה ראשון שלנו בעיר נצורה והשאלה הראשונה שלנו היא – האם גם לכם לא היו מים חמים בחדר?

ביצים קשות וחריץ גבינה מלוחה, לחמנייה טרייה, ריבת תות, Eat as much as you can. יוסי מתעכב. הוא בטח כבר אסף את האספרסו ויצא החוצה לעשן סיגריה של בוקר באוויר הצח ליד קיר המגן ביציאה האחורית של המלון.

דֵּנִי הפיקסר נכנס לחדר האוכל, מפתחות ביד אחת וקופסת מרלבורו אדום ביד השנייה.  מתיישב ליד השולחן, מצית סיגריה, מחליף כמה מילים בשפת המקום עם המלצר שממהר לחזור עם אספרסו קטן וחזק. הפסקת האש תיכנס לתוקף בעוד שלוש שעות. מרטין מבקש לצלם את ה-Stand-Up לכתבה של הערב ליד אחד התורים למים, דלק או מזון. ועד אז נצא לסיבוב היכרות עם העיר.

אוסף לתרמיל את הפנקסים שהבאתי, כלי כתיבה, מצלמה, טרנזיסטור, אוזנייה, קסדה ושכפ״ץ. כשהמעליות לא עובדות צריך לחשוב היטב לפני שיורדים ברגל 5 קומות, לא לשכוח כלום בחדר

הנקודה הראשונה הבוקר תהיה בית החולים לילדים

שוב חורכים את האספלט בשדרת הצלפים בנסיעה מהירה במיוחד. צפוף באוטו עם האפוד, והקסדה מכבידה אבל אני לא מעז להסיר אותה. יוסי יושב מקדימה ומצלם. דֵּנִי מבקש ממנו להוריד מצלמה. זה מסוכן, הוא מסביר, מישהו יכול לטעות ולחשוב שמדובר במטול רקטות ולירות עלינו.

מרטין מאחור – גם הוא עם מצלמה, אבל מצלמה קטנה. מרטין מצלם מתוך הרכב החוצה את דני במראה, דני מספר על החיים בעיר. הום סינמה. בוודאי יהיה מרתק לראות את זה בעוד שלושים שנה. חשבתי אז ולא ידעתי עד כמה.

בבית החולים המקומי שקי חול מגנים על הכניסה. שלושה אמבולנסים חונים ליד השלט המצביע על חדר המיון. בבית החולים אין מבקרים. בבית החולים הזה גם אין חולים. זה בית החולים לילדים, ילדים שנפגעו במלחמה. אלפים נפצעו. 1300 נהרגו במהלך קרוב לארבע שנות המצור על העיר.

יסינה מלווה אותנו, רופאה צעירה, בוסנית, שעבדה עד פרוץ המלחמה בבלגרד הבירה ושבה אל העיר לשרת בביה"ח היחיד לילדים כאן.

היא לוקחת אותנו במדרגות אל הקומה השנייה, אל המחלקה הכירורגית. חדרים גדולים, תקרות גבוהות. יסינה מספרת תוך כדי שאנחנו עוברים במסדרונות הריקים השקטים שרק הד נעליה נשמע בהם, על המחסור בתרופות, על המחסור בחומרי חבישה, ועל המצב בשכונות הרחוקות יותר, שם הפצועים והחולים לא יכולים להגיע אל בית החולים הנמצא במרכז.

בביה"ח המקומי שקי חול מגנים על הכניסה. 3 אמבולנסים חונים ליד שלט חדר המיון. בביה"ח אין מבקרים. אין בו גם חולים. זה ביה"ח לילדים שנפגעו במלחמה. אלפים נפצעו. 1300 נהרגו במהלך קרוב ל-4 שנות המצור על העיר

היא מספרת לנו על הטראומה של הילדים, על הפוסט טראומה הצפויה להם כשיגדלו, אם ישרדו את הפציעות. אנחנו נכנסים לחדר אחד, מיטות תינוק ריקות בפינה הרחוקה מהחלון. בצד השני של החדר – מיטה אחת, ילד בן שנתיים, אולי שנתיים וחצי, אמיר, הוא כבר כאן שלושה חודשים. הגיע עם שפה שסועה.

אמו הביאה אותו והשאירה אותו לחסדי האחיות. הייתה חייבת לחזור אל הכפר שמחוץ לעיר הנצורה. השאירה שם לבדם שלושה ילדים, הגדולה בת 11. בעלה הצטרף לכוחות המגנים על המולדת, יסינה מספרת. וכעת – אמיר שהחלים מהניתוח רוצה הביתה. מחפש את אמא אבל אמא לא כאן, לכן הוא נשאר בבית החולים בינתיים. אמיר שותק ותולה עיניים גדולות בתקרה. יסינה אומרת בלחש, שהילד לא ישמע, שאם המשפחה לא תיצור קשר עם בית החולים בזמן הקרוב – אמיר הקטן יועבר לבית היתומים העירוני.

עד היום אני רואה בדמיוני את הילד, אמיר, יושב מצונף ומכונס בעצמו, אוחז בבובת סמרטוטים שאולי היא המזכרת היחידה מהבית, מהמשפחה שהייתה לו עד לפני שלושה חודשים. הוא יושב בפינת המיטה הקטנה המסורגת, תינוק עם צלקת על השפה העליונה, סימן לניתוח שעבר.

איפה אמיר היום? האם אמא שלו מצאה אותו? או שאולי בכלל נשאר, גדל ובגר בבית היתומים? שלושים שנה, והמבט שלו, כמו המבט של הילדים שהשארנו מאחור רעבים, צמאים וחולים במחנות הפליטים בסומליה, או אלה בצפונה של אתיופיה, לא עוזב, כמו גם המבט של הילדה שעמדה ליד המלון בבוקר קפוא אחד של חג המולד בטימישוארה, כולם צלקות לחיים.

אמיר שהחלים מהניתוח רוצה הביתה. מחפש את אמא אבל אמא לא כאן, לכן הוא נשאר בביה"ח בינתיים. יסינה אומרת שאם המשפחה לא תיצור קשר עם ביה"ח בקרוב – הוא יועבר לבית היתומים העירוני

גם שלושים שנה אחרי והריחות כמו המבטים צרובים בזיכרון לתמיד כנראה. ריחות הליזול של בית החולים, כמו ריח החלב המורתח בארוחת הבוקר, או ריחו של הקפה השחור עם הג׳ינג׳ר אצל מוחמד במוגדישו בווילה שלנו. ריח הביוב הזורם ברחובות של ביידואה, או השמש השורפת כל דבר חי בעיר הנמל אסאב, בדרומה של סומליה מול חצר-מוות, לחופו של הים האדום.

כל ביקור כזה בכל משימה עיתונאית דומה, חורצת עוד טבעת בגזע העץ של כולנו, העוסקים במלאכה.

אחרי שבועיים בעיר הנצורה אנחנו בדרך לשדה התעופה. דני נוהג את האאודי המשוריינת ואנחנו חולפים במהירות בפעם אחרונה בשדרת הצלפים, ה-Sniper Alley, הרחוב המסוכן בעולם באותם הימים.

חנני ומרטין ליד המטוס הצרפתי בדרך הביתה (צילום: באדיבות המצולם)

רגע לפני שאנחנו חוצים את המחסום האחרון בכניסה לשדה התעופה, מרטין שואל את דני: "מתי אתה תצא מכאן?" ודני, כמו דני, בחצי חיוך של "אני לא באמת יודע" אומר שהוא מקווה להיות על מטוס עם המשפחה ביולי הקרוב. וכשמרטין שואל שוב היכן ניפגש בפעם הבאה, הוא עונה ״אולי בפאלם ספרינגס קליפורניה״. תמצית החלום הבוסני.

גם 30 שנה אחרי, הריחות, כמו המבטים צרובים בזיכרון לתמיד כנראה. ריחות הליזול של ביה"ח, כמו ריח החלב המורתח בארוחת הבוקר, או ריח הקפה השחור עם הג׳ינג׳ר אצל מוחמד במוגדישו

אם דני עזב את סרייבו ביולי  1993 עם המשפחה כמו שקיווה או לא – כבר לא נדע. אני אל  ״שדרת הצלפים״ כבר לא חזרתי. זה הווידאו שצילמנו תוך כדי הנסיעה האחרונה אל שדה התעופה.

חנני רפופורט היה עד לא מזמן מנכ״ל חברת התקשורת ״JCS אולפני הבירה״, מפיק ברשתות הטלוויזיה האמריקאיות ABC News & NBC News וזוכה פרס EMMY לכתבת חדשות לטלוויזיה. כיום סבא במשרה מלאה ומספר סיפורים מנקודת מבט מאד מאד אישית. תמונות הסטילס צולמו על ידו במהלך עבודתו, אלא אם צוין אחרת.

בשבוע שעבר החליט בית משפט השלום בראשל"צ להפוך החלטה קודמת, שאילצה אישה הסובלת מאלימות במשפחה ומאויימת ברצח להיכנס למקלט לנשים בסיכון.

יומיים קודם החליט שופט השלום מנחם מזרחי להכניס את האישה המאוימת למקלט לנשים בסיכון בניגוד לרצונה. לפי טענתו, המדהימה לדעתי, קיים חשש ממשי לחייה של האישה "המעוגן בראיות של ממש", ושמחייב הוצאת צו הגנה. לדבריו, "לא בנקל בית המשפט ינקוט במהלך שיפוטי פטרנליסטי שכזה – אך קדושת החיים עומדת לפני הכל".

כזכור, שופט השלום מנחם מזרחי הורה להכניס אישה המאוימת למקלט לנשים בסיכון בניגוד לרצונה, כי לטענתו קיים חשש ממשי לחייה של האישה "המעוגן בראיות של ממש"

שימו לב לניסוח: החשש לחייה "מעוגן בראיות של ממש", וברור לבית המשפט שחייה – אשר קדושתם "עומדת לפני הכל" לשיטתו – נמצאים בסכנה ברורה ומיידית.

