בפוסט קודם הראיתי איך ניגוד העניינים שרשות העתיקות ("הרשות") נמצאת בו פוגע בעתיקות ובקופה הציבורית. למרות שלפני 20 שנה הצביע מבקר המדינה על הבעייתיות בהתנהלות רשות העתיקות – המצב רק הורע. 

ישאל הקורא, איך זה שגופי תשתית ממשלתיים, שחוק חובת המכרזים חל עליהם, הסכימו להזמין חפירות הצלה מהרשות? הסיבה לכך פשוטה. הרשות הינה גוף סטטוטורי, שביכולתו לעכב פרויקטים ואף לגרום לביטולם. לכן, רוב מנהלי הפרויקטים (מנה"פ) והיזמים יעשו הכול כדי לרצות את הרשות.

כולם מבינים שיש סיכוי שבפרויקט הבא הם יפגשו פעם נוספת את הרשות. מנה"פ שאינו מבין את מערך הכוחות, הרשות דואגת ליידע אותו ולא תמיד בדרך מכובדת. שלא תהיינה אי הבנות, לא פעם, הפרה רוצה להניק לא פחות משהעגל רוצה לינוק. שיתוף פעולה עם הרשות מקצר, לכאורה, תהליכים, מייתר פרסום מכרז וכל "הטוב הזה" בתמורה לכסף ציבורי.

אם זה המצב, היכן "שומרי הסף"? כאמור, מבקר המדינה אמר את דברו וכלום לא קרה. רשות התחרות בדקה ואף כתבה דוח, אך הוא נגנז.

שומרי הסף ברשות אינם מתפקדים. מועצת הרשות והמועצה הארכיאולוגית – לא ברור מה הם עושים. איני מכיר נייר עמדה שכתב מבקר הרשות בנושא. היועץ המשפטי של הרשות משמש יותר כעו"ד הרשות ולא כשומר סף האמון על תקינות המנהל הציבורי של הרשות.

כשיש חילוקי דעות בין גופים ממשלתיים פונים למשרד היועץ המשפטי לממשלה שיפסוק. ליזמים הממשלתיים, שהם מחוסרי ידע בסיסי בכל הקשור לעתיקות, ולפרקטיקה של הטיפול בעתיקות ובחוק העתיקות, אין סיכוי. לא רק זאת, הזמן הרב שגוזלת כל פנייה למשרד היועמ"ש – מייתר בדרך כלל את הדיון. למעשה, משרד היועמ"ש קושר את ידיהם של היזמים ומאלץ אותם לקבל כל דרישה של הרשות, ללא זכות ערעור.

שומרי הסף ברשות לא מתפקדים. לא ברור מה עושים מועצת הרשות והמועצה הארכיאולוגית. איני מכיר נייר עמדה שכתב מבקר הרשות בנושא. יועמ"ש הרשות משמש יותר כעו"ד הרשות ולא כשומר סף שלה

שומר הסף המתסכל ביותר הוא אגף החשב הכללי במשרד האוצר (החשכ"ל) שאמור לשמור על הקופה הציבורית. בסוף שנת 2020 חתמו החשכ"ל והרשות על הסכם בו הרשות תקבל פטור ממכרז לביצוע חפירות הצלה. ההסכם הוא לשלוש שנים ואופציה להארכה עד לשבע שנים.

החשכ"ל העריך את היקף ההסכם בשנים 2012-23 ב-900 מיליון ש"ח ובשנים 2024-27 ב-1.2 מיליארד ש"ח. באתר משרד האוצר מצוטט החשב הכללי, יהלי רוטנברג: 

"מדובר בהסכם חשוב שיעודד כניסת שחקנים נוספים לענף ויקדם את התחרות והיעילות המשקית. כמו כן, המהלך יסייע לקדם את ביצוע פרויקטי התשתית, ובכך יתרום להגברת היקף הפעילות הכלכלית בכלל".

לצורך כך התחייבה הרשות:

1. הרשות תבצע בעצמה מכרזים, בשביל יזמים ממשלתיים, לביצוע חפירות הצלה בפרויקטים שאותם גופים ימסרו לה בפטור ממכרז.
2. הרשות תבצע מכרזים בהיקפים עולים כל שנה לפי הטבלה המפורטת בסעיף 21 (א):
3. הרשות מתחייבת לנהל מכרזים לביצוע חפירות הצלה ב"תנאים הוגנים, שוויוניים, תחרותיים וענייניים" (סעיף 30).
4. הרשות מתחייבת להגדיל את מספר הגורמים הפרטיים שיוכלו לבצע חפירות הצלה (סעיף 33).

לצורך ביצוע חפירת הצלה, הארכיאולוג מטעם הקבלן מחויב על פי הדין לקבל "רישיון חפירה" (ארכיאולוגי) מהרשות. לבקשת "רישיון חפירה" יש לצרף "חסות אקדמאית" של אחת האוניברסיטאות שיש לה מכון לארכיאולוגיה שעוסק במחקר.

שומר הסף המתסכל ביותר הוא אגף החשב הכללי במשרד האוצר (החשכ"ל) שאמור לשמור על הקופה הציבורית. בסוף שנת 2020 חתמו החשכ"ל והרשות על הסכם בו הרשות תקבל פטור ממכרז לביצוע חפירות הצלה

מכוני המחקר עצמם אינם ערוכים ובחלקם אינם רוצים לבצע בעצמם את חפירות ההצלה ולכן הם חוברים לקבלן עצמאי. כדי להקשות, הרשות מתנהלת מול מכוני המחקר ולא מול הקבלנים העצמאים. ראוי לציין שדרישת הרשות, ל"חסות אקדמאית" אינה מעוגנת בחוק העתיקות (סעיף 9 (ב)).

מטרה מרכזית בהסכם בין החשכ"ל והרשות נועד בעיקר להגדיל את מספר הקבלנים המבצעים חפירות ארכיאולוגיות לצורך הגברת התחרות. בלשון ההסכם "לקדם מהלך לאישור גורמים נוספים".

עם חתימת ההסכם, ברשות לא התבלבלו ודבר ראשון "סגרו" את ההיברו יוניון קולג' שנתן "חסות" לשני קבלנים. זה שההיברו יוניון קולג' הוא המוסד האקדמי הוותיק ביותר בארץ בתחום המחקר ארכיאולוגי, לא הרשים את הרשות. הרשות לא רק שלא הגדילה את "הגורמים הנוספים", כפי שהתחייבה, היא צמצמה את אותם גורמים נותני ה"חסות".

הרשות לא חסכה ב"טריקים" ו"בשטיקים" כדי להכשיל את המכרזים שהיא התחייבה לפרסם. למרות התחייבותה לפרסם מכרזים לחפירות הצלה "הוגנים, שוויוניים, תחרותיים וענייניים" (סעיף 30 בהסכם), הרשות נותנת לקבלן אחד מתוך שלושה וחצי קבלני חפירות הצלה, יתרון מובנה במכרזים, ולכן הוא היחיד שמגיש הצעות, והיחיד שבכל 5 השנים האחרונות הצעותיו זכו. קבלן נוסף שמנסה את מזלו מדי פעם, נכשל תמיד.

הרשות לא חסכה ב"טריקים ובשטיקים" להכשלת המכרזים לחפירות הצלה שהתחייבה לפרסם. למרות התחייבותה שהמכרזים יהיו "הוגנים, שוויוניים, תחרותיים וענייניים", קבלן אחד זוכה ליתרון מובנה בהם

למרות שהרשות התחייבה שהקבלנים יבצעו חפירות הצלה, במסגרת המכרזים שהיא מפרסמת, 10% בשנה הראשונה ובקצב עולה עד 30% בשנה השביעית – הקבלן הבודד שזכה עד היום – ביצע רק באחוזים בודדים, אותם ניתן לסופרם על אצבעות ידה של אמילי דמארי.

הרשות מרוויחה סכומים אסטרונומיים מחפירות בדיקה והצלה. לדוגמה –  ארכיאולוג שעובד בחפירת הצלה מרוויח כ-8,000 ש"ח נטו לחודש. הרשות מוסיפה כמעביד כ-4,000 ש"ח לחודש. סך כל עלות אותו ארכיאולוג לרשות היא כ-12,000 ש"ח לחודש. הרשות גובה מהיזמים הממשלתיים על יום עבודה של אותו ארכיאולוג 1,537 ש"ח. בחודש של 22 ימי עבודה הרשות גובה 33,814 ש"ח. הרווח של הרשות הוא 21,814 ש"ח – שהם רווח של 182%. בנוסף היא גובה תקורה של 15% נוספים. הרווח הכספי הוא האינטרס המרכזי של הרשות ולכן היא משקיעה מאמצים רבים ב"לשכנע" יזמים ממשלתיים למסור לה את ביצוע חפירות ההצלה.

טועה מי שחושב שהרשות תוותר מרצונה על הברווז שמטיל ביצי זהב. למעשה, לא רק שהחשכ"ל נותן לחתול לשמור על השמנת, הוא מצפה שהחתול גם יחלק ואף יגדיל את מנות השמנת לחתולים נוספים.

לאחר שתמו שלוש השנים הראשונות מתחילת 2021 ועד סוף 2023, היה על החשכ"ל להחליט אם ההסכם מסתיים או שמאריכים אותו. נראה שבגלל מלחמת ה-7 באוקטובר ההסכם הוארך אוטומטית ללא בדיקה כיצד עמדה הרשות בהתחייבויותיה. 

טועה מי שחושב שהרשות תוותר מרצונה על הברווז שמטיל ביצי זהב. למעשה, לא רק שהחשכ"ל נותן לחתול לשמור על השמנת, הוא מצפה שהחתול גם יחלק ואף יגדיל את מנות השמנת לחתולים נוספים

בסוף שנת 2024 לקראת 2025 לאחר דיון בוועדה של החשכ"ל ההסכם הוארך לשנה נוספת. הוועדה של החשכ"ל, שהאריכה את תוקף ההסכם התעלמה מקבלנים עצמאים ואף לא טרחה להזמין אותם להשמיע את השגותיהם.

תנאי הארכת ההסכם של שנת 2025, הוא להגדיל את אחוזי המכרזים שהרשות מבצעת מ-20% ל-30% מכלל חפירות ההצלה. עד כה, למיטב ידיעתי, הרשות – מחוסר יכולת או רצון – העבירה במכרז רק שלוש חפירות שכמובן בוצעו על ידי אותו קבלן בודד.

התנהלות החשכ"ל תמוהה. לכאורה, מטרת ההסכם היא לפתח את השוק הפרטי, החופשי. בפועל, לאחר 5 שנים, ברור לגמרי שההסכם לא רק שאינו תורם כלום לפיתוח השוק הפרטי החופשי, אלא שהוא חונק את השוק.

לארכיאולוגים שרוצים לעסוק בארכיאולוגיה יש אופציה בודדת והיא הרשות. אחת התוצאות למשכורות העלובות היא נטישה של ארכיאולוגים את הארכיאולוגיה לטובת מקצועות אחרים. למרות 30 שנה שהרשות קיימת היא לא מצליחה להחזיק מספיק ארכיאולוגים, ותמיד נמצאת במחסור של ארכיאולוגים.

שתי תוצאות יש להסכם ההסדרה. כבר היום יש חוסר של ארכיאולוגים והרשות שוקלת להעסיק מפקחים שאינם ארכיאולוגים. מכיוון שגם הקבלנים בשוק הפרטי ייעלמו בגלל חוסר בעבודה, מדינת ישראל לא תוכל לטפל בעתיקותיה ובא לחשכ"ל גואל.

כבר היום יש חוסר של ארכיאולוגים והרשות שוקלת להעסיק מפקחים שאינם ארכיאולוגים. מכיוון שגם הקבלנים בשוק הפרטי ייעלמו בגלל חוסר בעבודה, מדינת ישראל לא תוכל לטפל בעתיקותיה, ובא לחשכ"ל גואל

שתי הערות:

• עובדי הרשות, הארכיאולוגים, עובדים בחוץ בחורף ובקיץ לא פעם ללא תנאים מינימליים. המשכורות שהם מקבלים לא עומדות בהגדרה של "מבישות". שום אדם לא היה מחזיק מעמד ללא אהבת המקצוע ומתוך מודעות לערכים חשובים כמו השמירה על העתיקות.
• בין עובדי היזמים הממשלתיים יש מיעוט שעומדים מול הרשות ולא מאפשרים את שוד הקופה הציבורית. מבין אותם עובדים, יש לנשים ייצוג גדול מאוד המהווה רוב משמעותי. 

אמיר פלדשטין הוא ליברל, ארכיאולוג עצמאי, יועץ עתיקות וחקלאי. מזה 30 שנה הוא עוסק בייעוץ ארכיאולוגי לגופי פיתוח בנושאי עתיקות.