בתחילת דצמבר פקדו אלפי סורים את הכיכרות בחמה. מצפייה בהמונים ניתן היה להתרשם כאילו כל מיליון תושבי חמה – העיר הרביעית בגודלה בסוריה – הגיעו למקום כדי לציין את יום השנה הראשון למהפכה הסורית. מראות דומים נראו בערים רבות ברחבי המדינה, מדמשק ועד אידליב, אך חמה איננה סתם עוד עיר.
בעיני סורים רבים חמה היא סמל לאכזריותו של משטר אסד: בשנת 1982 שיטח המשטר חלקים נרחבים מהעיר בעת דיכוי ניסיון מרד שבו נטלו גורמים המזוהים עם האחים המוסלמים. אלפים נטבחו בידי כוחותיו של חאפז אל־אסד. עד היום מתנהל ויכוח חריף בין היסטוריונים על מספר הקורבנות המדויק, המוערך בין כ־5,000 ל־40 אלף בני אדם.
השושלת של אסד החזיקה מעמד עד דצמבר 2024, ואז קרסה באחת, כענק על רגלי חרס. מתנגדיה שרדו את הדיכוי ואת השנים הארוכות של מלחמת האזרחים.
עד לפני קצת יותר משנה קשה היה לדמיין מראות כאלה. לא ניתן היה להעלות על הדעת שבתי הכלא של המשטר ייפתחו, שהאסירים ישתחררו, ושאדם ששם משפחתו איננו "אסד" יישב בארמון הנשיאותי בדמשק
עד לפני קצת יותר משנה קשה היה לדמיין מראות כאלה. לא ניתן היה להעלות על הדעת שבתי הכלא של המשטר ייפתחו, שהאסירים ישתחררו, ושאדם ששם משפחתו איננו "אסד" יישב בארמון הנשיאותי בדמשק. קשה היה לדמיין שיהודים וישראלים יסתובבו בדמשק, שבית כנסת ייפתח בחלבּ, ושעל אף המתח הרב ישבו בכירים ישראלים וסוריים יחד לשולחן משא ומתן בניסיון להגיע להסכמות.
עם זאת, התמונה משתנה לחלוטין כאשר מתבוננים בה מדמשק או מירושלים.
המהפך של אחמד א־שרע
לפני כשנה עשה אבו מוחמד אל־ג'ולאני, האיש שעל ראשו הציע הפנטגון פרס של 10 מיליון דולר, את הבלתי ייאמן. הוא נכנס למסגד האומיי, בלבה של דמשק העתיקה, ונשא דרשה שבה פנה לא רק אל תומכיו אלא אל כלל הסורים, והבטיח שינוי.
למסגד האומיי יש חשיבות מיוחדת בעיני הסונים, שכן הוא מזוהה עם בית אומיה – השושלת הערבית ששלטה בח'ליפות הערבית לאחר מותו של מוחמד וארבעת הח'ליפים שבאו אחריו, וניצחה את מתנגדיה, שלימים ייוודעו בשם "השיעים" (המילה "שיעה" פירושה "סיעה" בערבית).
הסמליות ברורה: דמשק, שהייתה בירתם של האומיים, נכבשה בידי כוחות פרו־איראניים – שושלת אסד – וכעת שבה, לכאורה, לבעליה האמיתיים: מוסלמים סונים, המהווים את הרוב בסוריה. בעיני סורים סונים רבים, כניסתו של אחמד א־שרע למסגד האומיי משולה לפריצת חיילי צה"ל לכותל המערבי.
בעוד שרוב רובם של הסורים צהלו וחגגו את קריסת חומות המשטר, חיפשו קרובי משפחה של אזרחים שמקומם לא ידוע בין כותלי בתי הכלא וניסו לדלות מידע על נחטפים ונעדרים מתוך ערימות המסמכים שהותיר אחריו המשטר; ובישראל ניבאו שחורות והתבטאו בחריפות נגד השלטון החדש והעומד בראשו.