אם כך, כנראה שיש מישהו, עב"ם כלשהו, אשר על פי הערכותיה המבוססות של מערכת אכיפת החוק – המשטרה וגם בית המשפט, הערכות המעוגנות בראיות ממשיות – עלול לרצוח אותה ולסכן את ילדיה.

ולמה עב"ם? אחרת הדעת הייתה נותנת שהדיון כולו היה עוסק במסוכנותו הברורה והמיידית של מחולל הסכנה הנידונה – כלפי האישה, ילדיה והציבור כולו. כי אם מדובר באדם אלים עד כדי כך, מי מבטיח שאלימותו הרצחנית תוגבל רק אל בין כותלי הבית?

הרי אם לא היה עב"ם, המערכת כבר הייתה מוצאת דרך אפקטיבית למנוע את מסוכנותו של האיש המסוכן עצמו, לא ככה?

ואם שיטות המניעה הקיימות גרועות, האזהרות אינן מרתיעות אותו אלא להיפך, וצווי הרחקה מופרים ואינם מועילים – עד כדי כך שאפילו המערכת אינה בוטחת ביעילותם – אולי שווה לחשוב על פתרונות אחרים?

הנה, אני יכולה לחשוב בשלוף, למשל, על פתרון מהפכני ומרחיק לכת: מעצר מיידי עד תום ההליכים של גורם הסכנה. מעצר אשר ירחיק אותו מהאישה ומילדיו בפרט ומהחברה בכלל, עד שיישפט ויורשע וייכנס לכלא. או עד שתשתנה הערכת מסוכנותו ויתפוגגו הראיות הממשיות למסוכנותו ויובהר כי הוא אינו מסכן עוד את חייה ואת שלום כולנו.

ואם, כמו בעלה המסוכן של שירה איסקוב, שמסע הטבח שלו הסתיים בנס רק בפציעתה הקשה, הוא מנסה להפעיל מהמעצר רוצחים שכירים שישלימו את העבודה, אז אולי אפשר להכניסו לבידוד כך שלא יצליח לתקשר עם גורמים שכאלה.

אם יש ראיות ממשיות נגדו, כפי שנטען על ידי מערכות החוק – למה נשאר לחכות בדיוק? תאסרו אותו. למה אתם אוסרים אותה?

כנראה שיש מישהו, עב"ם כלשהו, אשר לפי הערכותיה המבוססות של מערכת אכיפת החוק – המשטרה וגם ביהמ"ש, הערכות המעוגנות בראיות ממשיות – עלול לרצוח אותה ולסכן את ילדיה

אבל הדיון אינו עוסק באיש המסוכן כלל. הדיון עוסק בסכנה הנשקפת לאישה, בקורבנותה הממשית והפוטנציאלית, ובדרכים שבהם היא זו שאמורה ליטול אחריות על המצב ולמלט עצמה מהסכנה. זה כמו לאסור על אישה לצאת מהבית כי יש אנסים ברחובות.

ואז מגיעה השופטת מיכל סער והופכת את ההחלטה, בנימוק כי "לבית המשפט אין סמכות לכפות עליה שהות במקלט לנשים נפגעות אלימות או בדירת מסתור בניגוד לרצונה". עד כאן, טוב ויפה, הגיוני ומתבקש.

אך כאן מגיע חלק נוסף ומדהים לא פחות בהחלטה. תוספת שאמנם לא מחייבת את האישה המאויימת להפוך את חייה מהקצה לקצה בגלל פושע אלים ורוצח בפוטנציה, להתרחק מעירה שלה, מעבודתה וממעגל שכניה, מכריה ותומכיה – אבל מוסרת את ילדיה לחסות שירותי הרווחה.

על פי הדיווח של בר פלג בהארץ, השופטת ציינה כי משום שהאישה היא אם לילדים קטינים והחלטתה עלולה לסכן אותם, היא מצאה לנכון "להורות לשירותי הרווחה לשקול לפעול בהתאם לסמכויותיהם לפי חוק הנוער טיפול והשגחה כדי לשמור ולהגן על הקטינים".

הותרה לפרסום לבקשת ״הארץ״ החלטת ביהמ"ש בעניין האשה המאוימת: "משלא נטען וממילא לא הוכח כי האשה אינה כשירה לקבל החלטה, לבית המשפט אין סמכות לכפות עליה שהות במקלט או בדירת מסתור בניגוד לרצונה"

החלטה הפוכה מזו של השופט מזרחי שטען שהחוק מקנה לו סמכות שכזו >> https://t.co/6sfW1Sk8c1

— Bar Peleg (@bar_peleg) August 9, 2022

או במילים אחרות: אם לא ניתן לכפות עליה לעזוב את ביתה, נעניש אותה בכך שהרווחה תיקח אחריות על ילדיה – כאילו היא זו שמסכנת אותם ולא האב האלים.

אבל הדיון אינו עוסק באיש המסוכן כלל. הדיון עוסק בסכנה הנשקפת לאישה, בקורבנותה הממשית והפוטנציאלית, ובדרכים שבהם היא זו שאמורה ליטול אחריות על המצב ולמלט עצמה מהסכנה

ואם אנחנו כבר דנים בענישת האדם הלא נכון במקרים של אלימות ואיום במשפחה, אולי כדאי להוסיף כמה מילים על מעונות לנשים בסיכון. אחת לכמה שנים עולה אצלי שוב התמיהה, שלא לומר חרון, לגבי הקונספט של המעונות לנשים בסיכון.

הנשים שנרצחות על ידי בעליהן, בני זוגן, הגרוש שלהן, הסטוקר האובססיבי שלהן – בירי, בדקירות, בשחיטה, בטביעה, בחניקה, בעריפה, בשריפה, במכות רצח – הן רק קצה קרחון שעוד איכשהו מדווח לקונית ונכנס לסטטיסטיקה. אבל מקיף אותו אוקיינוס אנונימי שלם של אלימות נגד נשים, ומערכת שלמה שמאפשרת את זה באדישות, אטימות, פטרונות וזלזול.

בסוף יולי 2022, רבאב אבו סיאם, מורה בת 30 מלוד, נורתה למוות לעיני בנותיה, ילדות בנות 3, 5 ו-8, באמצע הרחוב. רבאב התגרשה חודשיים קודם ואויימה על ידי הגרוש שלה, שמשפחתו מוכרת למשטרה. בעבר התלוננה לא פעם על אלימות מצידו והסתתרה מפניו במקלט בדרום הארץ. גם המשטרה וגם רשויות הרווחה ידעו שחייה בסכנה והיא הורחקה מעירה, אך סירבה להשאר רחוקה מבנותיה וחזרה לעיר.

המשטרה ידעה שחייה של רבאב אבו-סיאם (رباب ابو صيام) בסכנה, אך לא הצליחה למנוע את הרצח שלה
אבו סיאם סירבה להיכנס למקלט לנשים מוכות והורחקה מלוד, אך שבה לשם כדי להיות עם בנותיה.
הדיווח של @ran_shimoni ב @Haaretzhttps://t.co/cY9LjYApH1

— Sheren Falah Saab شيرين فلاح صعب (@FalahSaab) July 27, 2022

בתקשורת קראתי את האוקסימורון הבא: "המשטרה, שלא פעלה נגד הגרוש של אבו סיאם, ככל הנראה בהיעדר חשדות ממשיים, הזמינה אותה ביום שישי האחרון לתחנת לוד ושם מסרה לה כי היא בסכנת חיים ממשית".

תחליטו: האישה כן בסכנת חיים ממשית, אבל נגד הגרוש שלה לא היו חשדות ממשיים? אז על סמך מה ביססתם את ההחלטה שחייה בסכנת חיים ברורה ומיידית מידיו? נגד הגבר האלים אי אפשר היה לפעול, אבל קורבן האלימות נדרשה באופן ממשי מאוד לעזוב את ביתה, בנותיה וכל עולמה בגלל אותו אדם שאין נגדו כל חשד מבוסס?

תחליטו: האישה כן בסכנת חיים ממשית, אבל נגד הגרוש שלה לא היו חשדות ממשיים? אז על סמך מה ביססתם את ההחלטה שחייה בסכנת חיים ברורה ומיידית מידיו?

ומה הלקח שהפיקו רשויות הרווחה והחוק מהרצח הטרגי של רבאב אבו סיאם למקרים הבאים? בדיוק את אותו הלקח שהפיקו ממקרי האלימות והרצח שקדמו לרבאב אבו סיאם.

*  *  *

במאי 2022 נרצחה לובוב פוטכין. בן זוגה האלכוהוליסט חנק אותה למוות. בני הזוג היו, כמו במקרים רבים אחרים, "מוכרים למשטרה". האישה גם התלוננה נגדו בעבר על אלימות פיזית כלפיה ועל עבירות מין שביצע בה. למעשה, הוא כבר שהה במעצר על כך בעבר, בשנת 2015, אך התיק נגדו נסגר ללא כתב אישום.

פלא שאשה מבוהלת, שחשופה לטרור ואיומים, מסרבת להתמיד בתלונתה, אם מערכת האכיפה מפקירה אותה כך? במקום להעניש אותו על סמך תלונותיה וחבלותיה בעבר – הוא יצא לחופשי לפגוע בה או בנשים אחרות.

בשעה זו מובאת למנוחות בבית העלמין באשדוד לובה (לובוב) פוטכין ז"ל שנרצחה בשבוע שעבר ע"י בן זוגה. ביתה בת ה-17 הגיעה ללוויה שארגנה חברא קדישא בעיר. הבת הצעירה ביקשה שלא לסקר את הלוויה. pic.twitter.com/9E1GK09kTd

— matan tzuri מתן צורי (@MatanTzuri) May 22, 2022

בספטמבר של שנת 2014 קראתי על נרצחת אחרת, אביטל רוקח. אביטל נפרדה מהגבר שהתעלל בה, אבל זה לא הפריע לו להמשיך לרדוף אותה ולחסלה.

