יש סקס לוהט בגיל 70. כך לפחות בפרסומת פורצת דרך שעלתה בברזיל לרגל חגיגות 70 שנה לרשת המבורגרים מוכרת. בקמפיין "70 שנה אחרי והתשוקה עדיין בוערת" נראים גבר ואישה בגיל 70 בסדרת תמונות לוהטות במיוחד. כמובן עם המבורגר של הרשת לידם.
התנוחות שבהם הזוג נמצא לא משאירות מאומה לדמיון הצופה. יש תשוקה באוויר. הבחירה בקשישים בפרסומת לרשת, הייתה מפתיעה במיוחד ועוררה התעניינות אדירה בברזיל ובעולם. הפרסומת זכתה לפרסום רב וכמובן העלתה את המכירות של הרשת.
התנוחות שבהם הזוג נמצא לא משאירות מאומה לדמיון הצופה. יש תשוקה באוויר. הבחירה בקשישים בפרסומת לרשת, הייתה מפתיעה במיוחד ועוררה התעניינות אדירה בברזיל ובעולם
המטרה של יוצרי הקמפיין הייתה לשבור מוסכמות ולהראות כי לתשוקה אין גיל. הקמפיין איתגר גילנות ויצר שיח סביב הנושא. המסר היה – גיל הוא רק מספר והרצון לקשר ותשוקה קיימים בכול גיל. גישה חדשנית זו שברה סטראוטיפים והזכירה לכולם שהחיים ממשיכים גם בגיל השלישי.
בעולם הגדול השכילו להבין כי התפיסה בעולמות הפרסום, שהחלה בשנות החמישים של המאה הקודמת ובמרכזה שלט המוטו "העולם שייך לצעירים", אינה רלוונטית יותר. תופעת אריכות הימים יצרה 4 דורות של צרכנים פעילים. יש לשנות את תפיסת ה"גיחוך" ששלטה כלפי הזקנים ולהתייחס אליהם בצורה שונה. מעבר לכך, בל נשכח שהצעירים של היום, הם הזקנים של מחר.
דוגמאות לשינוי ביחס אפשר למצוא בקמפיינים של חברות ענק כמו נייקי, קוקה קולה ואפילו גוגל. חברות שמכבדות את האזרח הוותיק ופונות אליו ללא קלישאות.
ומה אצלנו? אצלנו כמו אצלנו, השינוי מאוד איטי. הפרסומאים עדיין לא התגברו על הסטראוטיפים שמנחים אותם ועל תפיסת הגילנות שבה הם שרויים.
דוגמאות לשינוי ביחס אפשר למצוא בקמפיינים של חברות ענק כמו נייקי, קוקה קולה ואפילו גוגל – שמכבדות את האזרח הוותיק ופונות אליו ללא קלישאות. ומה אצלנו? הפרסומאים לא התגברו על הסטריאוטיפים
אצלנו בישראל הזקנים משתתפים בעיקר בפרסומות למוצרים המיועדים במיוחד להם, כמו: בתי אבות, מוצרי ספיגה וכו'. מציגים את הזקנים כ"אהבלים", חסרי ידע טכנולוגי, חסרי מיניות, חסרי חוש אופנתי וכל הקלישאות הידועות על זקנים.
ידועה לשמצה הפרסומת לחברת ביטוח מסוימת. שבה, בסדרה של תשדירים "מצחיקים", מוצג הזקן ה"אהבל", שלא מבין את ההוראות הטכנולוגיות של בנו. אשתו לצדו מופיעה כ"בטטה".
המילה "זקן" הפכה למילת גנאי, ולפרסומאים ולמשווקים יש חלק בתפיסה זו. הגחכה של זקנים פוגעת במעמדם ובתדמיתם ודוחקת אותם לשולי ההתעניינות הציבורית. מצד אחד מחנכים את הילדים "לכבד את הזקן" ומהעבר השני אנחנו צוחקים עליהם במדיה.
פרסומות כאלה מייצרות אנטגוניזם והתמרמרות בקרב כ-30% מהקהל הצרכני הבוגר. יש להניח שההשפעה גדולה יותר, לאור העובדה שצעירים מתייעצים עם הוריהם בקניות גדולות.
לאחרונה נעשה מחקר מעניין במרכז האקדמי רופין. במחקר בדקו השפעות חיוביות ושליליות של דמויות זקנים בפרסומות, על עמדות גילנות בקרב הצופים. בסדרת השאלונים בדקו את ההשפעה של חשיפה לייצוגים של דמויות זקנות, בהקשר חיובי ומעצים ובהקשר שלילי וסטריאוטיפי.
לנחקרים הוצגו שני סרטונים. סרטון שמציג זקן בהקשר חיובי (עצמאי, פעיל, שמח) וסרטון בהקשר שלילי(מתקשה בטכנולוגיה) .לאחר הקרנת הסרטונים הנחקרים מילאו שאלון חוזר.
אצלנו הזקנים משתתפים בעיקר בפרסומות למוצרים ייעודיים כמו: בתי אבות, מוצרי ספיגה וכו'. מציגים את הזקנים כ"אהבלים", חסרי ידע טכנולוגי, חסרי מיניות וחוש אופנתי וכל הקלישאות הידועות על זקנים
תוצאות המחקר הראו כי אופי הצגת הזקן בפרסומת השפיע על עמדת הגילנות כלפיהם. מחקרים אחרים שנעשו בעולם הראו כי, חשיפה חיובית למפורסמים זקנים בפרסומות, משפרת את הגישות החברתיות לזקנה.
ייחודו של המחקר ברופין, שנעשה על פרסומות ללא מפורסמים – בכך שהראה כי גם פרסומות שמככבים בהם זקנים לא מפורסמים, יכולות להשפיע על הפחתת עמדות גילנות בחברה. המחקר מצא גם הבדלים בציפיות מהמצב הרפואי והמנטלי בעת הזקנה, שלא לדבר כמובן על ההתמודדות עם הטכנולוגיה.
ייצוג שלילי הביא לאמונות שליליות וייצוג חיובי הביא לאמונות חיוביות לגבי הזקנה. לתקשורת יש כוח בעיצוב תפיסות הזדקנות. לכן על המפרסמים ויוצרי התוכן במדיה ובכלי התקשורת, חלה אחריות על הבניית תפיסות הגילנות בקרב הצופים.
אז מה עושים?
- קודם כול אנחנו הצרכנים. בידינו יש כוח רב. לא קונים מוצרים שהפרסום והשיווק שלהם "מגחיך" זקנים ולא מכבד אותם. ולא רק אנחנו האזרחים הוותיקים, גם ילדינו ונכדינו לא קונים. מי הבן או הנכד שרוצה שיתייחסו ככה לאביו או לסבו.
- דבר נוסף, תתלוננו. היום האינטרנט והרשתות החברתיות מאפשרים בלחיצת כפתור להתלונן וגם להפיץ ברבים עוולות. תשתמשו בזה.
- על משרדי ממשלה ורשויות מקומיות חלה חובה להתייחס לנושא בפרסומים שלהם. סרטונים וקמפיינים שפונים לאוכלוסיית האזרחים הוותיקים ובכלל, לא יכולות להיות נגועות בסטראוטיפים.
- אחריות תאגידית, יש להוסיף לכללי ההתנהגות, סעיף מיוחד שמתייחס לפרסומים ושיווק לאוכלוסיית הזקנים. חברות שרוצות לקבל תעודת אחריות תאגידית, מתחייבות להתייחס בכבוד לאוכלוסייה זו בפרסומיהם.
- לבסוף, פנייה לפרסומאים ולמשווקים. יש לכם אחריות על הבניית תפיסות הגילנות בקרב הצופים. שימו לב איך אתם מציגים אותנו בטלוויזיה וברשתות החברתיות. תכנים חיוביים מסייעים להבניית דעות הציבור. מביאים להפחתת הגילנות בחברה הישראלית. יש לכם אבות ואימהות סבים וסבתות, תחשבו עליהם ואם לא עליהם, עליכם. יום אחד גם אתם תהיו זקנים.
ייצוג שלילי הביא לאמונות שליליות על זקנה וייצוג חיובי – לאמונות חיוביות. לתקשורת יש כוח בעיצוב תפיסות הזדקנות. לכן, על המפרסמים ויוצרי התוכן במדיה חלה אחריות על הבניית תפיסות הגילנות בקרב הצופים
ולכול התוהים למיניהם, יש סקס לוהט בגיל 70 ולא רק בפרסומות.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנועולם הפירסום מנוהל בקשיחות על ידי המפרסמים וחברות הפירסום. שני הגורמים האלה עושים כל שניתן כדי ליצר מכירות לצד מודעות למותג. החברות פונות לקהלים שמענינים אותם בצורה חכמה יותר או פחות. הפירסומת הזו היא ניסיון פטטי לפנות לקהלים של מבוגרים. במקרה הזה, כך נדמה , זוהי פירסומת למשרד עורכי דין שמנסה להציע שירותים לאוכלוסיה המבוגרת. מכיון שהמפרסם יודע ש"מין מוכר" הוא כמעט אנס את הרעיון לטובת הלקוחה שלו.
מה אנחנו לומדים:
– שלא תמיד מין מוכר ולפעמים השימוש בו זה ניסיון פטטי ועלוב.
– שיש עיניין באוכלוסיה המבוגרת כי הם חיים שנים רבות יותר ולרובם הרבה אמצעים.
– שכדי שמשרדי הפירסום יצליחו בקמפיינים למבוגרים הם צריכים ללמוד טוב יותר
את עולם התוכן הזה
– שיש סקס בגיל 70 (אולי פחות סוער) אבל זה כנראה לא יביא עוד לקוחות לעורכת הדין.
אני לא בטוח שהמסר שרצית להעביר עבר בצורה נכונה. המחקר שעשו ברופין מעניין, אם כי המסקנות שלו די צפויות. אבל לא היינו יודעים זאת ללא המחקר. מותר לחברות הפרסום לפנות לקהלים שונים, עם מסרים מוכוונים וממוקדים, אבל אל להם להגחיך אוכלוסיות, לא של מבוגרים/צעירים/נשים וכו', לכן אין לי בעיה עם הסיסמה ש"העולם שייך לצעירים".
אם מי מאתנו נפגע מפרסומת, או ש"יצביע ברגליים" או שיתלונן, כמו שהצעת. אבל לעשות "משטרת מחשבות", לא חושב שזו הדרך הנכונה.
אני בכלל לא אוהב הכללות ואמירות גורפות. כמו זה שיש סקס לוהט בגיל 70. האמת מסתתרת איפשהו בהתפלגות נורמלית אופיינית למבוגרים. ולצאת עם אמירה כזאת בראש חוצות… נו…
מה שאני כן יודע, מניסיון, שאנשים צעירים לא אוהבים לדעת על הרגלי הסקס של ההורים שלהם, כי זה מאד מביך אותם. אז חוץ ממבוכה, אמירה כזאת לא תורמת כלום. יש דברים שצריכים להישאר מתחת לשמיכות.
אולי שרופין יעשו מחקר על זה!