מדינת ישראל נמצאת בימים אלה במשבר חסר תקדים מאז הקמתה. במונחים רפואיים היא הייתה מוגדרת בימים אלה כסובלת מכשל רב-מערכתי: עימות צבאי במספר חזיתות ללא אסטרטגיית יציאה ברורה; משבר פוליטי פנימי ואובדן האמון בהנהגה הנוכחית; שבר ערכי עמוק בחברה על רקע הניסיון להפיכה המשטרית, סוגיית החטופים ומשבר גיוס החרדים; משבר ביחסים עם ארה"ב ושאר העולם בעקבות המלחמה הנמשכת בעזה; סימנים ראשונים של משבר כלכלי עמוק לנוכח המצב; ומעל לכל העובדה שאין לישראל היום מנהיגות מעוררת השראה ותקווה לעתיד, אשר תציג חזון, מדיניות ודרך ליציאה מהמשבר.

המערכת הפוליטית הישראלית, שאמורה לקחת את ישראל ל"יום שאחרי", שבורה. ברור לכל שדרך המלך ליציאה מהמשבר הרב-ממדי עוברת בהפלת הממשלה הנוכחית, עריכת בחירות במהירות האפשרית והקמת ממשלה חדשה.

המערכת הפוליטית, שאמורה לקחת את ישראל ל"יום שאחרי", שבורה. ברור לכל שדרך המלך ליציאה מהמשבר הרב-ממדי עוברת בהפלת הממשלה, עריכת בחירות במהירות האפשרית והקמת ממשלה חדשה

המשימות שיעמדו בפני אותה ממשלה יחייבו קבלת החלטות היסטוריות בנושאים הרבים שהתפוצצו לנו בפנים בשנה וחצי האחרונות. מהם הסיכויים שאחרי הבחירות תוקם קואליציה שתצליח להתמודד בהצלחה עם חלק מנושאים אלה? לצערי הרב, קלושים.

במערכת פוליטית יציבה, ובריטניה היא דוגמה טובה ואפילו אקטואלית, כאשר מפלגת השלטון כושלת ביישום מדיניותה, הממשלה מתפזרת והולכים לבחירות שבהן יש סיכוי טוב לאופוזיציה לזכות בהן ולנסות להוביל את המדינה בדרכה. בישראל, מהלך כזה בכלל אינו מובן מאליו לנוכח מספרן הרב של המפלגות.

להלן תמונת מפת המפלגות בישראל לקראת הבחירות הבאות (בכפוף לשינויים):

מחנות הימין

כישלון הממשלה בהנהגת הליכוד בעקבות התבוסה ב-7 באוקטובר 2023, גרר על פי הסקרים לשינויים במפלגות ימין. ליכוד חלש מול התחזקות מפלגות הפשיזם היהודי שהתבססו מימין לליכוד הביביסטי, ומעבר של מצביעים למספר מפלגות ימין מתון יותר. איים של יציבות במחנה הימין הם החרדים המזרחיים, שהפכו למעשה לליכוד ב', והחרדים האשכנזים שתמורת אתנן גדל והולך מצטרפות באופן קבע כמעט לקואליציה הימנית.

כישלון הממשלה בהנהגת הליכוד בעקבות התבוסה ב-7 באוק' 2023, הוביל לשינויים במפלגות ימין. ליכוד חלש מול התחזקות מפלגות הפשיזם היהודי מימינו, ומעבר מצביעים למפלגות ימין מתון יותר

מחנות המרכז

בשני העשורים האחרונים צמחה בישראל תופעה בעייתית ביותר של מפלגות "סופרמרקטיות" בהנהגת כוכבים, שמבטיחות הכול לכולם. למצביעים הרבים של מפלגות אלה אין כל דרך לדעת האם ראשיהן יהיו מסוגלים לקבל החלטות בקנה מידה היסטורי ולהוציא את המדינה מן המשבר לעתיד טוב יותר.

חמור מכך, אותם מנהיגים גם לא מציגים לפני הבחירות מצע כלשהו או דרך ברורה בנושאים המרכזיים, כגון מחויבות לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים. העובדה שמנהיגי המפלגות הללו הם גנרלים בדימוס או עיתונאי לשעבר, צריכה ככל הנראה להספיק בשלב זה לבוחרים. בשולי מחנות המרכז ניתן למצוא את מפלגת העולים מרוסיה.

