קשה לחשוב על משהו יותר אזוטרי וביורוקרטי מהתהליך שבו ממנים את נציב שירות המדינה. אז איך זה הפך למוקד מאבק חדש בין בנימין נתניהו וממשלתו לבין מי שהם מכנים "הפקידים"? את מי זה מעניין בכלל? הרי אנחנו באמצע מלחמה שלא נגמרת ואולי או-טו-טו הופכת לאזורית.

אבל כמו בהרבה דברים אחרים שקשורים בנתניהו, מה שחשוב הוא לא רק מה שהוא עושה עכשיו, אלא איך זה מתכתב עם דברים שהוא עשה בעבר. במקרה הזה ממש מזמן – לפני 28 שנים. ביום הראשון שלו בתור ראש ממשלה, אחרי רצח יצחק רבין. כבר אז הוא התחיל את המסע שלו להרס השירות הציבורי ומנגנוני השלטון.

מינוי הנציב מתכתב עם דברים שנתניהו עשה בעבר. במקרה הזה לפני 28 שנה, ביומו הראשון כראש ממשלה, אחרי רצח יצחק רבין. כבר אז הוא התחיל את המסע שלו להרס השירות הציבורי ומנגנוני השלטון

כי החלפת נציב שירות המדינה הייתה בעצם הדבר הראשון שנתניהו עשה כשנבחר לראשות הממשלה. הממשלה הראשונה שלו הושבעה ב-18.6.1996, וקיימה את הישיבה הראשונה שלה יום למחרת, ב-19.6.1996. והחלטה מספר 4 שהתקבלה באותה ישיבה ראשונה של הממשלה החדשה, הייתה לפטר את נציב שירות המדינה יצחק גל-נור, ולמנות תחתיו את עו"ד שמואל הולנדר. זה היה, כנראה, מאוד דחוף לנתניהו: ההחלטה הזו התקבלה אפילו לפני ההחלטה לאשר את תקנון עבודת הממשלה (שהייתה החלטה מספר 5).

כבר בזמן אמת היה כנראה מי ששם לב לכך שהמינוי הזה לא כל כך תקין, וכי החלטה כזו מחייבת הליך סדור. אז למחרת התקבלה החלטה מספר 14, שמינתה ועדה מיוחדת שתיתן חוות דעת על מינויו של הולנדר.

כאמור, המינוי היה דחוף, אז הוועדה הזדרזה, וכבר אחרי ארבעה ימים התקבלה החלטת הממשלה מספר 16, שלפיה שוב ממנים את הולנדר על סמך חוות הדעת שמצאה, הפלא ופלא, שהוא מועמד ראוי לתפקיד.

בינתיים הוגש בג"ץ נגד הדחתו של גל-נור, ואחרי ארבעה ימים נוספים התקבלה בלית ברירה החלטה מספר 29, שמבטלת את מינויו של הולנדר. אבל לא צריך לדאוג יותר מדי. כעבור חודשיים, בהחלטה מספר 196, חזרו ומינו את הולנדר בפעם השלישית. בניגוד לגל-נור, שכיהן בתפקיד רק שנתיים, הולנדר שימש נציב שירות המדינה במשך 14 שנים.

הוגש בג"ץ נגד הדחת גל-נור ע"י נתניהו, ואחרי 4 ימים הוחלט לבטל את מינוי הולנדר. אך כעבור חודשיים מונה הולנדר בשלישית. בניגוד לגל-נור, שכיהן בתפקיד שנתיים, הולנדר שימש נציב שירות המדינה 14 שנה

התוצאה של מינוי הולנדר לנציב שירות המדינה הייתה ביטול למעשה של רפורמת קוברסקי, שעסקה בשיפור השירות הציבורי במדינה. הרפורמה שאפה ליישם שורה של המלצות, שרבות מהן דנו בתנאים שצריכים להתקיים לפני שבוחרים מישהו לכהן בתפקיד בכיר. המטרה המוצהרת הייתה למנוע מצב שבו יש השפעה פוליטית על תהליך הבחירה, ולהבטיח שייבחרו לתפקיד רק הטובים ביותר.

כשהולנדר מונה, התחיל תהליך של מעבר לניהול שמתבסס על קידום מקורבים ונאמנים כדי להשתלט על מוקדי הכוח. דוגמה אחת לכך: לפי דוח של מבקר המדינה, בתקופת כהונתו של הולנדר מספר משרות האמון במשרד ראש הממשלה – שמי שממונה אליהן לא עובר מכרז – גדל מ-9 ל-53.

האלטרנטיבה, כאמור, היא לנהל מכרז פתוח כדי למצוא את המועמד הטוב ביותר. כמו למשל הבחירה בגל-נור לנציב שירות המדינה – זה שנתניהו הדיח כעבור שנתיים. לגל-נור יש קורות חיים שלא רואים הרבה בשירות הציבורי.

פרופ' יצחק גל-נור עם שמעון פרס, בדיון ב"צוותא" על ספרו של גל-נור העוסק בתקופתו כנציב שירות המדינה: "לא, אדוני הנציב!", 2003

גל-נור היה פרופסור למדע המדינה באוניברסיטה העברית, ושרת במגוון תפקידים באקדמיה, בוועדות ציבוריות, ובייעוץ, כולל בתפקיד סגן יו"ר המל"ג. לאורך הקריירה שלו הוא היה גם פרופסור אורח באוניברסיטאות בארה"ב, קנדה, בריטניה, אוסטרליה, דנמרק, ויפן. בנוסף סייע בהכנות לבחירות החופשיות הראשונות בדרום אפריקה אחרי האפרטהייד, ושימש בהן כמשקיף.

אבל רשימת התפקידים המכובדים היא לא העיקר. התאמתו הייחודית של גל-נור לתפקיד נציב שירות המדינה נבעה מתחומי המחקר שלו, מהידע הרחב שלו, ומהפעילות שלו ליישום מעשי של הדברים.

כשהולנדר מונה, החל תהליך מעבר לניהול שמתבסס על קידום מקורבים ונאמנים כדי להשתלט על מוקדי הכוח. בתקופת כהונת הולנדר מספר משרות האמון במשרד רה"מ  שמונו ללא מכרז – גדל מ-9 ל-53

גל-נור היה מי שכתב את הערך "שירות ציבורי" (civil service) באנציקלופדיה הבינלאומית למדעי החברה וההתנהגות. הבחנה בסיסית שלו הייתה שהשירות הציבורי צריך להיות מקצועי וא-פוליטי.

הוא חקר את ההיגוי של מערכות פוליטיות לשם השגת מטרה משותפת. הוא חקר את החשיבות של מידע בתהליכים פוליטיים ומנהליים, ואת היחס בין חופש המידע והצורך בסודיות. בין היתר עסק בצורך במידע ובמדדים חברתיים כדי לקבל החלטות תקציביות.

הוא היה שותף לניסוח חוק חופש המידע בארץ. הוא כתב מאמרים על הבעייתיות במשפטיזציה של החיים הציבוריים, ועל הצורך בתרבות פוליטית ראויה.

מאוחר יותר עמד גם בראש פרויקט שחקר את נושא ההפרטה, את הקשר בינה לבין אחריות המדינה, ואת מדיניות הרגולציה. זה הוביל להצעת חוק "אחריות המדינה לשירותים ציבוריים והליכי הפרטה", שהונחה על שולחן הכנסת בסוף 2015 אבל לא עברה אפילו קריאה טרומית.

בשונה מגל-נור, הגישה של הולנדר הייתה כאמור אוהדת יותר להגדרת משרות אמון. הוא התאים גם לראשי הממשלה שהחליפו את נתניהו, אריאל שרון ואהוד אולמרט, והם האריכו את כהונתו. כך נתניהו היה זה שמינה גם את המחליפים של הולנדר – ובעצם הוא מי שמינה את כל נציבי שירות המדינה ב-28 השנים האחרונות, ועומד עכשיו למנות את הרביעי שלו.

למעשה נתניהו היה זה שמינה גם את המחליפים של הולנדר – ובעצם הוא היה זה שמינה את כל נציבי שירות המדינה ב-28 השנים האחרונות, ועומד עכשיו למנות את הנציב הרביעי שלו

הבא אחרי הולנדר היה משה דיין, משפטן ישר שעמד נגד מינויים בעייתיים במיוחד, אבל לא הצליח לקדם רפורמה משמעותית בנציבות. כשתקופת כהונתו הסתיימה ועוד לא מונה לו מחליף, התפקיד עבר לידי ממלא מקום – עוד תופעה שמאפיינת את התנהלותו של נתניהו.

ואז נתניהו הציע את עפרה ברכה לתפקיד. ועדה שהוקמה כדי לאשר את המינוי פוזרה תחת ענן חשדות ששניים משלושת החברים בה נבחרו מראש כדי שלא יתנגדו. הוועדה השנייה שמונתה פסלה את המינוי כיוון שההצעה הייתה מופרכת מלכתחילה – ברכה הייתה מנהלת זוטרה יחסית, בלי רקע ומעמד לניהול כל עובדי המדינה.

מי שמונה בסופו של דבר היה דניאל הרשקוביץ, לאחר תקופה של יותר משנה בה היה רק ממלא מקום. הרשקוביץ היה שר המדע בשנים 2009-2013 מטעם מפלגת הבית היהודי. הרקע שלו במינויים לשירות הציבורי כלל ניסיון למנות את מזכ"ל המפלגה שלו לתפקיד מנכ"ל המשרד. נציבות שירות המדינה, עדיין בראשות הולנדר, התנגדה, אבל הוא התעקש והעביר את המינוי בממשלה. בסופו של דבר המינוי בוטל בבג"ץ בטענה לאי-סבירות קיצונית, הן בגלל הזיקה הפוליטית של המועמד והן בגלל שהוא כלל לא עמד בדרישות הסף לתפקיד.

למרות אחריותו למינוי הכושל הזה, וחוסר רקע מקצועי רלוונטי, נתניהו מינה את הרשקוביץ לנציב שירות המדינה. באופן לא מפתיע בתקופתו שירות המדינה הידרדר לשפל חדש. מינויים לא ראויים אושרו בלי הנד עפעף, ואנשי מקצוע טובים עזבו בהמוניהם.

שאלה מעניינת היא למה היה לנתניהו כל כך דחוף לפטר את גל-נור מיד כשנכנס לתפקיד ראש הממשלה. אולי זה היה כי הוא מונה על ידי רבין. אפשרות אחרת היא שזה היה כי גל-נור היה גם בין מייסדי שלום עכשיו, הקרן החדשה, והמכון הישראלי לדמוקרטיה, ומזה שנים רבות הוא עמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים.

אבל אני נוטה לחשוב שזה היה דווקא בגלל המקצועיות של גל-נור והעמדות שהוא הציג וקידם. נתניהו הבין מההתחלה שהדרך להשתלט על המדינה עוברת במינוי מקורבים לשירות הציבורי, ולא רצה שיהיה מי שיפריע לו.

אני נוטה לחשוב שהדחיפות בפיטורי גל-נור נבעה דווקא ממקצועיותו ומהעמדות שהציג וקידם. נתניהו הבין מההתחלה שהדרך להשתלט על המדינה עוברת במינוי מקורבים לשירות הציבורי, ולא רצה שיהיה מי שיפריע לו

הדחת גל-נור הייתה הצעד הראשון של נתיב ההרס שנתניהו צועד בו מאז ועד היום. ולכל מי שחושבים שנתניהו התחיל טוב ורק התקלקל כשהוגשו נגדו כתבי אישום או עם הקמת הממשלה הנוכחית – זו ההוכחה שלא. הוא התחיל עם זה, באופן המילולי ביותר, כבר מהיום הראשון.

דרור פייטלסון הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים, מספרים, ופסלוני צבים. שואף להקשות על מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.