יהודי ארה"ב, ברובם הגדול, מודאגים ומבולבלים לאחר הבחירות בארה"ב ולאחר יותר משנה של מלחמה בארץ שהשפעותיה ניכרות מאוד גם כאן. בבוסטון פגשתי זוג חברים שאני מכיר עוד מהתקופה בה כיהנתי כקונסול ישראל בעיר, לפני למעלה מ-15 שנה. יהודים חמים שינקו את אהבת ישראל מילדות, עמודי תווך של הקהילה היהודית בעיר. כיהודים ליברלים "פרוגרסיבים" בעגה האמריקאית. הייתה להם לאורך השנים לא מעט ביקורת על מדיניות ממשלות ישראל, שתמיד נבעה מדאגה ואהבה למדינת הלאום של העם היהודי.
הפעם פגשתי אותם חוששים ודואגים יותר מתמיד. לא רק מהעתיד הצפוי להם בארצות הברית תחת ממשל טראמפ, לא רק בשל המלחמה המתמשכת בישראל, החטופים שלא חוזרים והתמונות הקשות, אלא גם מסיבה הרבה יותר אישית – בתם, סטודנטית באוניברסיטה עילית, הצטרפה לאחרונה לתנועת JVP – קול יהודי לשלום. למרות שמה הנעים לאוזן של התנועה, היא ארגון BDS אנטי-ציוני, שהפך את המאבק ל"שלום" למאבק נגד עצם קיומה של מדינת ישראל.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
סמולנים, בוגדים, חמוצים, אנרכיסטים: לאורך השנים התרגל הציבור הליברלי בישראל להתעלם מהטבעת תוויות שליליות ומהטלת-דופי שיטתית ומסלימה נגדו. הציבור הזה התרגל לסגת לבועת חייו הפרטיים, תוך שימוש במנגנוני-הגנה נפשיים של פיצול, הכחשה והדחקה, במקביל ובדומה להשלמה עם שגרת הטפטופים בעוטף.
ככל שהמרחב הציבורי הלך והתכער, הלך ונעכר, הלך ונהיה מסואב, מושחת, פנאטי ודהוי, פָּנִינוּ להתרווח בקפסולת חיי היום-יום שאליה הוסללנו כביכול מתוך בחירה, ובתוכה חשנו חופשיים ומשפיעים, רגילים ונורמליים, עוצמים-עין ברפלקסיביות להידלדלותה לכדי מרחב שולי ומצומק, מרוּקן וחלול.
יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית, עובדת בקליניקה פרטית בתל-אביב. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת וטווה מחשבות מול נופים בריצה.
בציבור הישראלי יש הסכמה רחבה על הצורך בהחזרת החטופים: החיים לשיקום ולחיים בינינו, והמתים לקבורה ולהתרת ספק בקרב בני המשפחה (בנאומים ובתקשורת אומרים: "שלא יהיו לנו עוד רון ארדים").
החזרת חלק מהחטופים כנראה תסוכם בימים אלה ממש. כולם רוצים בהחזרת החטופים. האמנם?
יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים אשר יצא לאור ב-2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספרים נוספים שלו יצאו לאור בהוצאת "טפר – הוצאה לאור": אכזבה וגאווה – מלחמת יום הכיפורים ב-2023; ו-טליק: פרקי חיים ב-2024.
ויהי בימים בהם חזר האריה הזקן והמושחת לשלטון ביער, קם התן, שר בתי המטבח, והכריז שהגיעה העת לרפורמה בבית המטבח העליון. "הגיע הזמן להכניס לבית המטבח העליון טבחים התומכים בבישול בשר פיגולים", אמר.
"אני עוסק בנושא הזה למעלה מעשרים שנה, במהלכן התרעתי על נזקי המטבחיזציה וגיבשתי הצעות לרפורמה. לצערי, הסיכונים שמפניהם התרעתי התממשו, ולכן הגיע הזמן לפעול. אני משיק היום את השלב הראשון של רפורמת הטבחים שתכליתה חיזוק מערכת העיכול של כל חיות היער, שיקום הלסתות, השבת האמון במערכת המטבח והחזרת האיזון בין הטורף לנטרף. אנו נדון ברפורמה כאן בקרחת היער ובבית החיות. נדון בהרחבה ובאופן מעמיק".
פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אנשי "קול יהודי לשלום" הם כמו היהודים המתבוללים של המאה ה-19 וה-20 שחשבו שעצם היצמדותם לקולות קידמה ו"שלום" תציל אותם תחילה מפוגרומים ואחר כך מהשואה. הם כמובן טעו, ויורשיהם היום ממשיכים לטעות מתוך תמימות זדונית. רוב הנוצרים שונאים את היהודים בשל החטא הקדמון של צליבת ישו, רוב המוסלמים שונאים את היהודים משום שמוחמד נביאם הוכיח להם שהיהודים הם בני קופים וחזירים ויש להרוג אותם אפילו אם יסתתרו מאחורי העצים והאבנים, כפי שהוא עצמו עשה בעקבות הסכם חודייבה. שונאים אותנו במסגדים בימי שישי, שונאים אותנו בכנסיות בימי ראשון, וכל מה שנותר הוא לבכות על מר גורלנו בשבת.