ירושלים הכירה את בשאר אל־אסד היטב, ולמרות קשריו ההדוקים עם איראן והמיליציות הפרו־איראניות, העדיפה בבירור את המוכר על פני "הרע הלא מוכר"
ירושלים הכירה את בשאר אל־אסד היטב, ולמרות קשריו ההדוקים עם איראן והמיליציות הפרו־איראניות, העדיפה בבירור את המוכר על פני "הרע הלא מוכר". בכירים ישראלים שהתבטאו בנושא הסורי התעלמו מסבלם רב־השנים של האזרחים הסורים ומהשמחה הגלויה שאחזה בהם לאחר בריחתו של אסד.
גם בתקשורת התמקדו בראש ובראשונה בסכנות, ולא בשינוי ההיסטורי שטמן בחובו פוטנציאל לעיצוב מחדש של יחסי ישראל–סוריה.
לא רק בישראל נדרכו בעקבות עלייתו לשלטון של אל־ג'ולאני. אולם המנהיג הסורי מיהר להשיל מעליו הן את מדי הצבא והן את הכינוי שרכש בתקופתו באל־קאעידה. מתוך חליפת הג'יהדיסט יצא מנהיג בשם אחמד א־שרע – שמו האמיתי – לבוש חליפת עסקים, ומדבר בשפה מערבית, ממלכתית, שאומרת את כל הדברים הנכונים.
כדי להפיג את החששות מפני עלייתו, הביע א־שרע תמיכה ביחסי שלום עם ישראל – צעד שלא סייע לו רבות – בעוד בכירי משטרו הבטיחו ייצוג שוויוני לכלל העדות בסוריה והתבטאו בעד שוויון הזדמנויות לנשים.
בניגוד לציפיות, כהונתו של א־שרע, הנשיא הבלתי צפוי של סוריה, החלה ברגל ימין. בפברואר הוא הוזמן לבקר בערב הסעודית; מייד לאחר מכן ביקר בטורקיה; במאי כבר היה בפריז; ובנובמבר קיים ביקור רשמי בוושינגטון, שם נפגש עם הנשיא דונלד טראמפ.
נשיא סוריה אחמד א־שרע משחק כדורסל בוושינגטון עם מפקד סנטקום בראד קופר, 8 בנובמבר 2025 (צילום: various sources / AFP)
"אני מאוד מרוצה מא־שרע, נתניהו צריך לתת לו סיכוי ולהימנע מלתקוף אותו", כך התבטא לאחרונה טראמפ על הנשיא החדש של סוריה, וסימן בבירור כי ירח הדבש של א־שרע טרם הסתיים. בשעה זו הקונגרס האמריקאי פועל להסרת סנקציות "ללא תנאי", וגם באירופה ובבריטניה כבר בוטלו מרבית הסנקציות שהוטלו על סוריה בעידן אסד.
מצד אחד, ברור כי לא ניתן לשקם כלכלה בצלן של סנקציות חונקות. מצד שני, למומחים ולפרשנים רבים ברחבי העולם עדיין יש ספקות כבדים ומוצדקים באשר ליכולתו ולרצונו של א־שרע להתנתק מהאסלאם הקיצוני
מצד אחד, ברור כי לא ניתן לשקם כלכלה בצלן של סנקציות חונקות. מצד שני, למומחים ולפרשנים רבים ברחבי העולם עדיין יש ספקות כבדים ומוצדקים באשר ליכולתו ולרצונו של א־שרע להתנתק מהאסלאם הקיצוני ולהבטיח את שלומם של המיעוטים בסוריה. מדוע, אם כן, המערב והמדינות הערביות היו להוטים כל כך לחבק את א־שרע?
אזאד (שם בדוי), מומחה סורי בכיר שבחר להתראיין בעילום שם, מסביר לזמן ישראל: "הסיבה לכך היא העייפות של הקהילה הבינלאומית ממצבה של סוריה תחת אסד, והרצון לתת הזדמנות לשליטים החדשים כדי לפתור את כל הבעיות בבת אחת, שכן הם מרגישים שטעו כאשר הטילו מצור על משטר אסד מבלי לפעול באופן פעיל להסרתו.
