ב־19 בינואר 2025 נכנס לתוקף הסכם הפסקת אש בין ממשלת ישראל לחמאס, בתיווך מצרים, קטאר וארה"ב. ההסכם כלל שלושה שלבים ובהם ההתחייבויות המרכזיות הבאות:

שלב ראשון – הפסקת אש וטיפול הומניטרי (42 ימים)

• הפסקת אש מלאה למשך כ‑6 שבועות, עם הפסקת טיסות צבאיות מעל רצועת עזה לשעות מוגבלות מדי יום.
• שחרור של 33 חטופים ישראלים, בעיקר נשים, ילדים, חולים וקשישים, בליווי מספר גופות. בתמורה: שחרור מאות עד כ‑1,900 אסירים פלסטינים, כולל אסירים עם מאסרי עולם, לפי יחס קבוע שהוגדר.
• נסיגה מבוקרת של כוחות צה"ל מאזורים מיושבים, צמצום לנוכחות מוגבלת של קילומטרים ספורים מצפון ודרום הגבול, כולל מסדרונות נצרים ופילדלפי.
• כניסת סיוע הומניטרי נרחב – עד 600 משאיות ביום (מתוכן כ־300 לצפון עזה ו־50 מכליות דלק), פתיחת מעבר רפיח ופינוי פצועים וחולים לטיפול רפואי מחוץ לרצועה.
• חזרת תושבים שהורחקו לבתיהם באזורים שהצבא נסוג מהם בהדרגה.
• תחילת מגעים להסדרת שלב שני כבר ביום ה־16.

שלב שני – הפסקת אש בת קיימא וסיום הכיבוש (עוד כ-42 ימים)

• שחרור כל החטופים הנותרים, בעיקר חיילים ישראלים גברים, בתמורה לשחרור נוסף של אסירים פלסטינים.
• נסיגה מלאה של צה"ל מרצועת עזה, תוך מעבר לשלב של סיום הפריסה המבצעית ברצועה, סיום רשמי של הלחימה.
• השלב יועד לייצר הפסקת אש בת קיימא, אך בלי הבטחה מפורשת לסיום הלחימה אלא רק הבטחות מילוליות ותיווך בינלאומי.

שלב שלישי – שיקום ויציבות לטווח ארוך (3‑5 שנים)

• החזרת גופות החטופים שנותרו ומיקוח סופי על אסירים שנותרו לשחרור.
• תכנית משקמת אסטרטגית לתשתיות: בנייה מחדש של בתים, תשתיות, בתי חולים, בפיקוח של מצרים, קטאר, האו"ם וגורמים בינלאומיים נוספים.
• סיום הסגר וההגבלות על עזה, מניעת יכולת חמאס לבנות מחדש את יכולותיה הצבאיות כולל פרוקה מנשק במסגרת פיקוח בינלאומי.

הציפיות והחששות

• אין הבטחה כתובה מראש לשלבים 2 ו־3; ההתקדמות מותנית בהערכת העמידה בהתחייבויות של השלב הקודם.
• ממשלות בינלאומיות (מצרים, קטאר, ארה"ב, האו"ם) יתפקדו כערבות להיצמדות לתנאים ושליטה על היישום של ההסכם.
• הנושא שריחף מעל הכל: קונפליקט פנימי פוליטי בישראל סביב נחישות עמידתה של ממשלת ישראל מול דרישות חמאס, כולל עמדת גורמי הימין הקיצוני בישראל שהכריזו שיסרבו לקבל את דרישות חמאס אלא אם כן הפן שמתייחס לשילוב הצבאי של הארגון בשלטון ברצועה יוסתר לחלוטין.

הנושא שריחף מעל הכל: קונפליקט פנימי פוליטי בישראל סביב נחישות עמידת ממשלת ישראל מול דרישות חמאס, כולל עמדת גורמי הימין הקיצוני שיסרבו לדרישות, אלא אם יוסתר שילובו הצבאי של הארגון בשלטון

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

יישום השלב הראשון: הצלחות ואתגרים

בשלב הראשון הושגו הישגים משמעותיים, בעיקר שחרור חטופים והפסקת אש מיידית. עם זאת, כבר בימים הראשונים נרשמו הפרות מצד שני הצדדים. ישראל פתחה בתקיפות אוויריות ממוקדות ברצועה במטרה לטפל, לטענתה, באיומים ביטחוניים, שהובילו להרס אדיר ולמותם של מאות פלסטינים, בהם אזרחים רבים.

בתגובה, חמאס ביצע ירי רקטות לעבר יישובי הדרום, שגרם לפציעות קלות ולנפגעי חרדה אך לא להרג. מעגל פעולות ותגובות זה החליש את הפסקת האש והעמיק את חוסר האמון בין הצדדים. ישראל התלוננה שחמאס מנהל טקסים משפילים בעת שחרור החטופים ואיימה להפסיק את ההסכם, אך היא לא ציינה שאין בהסכם סעיף האוסר זאת על החמאס.

קריסת השלב השני – הפרה בולטת מצד ישראל

השלב השני של ההסכם תוכנן לכלול לא רק את המשך שחרור החטופים והעצירים, אלא גם מגעים לקראת השגת הפסקת אש קבועה ובלתי מוגבלת בזמן, במטרה להביא ליציבות ארוכת טווח בין הצדדים.

השלב השני, שאמור היה לכלול שחרור הדרגתי של חטופים נוספים בתמורה לשחרור עצירים פלסטינים נוספים, נכשל באופן מובהק בשל הפרות מצד ישראל. לאחר שהתחייבה לשחרור עצירים במועדים מסוימים, ישראל לא קיימה את התחייבותה ופתחה במתקפה צבאית רחבת היקף ברצועת עזה, כולל תמרון קרקעי באזור רפיח. המתקפה כללה הפצצות רבות שגרמו להרוגים ופציעות בקרב אוכלוסייה אזרחית. המתקפה הזאת היוותה את הטריגר המרכזי לקריסת ההסכם, שהובילה להחרפת הסכסוך ולכישלון המשא ומתן, כישלון שנמשך עד היום (אוגוסט 2025).

השלב השני, שאמור היה לכלול שחרור חטופים הדרגתי, נכשל במובהק בשל הפרות מצד ישראל. ישראל הפרה את התחייבותה לשחרור עצירים פלסטינים ופתחה במתקפה צבאית רחבה שהקריסה את המו"מ – עד היום

בנוסף, במרץ 2025 החליטה ממשלת ישראל על הפסקה מוחלטת של הזרמת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה, והטילה מצור חסר תקדים שמנע לחלוטין כל כניסה של מזון, תרופות ואמצעי רפואה, מה שהחריף עוד יותר את המצוקה ההומניטרית הקשה ברצועה.

חמאס טען כי ישראל מפרה את ההסכם ומשבשת את המשא ומתן באמצעות חידוש התקיפות והמשך הסגר על רצועת עזה. ישראל, מצידה, טענה לחוסר שיתוף פעולה מצד חמאס בנוגע למסירת מידע על מצב החטופים שטרם שוחררו (דרישה שלא מוזכרת בהסכם).

חשוב להבחין: חמאס פועלת תחת תנאים של התמוטטות אזרחית וכאוס מלא, ללא מדינה תומכת מאורגנת; בעוד ישראל פועלת עם מנגנונים של מדינה חזקה בעלת מערכת משפט, כלכלה יציבה וצבא סדיר. הבדל זה מדגיש לא רק פערים גדולים ביכולות הממשיות, אלא גם את הפוטנציאל לממש אחריות.

שינויים בעמדות שני הצדדים מאז ההסכם

בעוד שחמאס לא שינה כמעט את דרישותיו אלא דרש בעיקר עיבוי של הערבויות והביטחונות ליישום ההתחייבויות המקוריות שנקבעו בהסכם, ישראל הציגה שורה של דרישות חדשות שלא הוסכמו מראש, כגון הבטחה שהמשוחררים הפלסטינים לא ישובו לפעילות טרור, דרישות להנחת נשק מלאה ואף לכניעה מוחלטת של חמאס.

בעוד שחמאס לא שינה כמעט את דרישותיו אלא דרש בעיקר עיבוי של הערבויות והביטחונות ליישום ההתחייבויות המקוריות שנקבעו בהסכם, ישראל הציגה שורה של דרישות חדשות שלא הוסכמו מראש

דרישות חד־צדדיות אלו, שנוספו חדשות לבקרים במהלך המשא ומתן, גרמו לעיכובים משמעותיים ומנעו את קידום השלב השני ושחרור העצירים והחטופים, והן תרמו להחרפת חוסר האמון בין הצדדים. לאורך הזמן ישראל ממשיכה להאשים שוב ושוב את חמאס בכישלון המו"מ, למרות שהיא זו שממשיכה להמציא דרישות חדשות ובלתי מוסכמות שמנעו התקדמות, מצב שנמשך עד היום.

על אחריות הצדדים

על חמאס מוטלת האחריות הברורה לשחרור החטופים – הן כחלק מההסכם והן מבחינה מוסרית. מניעת קשר, היעדר גישה של הצלב האדום, וההתעללות בבריאותם ובנפשם של החטופים החיים – אינם ניתנים להצדקה.

מאידך – ישראל מחזיקה באלפי פלסטינים כאסירים ועצורים. המערכת הישראלית, שהיא בעלת תשתית רפואית, משפטית ולוגיסטית, אינה עומדת תמיד במחויבויותיה לפי המשפט הבינלאומי, במיוחד בתנאי ההחזקה של עצירים פלסטינים, חלקם קטינים, ללא משפט.

בעוד שישראל דורשת התנהלות שקופה מחמאס לגבי החטופים, היא עצמה שומרת על מדיניות חסויה לגבי עצורים שאינם זוכים למפגש עם עורכי דין או ביקורת חיצונית. מאז תחילת המלחמה, עשרות עצירים פלסטינים מתו במתקני כליאה ישראליים, חלקם בנסיבות שדורשות חקירה בלתי תלויה.

ישראל מאמצת מתווה באופן של עסקה בשלבים מוגדרים מראש. חמאס דורש עסקה בפעימה אחת או התחייבות מוצקה וכוללת מראש. ההצעה הישראלית מייצרת אי-וודאות ומתחים עזים בין משפחות החטופים וגם בציבור כולו. עצם המו"מ והשמועות סביב הנושא מעוררים גלים של תקוות ואכזבות נוראיות.

ישראל מאמצת מתווה של עסקה בשלבים מוגדרים מראש. חמאס דורש עסקה בפעימה אחת או התחייבות מוצקה וכוללת מראש. ההצעה הישראלית מייצרת אי-וודאות ומתחים עזים בין משפחות החטופים ובציבור

חמאס מפרסמת מדי פעם סרטונים קשים של חטופים ומצבם במטרה להפעיל לחץ ציבורי על ממשלת ישראל לקידום עסקה. ישראל מתלוננת שהחמאס משתמשת בטרור פסיכולוגי ומקשיחה את עמדתה.

מאז קריסת ההסכם, עזה הפכה למרחב כמעט בלתי-אנושי. סיוע מצומצם, קריסת מערכות מים ובריאות, הרס כמעט מלא של דרום וצפון הרצועה, מותם של עשרות אלפי אזרחים כולל נשים וילדים, ורעב שחובק את כולם – כל אלה מייצרים מציאות של קריסה מוסרית.

ישראל, שיכולה להפעיל את כוחה לשם הרס, יכולה גם, אך נמנעת, מלהפנות את כוחה לשם הגנה על חפים מפשע. חמאס, שממשיך לשדר עמידה איתנה, משלם את המחיר באובדן אמון מצד הציבור הפלסטיני עצמו.

אין סימטריה בין ישראל לחמאס, וגם אין פטור מאחריות. אם חמאס נושא באחריות לפשע חטיפת אזרחים וחיילים ולהחזקתם בתנאים קשים, הרי שישראל נושאת באחריות מתמשכת לפגיעה נרחבת, בלתי מידתית ובלתי הפיכה באוכלוסייה אזרחית, ולהחזקת אלפים ללא הליך הוגן. שני הצדדים, כל אחד בגבולות כוחו, לא קיימו את חלקם בהסכם ינואר 2025.

עשרות משפחות החטופים הישראליים סובלות ממצוקה נפשית מתמשכת. אבל כמוהן גם מעל אלף משפחות העצירים והאסירים הפלסטיניים שהיו אמורים להשתחרר לפי ההסכם אך נותרו כלואים. התסכול הציבורי בשני הצדדים גובר, ומקשה על האפשרות להגיע להסכמות.

אין סימטריה בין ישראל לחמאס. גם לא פטור מאחריות. חמאס אחראי לפשע חטיפות והחזקה בתנאים קשים. ישראל אחראית לפגיעה נרחבת, לא מידתית ולא הפיכה באוכלוסייה, והחזקת אלפים ללא הליך הוגן

הטענות הישראליות מאז מרץ 2025

מאז מרץ 2025, לאחר שהפרות ישראליות חמורות גרמו לקריסת ההסכם, ממשיכה ישראל להטיל את מלוא האשמה על חמאס בנוגע לכישלון המו"מ והמשך האלימות.

בפועל, ישראל מנהלת מבצע צבאי חסר תקדים ברצועת עזה, שגרם לעשרות אלפי הרוגים פלסטינים, רבים מהם אזרחים, נשים וילדים, ולהרס מוחלט של התשתיות האזרחיות, לרבות בתי חולים, בתי ספר ומקורות מים. בנוסף, נמשך סגר הרעבה מתמשך על מיליוני תושבים, שהופך את רצועת עזה לכמעט בלתי אפשרית למחיה.

הפעולות האלו חורגות בכל קנה מידה מחוקי המלחמה הבינלאומיים והן מוגדרות על ידי רבים בעולם, למרות הכחשות ישראליות נמרצות, כפשעים חמורים נגד האנושות, כולל חשדות לרצח עם. המציאות הזו, בה אלפי חפים מפשע משלמים מחיר אכזרי, מדגישה את חוסר הפרופורציה בין הטענות הישראליות נגד חמאס לבין ההרס והסבל שישראל עצמה גורמת, והכל תוך הטלת אשמה בלעדית על חמאס ותוך התעלמות מוחלטת מאחריותה שלה.

מסקנות ומבט לעתיד

הכישלון של ההסכם מדגים את החשיבות של נכונות ממשית לשיתוף פעולה ופשרות לצד מנגנוני פיקוח ואכיפה אמיתיים. מי שמבקש לקדם הסדרים בעתיד חייב לקחת בחשבון את חוסר האמון שנוצר, את האחריות המרכזית של ישראל בהפרת השלב השני של ההסכם ואילך, ואת הצורך בפתרונות מעשיים לשיקום האמון והפסקת האלימות.

ארגון חמאס נמצא עם הגב אל הקיר. יש הסבורים שהגברת הלחץ הצבאי תוביל לקריסתו ויש כאלה, והחתום מטה ביניהם, שבטוחים שלחץ צבאי יקשיח עמדות, יוביל למותם של החטופים ולא ישיג דבר שלא הושג עד היום. אי אפשר להפחיד מתאבד באיום על חייו; גם אי אפשר לדרוש ממנו להתאבד בעצמו מבלי לגבות על כך מחיר.

המציאות בה אלפי חפים מפשע משלמים מחיר אכזרי, מדגישה את חוסר הפרופורציה בין הטענות הישראליות נגד חמאס לבין ההרס שישראל עצמה גורמת, והכל תוך הטלת אשמה בלעדית על חמאס והתעלמות מאחריותה

העולם מתעורר ונזעק בשבועות האחרונים בגלל התמונות המזוויעות של הרעב והמידע על אזרחים שנהרגים בסביבות מרכזי חלוקת המזון, אבל ההתעוררות והמעורבות שלו הנן מעטות מדי ומאוחרות מדי.

ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.