ילדיה סיפרו כי אמם ספגה מידי אביהם אלימות פיזית ומילולית וכי היא חיה בפחד מוות מפניו. לא פעם איים שירצח אותה, ונופף מולה בסכין, גרזן, חבל ומסקינטייפ. שבוע לפני הרצח הכה אותה, נעל אותה בדירתו ואיים לחסלה.

ילדיה של אביטל רוקח סיפרו כי אמם ספגה אלימות פיזית ומילולית וכי היא חיה בפחד מוות מפני אביהם. לא פעם איים לרצחה ונופף מולה בסכין, גרזן וחבל. שבוע לפני הרצח הכה אותה, נעל אותה בדירתו ואיים לחסלה

למרות שאביטל וגם בנה העידו על האלימות והאיום המתמשך כלפיה, ולמרות שהכל התרחש בידיעת המשטרה, הרווחה ומערכת המשפט – האיש שוחרר לחופשי בהסכמת המשטרה. הוא צוייד, כמקובל, בצו ההרחקה הכל כך אפקטיבי, שאיש לא טרח לאכוף.

לא היה כאן מקרה של היעדר סימנים מקדימים, היעדר תלונה, או כל תירוץ אחר שמאפשר להעלים עין ממסכת האלימות הבוטה והרצחנית. הכל היה גלוי וידוע מראש.

האישה גייסה את הכוחות והאומץ האדיר להתלונן – ובכל זאת הופקרה, ומצאה עצמה חסרת אונים וחסרת הגנה לחלוטין מול מערכת אטומה וגבר מסוכן. צירוף קטלני ומעורר חלחלה במיוחד.

ואם לא די בכך הכרעת הדין בעניין הרוצח נמרחה שנים, כשכל אותה עת ילדיו מאויימים על ידו ומפוחדים כי ישלים את המלאכה איתם.

ביהמ"ש המחוזי בירושלים גזר על שמואל דטיאשוילי מאסר עולם בגין רצח אביטל רוקח שהייתה נשואה לו במשך 23 שנים. דטיאשוילי בן ה-51 דקר למוות כ-50 פעמים את רוקח בספטמבר 2014, לאחר שארב לה בחדר המדרגות בכניסה לבניין שבו התגוררה • לתחקיר המקור שנעשה על מקרה הרצח >> https://t.co/dOD73rt6MR pic.twitter.com/oTsCeYkMZQ

— חדשות 13 (@newsisrael13) December 11, 2018

בספטמבר 2016 דועאא אבו שרך נורתה מטווח קצר בראשה על ידי רעול פנים לעיני ארבעת ילדיה. היא נפרדה מבעלה על רקע אלימות קשה כלפיה וכלפי ילדיה, ובכל זאת הותר לו להחזיק שלושה מהם כבני ערובה.

שנתיים קודם הוא חטף אותה וניסה לרצוח אותה בחניקה, ניסיון ממנו נחלצה במאבק, צרחות ומנוסה עם שניים מילדיה. לפני שחוסלה, דועאא קיבלה אינספור איומים ברצח, וילדיה אוימו כי ירצח אותם אם יפגשו אותה.

האישה גייסה את הכוחות והאומץ האדיר להתלונן – ובכל זאת הופקרה, ומצאה עצמה חסרת אונים וחסרת הגנה לחלוטין מול מערכת אטומה וגבר מסוכן. צירוף קטלני ומעורר חלחלה במיוחד

כל זה לא הספיק כדי לעצור ולכלוא את האיש שעולל להם את זה. וזה לא שלא האמינו לה שהיא בסכנה. עובדה, היו מוכנים לממן לה ולילדיה מעון סתרים שתוכל להעלים בו את עצמה, הרחק ממנו ומאיתנו. אבל דועאא הסוררת סירבה לעזוב את כל עולמה מאחור ולכלוא את עצמה ואת ילדיה במקלט לנשים מוכות.

אז הגורמים הממסדיים שהיו אמורים להגן עליה נתנו לה למות.

*  *  *

מאות נשים נרצחו על ידי בני זוגן או בני זוגן לשעבר בעשור וחצי האחרונים.

על פי הערכות גורמי הרווחה, בישראל חיות כ-200,000 נשים מוכות וכ-600 אלף ילדים עדים לאלימות. כמיליון נשים, גברים וילדים כלואים במעגל האלימות. בשנת 2020 נפתחו במשטרת ישראל 326,20 תיקים בגין אלימות בין בני זוג. ב-87% מהתיקים הנפגעת הייתה אישה.

איך יתכן שנשים מוכות, שהממסד מכיר בהתעללות כלפיהן, בסבלן ובאיום הנשקף לחייהן, עד כדי כך שהוא מתקצב עבורן על חשבון המדינה מקלטים בסכומי כסף ניכרים (פעם קראתי שמושקעים 14 אלף שקל בהחזקת כל אישה במקלט, סכום שוודאי התעדכן מאז) – לא עוצר וכולא במקום זאת את הגברים שהתעללו בהן ובילדיהן?

כשמישהו נחשד באיום על איש ציבור בגלל ציוץ או פוסט הוא נעצר ועובר מעקבים וחקירות משטרה. דמן של נשים, שחיות בצל האיום יום יום, ללא הגנה ומאבטחים – סמוק פחות?

המערכת משקיעה בשליפתם של האישה וילדיה מחייהם, מביתם, מעבודתה, ומכל מסגרות חייהם, המשפחה והחברים שלהם – וכולאת אותם במקום סגור, מוסתר, מוקף חומה, מרוחק מכל נפש חיה המוכרת להם, מפוחדים מחשיפה, נאלצים לדור בכפיפה אחת עם קורבנות אלימות וטראומה נוספים בתוך בועה של פחד ופוסט טראומה. וכל זאת כשהגבר המסוכן משוחרר לנפשו. ונעזוב לרגע את מצוקת המקלטים, ואת זה שלא כולן מוגנות בהם. והיו דברים מעולם.

למה כשמוציאים צווי הרחקה נגד גברים מתעללים, איש אינו טורח לאכוף את הצווים? למה מאפשרים לגברים הללו למצוא שעת כושר לרצוח אותן בפועל, בין אם בחרו להימלט למקלט ובין אם לאו?

כדאי לדעת שכל אישה שלישית שנרצחה התלוננה קודם במשטרה. האם הלקח שהופק מהמקרה הטרגי האחרון הוא שיש לטפל בנחישות בגורם הסכנה? שחובה לעצור ולא לשחרר את מי שמבינים שמסכן את חיי אשתו וילדיו? שיש להרחיק את האלימים והמסוכנים מהחברה?

איך יתכן שנשים, שהממסד מכיר בהתעללות כלפיהן, בסבלן ובאיום הנשקף לחייהן מידי אדם אלים ומסוכן, עד כדי תקצוב מקלטים (פעם קראתי שמושקעים 14 אלף שקל בכל אישה במקלט), לא כולא במקומן את הגברים?

הו, לא. מסקנתם, כפי שאנחנו מבינים מהמקרה האחרון, היא שצריך לאלץ ביתר שאת את מי שחייה מאוימים ונמצאים בסכנת מוות – לכלוא עצמה במקלט, והפעם גם בצו משפטי, ואם לא זה, אז לפחות לקחת חסות על ילדיה, ולהעניש גם אותה וגם אותם.

אז נכון, לעתים המשטרה מכירה בסכנה לחיי האישה וילדיה, ולעתים אף מציעה לה "פתרון" – לעזוב את הבית למעון לנשים מוכות. וואלה תודה. המערכת עשתה את שלה. האישה יכולה ללכת. אל מותה.

רונית צח היא עורכת זירת הבלוגים של זמן ישראל. עיתונאית רוב חייה הבוגרים, עם חיבה מיוחדת לטריוויה אקטואלית. אמא לשתי בנות, חתול וחתולה

במקביל לחידוש שיחות הגרעין, ישראל נערכת בחשאי לתקיפת מתקני הגרעין האיראני ולמניעת האפשרות מאיראן לייצר פצצת גרעין. ישראל חשפה בתקשורת את שמו של מדען הגרעין סעיד בורג'י, האחראי על ייצור מנגנון הפצצה, וגורמי מודיעין מערביים מעריכים כי המוסד עשוי להתנקש בחייו.

בווינה התחדשו בסוף השבוע שעבר שיחות הגרעין בין המעצמות לאיראן אחרי חמישה חודשים של הפסקה.

ברקע הדברים המאמץ של הנשיא ביידן והמפלגה הדמוקרטית לנסות ולהגיע לחתימה על ההסכם לפני "בחירות האמצע" לקונגרס בחודש נובמבר.

בווינה התחדשו בסופ"ש שעבר שיחות הגרעין בין המעצמות לאיראן אחרי 5 חודשי הפסקה. ברקע, מאמצי ביידן והמפלגה הדמוקרטית לנסות להגיע לחתימה על ההסכם לפני "בחירות האמצע" לקונגרס בנובמבר

הממשל מנסה גם לקרר את המתיחות בין ישראל לחזבאללה בעקבות המחלוקות על הגבול הימי בין לבנון לישראל, בעוד עימות צבאי חדש נוצר בין ישראל לג'יהאד האסלאמי בגבול רצועת עזה.

גורמים בכירים בממשל ביידן מביעים פסימיות לגבי תוצאות השיחות. ויתורים אמריקאים לאיראן במשא ומתן עלולים לפגוע במפלגה הדמוקרטית בבחירות לקונגרס ולעורר את זעמה של ישראל.

מקורות מדיניים בכירים בירושלים מעריכים כי המשא ומתן כבר הגיע לסף מיצוי וכי לא  נותרו עוד היבטים לדון בהם. לכישלון המשא ומתן יהיו השלכות אזוריות חמורות שעלולות להביא להסלמה, אבל איראן בטוחה בכוחה והתרגלה כבר למשטר הסנקציות.

