מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר סיפקה לאיראן הזדמנות כפולה: לבטא את תמיכתה בעניין הפלסטיני ולממש הלכה למעשה את תפיסת "התלכדות הזירות". משמעותה של תפיסה זו היא הפעלה בו-זמנית של רשת השלוחים שטוותה איראן לאורך שנים כדי לתמוך בחמאס ולכפות על ישראל הפסקת אש, בטרם תפגע אנושות ביכולותיו.

האידיאולוגיה האיראנית שלאחר המהפכה האסלאמית ב-1979 שללה מכול וכול את עצם קיומה של מדינת ישראל והתמצתה בסיסמה: "ישראל חייבת להימחק מעל פני המפה". על רקע זה ראתה איראן חובה מתמשכת להניף את דגל העוינות לישראל ולתמוך במאבק הפלסטיני נגדה.

לא יפלא אפוא כי בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר בירכו בכירי המשטר האיראני את חמאס על הטבח שביצע, הצהירו כי פעולה זו מסמנת את תחילתו של ניצחון האומה האסלאמית ו"ההתנגדות" על ישראל, והדגישו את המשך תמיכתם בתנועה.

לא ייפלא כי בעקבות מתקפת ה-7/10 בירכו בכירי המשטר האיראני את חמאס על הטבח שביצע, והצהירו כי פעולה זו מסמנת את תחילתו של ניצחון האומה האסלאמית ו"ההתנגדות" לישראל

כבר בשלביה הראשונים של המלחמה באה לידי ביטוי יכולתו של הציר הפרו-איראני לפעול בסנכרון אסטרטגי, תוך חלוקת עבודה בין מרכיביו השונים והתאמת פעילותו לנסיבות המערכה המשתנות. במקביל הובילה טהרן מאמץ דיפלומטי אזורי ובינלאומי לגיוס תמיכה בחמאס ולחתירה לסיום מהיר של הלחימה, במטרה לשמר ככל האפשר את יכולותיו של הארגון.

ואולם בראשית 2026, על רקע התגברות קולות המלחמה, העלייה בסכנה לסבב לחימה נוסף בין איראן לישראל, פרוץ גל מחאה עממית חדש באיראן, ואיומיו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ בפעולה צבאית נגד ההנהגה בטהרן – נדמה כי הסוגיה הפלסטינית נדחקת לשוליים בסדר היום האיראני. אין בכך כדי להעיד שאיראן חדלה מלהעניק חשיבות לסוגיה הפלסטינית.

למעשה, הצהרותיהם של בכירים איראניים בשנה האחרונה משקפות מגמת המשכיות בעמדתה הרשמית של הרפובליקה האסלאמית: שלילת קיומה של ישראל תוך שימוש בכינויים כגון "המשטר הציוני" ו"גידול סרטני"; הסתייגות מפתרון שתי המדינות; והדגשת מרכזיות הסוגיה הפלסטינית והצורך בהמשך ה"התנגדות" לישראל, לרבות בזירה הפלסטינית. זאת, במיוחד לנוכח המשך התקיפות הישראליות באזור, ובכלל זה ברצועת עזה.

בעקבות הפסקת האש בין ישראל לחמאס הביעו בכירים בטהרן תמיכה עקרונית בהסכם, אך במקביל הטילו ספק במחויבותה של ישראל לעמוד בו. כמו כן, הביעו התנגדות לכל מתווה הסדרה ברצועת עזה (על בסיס תוכנית הנשיא טראמפ), שלטענתם כופה פתרונות על הפלסטינים ומתעלם מזכויותיהם הלאומיות. נוסף על כך הציגו את סיום המלחמה ברצועת עזה כניצחון עבור חמאס וכתבוסה קשה לישראל.

כבר בשלביה הראשונים של המלחמה באה לידי ביטוי יכולתו של הציר הפרו-איראני לפעול בסנכרון אסטרטגי, תוך חלוקת עבודה בין מרכיביו השונים והתאמת פעילותו לנסיבות המערכה המשתנות

עם זאת, במהלך החודשים האחרונים של שנת 2025 נרשמה ירידה חדה בהיקף הצהרותיהם של בכירים איראניים ביחס לסוגיה הפלסטינית, ובמיוחד ביחס להתפתחויות ברצועת עזה.

מניתוח הצהרותיהם של שבעה בכירים איראניים (המנהיג, הנשיא, שר החוץ, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, הרמטכ"ל, מפקד משמרות המהפכה ומפקד כוח קודס), שבוצע במסגרת קבוצת המחקר "תמרור", אותרו במהלך הרבעון הרביעי של שנת 2025 רק 30 הצהרות בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, לעומת 52 הצהרות ברבעון השלישי של 2025, 56 ברבעון השני, 51 ברבעון הראשון ו-81 ברבעון האחרון של 2024.

המונח "עזה" הופיע 85 פעמים בלבד במהלך הרבעון האחרון של 2025, לעומת 181 פעמים ברבעון השלישי, 77 ברבעון השני, 118 ברבעון הראשון ו-144 ברבעון האחרון של 2024.

ירידה משמעותית נרשמה גם בהיקף ההתייחסויות של בכירים איראניים ביחס לצורך במעורבות הקהילה הבינלאומית והעולם האסלאמי בסכסוך הישראלי-פלסטיני: ברבעון האחרון של 2025 נרשמו 12 התייחסויות לצורך במעורבות הקהילה הבינלאומית (לעומת 33 ברבעון השלישי, 6 ברבעון השני ו-15 ברבעון הראשון) והתייחסות אחת בלבד לצורך במעורבות העולם המוסלמי (לעומת 23 ברבעון השלישי, 26 ברבעון השני ו-20 ברבעון הראשון).

הצהרות בכירים באיראן לישראל ולסכסוך הישראלי-פלסטיני (צילום: גרף של מכון "תמרור פוליטוגרפיה")

ההנהגה האיראנית מוסיפה גם כיום להדגיש את תמיכתה בסוגיה הפלסטינית. כך, למשל, הצהיר סגן הרמטכ"ל האיראני, אחמד וחידי, בדצמבר 2025, כי האידיאל הפלסטיני היה ונותר האידיאל המרכזי של המהפכה האסלאמית, וכי שחרור פלסטין מהווה את לב "ההתנגדות" ותנאי להתקדמות המהפכה לעבר עתיד גדול ובהיר. לדבריו, אדם אינו יכול לראות עצמו כמהפכן אם אינו מציב את הסוגיה הפלסטינית בראש סדר יומו.

עם זאת, במהלך החודשים האחרונים של שנת 2025 נרשמה ירידה חדה בהיקף הצהרותיהם של בכירים איראניים ביחס לסוגיה הפלסטינית, ובמיוחד ביחס להתפתחויות ברצועת עזה ולמעורבות הבינלאומית בסכסוך

אף על פי כן נראה, כי ככל שהבכירים האיראנים נדרשים יותר ויותר לסוגיות אחרות שעל סדר היום, ובראשן המשבר הכלכלי המחריף, קריסת תשתיות המים, הצורך בשיקום היכולות האסטרטגיות, ובראשן תוכנית הטילים הבליסטיים, בעקבות מלחמת 12 הימים, וכן שיקום מרכיבי "חזית ההתנגדות", ובראשם חזבאללה. כך פוחתת יכולתם להוסיף ולהקדיש קשב לסוגיה הפלסטינית.

ד"ר רז צימט, הוא מנהל תוכנית "איראן והציר השיעי" במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מומחה לאיראן באוניברסיטת תל אביב ועמית מחקר בקבוצת המחקר תמרור פוליטוגרפיה.