ביוב וניקוז הם כנראה שני הנושאים הכי פחות סקסיים שעיריות צריכות לטפל בהם. אבל מתברר שגם לשיאני האפרוריות יש רגעים היסטוריים. רגע כזה נרשם השבוע, כשעיריית תל אביב־יפו הכריזה על סיום פרויקט הפרדת הצנרות – ביטול מה שמכונה בעולם התיעול "החיבורים הצולבים".
אחרי 20 שנות עבודה ו־200 מיליון שקל, אין עוד נקודות השקה בין תעלות הניקוז וצנרת הביוב בתל אביב. המשמעות: גם באירועי גשם עוצמתיים, מי הגשמים והביוב לא יתערבבו, והביוב לא יזרום לים או יציף את רחובות העיר. בהחלט רגע ראוי לציון, רק שהוא מגיע יחד עם כוכבית גדולה.
תל אביב אומנם השלימה (או מדויק יותר: כמעט השלימה, כפי שיוברר מייד) מהלך משמעותי, אבל בניגוד לדימוי שלה, בתחום הזה היא לא בועה המנותקת מכלל מדינת ישראל. הצנרת שלה מחוברת לשכנות בגוש דן, שבהן, למרבה הצער, משק כנפי ההיסטוריה של הביוב והניקוז טרם נשמע.
"כשמי גשם טובים מתערבבים עם ביוב הם הופכים לביוב, המון ביוב", מסכם איש תשתיות ותיק. כך החיבורים הצולבים הופכים למפגע סביבתי ובריאותי חמור, כמו שיודע כל מי שניסה לגלוש בים אחרי הגשם
סוגיית החיבורים הצולבים מחזירה אותנו עשורים לאחור, אל השנים שבהן נבנו רוב השכונות הוותיקות בערי ישראל. בערים הללו היו מעט תושבים, הרבה שטחים שעדיין לא כוסו בבטון ואספלט, וההנחה הייתה שכשגשם יורד הוא ייספג באופן טבעי בקרקע, ומה שלא ייספג יזרום למקום הכי נמוך – הנחל או הים.
בחלק מהכבישים כלל לא נבנו מערכות לניקוז מי הגשם, ואלה שכן הותקנו לא תוכננו לקלוט כמויות גשם גדולות. רק שהזמנים השתנו. ב־2025 יש 10 מיליון ישראלים, רובם גרים בערים; הערים מכוסות כמעט באופן מוחלט בבטון ואספלט, והגשם, באדיבות שינוי האקלים, שינה את דפוסי ההתנהגות שלו ונוטה לרדת במטחים עזים בתוך זמן קצר.
מערכות הניקוז לא מסוגלות להתמודד עם כמויות גשמים כאלה, ובכל מקום שבו יש ממשק בין הניקוז לביוב – להלן חיבור צולב – מי הגשמים ממלאים את מערכת הביוב, מתערבבים עם מה שכבר זורם שם, והכל ביחד הופך לקוקטייל עכור שזורם לנחל, לים או סתם מציף את הרחובות.
"כשמי גשם טובים מתערבבים עם ביוב הם הופכים לביוב, המון ביוב", מסכם איש תשתיות ותיק. כך החיבורים הצולבים הופכים למפגע סביבתי ובריאותי חמור, כמו שיודע כל מי שניסה לגלוש בים אחרי הגשם ומצא את עצמו דואה על גלים חומים וריחניים.
עמותת "צלול" נאבקת כבר שנים במפגע הזה, ומנסה לדרבן את העיריות לבטל את החיבורים הצולבים בשטחן. כדי להמחיש את ההשלכות של הזרמת הביוב המעורבב עם מי גשם לים, ערכה צלול דגימות בפתחי הניקוז בחופים של מרכז ודרום תל אביב יחד עם ד"ר דרור אבישר מאוניברסיטת תל אביב. בדגימות התגלו שאריות של תרופות, שמן הסתם לא ירדו מהשמיים עם הגשם.
"ביצענו הפרדה מלאה בין מערכת הביוב והניקוז ב־80 רחובות", אומר עזרא נוה, מנהל יחידת התיעול העירונית והאחראי על ניהול מי הנגר בעיר. "את כל הרחובות השלמים שנדרשה בהם הפרדה סיימנו"
ב־2022 הגישה "צלול" עתירה מנהלית נגד עיריית תל אביב־יפו, בהיותה הגדולה ביותר שיושבת על קו החוף. העירייה הבהירה לבית המשפט שהיא ממילא על זה, מנתקת בהדרגתיות את החיבורים הצולבים ותסיים את הפרויקט כולו בתוך שנתיים.
בנסיבות האלה, השופט המחוזי קובי ורדי דחה את העתירה, שלח את העירייה לעבוד וקבע ש"מדובר בנושא חשוב מאוד לאינטרס הציבורי. לציבור הרחב מגיע שלא יזרמו שפכים אל מי הים".
מאז אומנם חלפו כבר שלוש שנים – בתווך הייתה מלחמה קטנה – אבל השבוע עיריית תל אביב־יפו סיימה רשמית את פרויקט החיבורים, כשהרחוב האחרון ברשימה היה יהודה הימית ביפו.
"ביצענו הפרדה מלאה בין מערכת הביוב והניקוז ב־80 רחובות", אומר עזרא נוה, מנהל יחידת התיעול העירונית והאחראי על ניהול מי הנגר בעיר. "את כל הרחובות השלמים שנדרשה בהם הפרדה סיימנו. נשארו לנו נקודות קליטה בודדות ונבצע אותן במהלך השנתיים הקרובות".
ההפרדה הסתיימה בצנרת העירונית והציבורית, אבל החיבורים הצולבים קיימים גם בחלק מהבניינים הפרטיים. למשל כשבניין דירות מחבר את המרזב שאוסף את הגשם מהגג לשוחת הביוב.
לפי עיריית תל אביב, עד כה נבדקו 300 קילומטרים של קווי ביוב פרטיים מתוך 590 קילומטרים באזורים של בנייה ישנה, בעיקר במרכז ובמזרח העיר. במהלך הבדיקות נמצא בממוצע חיבור צולב לכל קילומטר
ההפרדה בשטחים הפרטיים היא פרויקט סיזיפי שמבוצע על ידי תאגיד המים העירוני, "מי אביבים". כדי לאתר חיבורים כאלה מזרימים עשן לתוך הצנרת וממתינים לראות מהיכן הוא ייצא. כשמאתרים חיבור בין צנרת הביוב לניקוז, העירייה דורשת מהדיירים לטפל ולבצע הפרדה.
לפי עיריית תל אביב־יפו, עד כה נבדקו 300 קילומטרים של קווי ביוב פרטיים מתוך 590 קילומטרים באזורים של בנייה ישנה, בעיקר במרכז ובמזרח העיר. במהלך הבדיקות נמצא בממוצע חיבור צולב לכל קילומטר. העירייה פעלה מול התושבים וכבר יותר מ־50% מהחיבורים שנמצאו נותקו. הפרויקט נמשך.
אבל הכוכבית הגדולה יותר שיש להצמיד לסיום העבודות בתל אביב נוגעת לנעשה בערים השכנות. תל אביב נמצאת במורד, על חוף הים, היא התחנה האחרונה של הביוב ומי הגשמים שמגיעים מפתח תקווה, בני ברק, רמת גן ושות'. אם הצנרת שלהן לא מופרדת, אזי באירועי גשם חזקים הכול יתערבב וישטוף במורד.
"ברגע שזה רק מי ביוב אני יודע להתמודד מצוין", אומר גל שרעבי, המשנה לראש עיריית תל אביב־יפו, "אבל ברגע שיחד עם הביוב אני מקבל גם את כל הגשם, זה מתחיל להיות קשה. פתאום אתה רואה את מכסי הביוב שלנו מתרוממים ומתחילים לטייל ואת הרחובות מוצפים בביוב".
לשרעבי יש שני כובעים – לצד היותו המשנה של רון חולדאי הוא גם יו"ר "איגודן", התאגיד שמטפל בשפכים של כל גוש דן, מטהר אותם ושולח אותם לחקלאים בנגב. הוא לא שש להצביע על עירייה זו או אחרת שבשטחה החיבורים הצולבים חוגגים, אבל ברור שדעתו לא נוחה מהמצב.
"לא לכל עירייה יש את המשאבים של עיריית תל אביב. הממשלה קבעה כבר לפני יותר מעשור שחייבים לבצע הפרדת צנרות, אבל אם לא כל העיריות מסוגלות לבצע את זה, אז מה הועילו חכמים בתקנתם?"
להשקפתו, האחריות נופלת במידה רבה גם על הרגולטור, המשרד להגנת הסביבה: "לא לכל עירייה יש את המשאבים של עיריית תל אביב. הממשלה קבעה כבר לפני יותר מעשור שחייבים לבצע הפרדת צנרות, אבל אם לא כל העיריות מסוגלות לבצע את זה, אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
"מוציאים הנחיות וגוזרים גזרות אבל לא יורדים לשטח לוודא שמישהו באמת מבצע אותן. זה לא משהו שהולך להיפתר מעצמו: האוכלוסייה רק הולכת וגדלה, האקלים הולך ומקצין ויש ימי גשם עם פיקים מטורפים שלא חלמנו עליהם, ולכן גם הבעיה שלנו תלך ותגדל".
בעיריית תל אביב־יפו – אולי קצת נאיבי מצידה – ניסו לרתום גם את משרד ראש הממשלה להעלות את הטיפול בחיבורים הצולבים לרמה לאומית.
"הצגנו להם את הפרויקט שלנו", אומר נוה, "אנחנו עשינו את זה מתוך תחושת שליחות והיות וזה האינטרס שלנו, אנחנו אלה שיושבים ליד החוף ומרגישים ראשונים כשביוב זורם לים. אבל בסופו של דבר צריכה להיות כאן הסתכלות ברמה ארצית, הים הוא משאב טבע יקר והוא של כולם".
הבעיה היא שאיש לא יודע בוודאות מה המצב האמיתי של הצנרת בערי גוש דן, ולמעשה בערי ישראל בכלל, וחלק מהמידע מסתמך על דיווחים עצמיים של העיריות.
עיריית פ"ת, למשל, אחת החשובות בהקשר הזה גם בגלל גודלה וגם בגלל הקרבה לירקון, מסרה בתגובה לשאלת זמן ישראל כי בתשתיות הציבוריות שלה אין כלל חיבורים צולבים
עיריית פתח תקווה, למשל, אחת החשובות בהקשר הזה גם בגלל גודלה וגם בגלל הקרבה לירקון, מסרה בתגובה לשאלת זמן ישראל כי בתשתיות הציבוריות שלה אין כלל חיבורים צולבים:
"התשתיות הציבוריות מופרדות", מסר דובר העירייה, "ובמקביל העירייה פועלת באופן שיטתי מול נכסים פרטיים ישנים לצורך הפרדת התשתיות. פעילות זו הוכיחה את עצמה לאורך השנים, והזליגה בין התשתיות – ככל שהיא מתרחשת במקרי קיצון – היא מינורית".
ד"ר יובל ארבל, סמנכ"ל "צלול", פחות אופטימי. "המצב בערים השכנות לתל אביב גרוע", הוא אומר, "לפי הדוחות שבידינו, עומסי השפכים שלהן בימי גשם גבוהים מאוד, ביוב ומי גשמים שמזוהמים בביוב גולשים וזה קרה גם בחורף האחרון, שהיה דל בגשמים. אני מוצף בעדויות רבות ודוחות.
"בדיון שהתקיים בנושא בהשתתפות המשרד להגנת הסביבה ונציגי רשויות מקומיות, במקום לדון ברצינות בהצעות שאנחנו ואחרים העלו, כולם היו עסוקים בהתנערות מאחריות והשלכת הסמכויות זה על זה. גם במקומות שבהם ניתוק החיבורים הצולבים מתקדם, זה קורה באיטיות מעצבנת".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו