תחשבו רגע על החיים שלנו, יש לנו המון מטרות בהן. רבים מאתנו רוצים להיות אנשי משפחה טובים, לפרנס, להיות חברים טובים לחברינו, להשקיע קצת בזמן פנאי, להצטיין באוניברסיטה אולי בדרך לפרנסה, להיות אנשים מוסריים, אולי לתרום פה ושם.

לא פשוט. הרבה פעמים זה מתנגש. למשל משפחה ופרנסה, פרנסה והצורך להיות מוסריים, לימודים והצורך להתפרנס במקביל וכו' וכו'. תחשבו כמה קלים היו חיינו אילו היינו מתעלמים מכל עקרון בחיים שלנו ומוכווני מטרה אחת בלבד. נניח רק להיות ילדים טובים להורינו. תעיפו הכל הצידה. אין בעיות פרנסה, אין צורך ללמוד, אין צורך להשקיע בחברים או בעצמנו. מאה אחוז השקעה בלהיות ילדים טובים. קשה? די קל, לא?

לעתים המטרות שלנו מתנגשות – משפחה ופרנסה, פרנסה והצורך להיות מוסריים וכו'. תחשבו כמה קלים היו חיינו אילו היינו מתעלמים מכל עקרון בחיים שלנו והיינו מוכווני מטרה אחת בלבד

עכשיו תחשבו שהמטרה היחידה היא לעשות כסף. שימו מוסר בצד, לא צריך מוסר. לא צריך משפחה, לא צריך ללמוד. רק להרוויח כסף, שום דבר לא עוצר אתכם. זנות באה בחשבון, גניבה, סרסרות, הכל, רק לעשות כסף. פתאום גם זה לא כל כך מסובך נכון?

כעת בואו ניקח את זה לראשי ממשלת ישראל. קשה מאוד להיות ראש ממשלה בישראל. צריך לתמרן בין טובת המדינה, טובתך האישית כפוליטיקאי, שמירת הקואליציה, שמירה על החוק והמוסר ככל האפשר, שמירה על הביטחון לצד שמירה על אינטרסים ביחסי החוץ של המדינה, שמירה על כל אלה לצד שמירה על הקופה הציבורית, ועוד שלל פרמטרים שבמקרים רבים סותרים זה את זה.

טובי ראשי הממשלה שלנו עשו את זה שנים ספורות ולא הצליחו יותר, מסיבות שונות. הכי הרבה החזיק דוד בן גוריון, 13 וחצי שנה בשתי תקופות, האחרים אפילו לא קרוב.

והנה קם אדם בשם בנימין נתניהו ומחזיק במשרה של ראש הממשלה כבר 17 שנים, מהן 15 שנים כמעט רצופות. כבר היום, בקדנציה העלובה הזאת, הוא כיהן כמעט תקופה זהה ליאיר לפיד ולנפתלי בנט ביחד, ולא רחוק בהרבה מהכהונה הקצרה של משה שרת ואהוד ברק. למעשה, קחו כל שלושה ראשי ממשלה שהיו בישראל, כל שלישייה שאתם רוצים, הוא כיהן יותר מהם ביחד: יצחק רבין, שמעון פרס ואריק שרון, או שרון, פרס ואהוד ברק, או ברק, אהוד אולמרט ובנט, וכו'.

נדמה כאילו לא משנה מה קורה במדינה, באזור ובעולם, דבר אחד ברור, נתניהו פשוט לא זז מהכיסא. וגם לא יזוז, אלא אם העם יתחיל להתקומם, ועל זה בטור אחר.

ועל כן, נשאלת השאלה, איך זה קורה? איך נתניהו מצליח לרבע את המעגל המסובך הזה, ולכהן יותר מכל שלושה ראשי ממשלה בהיסטוריה של המדינה (למעט דוד בן גוריון) בי-ח-ד.

על כן, נשאלת השאלה, איך זה קורה? איך נתניהו מצליח לרבע את המעגל המסובך הזה, ולכהן יותר מכל שלושה ראשי ממשלה בהיסטוריה של המדינה (למעט דוד בן גוריון) בי-ח-ד

התשובה, בניגוד לשאלה, היא דווקא פשוטה מאוד. תחזרו לתחילת הטור. נתניהו פשוט הסיר מעצמו את כל הזוטות, שמירה על החוק (על פי כתבי האישום), שמירה על המוסר, שמירה על האינטרסים של המדינה, בביטחון, בחוץ, בכלכלה ופשוט השאיר פרמטר אחד שחשוב לו – שמירה על הכיסא. פתאום המשימה הקשה כל כך של ראשות ממשלה בישראל נראית פשוטה. אם כל מה שאתה רוצה זה לשמור על הכיסא, זה לא מסובך מדי.

תן לחרדים מה שהם רוצים, אבל הכל, כולל הכל. תכניס את הכהניסטים והקיצוניים שבמתנחלים לממשלה ותן להם מה שלא יקבלו לעולם משום ראש ממשלה נורמלי. תתעלם לחלוטין מנזק שאתה גורם לעם בנאומי שיסוי, הסתה ופילוג. תתעלם לחלוטין ממצב הכלכלה של המדינה כשאתה בא לשמור על הקואליציה שלך.

תשים בצד כל מחשבה על מצב יחסי החוץ של המדינה כדי שחלילה לא תסטה מהמסלול, ותתעלם לחלוטין מצרכי הביטחון של המדינה כשאתה מפקיד את המועצה לביטחון לאומי בידי מקורב ואת הביטחון הלאומי בידי כהניסט מורשע בתמיכה בטרור.

תהרוס את כלבי השמירה של הדמוקרטיה, את התקשורת, את מוסד המבקר, את המשטרה, את אגף החקירות, הם לא טובים למטרה שלך. הדבר היחיד המשמעותי – תעשה כל מה שצריך בשביל לשמור על הכיסא שלך, יעלה כמה שיעלה. למדינה.

וזה המקום להגיד את האמת. את נתניהו לא מעניין שום דבר, אבל באמת שום דבר. לא החטופים מעניינים אותו, לא החיילים בעזה, לא החרדים, לא הערבים ולא היהודים במדינה. מבחינתו שילחמו כולם בכולם עד בוש, העיקר שהוא יוכל להישאר על הכיסא.

נתניהו פשוט הסיר מעצמו את כל הזוטות: שמירה על החוק (לכאורה), על המוסר, על האינטרסים של המדינה בביטחון, בחוץ, בכלכלה, ופשוט השאיר פרמטר אחד שחשוב לו – שמירה על הכיסא

מה דעתו של נתניהו על גיוס החרדים? האם המדינה זקוקה לחרדים בצבא? האם שוק העבודה זקוק להשתתפות חרדים? אנחנו לא באמת יודעים, גם לעולם לא נדע. כי בעולם של נתניהו זה לא משנה. דעתו של נתניהו על השאלה הזאת מסתכמת בשאלה הפשוטה – מה צריך לקרות כדי שהוא יישאר על הכיסא.

מה דעתו על הסדר מדיני בעזה ביום שאחרי? על עסקה אמיתית להשבת החטופים? גם פה זה לא באמת משנה. תהיה עסקה כזו או אחרת, תהיה שליטה כזו או אחרת על עזה. זה לא מעניין את נתניהו, מעניין אותו מה הוא צריך לעשות בנושאים האלה, כדי לא לטלטל את הבסיס הפוליטי שלו, על מנת…ניחשתם נכון, להישאר על הכיסא.

ולכן, כשזה הדבר היחיד שחשוב לנתניהו והדבר היחיד שמנחה אותו, חובה עלינו לקחת לו את זה. כל אדם שפוי במדינה צריך לעשות כל מאמץ חוקי בשביל למנוע מהאיש הזה את הכיסא שמתוכו הוא מחריב אותנו ואת העתיד שלנו.

אנחנו צריכים על הכיסא הזה אדם שמתעניין, חוץ מהכיסא, גם בגורל שלנו כעם, כמדינה, כאומה. אנחנו צריכים אנשים שלצד יצר השרידות הטבעי שלהם, מוכנים לסכן את ישיבתם על הכיסא על מנת לעשות באמת מה שצריך ולא רק מה שישמור להם על הבייס, ועל הכיסא. אנחנו צריכים אנשים אמיצים, קשוחים, ערכיים ולא פוחלץ מאופר שרואה דבר אחד בעיניים. כן, כיסא.

קחו מנתניהו את הכיסא ואין טעם לחייו. אין לו גם עניין על פניו במדינת ישראל או בעתידה. אלא ככל שהיא כרוכה בהישארותו בתפקיד. ואת זה חובה עלינו למנוע, לא מחר, לא מחרתיים, אתמול.

כי ביבי יישאר דבוק לכיסא, זה ברור, אבל ייתכן מאוד שמסביב לכיסא, מהר מאוד, לא יישאר דבר, רק חלל ריק, חרוך ושרוף שהיה פעם מדינת ישראל.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, חבר הקואליציה לביטחון אזורי. לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.