מה הייתם אומרים אם היו מספרים לכם שלרגל יום העצמאות ה-77 של מדינת ישראל יש יוזמה שתביא לכיסוי כל הגרעון של מדינת ישראל ואף תשאיר אותנו ביתרון תקציבי? נשמע טוב, נכון? אלא שהיוזמה הזו כוללת את ייבוש כל ימת הכנרת כדי לבנות על השטח שלה את מרכז הקניות הגדול ביותר במזרח התיכון. נניח שהיו מראים לכם שמדובר בהשקעה מאוד משתלמת ומסבירים גם שאת המים החסרים נוכל למלא בקלות באמצעות התפלה.

נשמע הזוי, נכון? מי יחשוב בכלל להרוס משאב טבע לאומי ייחודי בשביל רווח גדול ומהיר ככל שיהיה? ומה עם הזכות של הדורות הבאים על המשאב הייחודי הזה? הרי יש דברים שאי אפשר לקנות בכסף.

נשמע הזוי לייבש את הכנרת, נכון? מי יחשוב בכלל להרוס משאב טבע לאומי ייחודי בשביל רווח גדול ומהיר ככל שיהיה? ומה עם זכות הדורות הבאים על המשאב הייחודי הזה? הרי יש דברים שאי אפשר לקנות בכסף

אז זהו – שזה בדיוק מה שקורה בים המלח: שוד איטי, שקט ואף בחסות המדינה. חברת מפעלי ים המלח מפיקה מים המלח משאבים מינרליים שמצויים בים, בתמורה לתשלום תמלוגים למדינה. את זאת היא עושה בשטח נרחב (הזיכיון משתרע על שטח הגדול פי 11 מתל אביב), ובאופן שגורם לסדרה ארוכה של מפגעים ונזקים סביבתיים.

כך למשל, מפעלי ים המלח צורכת כ-22% מסך המים המסופקים לתעשייה בישראל – מים הנשאבים מקידוחי מי התהום ונגרעים מהם. מפעלי ים המלח פוגעת ביכולת הניקוז של נחלים ומי שיטפונות, גורמת נזק סביבתי מכרייה ומחציבה של חומרים לצורך בניית הפרויקטים שלה, קוטעת רצף ארוך של שטחים פתוחים ויוצרת פגיעה נופית, יוצרת המלחה של בתי גידול ושל מי התהום ועוד ועוד.

התוצאה העגומה היא שחבל ארץ ייחודי, שמכיל מגוון ערכי טבע, אתרי מורשת ונופים מרהיבים שאין להם אח ורע בעולם כולו, הפך לקרקע לפעילות תעשייתית אינטנסיבית. כך שלמעשה עושים רדוקציה לפלא הטבע הנדיר הזה שאין לו מחיר, ומתייחסים אליו כמשאב כלכלי גרידא, מכרה שנועד למקסום רווחים בטווח הקצר. כל זאת, במקום לראות בו נכס לאומי שחייבים לשמור עליו בראייה צופת עתיד.

דו"ח מבקר המדינה האחרון לא מותיר מקום לספק: חברת מפעלי ים המלח הורסת את פלא התבל הזה, ואף זוכה לגיבוי של המדינה, שלא רק שלא מפקחת עליה כנדרש אלא אף נותנת לה הקלות כלכליות שאף גורם אחר לא זוכה להן.

זה בדיוק מה שקורה בים המלח: שוד איטי, שקט, בחסות המדינה. חברת מפעלי ים המלח מפיקה מים המלח משאבים מינרליים, תמורת תשלום תמלוגים למדינה, בשטח נרחב, תוך מפגעים ונזקים סביבתיים

רוצים דוגמאות?

• מפעלי ים המלח לא משלמת עבור פעולות הכרייה והחציבה הנרחבות שהיא מבצעת – עלות שמסתכמת לסך של 120 מיליון ש"ח רק בעשור האחרון.
• 25% מכמות המים שמפעלי ים המלח שואבת מים המלח דולפים מבריכות האידוי שלה ועל כן מפעלי ים המלח שואבת מים בהיקף נרחב יותר מים המלח.
• כ-250 קמ"ר משטח ים המלח התייבש מאז חוקק חוק הזיכיון, ועל חלקים ממנו הוקמו בריכות אידוי ומתקנים, שרשות מקרקעי ישראל לא בחנה את מעמדם ואת האפשרות לגבות תשלום בגינם.
• ממפעלי ים המלח לא נגבה היטל הטמנה מאז שנת 2007 (שאז נכנס התיקון לחוק לתוקף) – סך העומד על בין 90 ל-135 מיליוני שח רק עבור שנת 2023.

אולי הגיע הזמן לשאול את עצמנו – ביום העצמאות הזה – האם אנחנו באמת שומרים על הבית ועל משאביו הייחודיים? האם החזון הציוני שלנו כולל אדישות להתנהלותו של מי שמרוקן את הים וממלא את הארנק?

האם יתכן שים המלח, המוזכר כבר בספר בראשית, יחדל מלהתקיים יום אחד וכל שייוותר לנו ממנו הוא סיפורים ואולי כמה תמונות?

ב-2030 יסתיים הזיכיון של חברת מפעלי ים המלח, המצויה בבעלות חברת ICL, על ים המלח. זהו זמן מצוין לתקן את העוולות הנוראיות המתרחשות ביחס להפקת המשאבים מהים.

ב-2030 יסתיים הזיכיון של חברת מפעלי ים המלח, המצויה בבעלות חברת ICL, על ים המלח. זהו זמן מצוין לתקן את העוולות הנוראיות המתרחשות ביחס להפקת המשאבים מהים

זו ההזדמנות לדרוש פיקוח אמיתי, לשים סוף להפקרות, ולהחזיר את ים המלח לידי הציבור.

עו"ד מירב עבאדי היא מנהלת תחום רגולציה באדם טבע ודין, העוסקת בהגנה על משאבי הטבע.