היום השאלה האם להמשיך ולגור בישראל, לעזוב או לחזור ולגור בה או לעשות עלייה – רלוונטית יותר מאי פעם. מצד אחד ישראל נמצאת במצב בטחוני, כלכלי וחברתי לא פשוטים, ומצד שני האנטישמיות ופגיעה בישראלים וביהודים היא ממשית ביותר.
אני עזבתי את תל אביב ועברתי לגור בוונקובר שבמערב קנדה לפני למעלה מעשרים שנה. אני יכול רק להצטער שלא עזבתי שנים קודם לכן בעת היותי צעיר יותר כי זה היה חלום חיי. חברו לחלום ההרגשה שהפכתי להיות זר בישראל ולכן העדפתי להיות זר בחו"ל.
בנוסף, המצב הבטחוני של ישראל גם הוא הטריד אותי. אילו הן שלוש הסיבות המרכזיות שהביאו אותי לעזוב את ישראל. כבר בראשית שנות השמונים (אחרי השירות הצבאי) התחלתי לחלום על מעבר לחו"ל ולצערי רק כעבור עשרים שנה הגשמתי זאת.
לקום ולעזוב לחו"ל זה דבר לא פשוט שכרוך בהרבה מאוד סיכונים. וצריך גם אומץ רב והאמת שזה היה חסר במקרה שלי. רק בסוף שנת 2004, כאשר קיבלתי את הניירת ההגירה לקנדה, החלטתי שהפעם אני לא נותן לעצמי שום הנחות ותירוצים מדוע שלא לעזוב. כעבור שלושה חודשים סיימתי את כל ענייני בתל אביב ועליתי למטוס שהביא אותי לוונקובר, בה אני חי עד היום.
בשנות השמונים והתשעים רציתי לעבור לאירופה (תחילה ללונדון ולאחר מכן לאמסטרדם). בראשית שנות האלפיים זכיתי בגרין קארד ואז החלטתי לעבור לניו יורק. אך היעדר האומץ כפי שציינתי והעבודה שכל כך אהבתי בתחום התקשורת "החזיקו" אותי בישראל. עבדתי בעיתונות במשך שבעה עשרה שנים והיה לי מאוד קשה להיפרד ממנה.
בשנים האחרונות למגורי בישראל קיבלתי הצעות מפתות מהעורכים המובילים בעיתונות אך דחיתי את כולן, כי אחרת הייתי מתקשה עוד יותר קשה לעזוב. משה ורדי הציע לי לעבוד ב"ידיעות אחרונות", אמנון דנקנר – "מעריב", גיא רולניק ואיתן אבריאל – "דה מרקר" (שהיה מופרד אז מ"הארץ") וחגי גולן – ב"גלובס".
לבסוף הצלחתי להתגבר על כל המכשולים הנפשיים ועזבתי את ישראל לטובת קנדה. מרבית בני משפחתי וחבריי הבינו אותי, ותמכו בצעדיי. כמובן שהיו בודדים שלא ראו בעין טובה את "ירידתי" מישראל ולאורך הזמן היחסים ביננו הפכו לקרירים ואף נותקו.
מרבית בני משפחתי וחבריי הבינו אותי, ותמכו בצעדיי. כמובן שהיו בודדים שלא ראו בעין טובה את "ירידתי" מישראל ולאורך הזמן היחסים ביננו הפכו לקרירים ואף נותקו
הגעתי לוונקובר, ובשנותי הראשונות עבדתי כמחפש מידע בחברה כלכלית. לשמחתי במשך מרבית שנותיי כאן כתבתי (כפרילנס) עבור "ידיעות אחרונות" ו-ynet על מה שקורה בקנדה. לפני למעלה מ-11 שנים הצטרפתי לחברה הפיננסית המספקת הלוואות סאב-פריים, ואני משמש מבקר החברה ואף עובד מהבית בשמונה השנים האחרונות.
עוד כשגרתי בישראל ראיתי עתיד שחור למדינה שהופכת להיות יותר דתית-חרדית-ימנית-לאומנית. אז התחלתי לקלוט שאין לי יותר מקום במדינה בה נולדתי וגדלתי ושהייתה בית מצוין במשך שנים. לצערי, המציאות השתנתה לרעה וכאמור התחלתי להרגיש זר בישראל. מצאתי את עצמי שייך למיעוט שהולך וקטן וכיום ההבדלים בין שני המחנות עצומים ולא ניתנים לגישור.
מלחמת ששת הימים עם הניצחון הגדול הביאה את תחילתה של תנועת ההתיישבות בשטחים הכבושים. וכך גם החל לגדול המחנה המשיחי. ומטבע הדברים, לדתיים וחרדים יש הרבה ילדים והמספרים מנצחים. מציאות זו לא מתיישבת עם עקרונותיי ודרכי ועל כן מצאתי לי בית חדש בקנדה.
כיום אני מנותק כמעט לחלוטין מההוויה והתרבות הישראלית ורק השפה העברית מקשרת אותי לישראל. הקשר עם בני משפחה וחברים בישראל עדיין חשוב לי, אך במקביל המרחק ביני ובין המדינה הולך וגדל. ישראל לא תשוב עוד להיות ביתי.
בישראל שימש כעיתונאי בכל העיר, העיר, תל אביב ובאייס. מאז שעבר לוונקובר כתב עבור ידיעות אחרונות במשך שנים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואין לך מושג כמה ישראלים מזדהים עם כל הסיבות שמנית. הבעיה היא שכיום מרבית תושבי ישראל חיים בעוני, לפי כל סטנדרד נפוץ במדינות המתקדמות, ולכן ההגירה מישראל נראית להם כמו פנטזיה שלעולם לא תתגשם, כי הם תקועים במדינה חשוכה, אלימה, שבה הממשלה היא אוסף של חדלי אישים אטומים ותאבי-בצע, שקיבלו הודות לקירבתם לצלחת, ג'וב חלומי של שר – ללא כל צורך למלא בפועל את התפקיד הזה. בישראל פוליטיקה היא ג'וב מכניס – לא שליחות ציבורית, ובוודאי שלא שליחות חברתית. מול יוקר מחיה בלתי נסבל מצד קרטל בזיוני של תיאום מחירים, רוב השכירים בישראל (58%) משתכרים שכר-מינימום או פחות ממנו. הגבולות פרוצים לכל טרוריסט מזדמן, הממשלה כוללת עבריינים מורשעים ובהליכי חקירה פלילית, מחרבנת על צרכי האזרחים, ומשתמשת בכספי המיסים לצרכים פרטיים של האנשים עם היד על הכפתור. צמד הטרולים נתניהו את שמחון עמדו לסגור את הביטוח הלאומי ב-2017 מחמת "חדלות-פירעון" לאחר שהאוצר בראשות הליכוד שודד (בניגוד לחוק הביטוח הלאומי) מקופתו של הביטוח הלאומי, כבר 40 שנה, עשרות מיליארדי שקל כל שנה, באמתלה של "עודפי גביה" – אז איך בדיוק "עודפי גביה" מסתדר עם "חדלות פירעון" – זה מאפיין מהותי של השחיתות הליכודית הממוסדת. אכן, הליכוד הוא אירגון פשע שמתפרנס כבר שנים כמפעל ג'ובים בשירות המדינה לחברי הליכוד, תוך שוד מתמשך של כספי משלם המיסים לצרכי שוחד פוליטי לחיזוק ההמשך של קואליציית השוד. פראייר מי שנשאר בארץ – נראה את החרדים מתחזקים לבדם מדינה, במימון עצמי, בשיטות הגזל שהם המציאו
תודה על החשיפה. נשאר לברר מספר דברים
1. עזבת אז למה אתה כותב אלינו, אנחנו לא חברים וותיקים ולא מכירים אותך .
2. איך אתה מגדיר את זהותך. אתה קנדי? ישראלי שגר בקנדה? אתה יהודי? אתה איש העולם ללא זהות קולקטיבית?
3. האם יש לך משפחה בישראל, איך אתה מקושר אליה?
4. האם יש לך ילדים ואם כן מהי זהותם?
בכל מקרה בהצלחה.
לי טוב בישראל והזהות הקולקטיבית הישראלית והיהודית חשובים לי מאד. לכן לא עולה כלל בדעתי לעזוב. לחיים עם מאבק על דעותי ואורח חיי, מאבק לשכנע אך לא לכפות יש טעם ומשמעות. כך חינכתי את ילדי ואני מנסה גם להדריך את נכדי.