יהודי בריטניה צריכים לפעול למשאל עם חוזר על ברקזיט

האיחוד האירופי שווה משהו, בעצם (צילום: דן פרי)
דן פרי
האיחוד האירופי שווה משהו, בעצם

אלו ימים מכריעים עבור עתיד בריטניה. חברי פרלמנט מהאופוזיציה יחד עם מורדים מהמפלגה השמרנית השלטת מנסים למנוע מראש הממשלה החדש בוריס ג'ונסון יציאה מהאיחוד האירופי ללא הסכם. הם ראויים לתמיכה, ובמיוחד לתמיכת היהודים, למרות שג'רמי קורבין הבעייתי מעורב בעניין.

נראה שהבריטים עייפים מרוב מריבות בעניין הברקזיט והם מתקשים להתמקד. אני אעזור: אין שום דבר לא דמוקרטי בקיום משאל עם כדי לאשרר את עסקת הברקזיט הקיימת. זה הדבר הדמוקרטי ביותר.

הדבר הלא דמוקרטי יהיה לאפשר לג'ונסון הלא-נבחר למנוע מהעם את ההחלטה ולנטרל את הפרלמנט בדרכים פרוצדוראליות כדי שיוכל לצעוד ללא הפרעה אלי האבדון.

יש אמנם נרטיב סטואי שאומר שמשאל עם שני ישקף סירוב מצד האליטות לקבל את רצון העם. זה לא הגיוני, אבל זה תואם את הפופוליזם הגלובלי של ימינו, וזה מצליח לבלבל את האנשים.

בנסיבות רגילות הלייבור היה מייצג את ההגיון, אבל זה לא קורה. בעוד שרוב תומכי המפלגה הצביעו ב-2016 בעד להישאר באיחוד, חלקם לא עשו זאת, מה שמסבך את התמונה. ומנהיג הלייבור קורבין תומך ביציאה מהאיחוד בעצמו. הוא אינו אוהב את האיחוד האירופי כיוון שכמייצג של השמאל הרדיקלי הוא שונא ממסדים (למעט ממסד החמאס, החיזבאללה והמפלגה הקומוניסטית הקובנית).

אז אתנדב לעשות זאת במקומו.

הרקע הוא שבמשאל העם מ-2016 רוב צר ביקש לעזוב את האיחוד האירופי באופן תיאורטי. המחיר לא היה ידוע והקמפיין בעד עזיבה היה שקרי באופן מדהים גם לפי הסטנדרטים של הדמוקרטיה בעידן הדיגיטלי. זה רלוונטי: אם היה מתברר שכתוצאה מהברקזיט בריטניה תשקע לים או כל הבירה תעלם, היו שוקלים מחדש.

ממשלת תרזה מיי עשתה כמיטב יכולתה לנהל משא ומתן על הסכם הפרדה עם האיחוד, למרות שהיא עצמה התנגדה ליציאה. רבים מהמפלגה שלה לא אהבו את התוצאה, והפרלמנט דחה את ההסכם מספר פעמים עד שהתפטרה מתפקיד ראש הממשלה. כעת יש לבריטניה את ג'ונסון, מנהיג הברקזיט שמגיע לה. הוא יכול לנדנד למנהיגי האיחוד האירופי ככל שירצה אבל את ההסכם הוא לא ישפר: הבעיה שלו היא עם המציאות, ולא עם העסקה.

למה? כי האיחוד האירופי ובריטניה צריכים גבול ממשי לבקרת הגירה, לסחר ולמען הסדר הטוב.

מכיוון שצפון אירלנד היא (כרגע) חלק מבריטניה, פירוש הדבר שהגבול יצטרך לעבור בין אזור זה לרפובליקה של אירלנד החולקת עמה את האי – ונשארת חלק מהאיחוד האירופי. זה מפר בגסות את "הסכם יום השישי הטוב" שאיחד את האי בשנות ה-90 ונחשב להצלחה. כך שקמה התנגדות.

האלטרנטיבה של גבול בין צפון אירלנד לשאר בריטניה, כפי שזמנית מוצע, משגעת לאומנים בריטים החוששים בצדק כי צפון אירלנד בסוף תיעלם להם לגמרי. והרי נגד זה הם נלחמו כל השנים. יש אפשרות שבריטניה תישאר באיחוד המכס לזמן מה אבל ללא שום השפעה על טיבו. יש דיבורים על פתרונות טכנולוגיים בעתיד. העסק לא נראה טוב.

הסירוב לבחור אופציה מסמל את כל הברקזיט. צריך לבחור. יש חסרונות  ויתרונות לכל בחירה.  הטבלה נראת כך:

  • אם בריטניה תעזוב את האיחוד האירופי, היא לא תצטרך עוד לקבל על עצמה את הסיכון שהיא תוצף ברומנים, פולנים ואפילו צרפתים. סיכון זה הוא חלק מחבילת האיחוד האירופי והוא מאיים על בריטניה מכיוון שיש בה את האטרקציות של השפה האנגלית והעיר המדהימה לונדון (וולט דיסני לא עמד בפני קסמיה וגם אני לא). הברקזיט יאפשר לבריטניה להישאר בריטית במקצת.
  • אם היא תעזוב את האיחוד האירופי, בריטניה לא תצטרך עוד להתכופף בפני גזרות של ביורוקרטים שאינם נבחרי ציבור בבריסל. הריבונות והחופש יחגגו. זה כולל את החופש להיות עניים יותר, אבל יש כבוד בחיים בסיסיים.
  • מצד שני בריטניה תאבד את הגישה החופשית לשוק העשיר בעולם. ולמרות זאת יש אפשרות שעדיין תיאלץ לקבל את כללי אירופה, אך מבלי שיהיה לה השפעה במוסדות.
  • סביר להניח שהיא תאבד לא רק את צפון אירלנד אלא גם את סקוטלנד, שאנשיה בזים לברקזיט ואינם מעריכים את גחמותיהם של האנגלים. אולי גם וויילס.
  • הדור המבוגר של בריטניה (שרובו תמך ביציאה) ידפוק חזק את הצעירים אשר שונאים את ברקזיט אבל היו טיפשים מדי מכדי להצביע בהמוניהם ב-2016.
  • אני כרגע בפלמה דה מיורקה ויכול לדווח שהבריטים כאן בכמויות, וללא ויזות כמובן. לרבים יש בתים בספרד. הם יאלצו להיפרד גם מכך.

