באתר זמן ישראל התפרסם לפני כעשרה ימים ריאיון ארוך ומפורט עם אנשי עמותת "מדעת". מי שלא מבין לעומק את הסוגיות שנדונו בו, יכול היה לצאת עם תחושה שמדובר בארגון שדבק באמת המדעית ומשתמש בה באופן ראוי לטובת הציבור. אבל כשמתעמקים יותר, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בגוף שבמשך שנתיים עוסק בקידום אגרסיבי של אג'נדה אחת, בטענה שמדובר בפעילות מדעית רצינית. זאת, תוך זלזול בדעות אחרות ואף הכפשה של אנשי מקצוע, שביניהם גם רופאים ומדענים ידועי שם ומהמובילים בתחומם בישראל ובעולם. כך עשו, למרבה הצער, גם בריאיון הזה.
קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בגוף שבמשך שנתיים עוסק בקידום אגרסיבי של אג'נדה אחת, בטענה שמדובר בפעילות מדעית רצינית. זאת, תוך זלזול בדעות אחרות ואף הכפשה של אנשי מקצוע
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
נתחיל בכך שהמרואיינים, נציגי "מדעת", מציגים את העמותה כארגון שקם כדי לדאוג לספק מידע מלא ואמין לציבור בנושא החיסונים. חזקה על ארגון כזה שאנשיו יהיו בקיאים היטב בספרות המקצועית, ויכירו את כלל הדעות הקיימות לגבי כל חיסון באופן ספציפי, כדי לוודא שאכן כל חיסון שהם מקדמים (על ידי הסברה וגם על ידי לובי בכנסת) אכן יעיל ובטוח עבור כלל האוכלוסייה. למרבה הצער, לא כך הם נהגו בתקופת הקורונה.
במהלך הריאיון נראה שהשאלה שמטרידה באמת את אנשי "מדעת", שהם בבחינת הקוזק הנגזל, היא מדוע הם מוצאים את עצמם שוב ושוב מוקעים ברשתות החברתיות כסוכנים סמויים של תאגידי התרופות. האם תורמת לכך העובדה שהם בחרו לדבוק בנרטיב שאומץ על ידי הדרג הפוליטי ומשרת היטב את חברות התרופות, ולא רק שהם נמנעים מלנהל דיון מקצועי עם רופאים ומדענים שדעתם שונה, אלא גם מכפישים אותם וחוסמים את כל מי שמעז לשאול אותם שאלות קשות? לא נראה שהמרואיינים בכתבה שוקלים אפילו את האפשרות הזאת.
האם שאלו את עצמם לאורך כל התקופה הזאת אם אכן הצעדים שננקטו במשבר הקורונה היו מידתיים? האם היה מוצדק לפגוע בילדים, לבודד קשישים, להעצים דיכאון וחרדות, לרסק ענפי משק שלמים, לשבור את מטה לחמם של רבים ולפלוש ברגל גסה אל המקומות הפרטיים והאינטימיים ביותר של תושבי המדינה? ומה היה חלקן של עמותות כמו "מדעת" בעידוד התהליכים האלה?
לזכותם של אנשי "מדעת" ייאמר כי בתחילה הם גילו זהירות, כדבריהם. מסתבר שהם היו מודעים לכך שהפחדת יתר אינה מועילה לבריאות. אבל מהר מאוד הם בחרו לדבוק בנרטיב שהיה בקונצנזוס הממשלתי-תקשורתי, בלי להמשיך להתעמק ולהבין האם יש יסוד אתי ומדעי אמיתי לאמצעים ההרסניים שננקטו בהתמודדות מול הנגיף. הם בחרו גם שלא לשאול את עצמם מה הקליניקה הייחודית של המחלה שנגרמת על ידי נגיף הקורונה ואלו דרכי טיפול עשויות להיות יעילות, אלא העדיפו להיסחף בפאניקה שאחזה בכולם ולקדם את המחשבה שחיסונים לכלל האוכלוסייה הם הפתרון האולטימטיבי למגפה.
אם אכן זכו למעמד בקרב האיגודים הרפואיים המקצועיים כפי שהם מתארים, הרי זו תעודת עניות לאנשי גופים אלו, שראו ב"מדעת" מקור מידע אמין. היה עליהם לטרוח ולקרוא את הספרות המקצועית בעצמם, או לחלופין לפנות ולשמוע את דעתם של מדענים ורופאים בכירים, כמו למשל אלו שהתאגדו במועצת החירום הציבורית (מחצ) למשבר הקורונה. ברור גם שהרוח הגבית ש"מדעת" קיבל מההסתדרות הרפואית והאיגודים המקצועיים הספציפיים תרמה לזחיחות וליוהרה שלהם בבואם להתייחס כ"פייק" לדברים שנאמרו על ידי רופאים ומדענים שדעתם הייתה שונה.
ברור שהרוח הגבית ש"מדעת" קיבל מההסתדרות הרפואית והאיגודים המקצועיים תרמה לזחיחות וליוהרה שלהם בבואם להתייחס כ"פייק" לדברים שנאמרו על ידי רופאים ומדענים שדעתם הייתה שונה
מעניין לדון בהצהרת ברינגטון הגדולה, שנכתבה על ידי רופאים, אפידמיולוגים ומדענים מומחים בבריאות הציבור מהטובים בעולם, וזכתה לתמיכה בינלאומית נרחבת של רופאים, מדענים ואנשי ציבור. אנשים אלה הסתכלו על התועלת האפשרית מכל האמצעים שננקטו כדי להילחם בנגיף הקורונה, למול הנזקים הצפויים. הם הציעו תכנית פעולה שבה שילוב של אמצעים שתועלתם תעלה על נזקם. אפשר היה להתווכח עם ההצעות שלהם, אבל ודאי שלא היה מקום לזלזל בהם.
ואכן, כיום כבר יותר ויותר ברור שמדינות שהסתמכו עליהן, כמו שוודיה ופלורידה, נמצאות במצב טוב מבחינת נזקי הנגיף בהשוואה לממוצע המדינות באזורן, ובמצב טוב לאין שיעור מבחינת הנזקים שגרמו דרכי ההתמודדות מולו, ביחס למדינות שבחרו באמצעים דרקוניים לטיפול במגפה.
כאן המקום גם לציין כי הטענה השקרית לפיה הצהרת ברינגטון תמכה ברעיון לסגור את האוכלוסיות בסיכון הינה דוגמה נוספת למסע ההכפשה שמנוהל נגד דעות אלטרנטיביות לאלה של הממשלה. הצהרת ברינגטון, כמו גם "מודל היגיון בריא" ומאוחר יותר מחצ, הציעו לתת לאוכלוסיות בסיכון זכויות יתר שונות, ובוודאי שלא לכפות עליהן דבר.
ארגון "מדעת", שהיה אמור ללמוד את החומר לעומק ולהנגיש אותו בצורה טובה לציבור, בחר להתחפר בעמדות שלו ולראות ברופאים ובמדענים המכובדים הללו, שכל חטאם היה שדעתם לא עמדה בקנה אחד עם עמדותיו, אויבים.
דוגמה חשובה נוספת היא האופן שבו החליטו אנשי "מדעת" לתקוף נייר עמדה שהכינה הח"מ, ד"ר מיכל הרן. חשוב לציין שהמסמך שכתבה היה מבוסס על קריאה מעמיקה של הספרות והתייעצות עם מומחים בתחומים הרלוונטיים, ועיקרו היה חשש מתופעות לוואי אפשריות של חיסון ה-mRNA נגד קורונה, תוך פירוט מנגנונים ביולוגיים שעשויים להסביר תופעות לוואי כאלה.
אומר ד"ר לרנר: "ישבנו עליו ביחד חבר'ה שמאחוריהם הרבה מאוד שעות אקדמיה בתחום הביולוגיה הרפואה ומדעי החיים כי הייתה לנו הרגשה שיש בעיות בטקסט שלה". התוצאה הייתה מאמר תשובה ארוך שהופיע באתר העמותה, ושלמרבה הצער מעיד כאלף עדים על הבעייתיות בכך שאנשים שזו אינה מומחיותם לוקחים על עצמם אחריות כבדה להציג לציבור עמדות סמכותיות.
התוצאה הייתה מאמר תשובה ארוך שהופיע באתר העמותה, ושלמרבה הצער מעיד כאלף עדים על הבעייתיות בכך שאנשים שזו אינה מומחיותם לוקחים על עצמם אחריות כבדה להציג לציבור עמדות סמכותיות
טענה מרכזית של חברי העמותה הייתה, שבניגוד לנאמר בנייר העמדה, אין כל חשש לתגובות אוטואימוניות כתוצאה מהחיסון (כלומר תקיפה עצמית של אברי הגוף על ידי מערכת החיסון), ושכל אמירה כזו היא, כדבריהם, "טענה שקרית".
למרבה האירוניה, נראה שפספסו כי דווקא מאמר סקירה מצוין שהם עצמם ציטטו (ושעליו בין השאר הסתמכה ד"ר הרן בנייר העמדה שלה) מכיל פרק שלם על בטיחות חיסוני ה-mRNA, הדן באריכות באפשרות לתגובות אוטואימוניות. במילים אחרות, מאמר התשובה של חברי "מדעת", שכינה את החששות של ד"ר מיכל הרן שקריים, התבסס על מאמר שטען בדיוק את מה שטענה ד"ר הרן.
באותו מאמר סקירה מוסבר גם שחשוב לוודא שהחומר שמוזרק בחיסון אינו מתפשט ליתר הגוף אלא נשאר במקום ההזרקה, צריך לוודא שהחלבון שנוצר מה-mRNA לא מגיע לדם ולא נשאר בגוף לזמן ממושך, צריך לוודא שהחיסון לא גורם ליצירת נוגדנים עצמיים ושאף אחד מהמרכיבים שנמצאים בו לא עלול לעורר תגובות בלתי רצויות, כפי שהתגלה בחלק מהמחקרים שנעשו בטכנולוגיה הזאת. לכל זה לא טרחו אנשי "מדעת" להתייחס.
מאז שפרסמו את "תשובתם", המשיכו אנשי העמותה לדבוק בעמדותיהם. הם למשל המשיכו לטעון בתוקף שהחומר המוזרק נשאר רק באזור ההזרקה, זאת למרות שמאמרים שהתפרסמו כבר בשלב מוקדם הראו שהוא מגיע לאיברים רבים בגוף. והנה, בשבוע שעבר, ב-26.9.22, התפרסם מאמר בעיתון הרפואי הנחשב JAMA Pediatrics, שמראה שה-mRNA של החיסון יכול להגיע אפילו לחלב אם מניקה. כלומר, מתברר שדווקא ההנחה של עמותת "מדעת" היא הנחה מופרכת, שמתבססת על משאלת לב במקום על ידע מדעי, ומטעה את הציבור.
מיותר להתייחס לטענות נוספות שהועלו באותו מאמר תגובה שפורסם באתר "מדעת". הידע הרפואי והמדעי שמשתקף מדבריהם של אנשי "מדעת" אינו מספיק בשביל לדון בטכנולוגיה כל כך מורכבת ובהשלכות שעלולות להיות לה. אולי אם היו מגלים מעט יותר צניעות במקום לבחור לזלזל בד"ר הרן (שהיא המטולוגית בעלת ניסיון נרחב באימונולוגיה), באנשי מחצ ובמומחים אחרים בתחום, ייתכן שהיו מוצאים עצמם על קרקע בטוחה יותר.
מיותר להתייחס לטענות נוספות שהועלו באותו מאמר שפורסם באתר "מדעת". הידע הרפואי והמדעי שמשתקף מדברי אנשי "מדעת" אינו מספיק כדי לדון בטכנולוגיה כל כך מורכבת ובהשלכות שעלולות להיות לה
נציין לסיום כי הופתענו לגלות שהגברת אדוה לוטן, יו"ר העמותה, מודה שאפילו את התובנות המדעיות שחולקים ביניהם חברי העמותה היא אינה מבינה, וכי היא נזקקה לתרגום לשפה שהיא כן יכולה להבין, כיוון שאינה דוברת "מדעית". למרבה הצער, זה לא מפריע לה לשבת בדיונים של משרד הבריאות על אישור חיסוני הקורונה ולחוות שם דעות נחרצות.
מצער שזמן ישראל לא פנה לבקש תגובה מאף אחד מאלו שאנשי "מדעת" הזכירו בכתבה טרם פרסומה, אך אנו שמחים שניתנה לנו ההזדמנות להגיב ולהבהיר עד כמה הזחיחות הזו בעייתית ואף עלולה להיות מסוכנת.
אף פעם לא מאוחר מדי, וגם עכשיו אנחנו מוכנים לנהל דיון מקצועי רציני עם אנשי עמותת "מדעת".
ד"ר מיכל הרן היא רופאה המטולוגית בכירה במרכז הרפואי קפלן
פרופ' גלעד הרן הוא מדען בפקולטה לכימיה במכון ויצמן למדע וחבר מחצ
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו