נראה שלאף אחד לא אכפת מדמותה היהודית של המדינה כשמדובר במצוות שבין אדם לחברו. תפילין, מלשון "תפילה", אמורות לשמש כוונה אישית שבין אדם לאלוהיו.
* * *
יותר מדי דתיים ויותר מדי חילונים רואים בתפילין דגל של זהות שראוי לריב עליו. הדיון הזה מחלל את התפילין ופוגע בחירות הפרט – חופש דת וחופש מדת. ויותר מכך, דווקא המצוות החברתיות שכולנו מסכימים עליהן, מצוות שיש להן משמעות ציבורית-חברתית, עליהן מותר לעבור בפרהסיה.
נפתלי אופנהיימר הוא סופר ופעיל חברתי, מחבר הספר "פרויקט גן עדן" העוסק בשאלות של אמונה וטכנולוגיה
"להיות עם חופשי בארצנו" כתב נפתלי הרץ אימבר בטקסט שהפך להיות המנון המדינה, "התקווה". שאיפה שלא הושלמה מעולם, אבל התערערה משמעותית לאחרונה. השנתיים האחרונות הבהירו עד כמה המשפט הזה איננו מובן מאליו, עד כמה החופש שלנו מאוים – מבפנים ומבחוץ. למרות האמור לעיל אסור לאבד את התקווה ואת העשייה שהם תכלית הציונות.
בשנה ה-77 לעצמאותנו, אנחנו נעשים פחות ופחות חופשיים – להביע דעה, למחות, לחיות בהתאם לערכינו ואמונותינו. זה לא קרה במקרה – במלאת 77 שנות עצמאות ישראל, שבשנים הראשונות כללה ממשל צבאי על ערביי ישראל ומאז מלחמת ששת הימים, 58 שנים של שליטה בעם זר מחוץ לגבולותינו, הכיבוש הולך ומשתלט על העצמאות. כמו ענן שחור וגדול, הוא מכסה את מלוא שטחה של הארץ ולוקח מאתנו את החופש, את הפריווילגיה להיות בני חורין במקום שבו אחרים אינם חופשיים כמונו.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
ההיסטוריון פרופ' מוטי גולני, שנהרג עקב קריסת עץ עליו בעת טיול בנחל השופט, נולד וגדל בקיבוץ גבעת ברנר. בן 71 הוא היה במותו. יומן נעורים שהוא כתב לעצמו בסוף שנות הששים של המאה הקודמת, נועד להיות בעתיד, כדבריו, ספר הנצחה לזכרו.
דבריו מתקשרים עכשיו ליום הזיכרון. קטעים מאותו יומן כלולים בספרו של ההיסטוריון ד"ר שאול פז "פנינו אל השמש העולה". הנושא המרכזי של הספר (שערכתי): הקיבוצים ותנועות הנוער החלוציות בתקופה שבין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל ולחללי פעולות האיבה, חובה לדבר על החללים החטופים. מושג חדש שנטבע בימי השכול והכישלון. ממשלת החורבן והמחדל שמתנערת מאחריותה לטבח, מתעללת גם בחטופים החיים בסירובה לסיים את המלחמה ולבצע עסקה, שכבר נחתמה על ידי בנימין נתניהו בינואר 2025.
אבל השבוע צריך לתהות גם על גורלם של המתים.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
זוכרים את חרפת ה-11:0? בג"ץ המפוחד והמורתע לא ייכנס לבריכה הטובענית כדי לבדוק עובדתית מי צודק בתצהירו – רונן בר או ראש ארגון המחבלים, הדיקטטור, הצורר ורוצח החטופים ביבים שקרניהו. השלישיה המובילה אך המובלת תבקש מבר את תאריך הפרישה שלו, תקבל את התאריך, תפסוק שעם קבלת התאריך והפרישה המתקרבת העתירות מתייתרות, אין צורך לתת פסק דין מנומק, ואין צו להוצאות לאף אחד מהצדדים. וזהו. המבצר כבר נפל לפני חמש שנים. מה שנשאר ממנו הם 12 פחדנים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הדתה ופולחן בכוונה במוקדים חילוניים
הם חלק מתהליכים,
ולא "רק" פגיעה נקודתית
באמונות ליברלים חילונים.
אחר כך, יש דורשים ההפרדה בלימודים
ובבריכה ובים ובאוטובוס,
וסגירת רחוב פה ושם, וכו.
הצעדים הקטנים,
כמו גם חטאים שמוזכרים במאמר,
הם "רק" סימפטומים
של גישה כוחנית חוטאת לדת,
שכוללת רדיפת שלמנים
ופנטזיות משיחיות
ואינטרסים צרים של קבוצות דת אידיאולוגיות-פוליטיות:
השתמטות המונים
וגזל וסחטנות ואיפשור עושק,
וקידוש אבנים ומלחמה נצחית וטרנספר,
וסגידה לעגל כככ
ופירומניה של עליה בהר.
מי שלא מתחיל את הדיון מחטא של מניעת פידיון שבויים (במקום לדון תפילין וחמץ),
שהוא חטא כאילו עמדו על דם אחיהם,
לא יעסוק בהנהגה שמעורבת בחטאים גדולים
( לא תגנוב, לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שוחד, מדבר שקר תרחק, לא תנאף ועוד…).
מי שלא דן בחוטאי מכונת שנאת חינם
(שהלכתית חמורים מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים)
לא יעסוק בדין שמים שחטא זה מביא, לפי ההלכה.
לא מדובר "רק" בסוגיה דתית או תרבותית,
מדובר בעתיד ביכולת מדינה דמוקרטית ואזרחיה לשרוד.
אוטוקרטיה תיאוקרטית קלפטוקרטית קקיסטוקרטית פירומנית,
שיסודה בחטאים גדולים, דינה…