1
מצפצף על ההסדר
אם ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מצהיר בפומבי את מה שאמר אמש (חמישי) בנאומו, בטרם קיבלה הכנסת את "חוק הנבצרות" – היה טקסט הנאום מובא בפני בג"ץ, במסגרת העתירות להכרזה על נבצרותו, כדי לשכנע את השופטים שהאיש אינו מסוגל למלא עוד את תפקיד ראש ממשלת ישראל. אך כעת, משסוגיית הנבצרות הפכה לרעיון תיאורטי ובלתי ישים, נתניהו יכול להרשות לעצמו לצפצף על הכללים.
מעבר לעיתוי הפוליטי של נאום נתניהו – רגע לפני הישורת האחרונה הצפויה בשבוע הבא בכנסת לחוק הדגל של ההפיכה המשטרית, השתלטות הקואליציה על הוועדה לבחירת שופטים – ניצל נתניהו את הנסיבות שנוצרו כתוצאה משורת עניינים: לא רק העובדה שהכנסת קיבלה אור ליום חמישי את "חוק הנבצרות"; אלא גם העובדה שבג"ץ דחה בתחילת השבוע את העתירה הנוגעת להסדר ניגוד העניינים של נתניהו.
המשמעות המצרפית של כל אלה היא שלערכתו של נתניהו, ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה אין כלי אמיתי לכפות עליו כעת את עמדתה, שלפיה הסדר ניגוד העניינים שגובש בעניינו בנובמבר 2020 על ידי היועץ הקודם אביחי מנדלבליט אוסר עליו לעסוק גם בנושאי ההפיכה המשטרית.
נתניהו יכול לפיכך להמרות באופן מפורש את פיה של היועצת, ולמעשה גם את פיו של בית המשפט, שהתיר לו בשנת 2020 לכהן כראש ממשלה על אף העובדה שהוא נאשם במשפט פלילי בעבירות חמורות, רק בכפוף לכך שיגובש בעניינו הסדר ניגוד עניינים, וב-2021 הוסיף וקבע שההסדר מחייב את נתניהו אף אם הוא אינו מקובל עליו.
https://www.youtube.com/watch?v=Gi5cE52IZI4
עד עתה נמנע נתניהו מלהפר ביודעין את פסקי דינו של בג"ץ. אפשר שמהלכו מאמש מסמן שלב חדש בהתנהגותו של השליט, בואכה שיטת משטר לא דמוקרטית שבה פסקי דין של בתי המשפט אינם זוכים למעמד של קדושה וציות על ידי השלטון; ואפשר שנתניהו נוקט גישה מורכבת יותר, שאיננה כוללת צעד אנרכיסטי מהסוג הזה.
עם זאת, קשה מאוד לצקת פרשנות אחרת לדבריו של נתניהו. בשידור לאומה, ראש הממשלה אמר:
"עד היום ידיי היו כבולות. הגענו למצב אבסורדי, שאם הייתי נכנס לאירוע הזה, כפי שהתפקיד שלי מחייב, איימו להוציא אותי כראש הממשלה לנבצרות, דבר שהיה מבטל את תוצאות הבחירות ואת רצונם של מיליוני אזרחים. זה דבר אבסורדי שלא ייתכן בדמוקרטיה מתוקנת. לכן הערב, אני מודיע לכם, עד כאן. אני נכנס לאירוע. למען העם שלנו, למען המדינה שלנו אני אעשה כל מה שביכולתי כדי להביא לפתרון".
מה פירוש הדבר? עד עתה הייתה הנבצרות אופציה ריאלית, ולכן נתניהו חשש להפר את הנחיית היועצת שאסרה עליו לעסוק בהפיכה המשטרית, מכוח הסדר ניגוד העניינים. כעת הוא כבר אינו חושש להפר את ההנחיה, מאחר שהנבצרות אינה אופציה ריאלית.