מה לעשות עם כל זה? הציבור צריך להחליט בעד או נגד ההסכם.

נראה שקורבין מוכן לדחוף לזה בתנאי שהמורדים השמרנים יהפכו אותו לראש ממשלה ויצביעו אי אמון בג'ונסון. מורדים אלה יעדיפו במקום זאת שמרן חלופי. זה סביר ואני  מקווה שהלייבור בסוף יסכימו.

זה ידרוש לחץ נוסף על קורבין. וכאן נכנסים יהודי בריטניה לתמונה (חייתי שנים בבריטניה והייתי כזה, לא רשמית). רובם לא אוהבים את קורבין בגלל התמודדותו המביכה עם הטענות לאנטישמיות בשורות מפלגתו. אך המצב מעניק מנוף גם לקהילה היהודית, שכן קורבין מנסה לתקן את יחסיו עימה.

כדאי שהקהילה היהודית תתמקד בתוצאה נוספת של ברקזיט שטרם מניתי.

האיחוד האירופי יכול להיראות קצת מגוחך אבל הוא גם שימר את השלום באירופה לאחר שתי מלחמות עולם. הוא מייצג סוג של הגינות ורציונליות בעולם. החלשתו תהווה פרס לאוטוקרטים ששונאים אידיאליזם והומניזם, שחושבים שערבות הדדית וחברתית היא קומוניזם, שמכחישים את ההתחממות הגלובלית ורואים בפוליטיקה משחק סכום אפס.

הם מקווים שאירופה תיכשל והם רעים ליהודים. הם מהווים איום גדול בהרבה מחבורה של אידיוטים מהלייבור שמדברים שטויות.

חברים יקרים מהקהילה היהודית: שימו לב לעיקר, אל תפחדו, ותתמכו במשאל עם חוזר, בלי חוכמות.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 778 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 18 בספטמבר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ישראל נקלעה למשבר הפוליטי המסובך ביותר בתולדותיה

על פי תוצאות המדגמים, אלה בחירות שבהן אף אחד אינו יכול לממש את ההישג שלו ● ליברמן התחזק אבל אינו נחוץ להקמת ממשלת אחדות ● החרדים התחזקו אבל אינם מספיקים לנתניהו לשימור ממשלתו ● המשותפת התחזקה אבל אף אחד לא רואה בה שותפה לגיטימית ● במציאות שנוצרה, קשה לראות כרגע פתרון ● פרשנות

בשעה 3:15 לפנות בוקר עלה בנימין נתניהו על הבמה בגני התערוכה, באולם ריק למחצה, וסימן גבולות גזרה.

נתניהו הבין שנוצח בבחירות הללו, או לפחות לא עמד במשימת ה-61 על פי תוצאות המדגמים. הוא הבין שאין לו ממשלה בלי כחול-לבן, בדיוק כפי שאין לכחול-לבן ממשלה בלי הליכוד. ואם זה לא היה ברור לבני גנץ, נתניהו הודיע לו שאין לו שום אופציה בלעדיו כי אי אפשר להישען על ממשלה עם "המפלגות הערביות שמהללות מחבלים".

במלים אחרות: מעל הבמה החל ראש הממשלה במשא ומתן עם תנאים מוקדמים. "אני הוא השותף שלך, לא יעזור לך כלום", הוא שידר לגנץ. וגם: המפלגות החרדיות הן השותפות הטבעיות שלי ולא יעזור ללפיד כלום. אני רוצה שכל המפלגות הציוניות יהיו בפנים. ליוסי ביילין זה כבר הזכיר את ממשלת האחדות של 1984, שמנתה 97 חברי כנסת, "וזה לא מתאים לדמוקרטיה".

התרוממות רוח לא הייתה אתמול בגני התערוכה, אבל גם לא אצל גנץ. ככה בדיוק נראה תיקו מקסיקני: כל אחד מחזיק בידיו אקדח, אבל אף אחד לא יכול לירות בלי להיפגע.

גנץ וחבריו למדו את הלקח מהפארסה אחרי הבחירות באפריל, ועכשיו גילו אחריות ובגרות רבה יותר ולא עשו מסיבות ניצחון לפני תוצאות האמת. בניגוד לנתניהו, הדילמה שלהם עצומה ברגע זה. נתניהו הפנים שהוא צריך אותם. הם צריכים להבין שהם לא יכולים לקבל את הליכוד בלעדיו.

אביגדור ליברמן הציע אתמול לנשיא ראובן ריבלין להזמין את נתניהו וגנץ לארוחת צהריים בבית הנשיא ביום שישי הקרוב, כדי לכפות על השניים ממשלת אחדות. לשם כך צריכה כחול-לבן להתנער מכל הנרטיב שדבקה בו בבחירות, ולפיד ויעלון יצטרכו לשבת בממשלה עם מי שמרחף מעליו כתב אישום בשלושה תיקים. אם זה יקרה, לכחול-לבן לא יהיה שום ערך.

יאיר לפיד ביקש אתמול מכולם סבלנות. הוא רוצה שתהליכים יבשילו. במלים אחרות, הוא רוצה שהליכוד יגרש את נתניהו כדי שתוכל לקום ממשלת אחדות בלעדיו. גם זה לא יכול לקרות, כי בליכוד לא עושים דברים כאלה, גם אם רוצים.

נתניהו אמר אתמול בנאומו כי ידענו "לעמוד יחד מלוכדים". המסר מכוון בעיקר לעתיד הקרוב. בליכוד יודעים היטב כי מי שישבור את השורה וירים את נס המרד יפגע בעצמו. אפשר לקטר ולקלל את נתניהו, אבל רק בדלתיים סגורות. באוויר הפתוח זה מסוכן.

אלה בחירות שבהן אף אחד אינו יכול לממש את ההישג שלו. ליברמן קיבל לפי הסקרים שמונה מנדטים וזה יפה, אבל הוא לא לשון מאזניים. אין לו אופציה להקים ממשלה עם השמאל, ואם תקום ממשלת אחדות בין כחול-לבן והליכוד, הם יכולים להשאיר אותו בחוץ.

החרדים הגבירו את כוחם, אבל גם הם אינם לשון מאזניים, כמו שהיו פעם. הימין והשמאל התרסקו. ימינה ציפתה לדו-ספרתי וקיבלה מפלגה קטנה שמתפצלת לשתי סיעות לפחות.

המחנה הדמוקרטי והעבודה-גשר מגדרות בסקרים עשרה מנדטים. הערבים רשמו הישג מצוין, אבל הם מחוץ למשחק. כמו החרדים, הם תמיד יוכלו להתגאות בעלייה מנדטים למרות ההסתה, ואולי דווקא בגללה.

זה אולי המשבר הפוליטי המסובך בתולדות המדינה. אני לא רואה לו פתרון. כל אפשרות כמעט ואינה מתקבלת על הדעת. לפי המדגמים, אין אפשרות לממשלה רחבה, ואין היתכנות לממשלה צרה, מימין או משמאל. הנשיא ריבלין יכול להבטיח שיעשה הכול שלא יהיה סיבוב בחירות שלישי, אבל גם כוחו מוגבל. רק ראש יצירתי יעזור כאן, כדי לרבע את מעגל הקסמים. במהלך הלילה לא שמעתי איזה רעיון פורץ דרך.

עוד 490 מילים

אילו היה קצת פחות זחוח

מה מקומם בו כל כך? מה מוציא מהדעת? מה מרגיז ומהפך קרביים באיש הזה?
מה הופך אותו לבלתי נסבל בחיינו?

זו לא השחיתות. כבר היו מושחתים לפניו. לא הנהנתנות ולא השקרים ואפילו לא ההסתה. כל אלה גורמים לרגש בוז כלפיו. לדחיה לגועל. אבל מה שמעצבן, מרתיח, מעורר קבס באיש הזה זו הזחיחות.

כשכל אזרח נורמאלי בעל מוסר ונורמות מתפלץ לשמע מעלליו, הוא זחוח. חיוך מרוח על שפתיו. עיניו מצטמצמות וחזהו מתנפח וזנבו הצבעוני מהדס על רחבת המסדרים.

מתנות במאות אלפי שקלים? ארוחות גורמה על חשבון המדינה? טיסות ראווה ורכישת מיטה-מטוס-מטבח-בית חדשים במאות מיליונים? הוא תמיד יוצא אל המצלמות מחייך וזחוח.

מיליארדרים מזינים את חייו, בעל קזינו מממן לו עיתון פרטי? הוא מפגין חיוך של חתול שבע מרוצה מעצמו. לא מזיז לו את קצה המצפון.

המלצות משטרה על שוחד מרמה והפרת אמונים? שורה של מקורביו הופכים לעדי מדינה? מתארים את מעשי השחיתות והוראות השחיתות ומתווה השחיתות? מיואשים מנאמנותו, מחשבים כבר את קיצם בכלא? הוא ממרק את התסרוקת, מיישר את העניבה וצועד כמו טווס לתוך המליאה, או אל הבית הלבן דרך הקונגרס, ישר לתוך העין של כל אזרח.

בגאוותנות מוחצנת. בשחצנות ללא גבולות. נושא נאום שמתעלם לחלוטין מתחושות הבטן של כל מי שחי בארץ הזאת. שקוע בעולמו היהיר, הארוגנטי כלפי כל מי שלא הוא, או לא מסכים לדעתו. הוא מנפח איומים מפלצתיים ומחייך בהנאה.

כל גופו מפגין מבעד לחליפות המבריקות את הזחיחות הבלתי אנושית. הרברבנות חסרת הפשר. זו מהפרצוף המחייך המאופר המודבק – זה מה שמוציא מהכלים. ראש ממשלה זחוח. שחצן. שויצר אזורי שברגע אחד על כורסא בבית הלבן הופך לחנפן חיוור ומתרפס לפני נשיא טווסי לא פחות ממנו.

מה שמרגיז מקומם מטריף את הדעת זו הזחיחות הזו. במדינה למודת סבל וצער, עוני, שכול ופיגועים, יוקר מחיה מטורף ובעיות חברה עגומות וקשות. מדינה מסוכסכת עם עצמה, שקועה עד צוואר בכאוס דתי ועדתי, במלחמת אזרחים תודעתית שהוא ממוביליה הראשיים. והוא צוחק.

מזלזל. משחק כמו אחרון הליצנים בקטעי וידאו עצמיים. לא מתראיין. לא עונה לשאלות עיתונאים אלא אם הם מתרפסים לרגליו כמו כלבה צייתנית. ראש ממשלת הזחיחות.

אילו היה קצת יותר צנוע. קצת מתחשב. לוקח ללב. אילו לרגע היה נשנק מדמעות על קבר מישהו שאינו אחיו. אילו היה מתכסה בבושה על מעשי בנו ודבריו המעליבים. אילו היה חש מועקה כשמתפרסמות ההקלטות של אשתו רודה בכל מי שהימרה את פיה.

אילו היה מקשיב, מרגיש את הישראלים האחרים שאינם מעריציו העיוורים. סתם אזרחים הנאבקים על חייהם במדינה קשת יום, צרובת שמש וסימני שאלה על עתידם. אילו היה אדם קצת פחות זחוח. בן אדם.

אילו היה. אולי אפשר היה לפתוח כאן את השיח הציבורי על בעיותיה האמיתיות ועתידה של המדינה. על הכיבוש וסכנת המדינה הדו לאומית. על החקיקה האנטי דמוקרטית וגבולותיה. על גירוש מבקשי המקלט. על הפטור מגיוס לדורות של מאות אלפי אזרחים חרדים החיים על חשבון שאר האזרחים. הופכים לסחטני כספים וחיים וממשכנים את עתידנו.

אפשר היה לבדוק את גבולות ההסכמה בין ימין לשמאל. לדבר על הדמוקרטיה השברירית. להפסיק להאשים בבגידה חצי מהעם, ולהפסיק לפרסם כינויים קללות והשמצות בכל שיחת רשת.

אילו היה פחות זחוח, אולי היינו פחות מושפעים ממנו ומתחילים לדבר ביננו. אולי תומכיו היו מוצאים עמדה עצמאית בלי לפחד מכיכר העיר שתקיא ותוקיע אותם. מתנגדיו היו מוצאים פחות פאשיסטים וגזענים ביננו. גווני השיח הישראלי וחלוקת הדעות היו אז שונים לחלוטין. רגועים יותר. נורמאליים במידה.

כדי להבריא את ישראל צריך להסיר את הזחיחות החולנית מפרצופו. שיתחיל לדאוג. שיפגין פחד. שנראה אותו ממצמץ, רועד, משקשק, מזיע, מגמגם, מתנצל, מצטער, מבקש הבנה כמו אחד האדם, ולא מתנהג כמו רובוט זחוח וחסר אחריות.

היום אפשר לבחון אם עדין נותרה בו זחיחות או שהתחיל להבין את המציאות.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון מנוחתו עדן (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 551 מילים

בליכוד פנו לעמיר פרץ, שהשיב שאם מפלגת השלטון תחליף את נתניהו - יהיה על מה לדבר

ליברמן אמר שהתאכזב מנאום גנץ וקרא לנשיא למלא תפקיד אקטיבי בהרכבת הממשלה ● בן גביר אמר שעוצמה יהודית תתמודד גם בבחירות הקרובות ● איש הפרקליטות לשעבר אורי קורב: נתניהו פנה אליי כדי שאייצג אותו ● מיקי זוהר: חוק המצלמות היה שגיאה פוליטית של הליכוד ● לפי המידע הנוכחי, שעולה מספירת הקולות, הן לכחול לבן והן לליכוד יש 32 מנדטים

10:06 עריכה

בצלאל סמוטריץ' מימינה מותח הבוקר ביקורת בחשבון הטוויטר שלו על יושב ראש עוצמה יהודית, איתמר בן גביר –

09:56 עריכה

בליכוד פנו ליושב העבודה-גשר, עמיר פרץ, כדי שיצטרף אליהם, וזה השיב שאם מפלגת השלטון תחליף את נתניהו, יהיה על מה לדבר – כך פירסם חיים לוינסון מ"הארץ"

09:47 עריכה

יושב ראש כחול לבן, בני גנץ, בפתח ביתו הבוקר: "אנחנו מחכים לראות איך יהיו תוצאות האמת, איך זה יתפתח; נמתין עוד יום, נמתין עוד יומיים, נאחל לעם ישראל ממשלת אחדות טובה, רצויה. שהמערכת תירגע טיפה, ונצא לדרכנו".

09:39 עריכה

"רק אומר" – גרסת אחמד טיבי

09:32 עריכה

עוצמה יהודית אמנם לא נכנסה לכנסת, אך בראיון לאילנה דיין וישי שנרב בגלי צה"ל הכריז איתמר בן גביר כי מפלגתו תשוב ותתמודד גם בבחירות הבאות. בראיון לשרון גל בגלי ישראל מתח בן גביר ביקורת על ראש הממשלה: "נתניהו הלך לנו על הראש בצעד טיפשי וחסר אחריות".

09:02 עריכה

עורך הדין אורי קורב, ששימש כתובע מטעם הפרקליטות בתקופת משפטיו של אהוד אולמרט, סיפר כי ראש הממשלה בנימין נתניהו פנה אליו בבקשה שייצג אותו. קורב, שעובד כיום במשרד עורכי הדין טולצ'ינסקי, שטרן, מרציאנו, כהן, לויצקי ושות', אמר שהדבר לא הסתייע. במהלך עבודתו בפרקליטות עסק קורב גם בתיקי נתניהו.

את הדברים אמר קורב בראיון לדני קושמרו בחדשות 12.

08:48 עריכה

חבר הכנסת מיקי זוהר מהליכוד התראיין הבוקר לשורת כלי תקשורת ונדרש לענייני השעה. בראיון לניסים משעל וגיא פלג אמר זוהר כי "אחת השגיאות של קמפיין הליכוד היא חוק המצלמות שהעיר את החברה הערבית וגרם לה לצאת ולהצביע".

בראיון לאפי טריגר בגלי צה"ל אמר יושב ראש ועדת הכנסת כי "הליכוד תהיה חלק בכל ממשלה, וראש הממשלה יהיה נתניהו". עוד הוסיף זוהר כי "אין אפשרות שהוא יהיה שני ברוטציה". חבר הכנסת גם אמר ש"המנצח הגדול של הבחירות הוא אביגדור ליברמן", והוסיף ש"המשוואה הפוליטית יכולה להיפתר על ידו".

08:34 עריכה

שלושת ערוצי הטלוויזיה – כאן 11, קשת 12 ורשת 13 – מדווחים על תוצאות האמת, לפי מידע לא רשמי, אחרי ספירה יותר מ-90% מהקלפיות.

08:29 עריכה

יושב ראש ישראל ביתנו אמר הבוקר לתקשורת, בסמוך לפתח ביתו בנוקדים: "אני מאוד התאכזבתי מנאומו של בני גנץ. אני לא שמעתי דברים ברורים".

עוד אמר ליברמן: "אני חושב שהתמונה ברורה מאוד אחרי ספירת האמת של 91% מהקולות, ולכן מנדט לכאן או מנדט לשם לא ישנו את התמונה הכוללת, והמסקנה היא ברורה: כל מה שאמרנו לאורך כל מערכת הבחירות מתממש; יש אופציה אחת ויחידה – ממשלת אחדות לאומית, ממשלה ליברלית רחבה, ואנחנו, לכן, נגיד עוד פעם, שלא נצטרף לשום אופציה אחרת".

יושב ראש ישראל ביתנו שב על התנאים שלו להצטרפות לממשלה: חוק גיוס בני הישיבות, לימודי ליבה במסגרות החינוך החרדיות, ביטול סגירת המרכולים בשבת, תחבורה ציבורית בשבת ונישואים אזרחיים. "עד שלא נשמע דברים ברורים ברוח הזו – אין לי מה לדבר, לא עם גנץ ולא עם נתניהו".

ליברמן דחה את האפשרות שתתקיים מערכת בחירות שלישית, וטען כי אין 61 חברי כנסת שיתמכו במהלך שכזה. השר לשעבר קרא לנשיא המדינה להיות פעיל ודומיננטי במלאכת הרכבת הממשלה.

07:20 עריכה

בתחילת החודש פרשה מפלגת זהות מהתמודדותה בבחירות. בהמשך פרשו גם המפלגות נעם וכל ישראל אחים. קולות למפלגות אלה הם פסולים, ולא נספרים. למרות זאת, באתר ועדת הבחירות מוצגים קולותיהן של המפלגות הללו כקולות כשרים. זה, אגב, אחרי שבוועדת הבחירות החליטו להפיק לקחים ולפעול באופן יסודי יותר מבעבר כדי למנוע טעויות.

תוצאות חלקיות (צילום: אתר ועדת הבחירות המרכזית)
תוצאות חלקיות של הבחירות (צילום: מתוך אתר ועדת הבחירות המרכזית)
07:02 עריכה

עכשיו, אחרי הבחירות, זה הזמן ללוח הזמנים הפוליטי להמשך הדרך –

היום – פרסום התוצאות של כ-90% מהקלפיות

מחר – פרסום התוצאות הסופיות, אך הלא רשמיות

סוף השבוע – תחילת שבוע הבא – הנשיא יתייעץ עם נציגי הסיעות הנבחרות

25 בספטמבר – יושב ראש ועדת הבחירות מגיש את התוצאות לנשיא המדינה

27 בספטמבר – נאום ראש הממשלה בעצרת הכללית של האו"ם

2 באוקטובר – הנשיא מטיל את הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת

3-2 באוקטובר – שימוע לראש הממשלה נתניהו בפני היועץ המשפטי לממשלה

3 באוקטובר – השבעת הכנסת ה-22

שיהיה לכולנו בהצלחה (:

05:45 עריכה

חדשות 12 מדווח כי כחול-לבן מובילה עם 33 מנדטים לעומת 31 לליכוד, אחרי ספירת 85% מהקולות. לפי הערוץ, התוצאות טרם הוזנו לאתר ועדת החבירות – אך הודלפו לחדשות 12.

על פי הדיווח, לרשימה המשותפת 12 מנדטים, לש״ס ולישראל ביתנו 9 מנדטים כל אחת, ליהדות התורה 8 מנדטים, לימינה 7 מנדטים, לעבודה-גשר 6 מנדטים ולמחנה הדמוקרטי 5 מנדטים.

גם על פי תוצאות אלו, לגוש הימין-חרדים יש 55 מנטים, לעומת 56 לגוש המרכז-שמאל-ערבים, עם אביגדור ליברמן על 9 מנדטים.

05:30 עריכה

הדברים שקורים באולפן חדשות 12 בחמש לפנות בוקר (ולא ברור למה בכלל צריך להפעיל שידור חי בשעות האלה. מצד שני, גם אנחנו כאן…)

עוד 13 עדכונים

רבנים בניו יורק נאבקים על ארון קודש נדיר בשווי 2 מיליון דולר

ארון קודש ייחודי שנבנה במחנה עקורים מעסיק כעת את בית המשפט בניו יורק ● הרב שהחזיק בו העמיד אותו למכירה פומבית ● בנו של הרב שהביא את הארון מגרמניה לא ממש אהב את זה ● "נרמז כי התביעה הזו היא סביב כסף, וזה שגוי לחלוטין! העניין הוא להבטיח גורל ראוי לארון"

עוד 943 מילים
עודכן לפני 10 דקות
גיא זהר גיא זהר
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

גם נתניהו וגם גנץ מכריזים כי יפעלו להקמת ממשלת אחדות

מדגמי הערוצים מנבאים 13-15 מנדטים לרשימה המשותפת ● איימן עודה: ההסתה של נתניהו הוציאה את הערבים לקלפיות ● אחוז ההצבעה הסופי: 69.4% - עליה מהבחירות הקודמות ● מקורבי שקד לזמן ישראל: היא תפרוש אם ימינה תקבל פחות מ-8 מנדטים ● נשיא המדינה: "הצורך כרגע הוא לכונן ממשלה מהר ככל הניתן״ ● תוצאות אמת לא צפויות לפני רביעי בצהריים

עוד 70 עדכונים

למקרה שפיספסת

נתונים חדשים, שמצביעים על עלייה בשימוש במכוניות פרטיות בישראל, מעידים על כך שהתחבורה שלנו הגיעה לדרך ללא מוצא ● כחלק מהפתרון, הממשלה הבאה תהיה חייבת לספק לאזרחי ישראל תחבורה ציבורית בשבת ● פרשנות

עוד 624 מילים

תגובות אחרונות

"מבחינת הצעירים, המפלגות הרוסיות לא הביאו לשינוי אמיתי"

הייאוש והעייפות מענייני הפוליטיקה אמנם מאפיינים את הצעירים בכל החברה, אבל בקרב הדור הצעיר הרוסי אפשר לזהות גם חוסר אמון במערכת הפוליטית ● "השאלה המרכזית היא האם השיח על הקול הרוסי ימשיך גם אחרי הבחירות, או שזו הייתה התעניינות זמנית"

עוד 778 מילים

מערכת בחירות תמיד שואבת אנרגיות, מציפה חרדות חבויות, מחדדת דעות קדומות - ולפעמים, ממש לא תמיד, גם מצליחה לעורר תקוות כמוסות ● לכן בחירות הן חומר גלם מעולה לשירים ● אמיר בן-דוד בוחר את עשרת שירי הבחירות הגדולים בכל הזמנים ● ותשכחו מ"יום הבוחר"

עוד 957 מילים ו-2 תגובות
המרכז לנשים אריתראיות בתל אביב

הפליטים ומבקשי המקלט עקבו בדאגה אחר מערכת הבחירות, ואחר השיח האלים והגזעני שהתנהל מעל ראשיהם ● "הפוליטיקאים רוכבים על זה, מקבלים אהדת קהל, וגוזרים קופון על המצוקה" ● "אם תהיה ממשלה עם מדיניות חדשה, אנחנו מקווים שיראו אותנו כמו בני אדם"

עוד 2,337 מילים

מילון בחירות 2019

לפעמים נדמה כי המאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית הופך עם השנים לביזארי, משונה, שרירותי ובלתי מובן ● בלשן הבית אמיר בן-דוד ליקט מילון קצר למונחי בחירות 2019, שיעשה מעט סדר בבלאגן

עוד 1 תגובות

עליה באחוזי ההצבעה עד לשעה 20:00

יומן בחירות פחות משעה לסגירת הקלפיות, עדיין יש תורים גדולים ● נתניהו, סמוטריץ', דרעי וליצמן עלו לשידור בתחנות רדיו אזוריות ועברו על חוק הבחירות ● ההצבעה במספר קלפיות בירכא הוארכה עד חצות, לאחר שהן נסגרו לזמן קצוב בגלל חשד לזיופים ● יאיר נתניהו הפיץ דיווח על שיעורי הצבעה גבוהים בקרב הציבור הערבי - לצד צילום מטעה של תור של בוחרים בטורקיה

עוד 63 עדכונים

המילה ״דמוקרטיה״ הושמטה מהנוסח הסופי של מגילת העצמאות ולא מופיעה בה ● למעשה, רק ב-1985 הוגדרה ישראל לראשונה בספר החוקים כ״מדינה יהודית ודמוקרטית״ ● זה לא מובן מאליו שישראל היא דמוקרטיה ● וזה לא מובן מאליו שתישאר דמוקרטית ● זו הבחירה שאנחנו צריכים לעשות היום בקלפי

מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.

מגילת העצמאות, ה' באייר תש"ח

בהעדר חוקה רשמית, נהוג להתייחס אל מגילת העצמאות כאל התשתית הערכית שעל בסיסה הוקמה ומתקיימת מדינת ישראל. אלא שבמגילת העצמאות, המילה דמוקרטיה לא מופיעה ולו פעם אחת.

העיתונאי והחוקר דוב אלבוים מצא ש״דמוקרטיה״ דווקא נכללה בטיוטות הראשונות של המגילה – על הנוסח עמלו מספר רב מראשי היישוב, במשך שלושה שבועות – אבל משה שרת היה מי שהשמיט אותה, כשהגיע תורו לערוך את הנוסח.

מאידך, העיתונאי יונתן שם אור מאמין כי היה זה דוד בן-גוריון שהחליט להשמיט את ההבטחה למדינה דמוקרטית, מתוך זהירות שמא המלחמה הקרבה מול צבאות ערב תשאיר את היישוב היהודי בארץ ישראל במיעוט בקרב רוב ערבי מכריע. מי רוצה להבטיח דמוקרטיה במצב כזה.

כך או אחרת, זו עובדה: מגילת העצמאות היא טקסט פרוגרסיבי, ליברלי, ובעיני חלקים בעם, ההבטחה לקיים ״שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין״ אף נתפשת כשמאלנית במושגים של ימינו. אבל היא לא מבטיחה לנו דמוקרטיה.

למעשה, הפעם הראשונה שמדינת ישראל הגדירה עצמה רשמית בספר החוקים כ״דמוקרטית״ הייתה ב-1985, בתיקון לחוק יסוד: הכנסת – וזאת אחרי שמאיר כהנא ממפלגת כך הצליח לעבור את אחוז החסימה ונבחר לכנסת ה-11. כחלק ממצע המפלגה, כהנא ביקש לבטל את אופיה הדמוקרטי של ישראל ולקבוע למדינה משטר המבוסס על ההלכה היהודית.

בעקבות זאת, ברוב של 62 קולות, עבר במליאת הכנסת תיקון לחוק יסוד: הכנסת הקובע כי רשימה הקוראת ל״שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית״ לא תוכל לרוץ בבחירות לכנסת – וכך הוכנסה, לראשונה, הדמוקרטיה לספר החוקים.

אותו חוק יסוד: הכנסת קובע, אגב, כי "הכנסת תיבחר בבחירות כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות, לפי חוק הבחירות לכנסת; אין לשנות סעיף זה, אלא ברוב של חברי הכנסת״. ברוב. לא יותר. 61 חברי כנסת יכולים לבטל את הסעיף הזה. 61 חברי כנסת יכולים להחליט כי בישראל לא יהיו יותר בחירות. רוב של 61 חברי כנסת יכול לקבוע שישראל איננה דמוקרטיה.

חוק יסוד: הכנסת קובע כי "הכנסת תיבחר בבחירות כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות…אין לשנות סעיף זה, אלא ברוב של חברי הכנסת״. ברוב. לא יותר. 61 חברי כנסת יכולים לבטל את הסעיף הזה

כל בחירות בישראל מרגישות חשובות, קריטיות ממש. עבור מדינה צעירה שעדיין לא בטוחה בחוסנה, שרואה בכל שינוי בסטטוס קוו איום ממשי על קיומה, שנמצאת בקונפליקט תמידי מבית ובגבולות, תחושת החרום הזו בכל מערכת בחירות היא מובנת, אולי אפילו מוצדקת. ועדיין: ישראל התגברה על משברים מנהיגותיים ופוליטיים בלתי רגילים, ולא דין הבחירות ב-1973 כדין הבחירות ב-2003, ואי אפשר להשוות בין מצבה של ישראל ב-1969 לזה של 2019.

ישראל יכולה לשרוד קדנציה של ממשלה קיפאונית, של ראש ממשלה תחת חקירות, של שר אוצר כושל, של נשיא אנס. היא כבר שרדה את כל אלה.

ישראל, כמו שאנחנו מכירים אותה, לא תשרוד דבר אחד: ממשלה שתחליט שישראל איננה דמוקרטיה.

זה לא יקרה ביום אחד – ולמעשה, זה מתרחש בהדרגה מזה מספר שנים. כרסום ביסודות שיטת הממשל הדמוקרטי, שאמורה להבטיח הפרדת רשויות, מערכת פעילה של איזונים ובלמים, ושומרי סף חזקים אשר יגנו על שלטון החוק מפני תאוות הכוח הבלתי נמנעת שמגיעה עם מנעמי השלטון.

אז, כן, גם הפעם – ואולי יותר מתמיד – הבחירות בישראל הן קריטיות. הן אולי ההזדמנות האחרונה של כל 5.8 מיליון בעלי זכות בחירה לקבוע האם ישראל היא מדינה דמוקרטית או שהיא ממשיכה להתקדם לעבר אוטוקרטיה, ואולי בהמשך אף לתאוקרטיה.

מייסדי המדינה לא הבטיחו לנו דמוקרטיה, אבל הורינו ובני דורנו וילדינו הפכו אותה לכזו. המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון, התגאינו לומר.

זה לא מובן מאליו. זו לא גזירת גורל. הבחירה להיות מדינה דמוקרטית היא בחירה יומיומית, של העם, של הרוב והמיעוט. של כל מי שרוצה לראות את המולדת חסונה, קיומיות, בעלת תוחלת.

דמוקרטיה היא בחירה.

היום ניתנה לנו הזכות לבחור בה שוב. אז אל תפקירו אותה: לכו להצביע.

עוד 631 מילים

דעה הנה אנו המיואשים

אל פתיחת הקלפיות בבוקר מגיע ציבור הבוחרים כשהוא מרוסק, ללא חדווה, חסר-חיים, שפל-רוח ונטול-אמונה ● קשה למצוא אנשים שאוהבים את המועמדים שלהם ● קשה לראות מישהו רוקד כל הדרך אל הקלפי ● על תשוקה או אמונה יוקדת כבר אין מה לדבר ● ישראל ספטמבר 2019 – מסתפקים בזה שתגיעו

מחר בבוקר, עם חבוט יוצא לבחירות. מרוסק, ללא חדווה, חסר-חיים, שפל-רוח ונטול-אמונה. משמאל ומימין ייצאו מיליונים להצביע כקפאם-שד. קשה למצוא מצביעים שאוהבים את הבחירות האלה. קשה למצוא אנשים שאוהבים את המועמדים שלהם. קשה לראות מישהו רוקד כל הדרך אל הקלפי. על תשוקה, היסחפות או אמונה פוליטית יוקדת כבר אין מה לדבר. ישראל ספטמבר 2019 – מסתפקים בזה שתגיעו.

מדינת ישראל נחשבת לאחת התוססות והצעירות בעולם. לכאורה, הישראלים נהנים בשנים האחרונות מיציבות כלכלית יחסית, ולמרות החזיתות המתעוררות מצפון ומדרום, גם משלווה ביטחונית. זו פריזמה נוחה לפחות עבור חלק מהאוכלוסיה: חיי שפע ושיגשוג, טיסות ממריאות כל דקה, קניונים ומסעדות הומים אדם. לכאורה, ערוץ החיים הטובים. גם מי שאין לו מנסה לקחת משכנתאות והלוואות ולהעמיד פנים שיש. אם אתה לא חי בדרום או בשטחים, ואין לך בעיה עם אוברדראפט מפלצתי – הכל דבש.

אך מבחינה חברתית המדינה נדמית בסוג של שקיעה מתמשכת. הציבור מפולג וכיתתי מאי פעם, חשדן ואגרסיבי, אינו מאמין לנבחריו, מזלזל במוסדותיו הלאומיים ובז לחוקתו-הבלתי-קיימת. ההצבעה שבטית, השיח מתלהם, והאופק הפוליטי הוא מילימטר-וחצי קדימה.

הטון הוא הפחדה מתמדת: מהיריב, מהשמאל, מהחרדים, מהגזענים, מהערבים, מנתניהו. אין פוליטיקה של תקווה, ומעטים משלים עצמם שמשהו באמת הולך להשתנות.  מתנגדי-ביבי מכינים עצמם לקדנציה נוספת של שימועים, תומכיו מדגישים שאין לו תחליף.

הכול כה ציני, שאיש לא יפול מכסאות הנוח בים אם בשבוע הבא יתברר שהולכים לסיבוב שלישי.

מכל עבר עוטפים אותנו קמפיינים מתחננים: "צאו להצביע בבקשההההה". ברשתות החברתיות מאיימים עלינו לא להישאר בבית. פעולה פשוטה שלוקחת 15 דקות, ושעבורה קיבלנו יום שבתון, הפכה להיות עול נוראי, מעמסה נפשית כמעט בלתי-נסבלת. מי שמממש את זכותו הדמוקרטית הוא גיבור, ומי שבורח בוגד. פעם היה צריך לרדת מהארץ כדי להפוך לנפולת של נמושות. היום יש נפולת אינסטנט: השכן שלא הצביע.

מי שמממש את זכותו הדמוקרטית הוא גיבור, ומי שבורח בוגד. פעם היה צריך לרדת מהארץ כדי להפוך לנפולת של נמושות. היום יש נפולת אינסטנט: השכן שלא הצביע

וכמובן, שלב הגמר של התחרות הלאומית "אין לי למי להצביע", בה לוקחים חלק כשליש מהמצביעים שפשוט אין. להם. למי. להצביע. הם רוצים להצביע, כן? אבל אין להם למי. ברכבת מתנהלות שיחות עייפות וצפויות שתחילתן או סופן זהה: "גם לי אין הפעם! אני לא יודע מה אעשה?". אין לי מועמד, אין לי מפלגה, אין לי שייכות, אין לי בית פוליטי.

היו תקופות שישראל אהבה להצביע. זאת אינה נוסטלגיה, סתם ציון עובדה פשוטה. היו זמנים שהוויכוחים היו מלאי להט ותשוקה. אחוזי ההצבעה התקרבו ל-80 אחוז. נכון, פופוליזם ודמגוגיה תמיד איפיינו את המשחק הפוליטי. אבל קשה לי לזכור מתי התהליך הגעיל כל כך הרבה אנשים בבת-אחת.

פכים קטנים של פוליטיקה רכילותית

צפיתי בשרשרת הראיונות המייגעת של רינה מצליח בערוץ הלאומי עם ראשי המפלגות. מצליח היא תמונת המראה של עידן נתניהו. בערוצים האחרים, כך אומרים, התקיימו ראיונות עמוקים יותר.

פעם אהבתי לצפות בראיונות פוליטיים. ניתחתי את האסטרטגיה, התשובות, הגימגומים, ההתחמקויות, ההתקלות והכותרות. הפעם זה היה שיעמום צפוי ומוסכם מכל הצדדים. כאילו מצליח כינסה אותם אחד אחד בחדר צדדי והם חתמו על חוזה:

"נדבר על כלום. לא בריאות, לא רווחה, לא עתיד המדינה, לא חינוך, לא משפט, לא סביבה, לא מדיניות עולמית. אני אטווח אותך בצרור של שאלות שלא קשורות אחת לשניה על פכים פוליטיים מיותרים, בקצב של מא"ג 7.62. אתה תאשים פוליטיקאי אחר בהסתה ו/או שקר ו/או הפרת התחייבות. אני אוציא ממך כותרת.

"בערך בדקה השלישית תפתח עלי מבערים שאני שאלתי אותך אבל לא נותנת לך להשלים משפט ואני אאשים אותך שאתה לא נותן לי לשאול שאלה. ואז נתפייס ואני אשאל אותך אם אין שום סיכוי שבעולם שבאיזושהי קונסטלציה תשב עם ביבי. מבטיח? מבטיח-מבטיח? נשבע באמאשך? נגעת באדום?

"ואתה תגיד לי שאת זה אמרת לי כבר בשבוע שעבר ובזה שלפניו. ואני אזכיר לך ש'אמרת לי קודם באיפור' משהו שהשתמע אחרת. ואזהה אצלך עוית קלה בעין שמאל, שמעידה שאולי בכל זאת יש פתח לממשלה עם ביבי. שוב אוציא כותרת. ואתה תגיד 'רינה, אז הנה אני אומר לך כאן עכשיו, בשידור חי'. ואז תצא מהאולפן. ותקרא לבא בתור במסדרון".

בחירות 2019 מועד ב' ייזכרו לא רק כמיותרות לחלוטין. הם ייחקקו בזכרון כסמל לנתק המוחלט בין אזרח למדינתו, בין בוחר לנבחריו, בין ציבור לממסד. אלה הבחירות המבאסות והמעפנות שאיש לא רצה ואף אחד לא יודע להסביר למה הן באמת מתקיימות.

ובכל זאת הם כאן. אז צאו להצביע! בבקשהההההה.

עוד 654 מילים

רגע לפני הבחירות, תושבי טירה וטייבה מתלוננים על הזנחה ואפליה שיטתיות של קהילותיהם, אבל חלקם עדיין נחושים ללכת לקלפי ● "אנחנו רוצים שוויון בין יהודים לערבים", אומרת עאידה (62) מטייבה, "אני לא רוצה את נתניהו כי אני לא רוצה גזענות בממשלה"

עוד 1,537 מילים
סגירה