אפשר לומר זאת בקול בריטון, אפשר לזעוק, ואפשר לנסות לזעזע את אמות הספים, אבל צריך להודות – אנחנו טועים. טועים ובגדול. דרך המאבק שלנו נכשלה. שבוע אחרי שבוע, הפגנה אחרי הפגנה, מחאה ועוד מחאה, עברה שנה ועוד שנה ושום דבר לא השתנה. להיפך. 

מתייחסים למאבק שלנו כאל מטרד – המפלגות שבשלטון החליטו לדרוס להרוס, לרסק את כל הערכים עליהם הוקמה והתנהלה המדינה שלנו, המולדת שלנו. ושום דבר לא מביא אותם לסטייה מהדרך הזו. 

אנחנו שומעים את האחראים למצב אליו הגענו, כמו למשל את מי שהיה היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מוחים בלשון מלומדה על כך שהמשטר הדמוקרטי בסכנה. כאילו מנדלבליט לא היה כאן כשהתאפשר לראש ממשלה חשוד ונאשם בפלילים להמשיך לכהן בתפקיד ראש הממשלה.

אנו שומעים את האחראים למצב אליו הגענו, כמו למשל מי שהיה היועמ"ש מנדלבליט – מוחים בלשון מלומדה על כך שהמשטר הדמוקרטי בסכנה. כאילו מנדלבליט לא היה כאן כשהתאפשר לחשוד בפלילים לכהן כרה"מ

כאילו לא הוא היה זה שאפשר למשוך את החקירות בתיק 1000 ולצרפו אחר כך לתיק 2000 ולחבר את שניהם לתיק 4000 – כשמשך החקירות עוצר את גלגלי הצדק מלהתקדם. כאילו הוא לא יכול היה להחליט על הגשת כתב אישום בתיק 1000, הלא הוא "תיק המתנות" כבר לפני שנים, וללא קשר לאישומים האחרים.

וכיום הוא מתראיין ואומר:

"אנחנו קוראים לזה הפיכה משטרית כי יש פה ניסיון לבטל לחלוטין את הרשות השופטת, וצריך להבין את המשמעות של זה. בדמוקרטיה יש שלוש רשויות. אצלנו במיוחד, בגלל שורה של בעיות שלנו, יש לנו בעיה עם הרשות המחוקקת שהיא מאוד חלשה, הרשות המבצעת מאוד חזקה, וכנגדם, מי שמאזן אותם זו הרשות השופטת. עכשיו אומרים, אנחנו הרשות המבצעת מבטלים את הרשות השופטת וזהו, אנחנו רשות יחידה. ואז זו דיקטטורה ולא דמוקרטיה". 

כל הכבוד על ההסבר המלומד, אבל היי, איפה היית במשך כל השנים בהן ישבת צמוד צמוד למסובך בפרשות פליליות מירושלים והסכמת עם הדחיינות בכתיבת כתבי האישום, בהגשתם ובדיון בהם?

ואיפה הייתם אתם, שופטי בג"ץ בראשות השופטת אסתר חיות, מי שהייתה אז נשיאת בית המשפט העליון, כשהחלטתם, חיות ועשרה מעמיתיה – כי נאשם בפלילים חמורים יוכל להיבחר מחדש ולכהן בראשות הממשלה?

כל הכבוד על ההסבר המלומד, אבל היי, איפה היית במשך כל השנים בהן ישבת צמוד צמוד למסובך בפרשות פליליות מירושלים והסכמת עם הדחיינות בכתיבת כתבי האישום, בהגשתם ובדיון בהם?

ואיפה שופטי בית המשפט המחוזי שמונו לשפוט את ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנאשם בפלילים ועומד לדין – המתירים לו לסובב את ההליכים על קצה זרתו, ולשחק כאילו הוא הבוס גם שם, ולא נאשם הכפוף למרותם של השופטים ולדין בית המשפט? קשה להעריך את מידת הנזק שהם גורמים למערכת המשפט כולה, אבל מה שברור הוא שמאזני הצדק שלנו נשברו. 

עד כדי כך שחברי הקואליציה הזדונית הזו כבר מניחים הצעות חוק הזויות שמכשירות עבריינות. למשל, הצעת החוק לביטול עבירות מרמה והפרת אמונים, כן כן, במקרה לגמרי אותן עבירות ממש בהן מואשם הנאשם הבכיר מירושלים. 

ושר המשפטים, שאמור היה להיות הסמל לטוהר מידות, ערכים ומוסר, אומר לפעילי ליכוד – אם אנצח בבחירות בית המשפט ייעלם. זהו השר מאותה מפלגה ששנים התכבדה ונשענה על האמירה של מנחם בגין מנהיגם הנערץ: יש שופטים בירושלים. 

אכן יש שופטים גם היום בירושלים, אך מעמדם נכתש, אמירתם נחלשת והולכת והיא אינה מהווה יותר את האור בקצה המנהרה. ואנחנו כעם שרויים בחשכה גדולה. 

האנשים הקרובים ביותר לראש הממשלה בלשכתו הופכים לחשודים ולנאשמים,  ואין להוציא מכלל אפשרות שיואשמו בבגידה. אנשים שפעלו בעת מלחמה למען אינטרס של מדינה זרה שתפקדה במדינת חסות של ארגון הטרור שטבח בנו. "מדינה מורכבת", כלשונם, או מדינת אויב – תלוי לאיזו גרסה אנחנו מקשיבים ברגע נתון, והראש "הזך כשלג" לא רק שאינו בועט אותם מלשכתו ומתנער מהם, אלא להיפך. הוא הופך אותם לציוניים אמיתיים. אם כך נראית ציונות בימינו -איבדנו את המדינה שלנו.

וכמה מהם שקשורים לקטארגייט, מתברר עם הזמן שקשורים בעבותות וקשרים גם לפרשות אחרות. וסוגיית פרשת הצוללות מטילה צל כבד לא פחות.

שר המשפטים, שאמור היה להיות הסמל לטוהר מידות, אומר לפעילי ליכוד – אם אנצח בבחירות ביהמ"ש ייעלם. זהו שר מאותה מפלגה ששנים התכבדה ונשענה על האמירה של בגין מנהיגם הנערץ: יש שופטים בירושלים

אלה ימים בהם הציבור אינו יודע האם להאמין, למי להאמין ולמה להאמין.
אלה ימים אפלים, בהם החברה המפולגת והמשוסעת שלנו מייחלת לשינוי.

המילואימניקים השחוקים, חסרי אונים מול ההצגות של כאילו פתרון לבעיית גיוס החרדים, מעמד הביניים שקורס בעקבות שטף ההתייקרויות, האנשים שמתחת לקו העוני שלא יודעים מהיכן יוכלו לממן את הארוחות הבסיסיות לילדיהם, האלימות בחברה שגובה חיים מדי יום, גם בחברה הערבית וגם בחברה היהודית.
מדינה בהתרסקות.

ומול כל אלה המתיחות הביטחונית, חוסר הוודאות המתמדת בסוגיה האיראנית,
ואנחנו מתבוננים ומתקשים להאמין איך מדינת ישראל איבדה את עצמאותה הביטחונית, כשבגבול עזה מתפתחת מציאות חדשה, עם מעורבות של גורמים בינלאומיים, ולנו אין אמירה. אנחנו מחוץ למעגל מקבלי ההחלטות.

והנה יוצאת תגובה מלשכת ראש הממשלה: "ההכרזה על הרכב הוועד המנהל של עזה, שכפוף לוועידת השלום, לא תואמה עם ישראל ומנוגדת למדיניותה". לבכות או לצחוק?

ואנחנו, המוחים, מנסים ליצור את השינוי, אך דומה שכת הביביסטים מצליחה להאפיל על כל מאבק אחר.

אומרים לנו לא להתייחס לסקרים, שיש אוכלוסיות שלמות שלא באות בהם לידי ביטוי – כמו למשל הצעירים שיצביעו הפעם לראשונה, אומרים לנו שיש סקרים מוטים, אבל לצד אלה חייבים כבר עכשיו להיערך למערכת הבחירות המורכבת ביותר שחווינו עד כה.

יש סכנה של ממש לזיוף ולהטיית הבחירות. יש סכנה של ממש ליצירת כללי משחק חדשים שידירו חלק מבעלי זכות הבחירה, מהחברה הערבית למשל.
ולכן התפקיד שלנו כיום הוא לא רק למחות ברחובות ולא רק לצאת להפגנה ולשביתת שבת ממושכת. כל אחד מאיתנו חייב להרגיש שגורלה של המדינה שלו על כתפיו

ישראל מאבדת את עצמאותה הביטחונית, עם מציאות חדשה ברצועה, במעורבות בינל', כשאנו מחוץ למעגל מקבלי ההחלטות. והנה תגובת לשכת רה"מ: הכרזת הרכב הוועד המנהל של עזה לא תואמה עם ישראל ומנוגדת למדיניותה

כמו שאנחנו יודעים להתאחד בעת מלחמה מול אויב חיצוני, כך עלינו להיערך למאבק הדמוקרטי הזה, מתוך ידיעה ברורה שללא מאבק נחוש, עוצמתי והחלטי – יתכן שיהיה זה המאבק האחרון על קיומה של מדינת ישראל. מה שייוותר פה תהיה מדינת יהודה. ועל כולנו לפעול כדי למנוע חורבן בית שלישי. זה עלינו. 

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.