לצד זאת, נאומו בישר כי בניגוד לחשש שהתפשט בקרב גורמים בקואליציה במהלך יום האתמול, אין בכוונתו של ראש הממשלה לסגת מהכוונה להשתלט על הוועדה לבחירת שופטים. לצורך תיקוף עמדתו, נתניהו לא היסס לעמוד ולשקר:
"החוק שיובא בשבוע הבא לאישור הכנסת הוא חוק שאינו משתלט על בית המשפט, אלא מאזן ומגוון אותו. הוא פותח את שערי בית המשפט להשקפות, לציבורים, למגזרים עצומים, שעד היום הודרו ממנו במשך עשרות שנים. איננו רוצים בית משפט נשלט. אנחנו רוצים בית משפט מאוזן. ובית משפט מאוזן יהיה בית משפט של העם, ובית משפט כזה יזכה גם לאמון העם. זה לא קץ הדמוקרטיה, זה חיזוק הדמוקרטיה".
חישוביו של נתניהו שגויים – אם לא בשדה הפוליטי, לפחות בשדה המשפטי. ליועצת המשפטית לממשלה יש כמה חיצים באשפתה, גם אם אין בכוחה כעת לממש את אופציית הנבצרות. לעמדה שהיא תציג בפני בית המשפט בשורת העתירות שבהן ידון בית המשפט בתקופה הקרובה, יש משקל כבד, כמעט מכריע.
חישוביו של נתניהו שגויים: ליועצת המשפטית לממשלה יש כמה חיצים באשפתה, גם אם אין בכוחה כעת לממש את אופציית הנבצרות. לעמדה שהיא תציג בפני בית המשפט בשורת עתירות יש משקל כבד, כמעט מכריע
היא עשויה לטעון שחוק הנבצרות עצמו מהווה שימוש לרעה של הכנסת בסמכותה המכוננת באופן המצדיק את ביטולו; היא עשויה לטעון זאת גם ביחס לחקיקת הרכב הוועדה לבחירת שופטים; היא עשויה להוציא הנחיות והגבלות לנתניהו מכוח הסדר ניגוד העניינים, בהתבסס על פסקי דינו של בג"ץ בעניין, בין אם הנבצרות היא איום ממשי ובין אם לא.
לא כדאי לנתניהו להיכנס לדו-קרב פנים אל פנים מול המערכת המשפטית, המצויה ממילא עם הגב אל הקיר ויודעת שהפסד אינו אופציה, מאחר שפירוש הדבר הוא התפוררות שלטון החוק. למעשה, נדמה שנתניהו עצמו יודע זאת. ולכן מותר להעריך שגם נתניהו מניח שחקיקת הרכב הוועדה לבחירת שופטים תיפסל ע"י בג"ץ.
נתניהו מעדיף להשליך, גם הפעם, את תפוח האדמה הזה לחיקם של השופטים. שהם יבטלו את התיקון לחוק (והוא יוכל לזרוק עליהם את האשמה). זה יותר נוח מבחינתו, מאשר לגלות שמץ של מנהיגות אל מול הקואליציה המופקרת הרוחשת תחתיו.
נתניהו מעדיף להשליך, גם הפעם, את תפוח האדמה הזה לחיקם של השופטים. שהם יבטלו את התיקון לחוק (והוא יוכל לזרוק עליהם את האשמה). זה יותר נוח מבחינתו, מאשר לגלות שמץ של מנהיגות
2
מה שווה חודש חשוון אם אי אפשר לשלוט בו
בנובמבר 2002 החליט ראש הממשלה דאז אריאל שרון לפזר את הכנסת טרם זמנה ולהקדים את הבחירות לינואר 2003, כמקובל במערכת הפוליטית שבה הבחירות לא מתקיימות במועד הקבוע בחוק אלא במועד שנוח לפוליטיקאים.
הכנסת ה-16 החלה לכהן בחודש פברואר 2003, והשאלה שהתעוררה במהלך כהונתה הייתה עד מתי היא אמורה לכהן – נובמבר 2006, כלומר שלוש שנים ותשעה חודשים, או נובמבר 2007, דהיינו ארבע שנים ותשעה חודשים.
כן, מתברר שבשיטה הישראלית, הבחירות אינן חייבות להתקיים בהכרח בכל ארבע שנים, אלא בחודש חשוון שלאחר תום ארבע שנות כהונה של הכנסת.
בחוק יסוד הכנסת נקבע כי הבחירות לכנסת יתקיימו ביום ג' השלישי בחודש חשוון של השנה שבה תמה כהונת הכנסת היוצאת. אך אם כהונת הכנסת החלה לאחר שהכנסת הקודמת החליטה להתפזר טרם זמנה, תהיה תקופת כהונתה "עד לחודש חשוון הקרוב שלאחר גמר ארבע שנים מיום הבחירה".
בפסק דינו משנת 2004 קבע בג"ץ כי מעצם העובדה שכנסת אחת החליטה לקצר את כהונתה, לא עולה כי כהונתה של הכנסת שלאחריה תוארך אוטומטית. נשיא העליון דאז אהרן ברק קבע כי "אין זה ראוי כי נגיע למסקנה פרשנית בדבר הארכת תקופת כהונתה של הכנסת שלאחר התפזרותה או פיזורה אך על הבנה המשתמעת מלשון החוק". במילים אחרות – פרשנויות ורמיזות בלשון החוק לא יכולות להוביל לכהונת כנסת של חמש שנים.
למסקנה זו משמעות רבה גם כעת, במסגרת המחלוקת המתבררת בפני יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, בשאלת אורך תקופת כהונתה של הכנסת הנוכחית.
נוכח העובדה שהבחירות לכנסת הנוכחית התקיימו ב-1 בנובמבר, יוצא כי יום ג' השלישי בחודש חשוון בעוד ארבע שנים, יוצא מעט יותר או מעט פחות מארבע שנים מאז מועד הבחירות האחרונות – תלוי אם סופרים לפי הלוח העברי או הגרגוריאני. לכן הוגשה עתירה לסולברג, והתבקשו תגובות מטעם הכלל הסיעות, וכן היועצות המשפטיות לכנסת ולממשלה.
שלא במפתיע, הליכוד וסיעות הקואליציה תומכות בפרשנות המרחיקה את הבחירות לנובמבר 2027, דהיינו קרוב לחמש שנים ממועד הבחירות האחרונות.
שלא במפתיע, הליכוד וסיעות הקואליציה תומכות בפרשנות המרחיקה את הבחירות לנובמבר 2027, דהיינו קרוב לחמש שנים ממועד הבחירות האחרונות
היועצת המשפטית לכנסת שגית אפיק הגישה עמדה מטעמה, שלפיה אף ששתי הפרשנויות אפשריות, העיקרון שאותו מקבעים חוקי הבחירות סובב סביב רעיון הבחירות המתקיימות אחת לארבע שנים, ולכן זו התשובה שיש להעדיף – בחירות בנובמבר 2026, ולא שנה אחר כך. זאת, מאחר שחודש חשוון חל, אף אם לא במלואו אלא רק בחלקו, עם תום ארבע שנות כהונה של הכנסת הנוכחית, ולכן ניתן לקיים בו את הבחירות בהתאם להוראות החוק.
![היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק (צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2023/01/DST08271-1024x640.jpg "היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק (צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת)")
היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה התבקשה גם היא על ידי סולברג לחוות את עמדתה בנושא, ועמדה זו אמורה להיות מוגשת במהלך השבוע הבא.
בפרשה של בחירות 2006, בסופו של דבר לא הייתה משמעות לפסק דינו של בית המשפט העליון. בג"ץ אמנם קבע כי פרשנות החוק מחייבת שהבחירות יתקיימו בנובמבר 2006 ולא שנה לאחר מכן, אך לאחר ביצוע ההתנתקות מרצועת עזה ומצפון השומרון בקיץ 2005, התפצלות הליכוד והקמת מפלגת "קדימה", הוקדמו הבחירות והתקיימו בסופו של דבר במרץ 2006.
3
שיעור בהלכות ניגוד עניינים
באופן אלגנטי, לימד השופט עופר גרוסקופף את ארגוני הימין פרק בהלכות ניגוד עניינים, תוך שהורה על דחיית העתירה שהגישו נגדו מעורבותה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה בהליכי החקיקה של ההפיכה המשטרית. אם היינו מצויים בעולמות תוכן אחרים, ולא בעולם המשפטי, אפשר היה לומר שגרוסקופף ניגב עם העותרים את הרצפה.
באופן אלגנטי, לימד השופט עופר גרוסקופף את ארגוני הימין פרק בהלכות ניגוד עניינים, תוך שהורה על דחיית העתירה שהגישו נגדו מעורבותה של היועצת המשפטית לממשלה בהליכי החקיקה של ההפיכה המשטרית
בעתירה – שהוגשה בין היתר על ידי ארגון "לביא", "התנועה למשילות ודמוקרטיה" מבית היוצר של ח"כ שמחה רוטמן, "אם תרצו" ואחרים – נטען כי יוזמות החקיקה כוללות גם את הפיכת היועצים המשפטיים במשרדי לממשלה למשרות אמון, ביטול מעמדה המחייב את חוות דעת היועצת ומתן אפשרות לשרי הממשלה לשכור ייצוג משפטי פרטי, ומאחר שכך – הצעות החוק מעמידות את היועצת ב"ניגוד עניינים מוסדי מובנה".
האלגנטיות של גרוסקופף באה לידי ביטוי בכך שדחה את העתירה, תוך שלא גרע ממשקלו של האיסור להימצא בניגוד עניינים, ותוך שהסביר לעותרים בשפה פשוטה, את ההבדל שבין תפקיד היועצת בסיטואציה לבין נבחרי ציבור למשל, המצויים באמת בניגוד עניינים.
תמצית עמדתו: לא זו בלבד שבהרב-מיארה אינה מצויה בניגוד עניינים כלל, אלא שחובתה המקצועית הייתה לבחון את הצעות החוק שבמסגרת ההפיכה המשטרית, ואם הייתה נמנעת מכך הייתה מועלת בתפקידה.
יש שני סוגים של ניגודי עניינים, הסביר גרוסקופף – אישי ומוסדי. ניגוד עניינים אישי הוא הקונפליקט שבין האינטרס הציבורי שעובד הציבור אחראי עליו מתוקף תפקידו, לבין אינטרס אישי של העובד – למשל העדפת קרובי משפחה או מקורבים. ניגוד עניינים מוסדי הוא הקונפליקט הנוצר משני תפקידים ציבוריים שנושא עובד הציבור, שכל אחד מהם מושך, בנסיבות מסוימות, לכיוון אחר.
טענת העותרים נגד בהרב-מיארה נגעה לניגוד עניינים שיש כביכול לבהרב-מיארה בפעולות שונות הנוגעות לאותו תפקיד עצמו – וגרוסקופף מבהיר שאין כאן כלל ניגוד עניינים:
"כאשר במסגרת תפקידו נדרש עובד ציבור לטפל בסוגיה הנוגעת לכובעו הציבורי, אין לפנינו ניגוד עניינים כלל. כך, למשל, הרמטכ"ל איננו מנוע מלעסוק בהצעות המשפיעות על תפקוד הצבא; נגיד בנק ישראל אינו חסום מלעסוק בסוגיות הנוגעות לתפקידיו ולסמכויותיו של בנק ישראל, לתקציבו או לתנאי העבודה של עובדיו. נהפוך הוא, חובתו של משרת הציבור לעסוק בנושאים האלה ולהציג את עמדתו המקצועית לגביהם".
בהקשר כללי יותר, אפשר לומר שבית המשפט ממשיך להעניק גיבוי מוחלט ומלא ליועצת המשפטית לממשלה – בהקשר המוסדי והאישי גם יחד – לקראת האתגרים שעוד יגיעו בקרוב מאוד לשולחנו של בית המשפט.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו