ועדת השרים לענייני חקיקה דנה השבוע הצעת חוק להטלת מגבלות כבדות על עמותות המקבלות תרומות מממשלות זרות. ראש הממשלה בנימין נתניהו עצר את חקיקת ההצעה ומנע את אישורה בוועדה, תחת לחצים של מעצמות המערב. יוזם ההצעה, ח"כ אריאל קלנר מהליכוד, טען ש"נתניהו לא עצר את החקיקה אלא רק ביקש לבחון אותה מחדש" והבטיח להכניס בה שינויים.
לפי ההצעה, ארגון ישראלי המקבל תרומה מממשלה זרה יצטרך לשלם עליה מס של 65%. נוסף על כך, הארגון לא יקבל הכרה כמוסד ללא כוונות רווח והתורמים שלו לא יקבלו זיכויי מס על תרומותיהם.
מבדיקה השוואתית עולה כי מרבית המדינות הדמוקרטיות לא מטילות שום מגבלות על מימון זר לארגונים, וכי גם הדמוקרטיות המערביות המעטות המטילות מגבלות כאלה – לא מטילות אותן על ארגוני זכויות אדם, וזאת, בניגוד למגבלות הקיימות בארץ ולהצעה החדשה להחמיר אותן.
בדיקטטורות ובמשטרים סמכותניים, לעומת זאת, הגבלות על מימון זר לארגוני זכויות אדם – כמו בישראל וחמורות הרבה יותר – קיימות ונפוצות.
דיקטטורות רודפות ארגוני זכויות אדם
מחקרים של מכון פרנקפורט לשלום (PRIF), אוניברסיטת סטנפורד, ו"מערך ההגנה על המרחב האזרחי" מצאו כי חוקים ומדיניות להגבלת עמותות המקבלות מימון זר קיימים ב־43 משטרים לא דמוקרטיים ובשבע דמוקרטיות מתפתחות. חוקים כאלה קיימים רק בארבע דמוקרטיות מפותחות, נוסף על ישראל.
חוקים נגד תרומות זרות נפוצים במדינות ערב. במצרים נחקק ב־2002 חוק המחייב עמותות המקבלות מימון ממקור זר – ממשלות או מתורמים פרטיים – לקבל אישור ממשלתי לפעילותן ולכל תרומה שהם מקבלים. זאת, בעקבות תעמולה שהציגה ארגוני זכויות אדם כ"סוכנים של ארה"ב וישראל".
החוק במצרים מחייב עמותות לקבל אישור ממשלתי לכל תרומה זרה. זאת, בעקבות תעמולה שהציגה ארגוני זכויות אדם כ"סוכנים של ארה"ב וישראל"
החוק המצרי מורה לממשלה להשגיח על העמותות כדי לוודא שאינן "פוגעות באינטרס הלאומי", ומשית עונשים כבדים על עמותות שנמצא כי הן פוגעות בו. החוק מחייב פיקוח הדוק על התקשורת בין ארגונים במצרים ומחוץ לה – ואוסר כליל על קשרים בין ארגונים במימון זר לפוליטיקאים.
חוקים כאלה ואחרים נגד מימון זר לארגונים קיימים בסוריה, ירדן, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין, תוניס, סודן, תימן ומאוריטניה. החוק באיראן מחייב אישור ממשלתי לכל תרומה זרה לעמותה.
ברוסיה נחקק ב־2012 "חוק הסוכנים הזרים". לפי החוק הזה, עמותות המקבלות מימון זר – ממשלתי או פרטי – חייבות להציג את עצמן בכל פרסום ציבורי כ"סוכנים זרים", להגיש דוחות מקיפים על התרומות הזרות ולעבור ביקורות פתע של הרשויות. החוק הורחב בהמשך והוחל גם על עיתונים ובלוגים.
חקיקת החוקים התלוותה בקמפיינים ציבוריים שבהם הנשיא ולדימיר פוטין, בכירי המשטר וכלי התקשורת שבשליטתו תקפו ארגוני זכויות אדם, לעתים בטענות מומצאות ומופרכות, והציגו אותם כ"סוכנים אמריקאים", "אליטה המנוכרת מהעם" ו"בוגדים".
ב־2015 עבר ברוסיה "חוק הארגונים הלא רצויים", שבמסגרתו הממשלה גיבשה רשימה שחורה של גופים זרים שלעמותות במדינה אסור לקבל מהן כספים בכלל. שני החוקים, בעזרת בירוקרטיה מעיקה ובתי משפט המצייתים למשטר, הביאו לפגיעה בארגוני זכויות אדם, שרובם נאלצו להפסיק כליל לפעול ברוסיה.
ממשלת רוסיה גיבשה רשימה שחורה של גופים זרים שלעמותות במדינה אסור לקבל מהן כספים. רוב ארגוני זכויות האדם נאלצו להפסיק לפעול ברוסיה
דוחות של הארגונים אמנסטי אינטרנשיונל ו־Human Rights Watch מ־2017 מצאו כי 27 ארגוני זכויות אדם נסגרו ברוסיה מאז העברת החוקים ו־58 פעילי זכויות אדם נעצרו או הועמדו לדין. מאז, המצב החמיר בהרבה, וכיום איש מחוץ לרוסיה לא יודע מה עלה בגורלם של אלפי פעילי זכויות אדם רוסים.
דיקטטורות נוספות מברית המועצות לשעבר חוקקו חוקים דומים לחוק הרוסי, ביניהן בלארוס, אזרבייג'ן, קזחסטן, אוזבקיסטן וטורקמניסטן. לאחרונה ניסתה ממשלת גיאורגיה להעביר חוק דומה לחוק "הסוכנים" הרוסי, אך חקיקתו נעצרה בעקבות הפגנות סוערות נגדו.
חוקים שעברו ב־2010 בסין מחייבים עמותות לקבל אישור ממשלתי לכל תרומה זרה ולהעביר את הכסף תחת פיקוח ממשלתי, ומטילים הגבלות נוקשות על ארגונים זרים הפועלים בסין. המגבלות הללו אפשרו לסין להסתיר מארגון הבריאות העולמי את מגפת הקורונה, וכך היא התפשטה לשאר העולם.
חוקים בסין מחייבים עמותות לקבל אישור ממשלתי לכל תרומה זרה ומגבילים ארגונים זרים. המגבלות הללו אפשרו לסין להסתיר מארגון הבריאות העולמי את מגפת הקורונה
סין, רוסיה, קזחסטן, אוזבקיסטן וטג'יקיסטן מתאמות ביניהן את המעקב אחרי ארגוני זכויות האדם והרדיפה שלהם. חוקים האוסרים על תרומות זרות, או מעמידים אותן תחת פיקוח, קיימים גם בסינגפור, פקיסטן, תאילנד, אינדונזיה, אתיופיה, אוגדנה, ונצואלה ודיקטטורות נוספות.
כל המדינות הללו מתירות לארגונים במימון זר לפעול ו"רק" מגבילות אותם, ובכך מייצרות מראית עין של פתיחות. אולם, בפועל, הן אינן מאפשרות להם לפעול נגד המשטר. רק מדינות מעטות, כמו קובה וקוריאה הצפונית הקומוניסטיות, אוסרות על קיומם כליל.
דוחות ופרסומים רבים מראים כי פעילי זכויות בדיקטטורות סובלים מרדיפות, התנכלויות, מעצרים ועינויים, ואף מוצאים להורג ונרצחים. החוקים המגבילים תרומות זרות הם פשוט אחת הגושפנקות החוקיות לרדיפה.
מגבלות על תרומות זרות קיימות גם במשטרים פופוליסטיים סמכותניים. בהונגריה של ויקטור אורבן נחקק ב־2017 חוק "סוכנים זרים" בהשפעת החוק הרוסי, המחייב עמותות להעביר תרומות זרות לבדיקה ממשלתית. עמותות שעוברות על החוק נסגרות או נקנסות.
חוק הונגרי נוסף, שמכונה "לעצור את סורוס" כיוון שכוון ישירות נגד המיליארדר היהודי־אמריקאי ממוצא הונגרי ג'ורג' סורוס, שתורם לעמותות המסייעות למהגרים בהונגריה, מטיל מס מיוחד (25%) על עמותות שמסייעות למהגרים, ואיסור פלילי על סיוע למהגרים ש"פוגעים בזהות המדינה".
החוק ההונגרי "לעצור את סורוס", מטיל מס מיוחד (25%) על עמותות המסייעות למהגרים, ואיסור פלילי על סיוע למהגרים ש"פוגעים בזהות המדינה"
בית הדין האירופי לזכויות אדם פסל את "חוקי סורוס", בהיותם מנוגדים לחוקה האירופית, והפרלמנט ההונגרי נאלץ לבטל אותם ולחוקק במקומם חוק שהחמיר את הפיקוח על עמותות במימון זר שפעילותן מוגדרת כ"פוליטית".
חוקים שהם גרסאות מעודנות של "חוק הסוכנים הזרים" הרוסי נחקקו בטורקיה תחת שלטון טאיפ רג'פ ארדואן ובברזיל תחת שלטון ז'איר בולסונרו.
החוק הקיים בישראל – "חובת גילוי למי שנתמך בידי ישות מדינית זרה" – שעבר ב־2011 ובנוסח מתוקן ב־2016, מחייב עמותות שרוב המימון שלהן מגיע מממשלות זרות לציין אותן בכל פרסום פומבי שלהן ולדווח עליהן לממשלה כאשר הן פועלות מולה.
החוק הישראלי דומה ל"חוק הסוכנים הזרים" הרוסי, ופעילי שמאל וזכויות אדם ישראלים טוענים שהושפע ממנו ישירות. עם זאת, החוק הישראלי שונה מחוקים זהים לו במדינות אחרות, כיוון שהוא חל רק על תרומות המגיעות מממשלות זרות, ולא על כאלה המגיעות מקרנות ותורמים פרטיים.
נראה כי הסיבה להבדל היא העובדה שיוזמי החוק הם ח"כים מהימין המעוניינים להגביל ארגונים בעלי אג'נדה שמאלית, ולא ארגוני ימין, שאינם מקבלים תרומות מממשלות, אך מקבלים תרומות רבות מתורמים פרטיים זרים ולעתים אינם מצהירים עליהן.
החוק בישראל מחייב עמותות לציין תרומות מממשלות זרות בפרסומים פומביים ולדווח עליהן לממשלה. החוק דומה ל"חוק הסוכנים" הרוסי ופעילים טוענים שהושפע ממנו ישירות
לכן, פעילי זכויות האדם סבורים שמטרת החוק זהה למטרת "חוקי הסוכנים" של דיקטטורות בחו"ל – להגביל ארגוני זכויות אדם. לדעתם, זאת גם מטרת הצעת החוק החדשה להגבלת תרומות, שעברה השבוע בוועדת השרים והוקפאה.
"דיקטטורות ומשטרים פופוליסטיים רודפים ארגוני זכויות אדם כי הם מסכנים אותם", אומר רן גולדשטיין, מנהל פרויקט "מערך ההגנה על המרחב האזרחי", המסייע לארגונים ישראלים במצוקה.
לדברי גולדשטיין: "ארגונים כאלה חושפים את המעשים הרעים שדיקטטורות עושות ונאבקים נגדם, וגם נגד הדיקטטורה עצמה ונגד פגיעת ממשלות פופוליסטיות בדמוקרטיה. הגבלת התרומות, ושאר ההצקות הבירוקרטיות, הן חלק מניסיון שיטתי להשתיק ולרסק ארגונים.
"דיקטטורות ומשטרים פופוליסטיים רודפים ארגוני זכויות אדם כי הם חושפים מעשים רעים ונאבקים נגדם. הגבלת התרומות היא חלק מניסיון שיטתי להשתיק ולרסק ארגונים"
"במקביל למגבלות, הממשלות מנהלות קמפיינים של דה־לגיטימציה נגד ארגונים. מציגים אותם כאויבי המדינה, ברוסיה הם 'סוכנים של אוקראינה והמערב' ובמדינות ערב הם 'סוכנים אמריקאים וציונים'. המטרה היא שהציבור לא ישתף עם ארגונים פעולה, לא יראה שהם מגנים על הזכויות שלו ויסייע ברדיפה.
"המהלכים הללו מועתקים ישירות מרוסיה והונגריה לישראל. הקמפיינים נגד ארגוני זכויות האדם והחקיקה נגדם בארץ הם חלק מההפיכה המשטרית".
פעילי שמאל וזכויות אדם לא פופולריים בישראל גם ככה, השנאה וההתנכלויות אליהם קיימים עשרות שנים וצמחו מהשטח. למה שהממשלות יחששו מהם? אולי הן דווקא נענות לדעת הקהל נגדם?
"הממשלות מלבות את השנאה הזאת כבר הרבה שנים.
"יש היזון חוזר – הממשלה מסיתה נגד הארגונים, הציבור מגיב ויוצא נגדם, הממשלה נענית לציבור ופועלת נגדם. זה מצב שהוא בדיוק האינטרס של הממשלה. בסוף, הממשלות מעוניינות להשתיק ארגונים כי הם נאבקים נגד עוולות, בעיקר הכיבוש בשטחים".
אבל רוב הציבור בישראל אדיש לנעשה בשטחים. הארגונים ממילא לא מצליחים להשפיע על המדיניות.
"הם כן. הם מביאים את הנעשה בשטחים לידיעת העולם, ומגבירים את הלחץ הבינלאומי נגד המדיניות. ויש לכך השפעה. נוסף על כך, המחאה נגד ההפיכה המשטרית, שמובילים, חלקית, ארגוני חברה אזרחית, עצרה את החקיקה, גם בשל הלחץ הישיר, וגם בגלל שעוררה לחץ אמריקאי נגד ההפיכה".
"יש היזון חוזר – הממשלה מסיתה נגד הארגונים, הציבור מגיב ויוצא נגדם, הממשלה נענית לציבור ופועלת נגדם. זה מצב שהוא בדיוק האינטרס של הממשלה"
בדמוקרטיות מגבילים רק סוכנים זרים אמיתיים
לפי המחקרים, ברוב המדינות הדמוקרטיות אין כל מגבלה על תרומות זרות לעמותות. זה המצב ב־24 מ־27 מדינות באיחוד האירופי, וכן בבריטניה, שווייץ, נורווגיה, איסלנד, אוסטרליה, ניו זילנד, יפן וקוריאה הדרומית.
מספר מדינות דמוקרטיות מתפתחות, מושחתות, בעולם השלישי מגבילות מימון זר. בהודו, למשל, חל איסור מוחלט על תרומות זרות לעמותות המוגדרות "פוליטיות" ומגבלות כבדות על כל התרומות הזרות.
ממשלת פולין תחת שלטון אנדז'יי דודה, וממשלת אוקראינה תחת שלטון נשיאה הקודם, הלאומן, פטרו פורושנקו, ניסו להעביר חוקים דומים ל"חוק הסוכנים הזרים" הרוסי נגד ארגונים במימון זר במדינותיהן, אך החוקים לא עברו. זאת, בשל התנגדות עזה של האופוזיציה ולחץ של האיחוד האירופי.
ממשלות פולין ואוקראינה ניסו להעביר חוקים דומים לחוק הרוסי נגד מימון זר, אך החוקים לא עברו, בשל התנגדות באופוזיציה ובאיחוד
הנימוק להצעות החוק הללו בפולין ובאוקראינה היה הצורך למנוע מאוליגרכים רוסים להשתמש בעמותות מקומיות לקידום אינטרסים של הקרמלין. אבל המתנגדים להצעות טענו שניתן להילחם בשחיתות כזאת בדרכים אחרות שלא יפגעו בארגוני זכויות אדם ובסיוע לנזקקים.
רק ארבע מדינות הנחשבות לכל הדעות לדמוקרטיות ליברליות מפותחות מגבילות תרומות זרות: ארה"ב, טאיוואן, אירלנד ואוסטריה. אך בניגוד לחקיקה הישראלית, המגבלות שלהן אינן חלות על ארגוני זכויות אדם.
בארה"ב נחקק ב־1938 "חוק הסוכנים הזרים" (FARA) המגביל מימון זר לארגונים. החוק מחייב את מי ש"פועלים למען אינטרסים של גורמים זרים" לדווח על יחסיהם עם "הגורם הזר", הפעילויות שעשו למענו ותשלומים שקיבלו בגינן.
החוק האמריקאי שימש השראה לחוק "הסוכנים" הרוסי ולחוק "חובת הגילוי" הישראלי. אבל בניגוד להם, כאמור, החוק האמריקאי לא חל על ארגוני זכויות אדם ואזרח המגייסים תרומות במדינות זרות מיוזמתם ולמען מטרותיהם העצמאיות, אלא רק על ארגונים שמופעלים ישירות בידי ממשלות וחברות זרות ולמענן.
החוק האמריקאי נועד לפקח על ארגונים שפעלו באופן חוקי למען האינטרסים של גרמניה הנאצית, שבאותו זמן עדיין לא נמצאה במלחמה עם ארה"ב. לאחר מכן הוא נועד לפקח על ארגונים המופעלים בידי רוסיה, סין ומדינות יריבות אחרות. בהמשך הוא הורחב גם ללוביסטים המייצגים חברות זרות.
לפי החוק האמריקאי:
סוכן זר הוא מי שפועל לפי הוראתו של גורם זר, נתון לפיקוחו ועוסק עבורו בפעילות פוליטית, יחסי ציבור וייצוג בפני רשויות.
בעבר הוגשו עתירות שונות נגד החוק לבית המשפט העליון בארה"ב בטענה שאינו חוקתי, אך הוא אושר בבית המשפט בטענה שהוא "נועד לזהות סוכנים העלולים לעסוק בפעולות חתרניות והפצת תעמולה למען מדינות וחברות זרות".
ח"כים מהימין הישראלי שקידמו חקיקה נגד מימון זר, כולל נתניהו, הצהירו בעבר שיש להגביל תרומות לעמותות שהפעילות שלהן פוליטית, ולא פעילות חברתית נטו. האבחנה הזאת אינה קיימת בחוק הישראלי ובהצעת החוק החדשה שהוקפאה השבוע, אבל קיימת בחוקים המגבילים עמותות בדמוקרטיות אחרות, כולל בארה"ב. מדברי הח"כים משתמע, אפוא, שהם מנסה לייבא אותה לישראל.
קלנר אמר השבוע דברים דומים: "תרומות לנושאים הומניטריים, כמו מזון ובתי חולים, יש לאפשר ללא חובת מס. אולם, אם הכספים הולכים לדברים כמו בנייה בשטחי C, הסתה או תמיכה בארגוני טרור – יש למנוע את העברתם לחלוטין".
קלנר הביא דוגמאות לארגונים שהוא מעוניין להביא להגבלתם, ביניהם שוברים שתיקה ובצלם. אבל הארגונים הללו אינם עוסקים בבנייה בשטחים, הסתה או תמיכה בטרור, ולכן לא ברור למה הוא רוצה להגביל אותם. במדינות דמוקרטיות אחרות, כולל ארה"ב, הגבלות על תרומות זרות לא חלות על ארגונים כאלה.
"אין שום דמיון בין 'חוק הסוכנים הזרים' האמריקאי והחוקים נגד מימון זר לארגונים בישראל", אומר גולדשטיין, "שוברים שתיקה, או עדאלה, הם בשום אופן לא 'סוכנים זרים'. הם ארגונים ישראלים שישראלים הקימו למען עצמם, ולא למען שום אינטרס זר".
"אין שום דמיון בין החוק האמריקאי והחוקים נגד מימון זר בישראל. שוברים שתיקה, או עדאלה, הם ארגונים ישראלים שישראלים הקימו למען עצמם, ולא למען שום אינטרס זר"
![הפגנת “בצלמו” בפרדס חנה (צילום: "בצלמו")](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/12/4bd9986e-13b7-4a85-ae5a-1a55c2771aa0.jpg "הפגנת “בצלמו” בפרדס חנה (צילום: "בצלמו")")
בימין טוענים שממשלות משלמות לארגונים כאלה כדי לקדם את האינטרסים שלהן, כמו סיום הכיבוש, או שינוי אופי המשטר – ולכן הם "סוכנים" שלהן.
"זאת טענה מופרכת לחלוטין. הישראלים שפעילים בארגונים נגד הכיבוש, כמו, למשל, יוצאי היחידות הקרביות שהקימו את שוברים שתיקה, חושבים שסיום הכיבוש זה אינטרס ישראלי.
"פלסטינים־ישראלים שפעילים ב'עדאלה', למשל, עושים זאת בשביל האינטרס שלהם כאזרחי ישראל. הממשלות הזרות לא מפעילות את הארגונים ולא משלמות להם מיוזמתן. להיפך, הארגונים פונים לממשלות, מבקשים תרומות, ועובדים קשה כדי לעמוד בתנאים המורכבים שהממשלות מציבות כתנאי למתן התרומות.
"הממשלות הזרות לא מפעילות ארגונים ולא משלמות להם מיוזמתן. להיפך, הארגונים עובדים קשה לעמוד בתנאים למתן התרומות"
"ממשלות של דמוקרטיות מערביות לא תורמות לארגונים ישראלים כדי לקדם את האינטרסים שלהן, אלא למען ערכים אוניברסליים כמו זכויות מיעוטים ושוויון, שהן מחויבות להם. גם ממשלות ישראל, לפחות עד הממשלה הנוכחית, הצהירו על מחויבות לערכים הללו, אז איפה בדיוק האינטרס הזר?"
גם בדמוקרטיות מפותחות אחרות החוקים נגד תרומות זרות לא נועדו להגביל ארגוני זכויות אדם. החוק באירלנד מחמיר יותר מהחוק האמריקאי ואוסר על ארגונים איריים העוסקים ב"פעילות פוליטית אלקטורלית" לקבל תרומות זרות.
אבל "פעילות פוליטית" באירלנד היא כזאת הקשורה ישירות בבחירות. ארגוני זכויות אדם ואזרח באירלנד מקבלים תרומות זרות. על אלה נמנים גם ארגונים התומכים בהפלות וכאלה המתנגדים להן, אף שנושא ההפלות באירלנד נמצא במחלוקת פוליטית סוערת. עם זאת, החוק באירלנד אסר על תורמים זרים לתרום לצדדים במשאלי העם שהתקיימו שם על חוקיות ההפלות.
גם החוק בטאייוואן אוסר על תרומות זרות לארגונים פוליטיים הקשורים במפלגות ובבחירות. החוק הטאיוואני מיועד, למעשה, למנוע ממשלת סין לבחוש בפוליטיקה הטאיוואנית. בניגוד לחוק הישראלי, הוא אינו חל על ארגוני זכויות אדם ואזרח, ולמעשה, בעקיפין, מגן עליהם מהמשטר הסיני.
ממשלת ימין באוסטריה העבירה ב־2015 את "חוק המסגדים", שאוסר על ארגוני דת מוסלמיים לקבל תרומות זרות. החוק נועד לפגוע במימון של הטרור האסלאמיסטי וספג ביקורת חריפה, בהיותו אסלאמופובי ומפלה. עם זאת, בפועל, המצב באוסטריה אינו שונה מהמצב בישראל, שבה תרומות המגיעות ממדינות מוסלמיות בחו"ל נמצאות תחת פיקוח הדוק של כוחות הביטחון.
החוק בקנדה מחייב את כל העמותות לדווח בפומבי על תרומות, כולל מתורמים מקומיים. החוק מטיל, אפוא, על ארגונים קנדיים במימון זר חובת דיווח כמו שחלה עליהם בישראל – אבל גם על ארגונים שמתקיימים רק מתרומות מקומיות.
קלנר: "ההתערבות הזרה בישראל ענקית וקיצונית"
ח"כ קלנר אינו מכחיש שהצעת החוק שהגיש להגבלת תרומות זרות שונה מחוקים כאלה בדמוקרטיות אחרות. אבל הסיבה לכך, לטענתו, היא ההיקף הגדול של התרומות הזרות בישראל.
בתגובה שהעביר קלנר לכתבה זאת נכתב: "אתה משווה את המדיניות של מדינות שונות כיחס להתערבות מדינית זרה של מדינות אחרות, ומההשוואה עולה כי המדיניות שאני מציע קיצונית. אני גורס כי ההתערבות שישראל חווה היא קיצונית, ואף מדינה אחרת בעולם לא מתמודדת עם היקפים כאלה.
"לאיזו עוד מדינה מועברים מאות מיליוני דולרים ממדינות שונות, כולל 244 אלף שקלים ביום ממדינות אירופה, לצורך התערבות בחקיקה, במדיניות, בפתרון סכסוכים פנימיים? אני מבטיח לך שאף מדינה לא חווה מה שישראל חווה. לאור זאת, החקיקה שאני מציע אינה 'פגיעה' בחברה האזרחית אלא הצלה שלה.
"ארגוני חברה אזרחית, עמותות וארגונים חברתיים הם דבר מבורך ורצוי, מכל האג'נדות והקשת הפוליטית. אבל המציאות, שבה מדינות מממנות בחישה בפוליטיקה הישראלית דרך ארגונים, לעתים תוך פגיעה ממשית ברצון הבוחר, ומכאן בריבונות האזרח הישראלי על מדינתו, חייבת טיפול. בחוק שלי מפורטות ההחרגות הנחוצות בטיפול בכך.
"מאות מיליוני דולרים מועברים ממדינות שונות לצורך התערבות בחקיקה, במדיניות, בפתרון סכסוכים פנימיים, בחישה בפוליטיקה הישראלית, דרך ארגונים"
"למדינות זרות יש שלל אמצעים להביע חוסר שביעות רצון מצעדים של מדינה אחרת. מימון ארגונים הבוחשים בפוליטיקה הפנימית אינה אחד האמצעים, אלא פגיעה ממשית בריבונות ובדמוקרטיה.
"אסיים בציטוט של כבוד נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר המסכם את מאבקי בצורה מדויקת: 'תמיכה בגוף פוליטי על־ידי ממשלה זרה היא דבר שהיה צריך להפחיד כל אדם המאמין בדמוקרטיה אמיתית'".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו