לפני ימים אחדים התבשרנו כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שוחח ארוכות עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. מכיוון שאחר כך נתניהו דיווח לסיעת הליכוד בכנסת כי השיחה הייתה קשה ולא צלחה, הנחת העבודה שלנו צריכה להיות שזאת הייתה שיחה טובה. העדות לכך היא שלמחרת סגן שר החוץ הרוסי,  מיכאיל בוגדנוב, שוחח בטלפון עם ראשי חמאס בקטאר.

מכאן אנו יכולים להסיק כי במרכז שיחתם של נתניהו ופוטין עמד עניין המלחמה בעזה. מכיוון שאין אנו יודעים על מה בדיוק הם שוחחו, אנו יכולים להניח כי בשיחה ברמות הכי גבוהות הם לא דיברו על מתווה כזה או אחר של עסקת חילופי חטופים ואסירים, אלא על עסקה גורפת שתעמוד גם בסימן סיום המלחמה.

ניתן להניח שבמרכז שיחתם של נתניהו ופוטין עמדה המלחמה בעזה, וכי בשיחה ברמות אלו הם לא דיברו על מתווה כזה או אחר של עסקת חילופי חטופים ואסירים, אלא על עסקה גורפת שתעמוד גם בסימן סיום המלחמה

נתניהו עסוק בימים אלה בבניית אלבום המלחמה. מה שהוא זקוק לו הוא תמונת הניצחון, ואת תמונת הניצחון הוא רוצה להשיג באמצעות פוטין.

זאת הסיבה שהוא עצר, על פי מה שפורסם, את ראש המוסד דדי ברנע מלצאת לקטאר כדי לקדם עסקת חלופים נוספת. הסיבה יכולה להיות הקרדיט. למי יהיה הקרדיט לעסקה הכוללת – לו או למוסד.

פרסום ראשון: ראש המוסד הציע לצאת לקטר כדי להתניע עסקת חטופים – נתניהו בלם

לכל הפרטים – https://t.co/zmKoT2gxPT@MoriahAsraf pic.twitter.com/90Qw92IhcR

— חדשות 13 (@newsisrael13) December 13, 2023

מדוע שרוסיה תהיה מעוניינת במתווה של נתניהו? בשביל זה אנו צריכים להבין את שר החוץ המוכשר של פוטין, סרגיי לברוב. כל אימת שרוסיה עשתה פשעי מלחמה, בצ'צ'ניה או בסוריה, הוא היה מעלה את יוזמת השלום הפלסטינית שלו במסגרת ועידה בינלאומית במוסקבה.

זאת לא הייתה הצעה ריאלית, ולברוב לא נאיבי, אבל עצם העלאת היוזמה היה בבחינת טיהור שרצים. העיתונות במערב תמיד מביטה בעין טובה על יוזמות שלום פלסטיניות, אפילו אם הן דוחקות את פשעי המלחמה של רוסיה.

במלחמת אוקראינה הפטנט לא עבד, כי אף אחד לא התעניין בבעיה הפלסטינית, והנה, הופ, הבעיה חזרה לשולחן ואפשר לטהר את השרצים באוקראינה עם "תהליך" שישים סוף למלחמה בעזה, כולל עסקה כוללת, ולאפשר לנתניהו ופוטין לחגוג על חשבון ג'ו ביידן וארצות הברית – ועל חשבון צה"ל ומפקדיו.

אלבום המלחמה של נתניהו ותמונת הניצחון המיוחלת חייבים גם לפגוע בדרג הפיקוד של צה"ל, "שנכשל" בהגשמת יעדי המלחמה, ורק הודות לביבי הגאון וקשריו חובקי העולם – יימצא הפתרון לבעיית החטופים ולסיום המלחמה.

מדוע שרוסיה תהיה מעוניינת במתווה של נתניהו? יש להבין את שר החוץ המוכשר של פוטין, לברוב. כל אימת שרוסיה עשתה פשעי מלחמה, בצ'צ'ניה או בסוריה, הוא היה מעלה את יוזמת השלום הפלסטינית שלו

האם ניתנו גם הבטחות לחמאס? אנו מניחים שנתניהו לא יכול להרשות לעצמו תמונת ניצחון כאשר יחיא סנוואר נשאר בעזה, ויש להניח שסנוואר וסגל אנשיו הבכירים ייצאו, מן הסתם לאלג'יריה. אבל חמאס כחמאס תישאר בעזה.

אחרי שיחת בוגדנוב עם הנהגת חמאס בקטאר – בכיר חמאס,  מוחמד נזאל, אמר כי חמאס נשאר בעזה ולא ירשה את כניסתה של הרשות הפלסטינית.

האם יש קשר בין הדברים? "הלא יעלה על הדעת" הוותיק והמוכר, הוא כבר מזמן – כן, בהחלט יעלה על הדעת. ואולי לא, מי יודע.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.