ישראל עוקבת בדקדקנות אחר ההתפתחויות וכבר נערכת לתרחיש הגרוע ביותר. ההכנות לאופציה הצבאית של תקיפת מתקני הגרעין באיראן נמשכות במלוא הקצב על ידי צה"ל. במקביל המוסד הישראלי נערך למבצעים חשאיים חדשים על אדמת איראן כדי לסכל את ייצור פצצת הגרעין הראשונה.

ישראל עוקבת בדקדקנות אחר ההתפתחויות בשיחות הגרעין וכבר נערכת לתרחיש הגרוע ביותר.
ההכנות לאופציה הצבאית של תקיפת מתקני הגרעין באיראן נמשכות במלוא הקצב על ידי צה"ל, במקביל המוסד הישראלי נערך למבצעים חשאיים חדשים על אדמת איראן כדי לסכל את ייצור פצצת הגרעין הראשונה. pic.twitter.com/8KJ2UK3Kqz

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) August 7, 2022

השופר של המוסד

על פי גורמי מודיעין מערביים, ערוץ האופוזיציה האיראני "איראן אינטרנשיונל" משמש מדי פעם להעברת מסרים של המוסד הישראלי לשלטונות איראן ול"משמרות המהפכה".

על פי גורמי מודיעין מערביים, ערוץ האופוזיציה האיראני "איראן אינטרנשיונל" משמש מדי פעם להעברת מסרים של המוסד הישראלי לשלטונות איראן ול"משמרות המהפכה"

בחודשים האחרונים גברה הפופולריות של הערוץ המשדר מלונדון במימון סעודי בעקבות המידע הבלעדי שהוא משדר על פעילות המוסד הישראלי באיראן וכלי תקשורת רבים מצטטים את דיווחיו.

פרשן איראני המתגורר בלונדון אומר כי המידע  הבלעדי יכול להגיע לערוץ רק מגורמי ביטחון ישראלים בכירים או מארגון האופוזיציה האיראני "מוג'אהדין חלק", שנטען שהוא קשור למוסד הישראלי. בכל מקרה מדובר במידע אמין שהאיראנים לא הצליחו עד כה להפריכו.

בשבוע שעבר חשף ערוץ "איראן אינטרנשיונל" כי האיש שעומד בראש המערכת לייצור ראשי נפץ גרעיניים עבור איראן הינו מדען בשם סעיד בורג'י.

האופוזיציה האיראנית טוענת: זהו המומחה של טהרן להרכבת פצצות אטום
אתר החדשות "איראן אינטרנשיונל" פרסם תחקיר על סעיד בורג'י, מומחה הנשק הגרעיני של טהרן.
הבכיר עבד תחת מוחסן פחריזשדה שחוסל בשנת 2020 וכים נחשב לסמכות המרכזית במדינה להרכבת ראשי נפץ גרעיניים https://t.co/WIArakbMxj

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) August 7, 2022

מיהו סעיד בורג'י?

סעיד בורג'י הינו בעליה של חברת SPND, שהיא בעצם חברה ביטחונית העובדת עם משרד הביטחון האיראני והיא ממשיכת דרכו של "פרוייקט עמאד" הסודי שהוקם לשם ייצור פצצת הגרעין האיראנית.

יש לו ניסיון בפיתוח טילים ובפיצוצים גרעיניים ועל פי הדיווח בערוץ "איראן אינטרנשיונל" הוא היה מעורב בניסוי הגרעיני באתר הגרעיני אבאדה דרומית לאספאהן באיראן.

סעיד בורג'י הוא בעלי SPND, חברה ביטחונית העובדת עם משרד הביטחון האיראני וממשיכת דרכו של "פרוייקט עמאד" הסודי, שהוקם לשם ייצור פצצת הגרעין האיראנית

סעיד בורג'י עבד בפרוייקט הזה לצידו של מוחסן פחרי-זאדה, אבי פצצת הגרעין האיראנית שחוסל, על פי מקורות זרים, בידי המוסד הישראלי בנובמבר 2020, והוא ראש המערכת שפועלת לייצור ראשי נפץ גרעיניים. המודיעין האמריקאי חשף את פעילות חברת SPND בשנת 2011.

שלוש שנים לאחר מכן הכניסה ארה"ב את החברה לרשימה השחורה שלה. האיראנים מונעים עד היום מפקחי סבב"א, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, להיכנס למתקני החברה באיראן.

עוד דיווח "איראן אינטרנשיונל" כי סעיד בורג'י עבד בעבר במתקן הגרעין פרצ'ין עם שני מדעני גרעין רוסים.

במקביל לחידוש שיחות הגרעין, ישראל נערכת בחשאי לתקיפת מתקני הגרעין האיראני ולמניעת האפשרות מאיראן לייצר פצצת גרעין.
ישראל חשפה בתקשורת את שמו של מדען הגרעין סעיד בורג'י האחראי על ייצור מנגנון הפצצה וגורמי מודיעין מערביים מעריכים כי המוסד עשוי להתנקש בחייו. pic.twitter.com/gSFi8jd995

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) August 7, 2022

בקיץ 2018 לאחר שהאיראנים הבינו כי ישראל חשפה את פרוייקט "עמאד" הם הרסו את שדה הניסויים הגרעינים באבאדה.

ערוץ הטלגרם של "משמרות המהפכה" דיווח בשבוע שעבר כי פרוייקט "עמאד"  מתנהל באתר העשרת האורניום בפורדו וכי אם ישראל תתקוף את אתר ההעשרה המרכזי בנתנז, איראן תקבל החלטה מהירה להפוך את תכנית הגרעין שלה לתכנית לנשק גרעיני. לטענת הערוץ, איראן תעשה זאת באמצעות שרשרת צנטריפוגות מתקדמות מסוג 6-IR שהתקינה מתחת לקרקע בפורדו.

גורמים יודעי דבר אומרים כי חשיפת שמו של המדען סעיד בורג'י והפירסום הגדול שהוא קיבל הינם "אות אזהרה" לבורג'י מהמוסד הישראלי כי הוא על הכוונת של הארגון וכי כדאי לו לחדול מפעילותו הגרעינית לפני שיחוסל.

ערוץ הטלגרם של "משמרות המהפכה" דיווח כי פרוייקט "עמאד"  מתנהל באתר העשרת האורניום בפורדו וכי אם ישראל תתקוף את אתר ההעשרה המרכזי בנתנז, איראן תהפוך את תכנית הגרעין שלה לתכנית לנשק גרעיני

על פי הנטען במקורות זרים ישראל חיסלה בחודשים האחרונים מספר מדענים איראנים שעסקו בייצור טילים וכטב"מים.

בעקבות ביקור ביידן בישראל והמחלוקות בין ישראל לממשל על הדרך לעצור את פרוייקט הגרעין האיראני, המוסד מתמקד כעת במה שנקרא "קבוצת הנשק", שהיא הגוף האחראי על ייצור מנגנון הפיצוץ הגרעיני. זאת לאחר שאיראן השיגה כבר את כמות האורניום המועשר הדרושה לה כדי לייצר את פצצת הגרעין הראשונה שלה.

המדען סעיד בורג'י הינו חלק חשוב מ"קבוצת הנשק" ואין ספק שהפסקת פעילותו תעכב את איראן בייצור הפצצה.

מתן הכשר דתי לייצור פצצה גרעינית

במשך שנים רבות טענו בכירים איראנים כי לאיראן אין שום כוונה לייצר פצצה גרעינית וכי המנהיג העליון עלי ח'מינאי אף פרסם פסקה הלכה (פתווא) בנושא האוסר על ייצור נשק להשמדה המונית.

עכשיו מתחילים להישמע בגלוי קולות אחרים באיראן, שייתכן שהם נועדו להכשיר את דעת הקהל לשינוי רשמי במדיניות של איראן.

חבר הפרלמנט האיראני מוחמד רידא צבאריאן באפקי אמר בשבוע שעבר כי ייתכן שחברי הפרלמנט יגישו בקשה למנהיג העליון עלי ח'מינאי לבטל את פסקה ההלכה שקבע בדבר איסור ייצור נשק להשמדה המונית.

חבר הפרלמנט האיראני מוחמד רידא צבאריאן באפקי: ייתכן שחברי הפרלמנט יגישו בקשה למנהיג העליון ח'מינאי לבטל את פסקה ההלכה שקבע בדבר איסור ייצור נשק להשמדה המונית.
"האויב צריך לדעת שאם הוא ימשיך באיומיו נדרוש מהמנהיג העליון ח'מינאי לבטל את פסק ההלכה שלו האוסר על ייצור נשק גרעיני" pic.twitter.com/arNY3JVHFm

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) August 7, 2022

"האויב צריך לדעת שאם הוא ימשיך בחוצפתו ובאיומיו נדרוש מהמנהיג העליון עלי ח'מינאי לבטל את פסק ההלכה שלו האוסר על ייצור נשק גרעיני", הוא אמר לאמצעי תקשורת באיראן.

כמה ימים לפניו אמר מוחמד אסלאמי, ראש סוכנות לאנרגיה אטומית האיראנית לסוכנות הידיעות "פארס" כי לאיראן יש את היכולת הטכנית לייצר פצצת גרעין "אך היא אינה מתכוונת לעשות זאת".

במשך שנים טענו בכירים איראנים כי לאיראן אין כוונה לייצר פצצה גרעינית. המנהיג העליון ח'מינאי אף פרסם פסקה הלכה האוסר על ייצור נשק להשמדה המונית. עכשיו נשמעים קולות אחרים, אולי להכשרת דעת הקהל

ההחלטה לייצר נשק גרעיני הינה של המנהיג העליון עלי ח'מינאי. כרגע אין שום מידע מודיעיני מוצק לישראל או לארה"ב כי נפלה ההחלטה בצמרת האיראנית על ייצור הפצצה הגרעינית הראשונה, אבל ישנם בשטח סימנים מעוררים דאגה. פעילותו של מדען הגרעין סעיד בורג'י ב"קבוצת הנשק" היא אחד מהם.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)