"כמו כן, בארה"ב ובאירופה רוצים להביא את סוריה אל תחום ההשפעה המערבי ולחסל כל אפשרות לכך שידן של רוסיה ואיראן תהיה על העליונה. נוסף על כך, באירופה רוצים בחזרתם של הפליטים הסורים, במיוחד המוסלמים הסונים, שכן מדובר בבעיה פנימית שמחזקת את הימין הקיצוני ומערערת את הממשלות הדמוקרטיות".
לעת עתה, א־שרע נתפס באירופה כמי שיכול לגאול אותה, ולו חלקית, מעול הפליטים; ובעיני ארה"ב – כפרטנר במאבק נגד דאעש. זאת אף שחברי המיליציות הסוריות והזרות התומכות בא־שרע נצפים לעיתים כשהם עונדים פאצ'ים הנושאים את סמלו של הארגון הרצחני.
המדינות הערביות, מצדן, מרוצות מחזרתה של סוריה לחיק העולם הערבי ומהתרחקותה מן הציר האיראני. התקווה שסוריה תתייצב סוף־סוף מביאה משקיעים זרים לעלות לרגל לדמשק, להשיק תוכניות להקמת מטרו בעיר ולשיקום מאסיבי של נמל טרטוס. השאלה המרכזית היא האם א־שרע אכן יתיישר עם ציפיות העולם, או שמא ינצל את ההזדמנות כדי לקדם מטרות זדוניות ומסוכנות.
בישראל, כידוע, אינם מתרשמים מא־שרע. שרים בכירים ממשיכים לטעון כי מדובר בזאב בעור כבש, ומבטיחים לשמור על נוכחות בשטחה של סוריה
סוריה עדיין מדממת
בישראל, כידוע, אינם מתרשמים מא־שרע. שרים בכירים ממשיכים לטעון כי מדובר בזאב בעור כבש, ומבטיחים לשמור על נוכחות בשטחה של סוריה. מי שגם אינם נשבים בקסמו של א־שרע הם בני המיעוטים, החוששים שהגרוע מכל עדיין לפניהם: נקמה, פגיעה בגוף ובנפש מצד מיליציות קיצוניות, ועליית האסלאם הקיצוני בסוריה.
בינתיים, הכורדים בצפון־מזרח שומרים על נשקם, וההסכם שנחתם בין כוחות ה־SDF הכורדיים לבין המשטר בדמשק, לשילוב הדרגתי של הכורדים בכוחות הביטחון הסוריים, טרם יושם. בדרום, הדרוזים קוראים להתבדלות, וקולם התחזק משמעותית לאחר אירועי הדמים במחוז סווידא ביולי.
אזאד: "אף שהמיקוד העיקרי של ממשלה כזו הוא שליטה בביטחון (ובכלכלה) כדי להציע יציבות ולזכות בלגיטימציה, הממשלה שולטת לכל היותר בכ־50% מהמדינה. צפון־מזרח סוריה נמצא תחת שליטת כוחות כורדיים – ה־SDF – שמונעים את התפשטות דאעש.
"בסווידא שולטים פלגים דרוזיים מתבדלים ולא יציבים. בצפון־מערב פועלות קבוצות הנתמכות בידי טורקיה, שמפגינות נאמנות לממשלה ולא־שרע באופן סמלי בלבד, אך בפועל פועלות לפי הוראות טורקיה ומקבלות ממנה משכורות".
גם במחוזות העלווים התקיימו בשבועות האחרונים מחאות בעד פדרליזציה של סוריה ואוטונומיה לעלווים, בדומה למצב בימי המנדט הצרפתי. הקשרים בין חמושים עלווים לבין דמויות בכירות במשטר אסד, הפועלות כיום ממוסקבה, מסבכים עוד יותר את היחסים המתוחים בין המיעוט לבין הרוב הסוני.
איש אינו יודע האם א־שרע אכן מחזיק בשליטה מלאה על המיליציות הרבות שנלחמו לצדו נגד אסד, ובייחוד על הג'יהדיסטים הזרים
במרץ השנה פרץ בחוף הסורי מרד שמומן ונוהל בידי מקורביו של אסד, שקיבלו מקלט ברוסיה. חמושים עלווים תקפו את כוחות הביטחון הסוריים החדשים והרגו כמה עשרות מהם. בתגובה תקפו מיליציות הנאמנות לא־שרע בחזרה – הן חמושים והן אזרחים חפים מפשע, ובהם נשים, ילדים וקשישים.
אין ספק כי במהלך האירועים בוצעו פשעי מלחמה: כ־1,400 בני אדם נהרגו, וחלק ממעשי הטבח המזעזעים תועדו והופצו ברשתות. בדמשק טענו אז כי מה שאמור היה להסתיים בדיכוי המרד יצא משליטה, אך זו בדיוק הבעיה: איש אינו יודע האם א־שרע אכן מחזיק בשליטה מלאה על המיליציות הרבות שנלחמו לצדו נגד אסד, ובייחוד על הג'יהדיסטים הזרים.
בין 7 ל־10 במרץ הסתערו כוחות ממשלה וקבוצות חמושות נוספות על יותר מ־30 עיירות, כפרים ושכונות בעלי רוב עלווי, בטענה שמטרתן לפגוע בבעלי ברית לשעבר של המשטר ולחשוף מחסני נשק. במהלך הפעולות נהרגו לפחות 1,400 בני אדם.
במקרים רבים עברו הלוחמים מבית לבית, דרשו לדעת את שיוך התושבים העדתי, בזזו רכוש, הציתו בתים והוציאו להורג נשים, גברים וילדים, כולל קשישים, תוך שימוש בקללות וברטוריקה אנטי־עלווית בוטה. במקומות מסוימים הושמדו משפחות שלמות. כך נכתב בדוח של "משמר זכויות האדם", שהתבסס על מאות עדויות ותחקירים ופורסם בספטמבר 2025.
האירוע הקשה השני
האירוע הקשה השני התרחש ביולי בסווידא, במעורבות ישירה של כוחות המשטר. הוא החל בעימותים בין מיליציות בדואיות לדרוזיות באזור סווידא, ובהתנגדות עזה של חלק מהדרוזים לכניסת כוחות המשטר לתחומי המחוז. הפסקת אש הושגה לאחר יומיים, אך הופרה כמעט מייד, ותנאיה נשללו גם בידי השייח' חכמת אל־היג'רי, שדרש אוטונומיה מלאה לדרוזים ופתיחת הגבול לישראל ולירדן.
עד עצם היום הזה מצויה סווידא במצב של מצור. הוא אינו מוחלט, אך במחוז עדיין מדווחים על בעיות קשות באספקת אנרגיה, תקשורת ומצרכי מזון
א־שרע, המבקש להרחיב את שליטתו מעבר למעוזים הסוניים – דמשק, חמה, חלב ואידליב – דחה את דרישתו המרחיקת לכת של אל־היג'רי. אנשי מיליציות קיצוניות וכוחות המשטר פעלו בסווידא באכזריות רבה, בדומה לאופן שבו דיכאו כוחות רוסיים את הבדלנים הצ'צ'נים בשנות ה־90, ופגעו קשות באוכלוסייה האזרחית. זוועות בוצעו נגד דרוזים – הן נגד חמושים והן נגד אזרחים – ובשיעורים נמוכים יותר גם נגד האוכלוסייה הבדואית המקומית.
עד עצם היום הזה מצויה סווידא במצב של מצור. הוא אינו מוחלט, אך במחוז עדיין מדווחים על בעיות קשות באספקת אנרגיה, תקשורת ומצרכי מזון. תושבים שנמלטו מהאזור מסרבים לשוב אליו בשל היעדר ביטחון אישי ועדתי.
מי שתמכה באופן נלהב במנהיג הדרוזי הבדלני הייתה מדינת ישראל. במהלך הקרבות תקף צה"ל את אנשי המשטר, ואף את משרד ההגנה הסורי הסמוך לארמון הנשיאות של א־שרע. דגלי ישראל רבים נראו אז בסווידא, אך בעקבות לחץ אמריקאי פסקה הפעילות הצבאית הישראלית, וההבטחות המרומזות לסיפוח השטחים הדרוזיים בדרום רמת הגולן נותרו תלויות באוויר.
אזאד: "ראוי לציין שהמצב היה יכול להיות אף חמור יותר מבחינה ביטחונית, אך המתח הגובר לאחר העימותים באזורי החוף ובסווידא מסוכן. הרציחות והחטיפות נמשכות. אם הדבר לא ייפתר בדרכים פוליטיות, הוא יהפוך לגורם מערער יציבות ולסבב לחימה חדש – למשל בחוף עם העלווים או מול כוחות ה־SDF – שעלול להתפרץ בכל רגע".
בשל המצב הביטחוני הרעוע, ובעקבות סירובם של הכורדים והדרוזים להשתתף, צומצמו הבחירות למועצה המחוקקת הסורית להצבעה של "נציגי ציבור" בלבד. מה שאמור היה להיות חגיגה של דמוקרטיה הפך ליום עגום, שסורים רבים כמעט ולא חשו בחשיבותו.
בשל המצב הביטחוני הרעוע, ובעקבות סירובם של הכורדים והדרוזים להשתתף, צומצמו הבחירות למועצה המחוקקת הסורית להצבעה של "נציגי ציבור" בלבד
שכנות מסוכנת
כיסאו של אסד, שנדמה היה כי התייצב לאחר שרוסיה, איראן וחזבאללה דחקו את שרידי האופוזיציה הסורית אל מחוז אידליב שבצפון, החל להתנדנד בעוצמה רבה יותר כאשר אלפי פעילי חזבאללה נפצעו בו־זמנית במהלך "מבצע הביפרים", ובביירות חוסל מזכ"ל הארגון, חסן נסראללה.
חזבאללה שמר על משטר אסד כעל אוצר יקר, שכן עצם קיומו של המשטר פתח לציר האיראני שער רציף לסוריה וללבנון גם יחד.
הדרך מטהרן, דרך בגדאד, דמשק וביירות, הייתה סלולה: פעילים חמושים ומשלוחי נשק נעו בחופשיות יחסית בין הגבולות. שושלת אסד בפרט ומפלגת הבעת' בכלל מעולם לא הכירו בלבנון כיחידה מדינית עצמאית, ובמשך עשרות שנים עשו הסורים בלבנון כבשלהם, לרבות רצח של פעילים פוליטיים, עיתונאים ואף ראש ממשלה לשעבר – רפיק אל־חרירי.
לאחר שכוחותיו של א־שרע – שבאותה עת עדיין נודע בכינוי אל־ג'ולאני – יצאו בסוף נובמבר 2024 מאידליב וכבשו את הערים הסוריות זו אחר זו עד לכניסתם לדמשק – הדלת הזו נטרקה. אין ארגון שנוא בסוריה של 2025 יותר מחזבאללה, שתרם תרומה מכרעת להישרדות משטר אסד, רצח והתעלל באינספור סורים.
עתה פושטים אנשי משמר הגבול הסוריים על סוחרי נשק וסמים המנסים לפרוץ את הגבול, ומציגים לראווה את השלל שתפסו.
ניתן היה לצפות כי בישראל יברכו על המוגמר, ולו בשל החלשת הציר האיראני, גם אם לא ימהרו לחבק את איש אל־קאעידה לשעבר. בפועל, ישראל פתחה את הדף החדש בהפצצות, באיומים ובתפיסת שטח סורי. זה כשנה שצה"ל מקים בסיסים וכבישים מעבר לקו ההפרדה באזור החיץ ברמת הגולן הסורית, ומקיים פעילות צבאית מתמשכת בשטחה של סוריה.
"לא נכון לומר שהציר האיראני בסוריה התחלף לציר הקטארי–טורקי. הצד הטורקי הוא בהחלט בעייתי, אך בסוריה יש גם השפעות רבות נוספות, וסוריה היא הרבה יותר מאשר רק א־שרע"
המטרה המרכזית של פעילות זו היא פגיעה במחסני האמל"ח שנותרו מעידן אסד, וכן בחוליות מחבלים הפועלות בדרום סוריה. אך לאורך כל השנה שחלפה מאז חילופי השלטון בדמשק, העבירו בכירי המערכת הפוליטית בישראל מסר ברור: "אנחנו כאן כדי להישאר".
בדומה לרוסיה ולאיראן, גם בישראל כינו את א־שרע, שבינתיים הפך לנשיא, "ג'יהדיסט". אלא שבתוך זמן קצר התברר כי ארה"ב, אירופה ומדינות ערביות אינן נרתעות מ"ג'יהדיסט" כזה, ורואות בו תקווה לייצוב כלשהו של מדינה שהייתה במשך שנים חור שחור של טרור, סמים וסבל אנושי מתמשך.
ד"ר ניר בומס, מנהל התוכנית לשיתוף פעולה אזורי במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב, אומר בראיון לזמן ישראל כי ההתנהלות הכוחנית הזו אינה מועילה לישראל: "אינני סבור שההצהרות על כך שישראל תישאר בשטחים הללו לעד היא ההתנהלות הנכונה. יש לנו כאן סיכוי.
"לא נכון לומר שהציר האיראני בסוריה התחלף לציר הקטארי–טורקי. הצד הטורקי הוא בהחלט בעייתי, אך בסוריה יש גם השפעות רבות נוספות, וסוריה היא הרבה יותר מאשר רק א־שרע".
אם בתחילת השנה לא מעט סורים דיברו בקול רם על שלום עם ישראל, הרי שכיום מספרם ירד בחדות – על פי סקר עדכני של Foreign Policy לכ־14% בלבד.
"מוקדם יותר האמנתי שיש הזדמנות טובה להסכם עם ישראל, אך לאחר אירועי סווידא וההפצצה הישראלית של משרד ההגנה הסורי, הדברים כבר לא נראים מבטיחים"
אחד מאלה שבירכו על מאמצי השלום בין ישראל לסוריה היה שאדי מרטיני, איש עסקים סורי שבתחילת ההתקוממות נגד אסד הקים רשת של קליניקות שהעניקו שירותי בריאות לאזרחים סורים נזקקים, הפך לפליט ובמשך שנים עסק בפעילות הומניטרית למען סוריה.
מרטיני אמר בריאיון להסכת "ROPESCAST" באפריל 2025 כי קיים סיכוי ממשי לקידום יחסי שלום בין ישראל לסוריה, והוסיף שדמשק אינה מעוניינת במלחמה.
"היחסים עם ישראל אינם מתפתחים בכיוון החיובי, והאוכלוסייה הסורית הופכת ליותר כעוסה ומיואשת עם המשך המתקפות הישראליות. מוקדם יותר האמנתי שיש הזדמנות טובה להסכם עם ישראל, אך לאחר אירועי סווידא וההפצצה הישראלית של משרד ההגנה הסורי, הדברים כבר לא נראים מבטיחים.
![כוח של צה"ל פועל בסוריה, באוגוסט 2025 (צילום: דובר צה"ל)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/08/422a3e52-aa90-4a25-bfbf-97fe1ae5a2d8.jpg "כוח של צה"ל פועל בסוריה, באוגוסט 2025 (צילום: דובר צה"ל)")
"גם המתקפה האחרונה והטענה של ישראל שלפיה ארגוני טרור כגון הג'יהאד האסלאמי, החות'ים ודאעש פועלים בדרום סוריה, נראות לסורים כתירוץ להשתלט על עוד אדמה סורית".
בפברואר השנה כתבו מרטיני, שביקר בעבר בישראל וכיום מקיים קשרים הדוקים עם ראשי המשטר בדמשק, וד"ר ניר בומס, מאמר משותף על עתיד היחסים בין סוריה לישראל. זהו קטע מתוך אותו מאמר, שהיה רווי תקווה ואופטימיות:
"כאשר הסורים מתחילים לשקם את ארצם וישראל מתחילה לחשוב על היום שאחרי המלחמה, אנו סבורים שזהו הזמן לחשוב יחד על מחר שונה עבור כולנו. הסורים הצליחו להחזיר לעצמם את אדמותיהם. הרוב, שהודר ממדינתו מעל חמישה עשורים, חזר לשלוט. הסורים זקוקים ומוכנים להתחלה חדשה.
"בעבודה נכונה, אנו מאמינים שניתן יהיה לעצב מערכת יחסים אחרת בין שני העמים. זהו הזמן לאפשר לסורים ולישראלים לגלוש יחד על הר החרמון במקום להילחם עליו. זהו הזמן להתחלה חדשה עבור שנינו".
איש עסקים ישראלי: "העם שם הוא לא עם של דת, יש פה מדינה שבה רבים פתוחים לשכנות טובה. אני מתכנן לפתוח סניף של רשת המזון המהיר 'ונדיס' בדמשק, ורואה כאן מדינה שאפשר לעשות איתה שלום"
דווקא היהודים אינם נרתעים ממשטרו של א־שרע. מאז עלייתו לשלטון ביקרו בסוריה לא מעט משלחות יהודיות מארה"ב ומאירופה, שכללו גם כמה ישראלים, ובהם גם עורך The Times of Israel, דיוויד הורוויץ. הנרי חמרה, יהודי סורי־אמריקאי המתגורר בניו יורק, אף הגיש מועמדות לבחירות הראשונות תחת המשטר הסורי החדש וביקר בדמשק כמה פעמים.
יהודי נוסף שמרגיש בטוח בביקורים בסוריה הוא מוטי כהנא, איש עסקים ישראלי־אמריקאי, שבמשך שנים רבות היה בקשר הדוק עם אנשי האופוזיציה הסורית ואף ניהל פעילות עסקית בתחום האנרגיה בשטחים שהיו תחת שלטון כורדי.
"כרגע מה שרואים זו עיר די הרוסה, במיוחד באזור ג'ובר (שם שכן בית הכנסת העתיק והמפואר שנהרס בהפצצה של משטר אסד, ק"ס), אך רואים גם המון פוטנציאל. העם שם הוא לא עם של דת, יש פה מדינה שבה רבים פתוחים לשכנות טובה. אני מתכנן לפתוח סניף של רשת המזון המהיר 'ונדיס' בדמשק, ורואה כאן מדינה שאפשר לעשות איתה שלום", אמר כהנא לזמן ישראל.
כמובן שניתן תמיד לטעון שגם באיראן של האייתוללות יש יהודים שעושים עסקים ואף משגשגים – עד שהמשטר מחליט להאשים אותם בבגידה ובריגול – אך נדמה שהסיפור הסורי, על כל מורכבותו, שונה. בראש ובראשונה הוא איננו שחור ולבן, כפי שמנסים לעיתים להציגו בישראל. יש בו צדדים רבים ומגוונים: חלקם מפחידים ומעוררי קבס, ואחרים – מעוררי תקווה.
סוריה בפרשת דרכים
במהלך שנה אחת בלבד הסירו אירופה וארה"ב את סוריה מרשימות הסנקציות, משקיעים החלו לזרום לדמשק, והממשל החל לשקם כבישים, צינורות מים ומערכות חשמל שלא טופלו במשך שנים ארוכות. שדה התעופה בדמשק חזר לפעילות כבר בינואר, וכעת ניתן לטוס לבירה הסורית ב־15 קווי תעופה שונים מיעדים כגון עמאן, איסטנבול, דוחה, דובאי, ריאד, כווית, בגדאד ובצרה.
מדובר בשינוי דרמטי לאחר שנים של ניתוק כמעט מוחלט מהעולם, שבהן רק מטוסים צבאיים מרוסיה ומאיראן נחתו בשדות תעופה צבאיים במדינה.
סוריה זקוקה לפתרונות מיידיים כדי לספק לאזרחיה חיטה ומים כבר כעת. התלות של משטר אסד בחיטה הרוסית גרמה למחסור חמור לאחר שאסד עצמו נמלט למוסקבה
עם זאת, רוב הסורים – כ־90% – חיים מתחת לקו העוני, וכשבעה מיליון בני אדם זקוקים לסיוע הומניטרי. "מבחינת השירותים, המצב משתפר: אספקת החשמל סדירה יותר ומגיעה לכ־10 שעות ביום, ובחלק מהימים אף ל־24 שעות. המצב הביטחוני השתפר, עוד ועוד שירותי ממשלה נפתחים מחדש.
"עדיין קיימים אתגרים רבים, כמו תשתיות כבישים ומתקנים נוספים, ובהם נמלי ים שאינם פועלים בתפוקה מלאה", אומר מרטיני.
כמו תמיד, הכלכלה קשורה במישרין לביטחון. אם המצב בסוריה יתייצב, אלפי סורים ימצאו תעסוקה בפרויקטים גרנדיוזיים כגון הקמת מטרו בדמשק או חידוש נמל טרטוס, שעליהם מדווחת התקשורת.
בד בבד, סוריה זקוקה לפתרונות מיידיים כדי לספק לאזרחיה חיטה ומים כבר כעת. התלות של משטר אסד בחיטה הרוסית גרמה למחסור חמור לאחר שאסד עצמו נמלט למוסקבה.
הנשיא הסורי ושריו מתקבלים בזרועות פתוחות בריאד, פריז, לונדון, אבו דאבי וושינגטון, אך אינם יכולים לבקר בחלקים נרחבים מסוריה, כגון סווידא או השטחים בצפון־מזרח הנתונים לשליטת הכורדים.
המילים היפות על שוויון ומתן הזדמנויות למיעוטים ולנשים טרם תורגמו למציאות, ובסוריה גובר החשש שמדובר בתמורות קוסמטיות בלבד, שעלולות אף להעמיק את הפערים ואת אי־האמון
המילים היפות על שוויון ומתן הזדמנויות למיעוטים ולנשים טרם תורגמו למציאות, ובסוריה גובר החשש שמדובר בתמורות קוסמטיות בלבד, שעלולות אף להעמיק את הפערים ואת אי־האמון.
איש לא ציפה שבתוך שנה אחת בלבד, לאחר נפילתו של משטר ששלט בסוריה ביד רמה במשך חמישה עשורים, תיבנה מדינה חדשה – דמוקרטית, שוויונית ומשגשגת. למשטר החדש יש כיום כלים לשפר את המצב, אך הוא ניצב גם מול אתגרים כבדים במיוחד: מיליוני פליטים, הרס נרחב, תשתיות רעועות ואתגרים פוליטיים פנימיים וחיצוניים.
![יורש העצר מוחמד בן סלמאן (מימין) מקבל את נשיא סוריה אחמד א-שרע, בעוד נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מביט מהצד, ריאד, 14 במאי 2025 (צילום: Bandar AL-JALOUD / Saudi Royal Palace / AFP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/05/AFP__20250514__46LK7ZP__v2__HighRes__TopshotSaudiUsSyriaDiplomacyPolitics.jpg "יורש העצר מוחמד בן סלמאן (מימין) מקבל את נשיא סוריה אחמד א-שרע, בעוד נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מביט מהצד, ריאד, 14 במאי 2025 (צילום: Bandar AL-JALOUD / Saudi Royal Palace / AFP)")
ישראל יכולה למלא תפקיד משמעותי בייצובה ובעיצובה של סוריה, אם תשכיל לפעול בתיאום עם וושינגטון ועם מדינות ערביות כגון ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, שלהן השפעה לא מבוטלת. היא יכולה להגן על האינטרסים הביטחוניים שלה, וגם על המיעוטים הסוריים המשוועים להגנתה, מבלי להתנהל בכוחנות מיותרת – תכונת היכר של הממשלה הנוכחית – ולהפעיל את הכלים הדיפלומטיים הרבים העומדים לרשותה.
לעת עתה, במונחי סטטוס בפייסבוק, ניתן לתאר את יחסי שתי המדינות כ"זה מסובך" – אך אם תרצה, ישראל עשויה למצוא את עצמה בעוד שנה במקום טוב בהרבה: זו שאלה של בחירה.
ישראל יכולה למלא תפקיד משמעותי בייצובה ובעיצובה של סוריה, אם תשכיל לפעול בתיאום עם וושינגטון ועם מדינות ערביות כגון ערב הסעודית ואיחוד האמירויות
אפשר לראות את המצב בסוריה כאסון וכסכנה קיומית, ואפשר לזהות בו גם הזדמנות. ויש מסגור חשוב נוסף שאסור לשכוח: מיליוני בני אדם, שהיו כלואים בכלא שבנתה עבורם שושלת אסד, יצאו לחופשי. עתידם אינו מובטח, והבעיות והמצוקות עדיין רבות – ובכל זאת, מי כמו היהודים יודעים שאין מחיר לחירות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו