כפרוגרסיבי ציוני, אני מוצא את עצמי לעיתים קרובות נחרד מתופעות קיצון בשוליים של התנועה הפרוגרסיבית, בעיקר בארה"ב. פוליטיקת הזהויות הרדיקלית ותרבות הביטול הפנאטית, מובילות לעיתים לאבסורדים שמערערים את יסודותיה של פרוגרסיביות אמיתית: שוויון, צדק חברתי וסולידריות אוניברסלית.
בשם אותה תפיסת זהות מצומצמת, יש מי שמבקשים למנוע מיהודים לבנים, סטרייטים וציונים, לתרום למאבקים למען קבוצות מוחלשות. עבור חלק מהקולות הללו, עצם הזהות היהודית-ציונית נתפסת כקולוניאליסטית, תוך התעלמות מוחלטת מההיסטוריה, מהקשר הלאומי של העם היהודי לארץ ישראל ומהזכות להגדרה עצמית, גם של העם הפלסטיני וגם של העם היהודי.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
הבעיה העיקרית של ניסיון ההפיכה המשטרית וההשתלטות של ממשלת השבעה באוקטובר על שומרי הסף, על מערכת החקיקה, בתי המשפט, היועמ"שים וכל הניסיונות לזרוע חוקים שימקשו כל ניסיון להחליף אותם בשלטון – היא שכל השיטות הללו כבר נוסו במדינות אחרות ונכשלו.
ואם בכל זאת עלה לשלטון כוח אנטי-דמוקרטי – המדינה נכשלה, התפוררה, הפכה לענייה, מוקצית בעולם ושנואה על אזרחיה שלה.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
בשבוע שעבר פרסם היומון החשוב וול סטריט ג'ורנל מאמר על יוזמה חדשה של "הקמת אמירות" של חמולות בהר חברון בהנהגת משפחת ג'עברי. המאמר עורר בישראל עניין רב, לא מכיוון שהיה אירוע תקשורתי בו הופיעו השיח'ים המכובדים וחנכו את יוזמתם – אלא מכיוון שהמאמר בו פורסמה היוזמה היה עיתון אמריקאי רב יוקרה, ופה טמונה נקודת התורפה של היוזמה – מידת רצינותה.
היוזמה בנויה על תיאוריה נכונה ביסודה, לפיה החברה הפלסטינית היא חמולתית בבסיסה, ורעיון המדינה הממלכתית לא היכה בה שורשים.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
המלחמה בין איראן לישראל הותירה את הרפובליקה האסלאמית במצב מורכב ללא תקדים. מעבר לנזקים הפיזיים והכלכליים, איראן מוצאת את עצמה מתמודדת עם משבר אמון רב-ממדי שמרעיד את יסודות מדיניותה ומערער על לכידותה הפנימית. המציאות החדשה חושפת את הפערים בין השאיפות הגיאו-פוליטיות של איראן לבין המגבלות הריאליות של כוחה האזורי.
בגידת המערב: קריסת האשליות הדיפלומטיות
העימות עם ישראל חשף בצורה חדה את שבריריות היחסים בין איראן למערב. מנהיגי איראן, שטיפחו במשך שנים אשליות לגבי אפשרויות דיפלומטיות עם אירופה, מוצאים עצמם עומדים מול מציאות קשה. הסנקציות שהוטלו על איראן לצד הקפאת הנכסים הנוספים, מעידות על כך שהמערב אינו רואה בטהראן שותף לדיאלוג אלא איום שיש לבלמו.
מור שפירא היא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון MEMRI לחקר תקשורת המזרח התיכון. מומחית לשפה הערבית, התקשורת הערבית והאסלאם. רותמת את הידע שלה בערבית ובתשע שפות נוספות, ואת בקיאותה בתרבות הערבית כדי לתמוך במאמצי צה"ל במלחמה. הופיעה רבות בתקשורת בערוצים כאן 11, דמוקרTV, מכאן 33 (ערבית).
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מר גולדסטאר
האתגר שלנו הוא ללמוד כיצד ליצור מסרים שישפיעו על התודעה ציבורית. לדעתי, העברת המסרים שלנו שהם ברור כשמש לכל מי שאנו טוענים עיניו בראשו לא בהכרח הדרך הנכונה. יצירת תודעה ציבורית דורשת עבודה מקצועית ורצוי לשטף ארגונים כפי שעושים בימין עם פורום קהלת. במילה: סבלנות! בשתי מילים: חוכמה וסבלנות.
נדב, אל מי אתה פונה פה. המהרסים והמחריבים לא רוצים לשמוע אותנו. לא הביביסטים, לא הבגיניסטים, לא האב"חים, לא האמסלמים, לא הגוטליבים, לא הקרעים ולא ולא ולא (יסלחו לי כל המגעילים ששכחתי). זהו. אנחנו אבודים במדינתנו האהובה שהקמנו "באזורים מבודדים, ללא תשתיות, על הגבול, אל מול סכנות רבות". הדיסטל אטרביאנים והגולדקנופפים באו ולקחו מן המוכן, מפנים לעברנו אצבע משולשת. מסתבר שהסכנות בגבולות פחות מסוכנות מהבית פנימה. אבודים זה אנחנו.