מחנה השמאל

באגף השמאלי של המפה הפוליטית המצב עגום אף יותר. רבים ממצביעי העבר של המפלגות הללו עברו להצביע למפלגות המרכז השונות, והן עמדו על סף הכחדה.

לנוכח גודלו הלא ממומש של האלקטורט הערבי, הפתרון המתבקש של הקמת מפלגה יהודית ערבית פריטטית (מספר שווה של נציגים יהודים וערבים), לא עומד כלל על הפרק. בעיני, זה פספוס אדיר, בעיקר לנוכח הכאב העצום והאיפוק ראוי לציון של ערביי ישראל בעקבות המצב בעזה.

החשש במרצ היה וכנראה נשאר, ששיבוץ יותר מערבי אחד (ומזרחי אחד) ברשימה יגרום לה לאבד חלק ניכר מתומכיה היהודים, אם יפנו לכיוון הזה. כבונוס, בבחירות הקרובות היא כנראה תחלוק עם מה שהיה פעם מפלגת העבודה גנרל בדימוס. במחנה זה יש להוסיף את המפלגות הערביות – החילונים והדתיים.

באגף השמאלי של המפה הפוליטית המצב עגום אף יותר מאשר במפלגות הסופרמרקטיות. רבים ממצביעי העבר של המפלגות הללו עברו להצביע למפלגות המרכז השונות, והן עמדו על סף הכחדה

הפרגמנטציה של המערכת הפוליטית הישראלית ותופעת מפלגות הכוכבים הרחיקו ממנה אנשים רבים וטובים ממגוון תחומי העשייה. בליכוד, מנהיג המפלגה פעל במהלך השנים להרחקתם של חברי מפלגה שהיו עלולים לקרוא עליו תגר. על רקע זה הרמה הממוצעת של חברי הכנסת הנוכחית הגיעה לשפל המדרגה בהשוואה לחברי כנסות קודמות. הדוגמאות ידועות.

חמור מכך, בעבר הרחוק פוליטיקאים שהצליחו להתברג ברשימות השונות לאחר שנבחרו, ראו עצמם כמשרתי הציבור ופעלו בכנסת לטובת הציבור הרחב. בכנסת הנוכחית וקודמותיה, נבחרי ציבור רבים, בעיקר ממפלגות הקואליציה, מקדישים את מירב המאמצים שלהם לקידום עצמי ולאינטרסים סקטוריאליים על פני טובת הציבור הרחב.

חולשת המערכת הפוליטית מדאיגה במיוחד לנוכח המשבר החמור שאליו נקלעה ישראל בכל הקשור לשליטתה ברצועה ובגדה. מתקפת הפתע של החמאס ב-7 לאוקטובר, שגבתה מישראל מחיר כבד בחיי אזרחים וחיילים, הייתה למעשה התבוסה הצבאית הראשונה של ישראל בסכסוך מול הפלסטינים.

הקונספציה שאימצו ממשלות ישראל בראשות בנימין נתניהו ב-15 בשנים האחרונות, של שימור הסטטוס קוו בסכסוך עם הפלסטינים ברצועת עזה לשם הרחבת ההתנחלויות בגדה המערבית, קרסה לחלוטין.

מקבלי ההחלטות בישראל לאחר הבחירות ימצאו עצמם ניצבים בפני פרשת דרכים היסטורית: האם להמשיך במדיניות הנואלת של "ניהול" הסכסוך הקשה עם הפלסטינים ברצועה ובגדה או לחתור לפתרון הסכסוך במו"מ בתיווך אמריקאי ותמיכה סעודית, שסופו הקמת מדינה פלסטינית מפורזת בשטחי הגדה והרצועה?

מקבלי ההחלטות בישראל לאחר הבחירות ימצאו עצמם ניצבים בפני פרשת דרכים היסטורית: האם להמשיך במדיניות הנואלת של 'ניהול' הסכסוך הקשה עם הפלסטינים ברצועה ובגדה או לחתור לפתרון הסכסוך

שאלה קשה זו מופנית להנהגה העתידית של ישראל, ולא לראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו, האחראי למשבר הנוכחי, ומקומו הראוי אחרי הבחירות צריך להיות בפח האשפה של ההיסטוריה.

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאור בהוצאת כרמל.