מחדל 7 באוקטובר דומה למחדל 6 באוקטובר 1973. הדרגים הנמוכים לא הצליחו להעביר לדרגים מעליהם את חומרת האיום ולהבהיר שהדרגים הגבוהים יותר טועים וכי פני האויב למלחמה.

התצפיתניות ניסו להראות לקציני המודיעין של החטיבות והאוגדה בעזה, שחמאס מתאמן למלחמה ומתכונן לתקוף, אבל נתקלו באטימות ובדרישה להפסיק לדווח, ואף באיומים כי יישפטו אם ימשיכו לטעון כך.

התצפיתניות ניסו להראות לקציני המודיעין של החטיבות והאוגדה בעזה, שחמאס מתאמן למלחמה ומתכונן לתקוף, אך נתקלו באטימות ובדרישה להפסיק לדווח, ואף באיומים כי יישפטו אם ימשיכו לטעון כך

משום כך, קציני המודיעין של האוגדה לא שכנעו את קצין המודיעין של הפיקוד כי הוא טועה, וזה לא הצליח להעביר את אבחנת הטעות הפטאלית לראש אמ"ן, שהמשיך לדבוק בקונספציה ש"חמאס מורתע" וכי פניו לא למלחמה. כך השרשרת הגיעה גם לרמטכ"ל, ולמעשה הדרג הצבאי אישר לדרג המדיני את מה שהוא רצה לשמוע – חמאס מורתע.

כך הרי התבטא צחי הנגבי ראש המל"ל כמה ימים לפני 7.10. כך התבטא גם ראש הממשלה בנימין נתניהו עצמו, שנשאל באותם ימים על החשש למלחמה כפי שמתריעים בפניו הדרגים הביטחוניים, וענה בערוץ 14 "הם מגזימים".

מה בעצם קרה כאן?

הרי גם הנגדת ו', הבכירה יותר מהתצפיתניות, כתבה דוח וציינה בו שאי אפשר לתת התראה נוספת. היא הסבירה שכל יחידות חמאס כבר סיימו את אימוניהן וכי הן מוכנות להתקפה.

תכנית "חומת יריחו" הייתה מונחת במשך שנתיים בפני מקבלי ההחלטות בצה"ל, בפיקוד הדרום ובמטכ"ל, ואיש לא הפנים את חומרתה.

גם בכירי צה"ל שכתבו לראש הממשלה ארבעה מכתבי התרעה במהלך ההפיכה המשטרית, לא הכינו את הצבא להתרעות שהם עצמם שלחו.

"חומת יריחו" הונחה שנתיים קודם בפני מקבלי ההחלטות בצה"ל, ואיש לא הפנים את חומרתה. גם בכירי צה"ל שכתבו לרה"מ 4 מכתבי התרעה במהלך ההפיכה המשטרית, לא הכינו את הצבא להתרעות שהם עצמם שלחו

ובכן מדובר כאן בתרבות שלמה שמסרבת להכיר בכישלונה. מסרבת להכיר בדעות שונות מדעתו של הקברניט. מסרבת לקבל את דעתו של דרג נמוך, אם היא סותרת את דעת הדרג הגבוה יותר. מסרבת לומר שהמלך עירום ולהפוך עליו שולחן.

תרבות שלמה עוצרת את האמת מלהגיע אל ההתמודדות איתה. גם בימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים זרמו ידיעות על ההכנות המצריות לצליחת התעלה, קידום סוללות הטילים לקו התעלה, קירוב הגשרים, והקומנדו כולם שידרו מלחמה.

אבל בצה"ל אמרו "תרגיל", וגם "סבירות נמוכה". זה כמובן דומה ל"חמאס מורתע" – כי אז לא צריך לעשות כלום. אפשר ללכת לישון במלון באילת כמו ראש אמ"ן אהרון חליוה. כך אפשר גם לסגור טלפון בשעות הקטנות של הלילה, כאשר מחפשים אותו בדחיפות בגלל סימנים מעידים, והוא כותב "מיותר", כפי שנחשף בחדשות 12. ש.ג. שהיה נרדם בשמירה היה עף לכלא באותו יום, אבל חליוה? הוא כבר מסתובב זחוח ברחבי העולם במקום שיישב בכלא.

כך תרבות שלמה עוצרת את הדרגים הנמוכים מלהביא את המציאות לשולחן מקבלי ההחלטות. הדרג הנמוך ביותר לא מצליח להסביר לדרג הביניים שמעליו כי הם טועים ואלה משתיקים ומאיימים, כי הם חוששים להיאבק על האמת מול הדרג שמעליהם השבוי בקונספט של הדרג המדיני.

כל תחקירי 7 באוקטובר שנבדקו שוב על ידי האלוף תורג'מן, מעידים על הכשל הבסיסי, היסודי, התרבותי הזה.

ביום הכיפורים אמרו "סבירות נמוכה", שדומה ל"חמאס מורתע" – ואז לא צריך לעשות כלום. אפשר לישון במלון באילת כמו ראש אמ"ן חליוה, ולסגור טלפון בשעות הלילה, כשמחפשים אותו בדחיפות, ולכתוב "מיותר"

חיל האוויר נכנס ל"הדממה"? מה פירוש? האם יש מוצב בגבול שמותר לחייליו לישון בחג או בשישי שבת? מותר להם להיכנס ל"הדממה"? חיל שלם פשוט מתנתק מכוננות ונכנס למצב הכי מסוכן שמדינה יכולה להעלות על דעתה?

חיל הים שכח לסגור את פרצת הים בזיקים, וסירות מחבלים פשוט נחתו על חוף זיקים וביצעו טבח.

פיקוד הדרום שכח לעדכן את כיתות הכוננות בלילה שבו מפקד הפיקוד נסע ארבע שעות מהצפון אל מפקדתו בבאר שבע. זמן יקר שניתן היה להזעיק בו כוחות, לעדכן את המשטרה, להקפיץ מסוקים וכטב"מים, ואת כל כיתות הכוננות. אבל אף אחד לא מוכן לומר לדרג מעליו שהוא טועה, ולכן חייבים להקפיץ את כל הגזרה בפקודת "אביר לילה" ולהתכונן למלחמה. מייד.

ההדחות של הרמטכ"ל הנוכחי לא יעזרו כדי לשנות את התרבות הזו. אלוף שנקבע לגביו כי לא ישרת יותר במילואים, יופיע מחר בפאנל טלוויזיוני, כשתחת שמו יהיה כתוב אלוף (במיל'), כי באולפנים כל הלשעברים לעולם לא בדימוס וגם בגיל 80 הם אלוף במילואים.

כך יתמסמסו מסקנות התחקירים שצה"ל מנסה באמצעותם להחזיר לעצמו את אמון הציבור. הדחת בעל תפקיד שכשל היא אולי עונש, אבל בוודאי לא פותרת את הבעיה התרבותית ולא מבטיחה שמי שיכנס לנעליו יתנהג אחרת כאשר המלחמה הבאה תתדפק בשער ותפרוץ בהפתעה.

כדי לשנות את התרבות, נדרש מצה"ל מהלך הרבה יותר עמוק וגלוי לב. הכאה על חטא, חשיפת המחדלים ברמה האישית והפיקודית של כל שרשרת הקצינים במודיעין ובמבצעים ובחיל האוויר ובחיל הים ובמטכ"ל, ונדרש כמובן מהלך דומה גם ובעיקר בדרג האזרחי – המדיני, הפוליטי, זה שאחראי למחדל ובעיקר זה שאחראי על הצבא ועל פעילותו.

כי הרי כל זמן שמדובר בהצלחות – הדרג המדיני הוא הראשון לקבל עליו את האחריות, אך בורח מאחריותו ברגע שנחשף כישלון או מחדל.

מהלך דומה לזה שנדרש מצה"ל נדרש גם מהדרג המדיני-פוליטי, האחראי למחדל ועל הצבא ופעילותו. הרי כל זמן שמדובר בהצלחות – הדרג המדיני הוא הראשון לקבל אחריות, אך בורח ממנה כשנחשף כישלון או מחדל

השינוי התרבותי הוא קודם כל שינוי בתרבות של הנהגת המדינה – הכרה בכישלון ובאחריות וחשיפת ההחלטות שהובילו לכישלון. מדובר אגב בניתוח מוח ולב ולא רק בקטיעת גפיים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.