צפייה בפרק האחרון של "הנערים" מטרידה בהיבט אחד שאולי לא דובר מספיק – משפחות הנערים הרוצחים.

הסביבה החברתית. התמיכה, הביחד, השתיקה, הניסיון להקטין את המעשה, למצוא לו צידוקים הלכתיים או התנהגותיים, להאשים את הרוצחים בצד הפלשתיני, להכליל נגד כל מי שמזוהה כפלשתיני – גם אם אינו מחבל אלא רק נער חף מפשע, וההסתה הקשה.

משפחות הנערים הרוצחים הן המראה, שחלק נכבד בחברה הישראלית צריך להבין שדמותו משתקפת בה.

התנהגותן מטרידה ומהפכת קרביים, גם כי הביחד הזה גובר על 'לא תרצח', ובימינו הביחד הזה גובר על 'לא תגנוב' ועוד ערכים רבים אחרים.

משפחות הנערים, שלא מסוגלות להקיא מתוכן את העשב המורעל שצמח אצלן ולעשות חשבון נפש כיצד צמח, מי חינך, מי השגיח, מי שטף את מוחם, מי טרף את נפשם, מי השחית וטמטם עד שגרם להם לבצע את הנורא מכל

משפחות הנערים, שלא מסוגלות להקיא מתוכן את העשב המורעל שצמח אצלן ולעשות חשבון נפש כיצד הוא צמח אצלן, מי חינך, מי השגיח, מי שטף את מוחם, מי טרף את נפשם, מי השחית וטמטם עד שגרם להם לבצע את הנורא מכל.

בקרוב נציין את יום השנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. גם אז התלכדה המשפחה הגרעינית סביב הרוצח ואחיו שנשפט איתו. גם אז התלכדה החברה הדתית לאומית נגד כל ניסיון להאשים אותה בהכללה, או לייחס לדברי הרבנים על 'דין רודף' קשר כלשהו לרוצח. גם אז ניסו לגמד את השפעת ההסתה בכיכר ציון וברחובות נגד המהלך שהוביל רבין ונגדו אישית.

גם אז אחדות ישראל ו'חשבון נפש' נישאו בפי כל, בניסיון להרגיע את החברה הישראלית. הרי אנחנו לא כאלה…לא רוצחים…לא מובילים למלחמת אחים, וכן הלאה התחמקויות מפותלות מהאמת המרה.

יהודים רוצחים יהודים. יהודים רוצחים ערבים. פושעים אידאולוגים הלכתיים יש גם ביננו. מהאמת המרה הזו נמלטות משפחות הנערים הרוצחים. נמלטת החברה הדתית לאומית. נמלטים מנהיגיה הפוליטיים והרבניים

יהודים רוצחים יהודים. כן. יהודים רוצחים ערבים. כן. פושעים אידאולוגים הלכתיים קיצוניים יש גם ביננו. הם מובילים את כולנו לאסון, לחורבן, למלחמת אזרחים, לנקמות ולמלחמה אין סופית.

מהאמת המרה הזו נמלטות משפחות הנערים הרוצחים. נמלטת החברה הדתית לאומית והימנית. נמלטים מנהיגיה הפוליטיים והרבניים.

אבל האמת לא שוכבת בקבר. הוא בוערת מול עיננו יומיום ורק תוצאותיה ממשיכות לגבות מחיר עד שנכיר בה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

איתן יהלומי בן ה-12 סיפר שהוא אולץ על-ידי שוביו לצפות בסרט הזוועות, שמקבץ את מעשי האלימות מהשביעי באוקטובר. למרות שרובנו לא חויבנו תחת איום נשק לצפות בסרט ההוא, כן נחשפנו לסצנות אלימות רבות מאז אותו יום נורא ובמהלך המלחמה שנכפתה עלינו. למרות שמדובר בעוצמה נמוכה בהרבה – גם בימי שגרה אנחנו חשופים לאלימות בחדשות וגם לאלימות בסרטים, בסדרות ובמשחקי מחשב.

יש כיום מודעות גוברת לכך שתזונה משפיעה גם על הגוף וגם על התודעה (ידוע למשל, שתזונה של פחמימות ריקות לא בריאה לגוף, ושבנוסף לזה היא מגבירה היפראקטיביות, קשיי ריכוז ומתח. ברור לנו גם שמרק חם מרגיע את הבטן וגם את ההכרה), אבל כיצד משפיעה צריכה של דימויים אלימים על הגוף, על הרגש ועל המחשבות שלנו?

שרון אביטל היא בעלת דוקטורט ברטוריקה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. היא מרצה וחוקרת שכנוע, תקשורת בלתי מילולית, ותקשורת בין תרבותית. בשל הכובע הכפול שהיא חובשת כרטוריקנית וכמטפלת בשיטות שונות של רפואה משלימה, היא מתעניינת גם בקשר בין פוליטיקה ותהליכי ריפוי ושליטה (צילום: קובי וולף)

בנובמבר 2012 חיסלה ישראל את ראש הזרוע הצבאית של חמאס, אחמד ג'עברי, האיש שגם החזיק בגלעד שליט וניהל את המו"מ האכזרי לשחרורו. הייתה זאת הפעם האחרונה שישראל חיסלה בכיר בחמאס.

מאז חלפו 11 שנים עד אוקטובר 2023, בו הוסרה החסינות של בכירי חמאס ככל הנראה לתמיד. במבצע "צוק איתן" בקיץ 2014 ניסתה ישראל מספר פעמים לחסל את מוחמד דף, אך הניסיונות כשלו.

ד”ר למדעי המדינה וליחסים בינלאומיים. עבודת הדוקטורט שלי בנושא “כללי משחק בלוחמה א-סימטרית” זכתה בפרס הקרן ע”ש ענבר עטיה ז”ל למחקרים בנושא טרור.