המלחמה בת 12 הימים בין איראן, ישראל וארצות הברית הסתיימה, אך האבק טרם שקע. קולות רשמיים רבים בטהרן מזהירים שהמלחמה עלולה להתחדש בכל רגע.
איראן ניצבת כעת מול טלטלה כלכלית הולכת ומעמיקה, אי-ודאות פוליטית והכרעות קשות בנוגע לעתיד תוכניתה הגרעינית. השאלה המרכזית היא האם הרפובליקה האסלאמית תצא מחוזקת דרך גיוס לאומני או מוחלשת, כשהיא חשופה במקומות שניסתה להכחיש במשך שנים. אין ספק, מנהיגי איראן עומדים בצומת דרכים אמיתי.
היעדרותו המתמשכת של המנהיג העליון האיתוללה עלי חמינאי מהציבור – עד שהופיע בסוף השבוע בפני קהל מעודד – עדיין מעוררת ספקות באשר ליכולתו להכתיב מדיניות, במיוחד כל עוד נמשכים איומי ישראל. הפער האפשרי הזה בסמכות עלול לפנות מקום לקולות פרגמטיים בתוך המשטר, אך שינוי כזה רחוק מלהיות מובטח.
היעדרותו המתמשכת של חמינאי מהציבור – עד שהופיע בסוף השבוע בפני קהל מעודד – עדיין מעוררת ספקות באשר ליכולתו להכתיב מדיניות, במיוחד כל עוד נמשכים איומי ישראל
התקיפות הישראליות מ-13 ביוני והפצצות ארצות הברית שבאו בעקבותיהן ב-22 ביוני התמקדו כמעט לחלוטין באתרי הגרעין של איראן ובתוכנית הטילים הבליסטיים שלה. ביום ה-11 למלחמה, ישראל אכן פגעה בגורמים במנגנון הכפייה של המשטר – מטה הבאסיג' (שכולל כוחות לדיכוי הפגנות), יחידות ביטחון של משמרות המהפכה, מודיעין משטרתי ואפילו בכלא הידוע לשמצה אווין – אך התקיפות הללו בוצעו מאוחר וכמעט כבדרך אגב.
בכך שנתנה עדיפות למטרות גרעין וטילים על פני מכונת השליטה הפנימית של המשטר, ישראל שידרה כי הפלת הרפובליקה האסלאמית באמצעות מרד עממי איננה מטרתה המרכזית, ואין גם שום ראיה שלישראל יש מדיניות כזו, לנוכח היקף המשאבים שיידרשו לשינוי משטר בטהרן.
ובכל זאת, המתקפות המאוחרות הללו שימשו כאזהרה חדה למנהיגי איראן באשר למה שעלול להמתין להם אם המלחמה תימשך.
למרות שלא ניכרת התפלגות נראית לעין בצמרת, הלחץ על טהרן ברור. המלחמה לא פתרה את הסכסוכים הפנימיים של איראן או את מתיחותה עם אויביה הזרים; היא רק שינתה את צורתם. גם הפסקת האש בתיווך ארה"ב לא שמה קץ למשברים שהובילו להסלמה. תחת זאת, המלחמה שינתה את ההקשר שבו פועלים מנהיגי איראן, וכפתה אפשרות להערכה מחודשת של דוקטרינות ובריתות.
למרות שלא ניכרת התפלגות נראית לעין בצמרת, הלחץ על טהרן ברור. המלחמה לא פתרה את הסכסוכים הפנימיים של איראן או את מתיחותה עם אויביה הזרים; היא רק שינתה את צורתם
איראן ניצבת כעת מול אתגר משולש: להבטיח את המרחב האווירי והגבולות שלה, לשמר יציבות עבור אזרחיה, ולנהל את דעת הקהל לקראת עימות אפשרי נוסף – או חזרה שברירית לשיחות עם וושינגטון, אם באמצעות מתווכים כמו עומאן ואם במו"מ ישיר, כפי שארצות הברית דורשת.
ישנם משתנים רבים, אך דבר אחד ברור: איראן לא יכולה לשוב למה שהייתה לפני תקיפות ישראל ב-13 ביוני.
* * *
בתוך איראן, המלחמה החמירה את המצוקה הכלכלית הקשה. כלכלנים מזהירים שלממשלה אין תוכנית התאוששות מגובשת לאחר המלחמה, אף שהשכבות החלשות – שספגו את עיקר הפגיעה מהפסקות החשמל וחוסר היציבות – דורשות סיוע.
