"אם תבינו דבר אחד תבינו הכול", אומר לי האברך דוד מישיבת מיר, אחת מספינות הדגל של העולם הליטאי חרדי, הישיבה הגדולה בעולם. "תבינו רק שאנחנו לא ישראלים. הישראליות היא לא שלנו ולא מעניינת אותנו. אנחנו הבנים של הקדוש ברוך הוא.
"זו הזהות שלנו. אתם רוצים לשנות לנו את הזהות הזו. הצבא זה כור היתוך, שרוצה להפוך אותנו לישראלים. זה בכלל לא קשור למלחמה או לימי שלום. זה לא יקרה ולא יעזור שום דבר".
האברך דוד ואני עומדים על גשר המיתרים בכניסה לירושלים, צופים מגבוה בעשרות אלפי חרדים שמתפללים, צועקים, בוכים ורוקדים בערבוביה.
זהו מפגן כוח מרשים ביותר ורגע של התלכדות פנימית נדירה בין עשרות חצרות ופלגים חרדים שחלקם עדיין לא מסוגלים לראות זה את זה, ולכן גם כל אדמו"ר תפס מרפסת משלו
זהו מפגן כוח מרשים ביותר ורגע של התלכדות פנימית נדירה בין עשרות חצרות ופלגים חרדים שחלקם עדיין לא מסוגלים לראות זה את זה, ולכן גם כל אדמו"ר תפס את המרפסת שלו. רק המסר "נמות ולא נתגייס" היה משותף ורק הוא הצליח לאחד את כולם.
ממרומי גשר המיתרים בלטה כרזה אחת על כל האחרות: "לא נרתעים ממעצרים, אך רועדים מהיעדים", נכתב באותיות גדולות על רקע אדום שחור. וזה בעצם כל סיפור הניתוק והאטימות.
![חרדים מפגינים נגד חוק הגיוס בירושלים תחת הסיסמה "לא נרתעים מהמעצרים אך רועדים מהיעדים", 30 באוקטובר 2025](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/10/F251030CG327.jpg "חרדים מפגינים נגד חוק הגיוס בירושלים תחת הסיסמה "לא נרתעים מהמעצרים אך רועדים מהיעדים", 30 באוקטובר 2025")
אפילו היעדים המגוחכים בחוק הפטור מגיוס שמגבש ח"כ בעז ביסמוט בשעות אלה מפחידים את החרדים. ביסמוט, יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, מבקש לגייס אחוזים בודדים מכלל המלש"בים חייבי הגיוס, ממציא מסגרות התנדבותיות, מוותר על לוחמים ומוריד עד למינימום את סף ההגדרה (גם אם למדת שנתיים באיזו ישיבה אתה נחשב לאברך ופטור מגיוס).
אבל החרדים לא מוכנים לקבל גם את זה. מי שמעז לדבר על פשרה זוכה לקיתונות של בוז והסתה.
אחד מהם הוא יו"ר ש"ס אריה דרעי. בעצרת חולקו אלפי דפי מודעות מושקעים, שבהם כונה דרעי "רוצח נשמות" ומי שמסכים ל"רצח עם", לא פחות. חטאו של דרעי? הוא אמר בריאיון לרדיו "קול חי" לפני כשנה כי "אלה שרוצים להתגייס הם אלה שלא לומדים או שלומדים פחות".
מבחינתם של החרדים אף אחד לא יגיע לבקו"ם, גם לא השבאבניקים מהתחנה המרכזית בירושלים, שרבים מהם נראו בשולי ההפגנה, התגרו במי שלא נראה כמוהם, חסמו כבישים או טיפסו על בניינים גבוהים ומנופים באתרי בנייה.
צעיר חרדי בן 15, מנחם מנדל ליצמן, קפץ מאחד האתרים האלה אל מותו. אם הייתה במקום אבטחה ראויה, איש לא היה מתקרב לבניין רב הקומות הזה, מול התחנה המרכזית
צעיר חרדי בן 15, מנחם מנדל ליצמן, קפץ מאחד האתרים האלה אל מותו. אם הייתה במקום אבטחה ראויה, איש לא היה מתקרב לבניין רב הקומות הזה, מול התחנה המרכזית.
בינתיים ההתקהלות סביבנו על גשר המיתרים הולכת גדלה. אילו כולם היו מתגייסים, היה אפשר לשלוח את כל המילואימניקים הביתה. אבל אין סיכוי.
"הצבא הוא ארגון רקוב", אומר לי משה, בן 20, תלמיד ישיבה מאלעד. "אתה לוקח בחור חרדי עם כיפה והוא יוצא ממנה חילוני כמוך. זה כמו לקחת צמח חי ולשתול אותו בקערת פלסטיק עם חצץ בפנים. ברור שהוא ימות. למה השבאבניק לא ילך לצבא? ככה, כי אולי הבן שלו יהיה שונה ממנו. למה אנחנו צריכים לוותר עליו".
"הצבא הוא ארגון רקוב", אומר לי משה, בן 20, תלמיד ישיבה מאלעד. "אתה לוקח בחור חרדי עם כיפה והוא יוצא ממנה חילוני כמוך. זה כמו לקחת צמח חי ולשתול אותו בקערת פלסטיק עם חצץ בפנים"
בעצרת אתמול לא היו נאומים – ראשי הישיבות והמארגנים ביקשו לשוות לאירוע מסר מתון, וניהלו רק תפילה המונית וקראו פרקי תהלים. אבל הסיסמאות, השירים והכתובות שידרו את הרצון החרדי האמיתי לברוח מגיוס ויהי מה.
גם הניסיונות של קבוצה לא גדולה של ארגוני המשרתים, ביניהם דתיים-לאומיים רבים שהתכנסו ליד בנייני האומה, לא הצליחה לשכנע את הצעירים החרדים המיליטנטים.
מעגלי שיח קטנים שנפתחו שם לא צלחו ולפעמים הוויכוח כמעט וגלש לאלימות. חבורה של שוטרים נאלצה בסוף לעמוד בין שני המחנות ולמנוע מפגשים נוספים. אתם כאן ואנחנו שם.
בסוף האירוע אלפי המשתתפים פצחו בשיר האהוב על הציבור החרדי, "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, בחוקותיהם אין אנו מתחשבים ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים".
בסוף האירוע אלפי המשתתפים פצחו בשיר האהוב על הציבור החרדי, "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, בחוקותיהם אין אנו מתחשבים ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים"
מדי פעם קטע מנחה האירוע את החגיגה והתחנן "מכל מי שעלה על מנופים, גגות גבוהים, תחנות אוטובוס ותחנות דלק לרדת בזהירות ובמתינות, או להמתין לסיוע".
את הסיוע הגישו לוחמי האש ואנשי מד"א – כוחות ההצלה של שלטון הכופרים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואני אדם מאוד פאסימי מטבעי, אבל האמת, דווקא ההפגנה החרדית הזו מילאה אותי באופטימיות. היא ממחישה את המציאות: האידיאולוגיה החרדית הגיעה לסוף דרכה, ועומדת בפני התמוטטות רבתי.
נסתכל על הדברים בצורה לוגית:
א. הציבור החרדי אינו יכול – טכנית – לשמר את אורח חייו ללא התמיכה של מדינת ישראל. כל אורח החיים החרדי תלוי בתקציבי המדינה, ובלעדיה אין לו קיום, באופן הפשוט ביותר.
ב. מדינת ישראל אינה מסוגלת – טכנית – להחזיק מעמד ללא השתלבות דרסטית של החרדים. אם החרדים לא ישתלבו, צבא העם יתפורר, הכלכלה תתרסק, והמדינה תתמוטט. ויחד איתה, כמובן, יתמוטטו החרדים. כאמור לעיל.
ג. החרדים לא יכולים להשתלב, מבלי שיעברו שינוי דרסטי אדיר. משמעות השילוב היא ש"גדולי הדור" החרדים טעו – או לכל הפחות, לא צדקו לגמרי – וזה יזעזע את אמות הסיפים של הסוציולוגיה החרדית. בנוסף, חשוב להבין שהציבור החרדי עובד על סוציולוגיה, לא על אידיאולוגיה, ולכן השינויים מתרחשים אצלו בצורה אקספוננציאלית. כך למשל, הלבוש, ההתנהגות, הישיבות, וגם ההשתמטות מהצבא, כל אלו הם אקטים סוציולוגיים בעיקרם. אם מספיק בחורים יחליפו את לבושם, אז כולם יעשו זאת בעקבותיהם. ואם זה לא מספיק, לבחורים החרדים עצמם אין אידיאולוגיה כמעט בכלל – והם עשויים לעבור תהליך המוני של חילון.
ד. אם הציבור החרדי יתעקש שלא להשתלב, הוא יוביל להתמוטטות המדינה, או להתפצלות, או לתוצאה דרסטית אחרת – שתכריח אותו להשתנות עוד הרבה יותר מהר, ובאופן הרבה יותר קיצוני, מאשר בסעיף הקודם.
ולכן הציבור החרדי ניצב בפני שוקת שבורה. הוא הגיע לסוף דרכו, ומנהיגיו יודעים זאת היטב. הם יודעים שהציבור ניצב בפני שינוי גדול, אם ירצו ואם לא ירצו. והם יודעים שהשינוי הזה ישנה לחלוטין את הציבור החרדי. אפשר לראות בהפגנה מעין קריאת מצוקה המונית: החרדים לא יודעים בעצמם מה בעצם הם מבקשים ממדינת ישראל. זו אינה פרשנות. הח"כים החרדים יודעים זאת היטב. הם מבינים שלא יהיה מנוס משינוי מסויים, ושינוי כזה ישנה לחלוטין את אופיה של החברה.
צריך לומר ביושר: הציבור החרדי היה מגיע לסוף דרכו במוקדם או במאוחר, משום שאורח חייו באמת אינו מעשי. הסוציולוגיה שלו חסרת היתכנות. אלמלא המלחמה זה היה מגיע עוד עשור, כאשר צבא העם היה מתחיל להראות סימני התפוררות. המלחמה רק זירזה את הקריסה, ואולי טוב שכך. בסופו של דבר מערכות לא יציבות תמיד קורסות. אף אחד לא יכול להתגבר על המציאות. המציאות יותר חזקה מכל סוציולוגיה.
מה יהיה בעתיד? אפשר לשער שהסוציולוגיה החרדית תישמר, אבל אורח החיים ישתנה דרסטית. החרדים ייאלצו להתחיל להתגייס ולעבוד, ויעברו שינוי אדיר בעל כורחם. אם מדינת ישראל תדע למנף את השינוי הזה, ניתן יהיה להקריס את הציבור החרדי, ולהעבירו תהליך המוני של חילון ומערביזציה. אם מדינת ישראל לא תדע למנף את השינוי – וכל הסימנים מראים שכך יהיה – אז החרדים יעברו טרנספורמציה ויהפכו למשהו מאוד דומה לחרד"לים בקצה הימני של הכיפות הסרוגות, או למשהו דומה לחרדים בחו"ל. זה לא העתיד הרחוק. אנחנו עוד נראה זאת. לדעתי זה עניין של עשור או קצת יותר. ומעבר לזה, לא אסתכן בניחושים. העולם הוא מערכת כאוטית, ואי אפשר לחזות אותו לטווח הארוך.
אם הייתי צעיר בעשרים שנה, הייתי בורח מהמדינה השחורה הזו. אני מוקף בשחורים שמאיימים באופן יום יומי על עצם קיומי, זהותי כיהודי-ישראלי והליברליות שאני דוגל בה. השחורים מכל הסוגים וכל הגוונים הם מהותו של השלטון הדיקטטורי שאותו מנהיג ראש ארגון המחבלים, הצורר, הבוגד ורוצח החטופים ביבים שקרניהו. וזה רק יילך ויחמיר. ישרהל, כפי שחזה לפני כעשרים שנה פרופסור דן בן דוד, הולכת לאבדון.