לפי ההערכות, כ-13 מיליון איראנים, בהם עובדי כלכלת חלטורה ושליחים, איבדו הכנסה במהלך הלחימה, מה שהגביר את מורת הרוח הציבורית.
"התעלמות מהעוני יכולה להפוך חברה ענייה לחברה לא בטוחה", מזהיר הכלכלן חוסיין רג'פר. להערכתו, בהיעדר סיוע כספי, סובסידיות מזון והגנה על שכר, הייאוש עלול לדחוף חלק מהאזרחים לשיתוף פעולה עם אויבים זרים. החשש מחוסר שקט זה מאלץ את המשטר לאזן בין דיכוי לקריאות לאחדות.
בינתיים, הפסקת האש שברירית. חידוש הלחימה יעמיק את ההרס הכלכלי – מהפסד מוערך של 1.4 מיליארד דולר בהכנסות נפט במהלך המלחמה ועד העלות הגבוהה של מטחי הטילים, ככל הנראה מאות מיליוני דולרים בכל סבב.
חידוש הלחימה יעמיק את ההרס הכלכלי – מהפסד מוערך של 1.4 מיליארד דולר בהכנסות נפט במהלך המלחמה ועד העלות הגבוהה של מטחי הטילים, ככל הנראה מאות מיליוני דולרים בכל סבב
מתקפות הסייבר הישראליות על המערכת הפיננסית של איראן – אחת הסיבות המרכזיות לכך שהרשויות ניתקו את האינטרנט רוב ימי המלחמה – גרמו לנזק נוסף. בניגוד למלחמת איראן-עיראק בין השנים 1988-1980, חידוש הסכסוך הנוכחי מאיים על נכסים כלכליים חיוניים כגון מתקני פטרוכימיה ובסיסי תעשייה אחרים, ומעלה את רמת הסיכון לרמה שאיראן לא התמודדה עמה בעבר.
אידיאולוגית, מאפיין בולט בתקופה המיידית שלאחר המלחמה הוא המעבר של המשטר מאסלאם מהפכני ללאומיות איראנית. מדובר בשינוי משמעותי במערכת פוליטית שמאז 1979 העדיפה אידיאולוגיה פאן-אסלאמיסטית על פני לאומיות.
חמינאי, הנשיא מסעוד פזשכיאן, ודמויות כמו שר החוץ לשעבר מוחמד ג'וואד זריף והיועץ הבכיר של חמינאי עלי שמח'אני, מזכירים כעת לעיתים קרובות את "הכבוד הלאומי" כדי לגייס את הציבור, תוך עקיפת ההודאה בכישלונות המערכת האסלאמית.
כך, למשל, בנאומו של חמינאי ב-18 ביוני – אחד מתוך שלושה שנשא ממקום מחבואו בזמן המלחמה – נעדרו במופגן האסלאם והעניין הפלסטיני, ובמקומם הופיעו קריאות להגנה על המולדת שנועדו לקהל עייף ממלחמות.
בנאומו של חמינאי ב-18 ביוני – אחד מתוך שלושה שנשא ממקום מחבואו בזמן המלחמה – נעדרו במופגן האסלאם והעניין הפלסטיני, ובמקומם הופיעו קריאות להגנה על המולדת שנועדו לקהל עייף ממלחמות
המלחמה עוררה קריאות כנות לאיפוס מדיניות, ורבים טוענים שעל המשטר לאמץ רפורמות פנימיות כדי לשמר את השקט השברירי שהושג במלחמה. הפניות של פזשכיאן וקריאותיו להגדרה מחדש של יחסי המדינה-חברה רומזות לתקווה לאפשרות של שינוי כיוון, אם כי לא ברור אם מדובר בכוונה אמיתית או במהלך טקטי.
גם הנשיא לשעבר חסן רוחאני ומנהיג האופוזיציה מהדי כרובי חזרו על קריאות לאחדות, תוך שהם קוראים להרחבת המרחב לקולות פוליטיים מתנגדים. ה"אחדות" הזו פחות מצביעה על תמיכה ציבורית ויותר משקפת הבנה שמרד אנטי-משטרי לא פרץ במהלך המלחמה, אך עדיין עלול לפרוץ. ונותר ספק אם הקריאות הללו ייענו.
לעת עתה, שירותי הביטחון פועלים במצב הישרדות, עוצרים מאות בני אדם באשמת שיתוף פעולה עם מודיעין אמריקאי וישראלי ומתמקדים ברדיפה של כורדים, יהודים ובהאים.
גם אחרים במשטר נוטים יותר ויותר לקריאות לאומיות מאשר לסיסמאות פאן-אסלאמיסטיות מעורפלות. "יחס טוב מביא ליחס טוב, וכבוד מביא כבוד", אמר שר החוץ עבאס עראקצ'י בתגובה לדרישתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שאיראן תזנח את תוכניתה הגרעינית, דרישה שבפועל ביטלה את ריבונותה של איראן.
בחירת המילים של עראקצ'י לא הייתה מקרית: בנאום ההשבעה שלו ב-1989, השתמש הנשיא ג'ורג' בוש האב בביטוי "goodwill begets goodwill" כדי לאותת שארה"ב תהיה מוכנה לשפר את יחסיה עם איראן אם תושג הדדיות.
אך לא ברור אם המעבר הזה ללאומיות יחזיק מעמד. סבב לחימה נוסף עלול לאחד את הציבור – או להעמיק את הציניות כלפי הנהגה שרבים מאשימים אותה בהובלת איראן למלחמה שלא הייתה מוכנה לה. בתוך איראן ובקרב הפזורה האיראנית מתגבשת מסקנה ברורה: החזון האידיאולוגי של חמינאי הוביל את איראן לעימות עם ישראל וארצות הברית אך נכשל בהכנתה להשלכות.
מנהיגי איראן ניצבים כעת בפני בחירה חדה: להמשיך בדרך של יומרות מהפכניות ובידוד, או לפנות לדיפלומטיה פרגמטית ששמה את הישרדות המשטר והאינטרס הלאומי הבסיסי מעל האידיאולוגיה האסלאמית.
מנהיגי איראן ניצבים כעת בפני בחירה חדה: להמשיך בדרך של יומרות מהפכניות ובידוד, או לפנות לדיפלומטיה פרגמטית ששמה את הישרדות המשטר והאינטרס הלאומי הבסיסי מעל האידיאולוגיה האסלאמית
זה מזכיר רגעים בהיסטוריה כמו אובדן השטחים לשלטון הצארי במאה ה-19, כיבוש איראן בידי בעלות הברית ב-1941 לאחר שטהרן התרופפה מול גרמניה הנאצית, וההארכה המיותרת והיקרה של מלחמת איראן-עיראק. בכל המקרים הללו, הגאווה גברה על הפרגמטיות ואיראן שילמה מחיר על התעלמותה מנחיתות טכנולוגית ואסטרטגית.
כיום, ישראל וארצות הברית הוכיחו שמלחמות מודרניות מתנהלות באמצעות עליונות אווירית ומבצעי מודיעין, רחפנים, מתקפות סייבר וטילים מדויקים – לא בסיסמאות.
ייתכן שהתקיפות הנגדיות של איראן הפגינו חוסן והסבו כאב לישראל, אך הן לא הרתיעו את המתקפות מלכתחילה. ההסתמכות המוגזמת של טהרן על קשריה עם רוסיה וסין הותירה אותה מבודדת אסטרטגית וגלמודה. המלחמה הבהירה שאיראן אינה מוכנה לעימות ממושך בטכנולוגיה גבוהה ושאין לה ידידים אמיתיים שיחלצו לעזרתה. השאלה אם כן נותרת: האם איראן תלמד מהעבר שלה או תחזור עליו?
המלחמה הבהירה שאיראן אינה מוכנה לעימות ממושך בטכנולוגיה גבוהה ושאין לה ידידים אמיתיים שיחלצו לעזרתה. השאלה אם כן נותרת: האם איראן תלמד מהעבר שלה או תחזור עליו?
בנושא הגרעיני, המלחמה הותירה את איראן גם כן בצומת אסטרטגי. שנות ההתמהמהות – פיתוח יכולת להעשרה ברמה צבאית מבלי לעבור לנשק – לא הרתיעו תקיפה ובמקום זאת חשפו את מגבלות העמימות.
התקיפות של ארצות הברית, שבאו לאחר שישראל שיבשה את מערכי ההגנה האווירית של איראן, הוכיחו את חולשתה הצבאית של איראן. ובכל זאת, תוכנית הגרעין של איראן נחבלה אך לא הושמדה: הידע הטכני, האורניום המועשר והמומחיות התעשייתית הבסיסית נותרו שלמים, משמרים את הפוטנציאל הגלום אם תבחר לייצר נשק.
בתוך איראן, קולות כמו שר החוץ עראקצ'י רומזים על מעבר משקיפות מוצהרת לעמימות אסטרטגית, בעוד הקו הנוקשה דורש הרחבת תוכניות הגרעין והטילים, בטענה שרק הרתעה מקסימלית – לא דיפלומטיה – תוכל להבטיח ביטחון.
מכאן ניצבות בפני טהרן בחירות חדות: להישאר באמנה למניעת הפצת נשק גרעיני ולהמשיך להתמהמה, תוך סיכון למתקפות עתידיות ופגיעות מתמשכת, או לפרוש ולרדוף אחר הרתעה חשאית, במחיר סנקציות קשות ובידוד.
בניית יכולות מחודשת בסתר נראית כעת סבירה יותר משיקום גלוי, כאשר איראן עשויה לפזר צנטריפוגות שניצלו לאתרים מוסתרים ולהתכונן בשקט לאופציית הרתעה אם סביבת הביטחון שלה תתדרדר. המלחמה סגרה את פרק העמימות במחיר נמוך יחסית.
בניית יכולות מחודשת בסתר נראית כעת סבירה יותר משיקום גלוי, כאשר איראן עשויה לפזר צנטריפוגות שניצלו לאתרים מוסתרים ולהתכונן בשקט לאופציית הרתעה אם סביבת הביטחון שלה תתדרדר
* * *
השלב שלאחר הפסקת האש טומן בחובו גם הזדמנויות וגם סכנות. רגשות לאומיים יכולים לאחד את הציבור באופן זמני, אך המצוקה הכלכלית וחוסר שביעות הרצון הפוליטי נותרו עוצמתיים.
מאמצי המשטר להציג את המלחמה כהצלחה עלולים להישמע ריקים אם טהרן לא תטפל בכשלים המערכתיים. במקביל, ההנחות שסין ורוסיה יספקו תמיכה משמעותית, שהשליחים האזוריים ירתיעו מתקפות, ושהתמהמהות הדרגתית בתוכנית הגרעין תגן מפני עימות ישיר – כולן התגלו כמוטעות.
יש כאן לקח גם עבור וושינגטון וישראל. שינוי משטר באיראן אינו עניין פשוט. אין אופוזיציה חמושה שאליה יכולים לערוק מתנגדים, וגם אין שחקנים חיצוניים המוכנים להתערב צבאית כדי להפיל את משטרו של חמינאי. עם זאת, למשטר יש את היכולת לשנות כיוון אם יבחר להקשיב לעמו ולנטוש מדיניות נוקשה, בין אם בזירה הפנימית ובין אם בזירה החיצונית.
![פוסטר בטהרן המציג מגזרים שונים בחברה האיראנים עם הכותרת "כולנו חיילים של איראן", 22 ביוני 2025 (צילום: AFP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/06/AFP__20250622__63BC8ZP__v1__HighRes__IranUsIsraelConflict.jpg "פוסטר בטהרן המציג מגזרים שונים בחברה האיראנים עם הכותרת "כולנו חיילים של איראן", 22 ביוני 2025 (צילום: AFP)")
קרעים במערכת הפוליטית בהחלט אפשריים, כפי שהיה ב-2009 כאשר בחירתו השנויה במחלוקת של מחמוד אחמדינז'אד הובילה לפיצול בהנהגה והציתה את תנועת המחאה הירוקה. שינוי פנימי, ולא הפלה מבחוץ, נותר הנתיב הריאלי ביותר לשינוי באיראן.
בינתיים, ההחלטה הבאה של טהרן בנושא הגרעין תשפיע רבות על אופיו של העימות המתמשך שלה עם ישראל וארצות הברית.
אלכס ואטאנקה הוא מנהל תוכנית איראן במכון המזרח התיכון. ספרו האחרון הוא "הקרב בין האיתוללות באיראן: ארצות הברית, מדיניות החוץ והיריבויות הפוליטיות מאז 1979".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו