"משחקי הכס" - סיכום הסדרה

הבחירות שלנו, הארי, הן שמגלות מי אנחנו באמת – הרבה יותר מאשר היכולות שלנו." (אלבוס דמבלדור)

כשישבתי לכתוב ולסכם את משחקי הכס, החלטתי לפנות לציטוטים של המייסטר הכי גדול מהפנטזיה האפית השנייה הכי גדולה בהיסטוריה, הארי פוטר. ניסיתי להבין ולגלות מה הוא היה אומר על הסוף המאכזב בעיניי של הסדרה.

אם לייחס את המשפט הזה ליוצרים, הרי שזה בהחלט יכול לסכם עבורנו את הבחירה המוזרה שלהם לתת את הכס מכולם, דווקא לבראן וכך, להימנע מבחירה שתגרום לנו להזיל דמעה, להתרגש, להיות מופתעים.

הפרצוף הקפוא של הילד והגורגרת, בד בבד עם הפנים המיוסרות של ג'ון סנואו שאומרות הכל גם בלי שדיבר הרבה.

"אולי אלה שמתאימים ביותר לתפוס עמדות של כוח הם אלה שמעולם לא שאפו לו". זו הייתה דעתו של אלבוס לקראת סיום הספר האחרון בסדרת הספרים שלו, ואם להשליך מעולם קסם אחד למשנהו, הרי שהבחירה של היוצרים בבראן כמלך 6 הממלכות היא מובנת, אבל לא.

גם ג'ון לא רצה להיות מלך. הוא נבחר בעל כורחו להיות מפקד משמר הלילה, סרב להיות המלך בצפון ולבטח לא רצה לשבת על כס הברזל. הוא רק רצה להיות עם האהובה שלו, וכשהבין שאין לו ברירה הוא הרג אותה.  אז למה לא לתת לו את המלוכה ועוד לסיים את הסדרה כשהוא נראה כמו המלך שמחוץ לחומה? הרי למרות מה שנוטים לחשוב במשחקי הכס אין הבדל בין הרצוי למצוי.

החתונה האדומה, ההוצאה להורג של שירין, המוות של נד סטארק כמו גם הבחירה ההזויה בבראן והוויתור על ג'ון נועדה להעביר מסר. לא בהכרח האיש שעושה את הדבר הנכון עבור הכלל מטיב עם עצמו, ולא בהכרח מי שלא עושה כלום לא יכול לצאת נשכר מזה. הנה תראו את ברון, לא התקרב למעלה המלכה בזמן הקרב הגדול וקיבל את ההייגרנדס.

לצד זאת, האכזבה, הבאמת עצומה ותחושת הייאוש ששוררת בקרב הצופים ההדוקים מסבירה כמה הסדרה הזאת גדולה, שהרי משחקי הכס תמיד הביאה לצדק בסוף, עם כמה שהדרך אליו הייתה לעתים קשה מנשוא ונראית בלתי קיימת בכלל.

משפחת סטארק סיימה עם ידה על העליונה, ההפך הגמור מהחורבן הבית שחוותה המשפחה בעונות הראשונות. הרי כשאריה סטארק הגיעה לחתונה האדומה דקות אחרי שבני משפחתה נשחטו בטירה של וולדר פריי אף אחד לא חשב שהיא תכין מהבשר שלו פשטידת רועים והנה, עד סיום הסדרה היא סגרה את הרשימה שלה והוסיפה לה בונוס – את מלך הלילה, כך שיכלה לחזור למשך שלושת פרקי הסיום להיות סתם ילדה רגילה.

סאנסה שיסתה בראמזי בולטון שהתעלל בה ובנשמתה הטהורה פיזית ונפשית  את הכלבים שלו, וזכתה לצדק פואטי כשגרמה לו למות באותה הצורה שהרג את אחיו החורג ביום לידתו.

ליידי בריאן ממשיכה להגן על אבירים כמו שהיא יודעת, אביר הבצל ימשיך לתת עצות למלכים, ליטל פינגר הוצא להורג בעת מילוי מזימתו, סרסיי נקברה בעודה בחיים עקב שריפה אחרי שעשתה את זה רק שתי עונות קודם להמונים אחרים כשגם זה היה בצדק רב מבחינתה, תולע אפור, שלא הבין את גודל המעמד והתעקש שג'ון יוגלה, נסע עם הבלתי טמאים שלו לנאאת' איה של מיסאנדיי אהובתו, לחפש לעצמם בלתי טמאות.

טיריון, הלאניסטר המפורסם האחרון בעולם, שרד בדרך נס וכל דבר מעבר זה בונוס, ג'יימי מת כפי שתמיד רצה, מחובק בזרועות האישה שהוא אוהב.

אפילו עם דאני נעשה צדק, עד כמה שקשה לי לכתוב  את זה, כיוון שאחרי ששרפה חפים מפשע והפכה לרודנית אלימה בעצמה זה לא היה צודק שתהיה מלכה יותר מכמה דקות, והיא באמת, לא זכתה לשבת על הכס אפילו לרגע. הגיע אליו, ולא זכתה לשבת. ככה ייעשה לאישה שטבחה בבני עירה.

וג'ון המסכן? המילים האחרונות של סר אליסר ת'ורן לפני שהוצא להורג "אני אנוח עכשיו, אבל אתה ג'ון סנואו, תמשיך להלחם את המלחמות שלהם" התגשמו. משל היו נבואה של אל האור.   מאז – הוא לא הפסיק להילחם. בקרב הממזרים, בקרב מעבר לחומה, בלילה הארוך וכמובן בנפילת מעלה המלכה. ועם כל זה הוא הדמות הראשית היחידה שלא זכתה לצדק.

משחקי הכס היא לא עוד סידרת טלוויזיה, גם לא עוד סיפור פנטזיה. ההשפעה של הסדרה תוכל להימדד בעוד כמה שנים, אולם אין ספק שמדובר על סדרי גודל תרבותיים ורגשיים שהטלוויזיה טרם הכירה. על יחסי האהבה שנאה הקיצוניים עם הדמויות והתחושה היצרית של הצופים ביחס אליהן דובר רבות.

רוחב היריעה והעובדה שהמשפט "תמונה אחת שווה לאלף מילים"  בא לידי ביטוי בצורה הכי מזוקקת שלו במשחקי הכס כאשר ניתן לנתח כל סצנה בסדרה ב1000 מילים, בד בבד עם מהפכת המידע שגרמה לשיח הרב סביבה, כמות הממים העצומה, והסיקור הנרחב, גרמו לכל פרק של הסדרה, לבטח בעונתה האחרונה להרגיש כמו גמר גביע בכדורגל (2 מלחמות בעונה של 6 פרקים) בו מתחרה הקבוצה האהודה עליך (דאני/ג'ון/אריה/סאנסה/צבא המתים להיפסטרים) ומכאן גם תחושת האכזבה העצומה. כל האוהדים מרגישים שהקבוצה שלהם הפסידה.

והשיא – לראות את בראן זוכה בכס הברזל עם האמירה היהירה שלו "בשביל מה הגעתי עד לכאן" פשוט מראה ומוכיחה למה לא תמיד הטוב מנצח, למה לא תמיד מה שצריך ושראוי שיקרה מתגשם ועל אחת כמה וכמה – שליטל פינגר כל כך צדק. כאוס הוא סולם.

במקרה הבוחן של סיום הסדרה, הכאוס הוא הסולם שבראן, העורב בעל שלוש העיניים, הנער עם הלב הכי קר בווסטרוז טיפס עליו לאט לאט, משך 8 עונות, בקושי רב, מאז שג'יימי הפיל אותו מהחלון כשטיפס באופן פיזי ועד שקיבל את כס הברזל אליו טיפס באופן מטאפורי.

ברור לכל שאין זאת המורשת של משחקי הכס. שכן, את החתרנות של לורד בייליש, את ערעור המוסכמות של סרסיי, את אומץ הלב והבגרות של אריה, את החיוך של סאנסה, את הרוע של ג'ופרי וראמזי, את המונולוגים המאלפים של טיריון, את המסע המאלף של דאני מילדה שנאנסה ברוע לב לרודנית, את האהבה העיוורת של סר ז'ורה, את החכמה של סמואל, את תמימות ליבו של ג'ון ואת עקדת יצחק שסטאניס עשה לשירין אף סיום, גרוע ככל שיהיה לא יתן את ליבנו לשכוח.

אולי הסוף מבאס, אבל אין ספק ולו קל שהדמויות ימשיכו לחיות בקרב הצופים לתמיד.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 889 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 23 ביוני 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

דיווח: בית ראש הממשלה במצב ירוד, שלא מאפשר להתגורר בו

לפיד מעוניין לעבור לגור במעון מייד עם מינויו לראש הממשלה, אך בשל מצב הבית ספק אם הדבר יסתייע ● אוקראינה מועמדת להיות חברה באיחוד האירופי ● טורקיה: סיכלנו ניסיון איראני לחטוף את שגריר ישראל לשעבר ואשתו ● הסתדרות המורים הקפיאה את העיצומים ● בניסיון לעקוף את ועדת הכנסת תדון ועדת החוקה בפיזור הכנסת ובחוק שימנע מנתניהו לכהן כראש הממשלה

עוד 35 עדכונים

לשמאל דרושות נקודות ציון חדשות

במהלך העשור האחרון, בו שלטו בנימין נתניהו והגוש החרד"לי-פופוליסטי במדינה ביד רמה, נסקו השנאה והקיטוב. למרות שזה קרה במשמרתו של נתניהו ובעידודו המלא, אי אפשר להאשים רק אותו ואת תומכיו במצב שנקלענו אליו. נתניהו ליבה את אש השנאה לקול תשואות מעריציו, אך לא הוא יצק את היסודות שלה. זה לא פוטר אותו מאחריות, אך גם הצד השני צריך לקחת אחריות על מעשי ומחדלי אבותיו וסביו, שבתקופתם נזרעו זרעי הפורענות.

נתניהו ליבה את אש השנאה לקול תשואות מעריציו, אך לא הוא יצק את היסודות שלה. זה לא פוטר אותו מאחריות, אך גם הצד השני צריך לקחת אחריות על מעשי ומחדלי אבותיו וסביו, שבתקופתם נזרעו זרעי הפורענות

ברשומה שפרסמתי לפני כשבוע כתבתי על הצורך של הימין לחשב מסלול מחדש, אם אינו חפץ להוביל את המדינה הזאת לאבדון.

אך לא רק הימין אשם בעובדה שהחברה הישראלית היהודית מתפרקת לשבטים עוינים ומנוכרים זה לזה, עד למצב בו כל עתיד המפעל הציוני בסכנה.

אם מישהו עוד היה צריך תזכורת לכך, הדברים שפורסמו אחרי פטירתו של א.ב. יהושוע סיפקו אותה, ובגדול. לכאורה אין שום קשר בין א.ב. יהושוע למושג אאוטסיידר. הוא הרי היה אייקון תרבותי במשך יותר מחמישה עשורים של יצירה ספרותית פורייה ומשובחת. למרות זאת, מפרסום מאמרים שעד עתה לא ראו אור, מתברר שגם הוא חש לא פעם מידה של ניכור כלפי החברה הישראלית, ניכור שמקורו במוצא הספרדי שלו.

אם אדם שהיה מנכסי צאן הברזל של התרבות הישראלית חש כך, אפשר רק לדמיין את מידת הניכור והעוינות שהצטברו במשך 3 דורות בקרב הציבור המזרחי, בראש ובראשונה בקרב עולי צפון אפריקה.

את הזרעים זרעו האבות המייסדים של המדינה, כלומר אלו שיסדו את הממסד ששלט כאן ביד רמה מקום המדינה ועד 1977. היחס שלהם כלפי אותם מאות אלפי עולים שהיגרו ארצה במהלך שני העשורים הראשונים של המדינה ממרוקו, טוניס, עירק, תימן ועוד מדינות הערביות מוסלמיות בהן חיו קהילות יהודיות במשך מאות שנים – היחס הזה התאפיין בשילוב של התנשאות, גזענות וניצול.

בעבר כתבתי על הצורך של הימין לחשב מסלול מחדש אם אינו חפץ להוביל את המדינה הזאת לאבדון. אך לא רק הימין אשם בהתפרקות החברה הישראלית היהודית לשבטים עוינים ומנוכרים זה לזה

הם לא טרחו במיוחד לנסות להסתיר את העובדה שראו באותם עולים סוג של ברירת מחדל, שנאלצו לקבל אחרי שיהדות מזרח אירופה. אותה יהדות מזרח אירופית, שנחשבה מאז ראשית הציונות כעתודה הדמוגרפית של המדינה היהודית העתידה לקום – חוסלה בשואה. פתאום יהודי ארצות האסלאם והספרדים הפכו מהערת שוליים של המפעל הציוני לעתודה הדמוגרפית עליה תקום או תיפול מדינת ישראל.

מפרשת ילדי תימן (שעל קורבנותיה נמנו לא רק עולים מתימן אלא גם עולי צפון אפריקה, מדינות הבלקן ואפילו משפחות ספרדיות ותיקות בעלות היסטוריה של דורות רבים בארץ), ועד מערכת חינוך, שאחת ממטרותיה העיקריות הייתה לוודא כי רוב ילדי אותם עולים ינותבו מראש למסלול שיועד להם – חוטבי העצים ושואבי המים של החברה הישראלית.

סדרת התעודה של דוד דרעי, "סלאח פה זה א"י", המחישה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים את עוצמת הניכור והמידור שהיו מנת חלקם של אותם עולים. ההבדל בין ירוחם, דימונה, קריית גת ויתר עיירות העולים המזרחיים שנקראו "עיירות פיתוח" אך בפועל היו עיירות קיפוח – לבין בנטוסטנים, לא היה גדול במיוחד.

היום מאשימים את מדינת ישראל שהיא מדינת אפרטהייד. זו עלילת דם. בפועל, הכי קרוב שישראל אי פעם הגיעה לאפרטהייד אינו קשור כלל לערביי ישראל אלא ליחס כלפי המזרחים בשנות החמישים, השישים ורוב שנות השבעים.

סדרת התעודה של דוד דרעי, "סלאח פה זה א"י", המחישה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים את עוצמת הניכור והמידור שהיו מנת חלקם של אותם עולים

דור העולים עצמם הבינו שהם חלשים מכדי לנסות להתקומם נגד הממסד. מחאתם התרכזה סביב העברת המרירות, הכעס והניכור לדור הבא.

בניהם, הדור הראשון של צברים מזרחיים, היו אלו שהעזו, בין היתר בגלל מחדל מלחמת יום הכיפורים, לקרוא תיגר על מפא"י. ואכן במאי 1977 חוללו את המהפך שהעלה את בגין לשלטון.

זה אומנם היה מהפך, אך ממש לא מהפכה. לא בגין והנהגת הליכוד ולא הציבור שהעלה אותם לשלטון רצו מהפכה. הם לא רצו לפרק את הממסד ואת מוסדות המדינה, אלא רק לקבל את המקום שלהם סביב מדורת השבט ולא להיות נדחקים לשורות האחרונות, כאשר החום בקושי מגיע אליהם.

זאת הסיבה שבשנת 92', כשהיה ברור שהליכוד הצליח תוך 15 שנה להגיע לסף של שחיתות וסיאוב שלקח למפא"י 30 שנה להגיע אליו, מפלגת העבודה זכתה לקמבק גדול.

ההתחלה הייתה מבטיחה, ובפעם הראשונה היה נראה שיש סיכוי לחלום השלום עם הפלסטינים לקרום עור וגידים. שברו של החלום ורצח של ראש הממשלה יצחק רבין יצרו הזדמנות לליכוד לחזור לשלטון, כאשר בראשו עומד פוליטיקאי צעיר וחסר ניסיון יחסית בשם בנימין נתניהו.

מערכת הבחירות של 96' הייתה הראשונה בה סוגיית הזהות שיחקה תפקיד. זוכרים את הסיסמה "ביבי טוב ליהודים"? שימו לב, לא "טוב לישראל", לא "טוב לישראלים", אלא טוב ליהודים. שם החל המסע של נתניהו לקרוא תיגר על הזהות הישראלית ועל היות מדינת ישראל מדינה ציונית, כלומר יהודית בעיקר במובן הלאומי, לא הדתי.

מערכת הבחירות של 96' הייתה הראשונה בה סוגיית הזהות שיחקה תפקיד. זוכרים את הסיסמה "ביבי טוב ליהודים"? שימו לב, לא "טוב לישראל", לא "טוב לישראלים", אלא טוב ליהודים

הוא הבין שבניגוד לדור הבנים, שרצה רק מקום שווה סביב המדורה הישראלית, דור הנכדים רצה להתנער כליל מהמדורה הישראלית, ולהחליף אותה במדורה יהודית, ממנה יודר כל מי שלא מוכן לאמץ את הזהות הזאת.

אך קרתה לו תקלה. חוסר ניסיונו הפוליטי גרם לו לבצע שורה של טעויות שהביאו להפסד הצורב שנחל ב-1999, לפני שהתודעה שרצה ליצור הספיקה להתקבע.

זה היה הרגע שהשמאל פספס. אהוד ברק קלט באופן אינטלקטואלי את התהליכים שעוברים על דור הנכדים המזרחיים, ולכן הבין שהשמאל חייב להתנצל בפני דור הבנים והנכדים על העוולות שנעשו לאבותיו בשנות ה-50 וה-60. הבעיה הייתה שהמחנה שלו לא קיבל את הגישה שלו. ההתנצלות נשארה בגדר מילים ללא כיסוי. במקום להתחיל תהליך של איחוי, זה רק הגביר את העוינות והניכור.

אם זה לא הספיק, מבחינה מדינית השמאל גם נשאר תקוע אי שם בשנות התשעים. הרי כל בר דעת מבין כי לאור מה שעבר על העולם הערבי בעשור האחרון, סוגיית פתרון שתי מדינות הפכה לבדיחה לא רלוונטית. אך השמאל הישראלי ממשיך לסרב לראות את המציאות וממשיך למכור אשליות.

ההתעקשות הזאת של להיות צדקן בסוגיות עוולות העבר שנעשו לציבור המזרחי, וצודק אך מאוד לא חכם בהיבט המדיני, נתנה לנתניהו את ההזדמנות לקאמבק.

הפעם לא ביצע טעויות של טירון. התוצאה הייתה כהונה רצופה של מעל עשור, במהלכה הצליח לקבע את מלחמת הזהויות בין הזהות הישראלית של השמאלנים לבין הזהות היהודית של הימנים כשדה הקרב הכמעט יחידי של הפוליטיקה הישראלית.

במהלך כהונה רצופה של מעל עשור הצליח נתניהו לקבע את מלחמת הזהויות בין הזהות הישראלית של השמאלנים לבין הזהות היהודית של הימנים – כשדה הקרב הכמעט יחיד של הפוליטיקה הישראלית

הסיכוי היחידי של השמאל לנצח בשדה הקרב הזה טמון בכך שללא דיחוי יחשב מסלול מחדש, או ליתר דיוק שני מסלולים חדשים, זהותי-חברתי ומדיני.

מסלול חברתי חדש חייב להתמקד בהתנצלות, ועוד יותר מזה, בצורך של המדינה להודות בעוולות שעשתה לאבותיהם וסביהם של הציבור המזרחי, להכיר בהם, ולפעול סוף סוף לתיקונם. למושג תשובה חשיבתו רבה במסורת היהודית, אך תשובה מותנית בהתנצלות ובלקיחת אחריות. בלי זה, ההתנצלות לא רק שאינה שווה, אלא רק מגבירה את הכעס, העלבון והניכור.

במסלול המדיני, השמאל חייב להפנים שפתרון שתי המדינות מת, לפחות בעתיד הנראה לעין, ולהגיד לעם ישראל שמבחינתו האתגר המדיני העומד על הפרק הינו כיצד עלינו להתמודד עם המציאות החד-מדינתית אליה נקלענו, כאשר ברור שבעתיד הנראה לעין תהיה רק ישות מדינית אחת בין הירדן לים – מדינת ישראל.

שני הצעדים הללו לא יבטיחו ניצחון על הליכוד, אך בלעדיהם אין כל סיכוי לכך. ללא מהלך שובר שוויון כזה, ישראל תמצא עצמה ניצבת מול שלושה תסריטים, כולם גרועים:

1

הראשון – נמשיך להתגלגל מבחירות לבחירות ללא יכולת להקים ממשלה יציבה שתוכל לכהן יותר משנתיים.

2

השני – עליה חדה באחוז ההצבעה של הציבור הערבי, שהבין כבר שהמצב הנוכחי מאפשר לו סוף סוף לרדת מהיציע ולהעלות על המגרש. כרגע יש פער של מעל 20% בין אחוז ההצבעה של הציבור היהודי לערבי. עליה של 10% בקרב אחוז ההצבעה הערבי משנה את כללי המשחק, והם יחליפו את החרדים כלשון המאזניים. זה לגיטימי, אך בעייתי.

3

התסריט השלישי הוא הכי גרוע. גוש נתניהו, שהפך לגוש עליונות הזהות היהודית וריסוק הישראלית, יצליח לקושש 61 או 62 מנדטים. התנאי של המרכיבים החרד"לים והחרדים של הגוש הזה יהיו פשוטים – חקיקה שהופכת את ישראל למדינת יהודה, תמורת חקיקה שתאפשר לנתניהו לשים פס על מערכת המשפט שתרוסק. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שתסריט זה יסתיים במלחמת אחים בין היהודים לישראלים.

בתסריט השלישי גוש נתניהו, שהפך לגוש עליונות הזהות היהודית, יצליח לקושש רוב. מרכיביו החרד"לים והחרדים ידרשו חקיקה שתהפוך את ישראל ליהודה, תמורת חקיקה שתאפשר לנתניהו ריסוק מערכת המשפט

שורה תחתונה, השמאל חייב להבין שנתניהו והביביזם אינם החטא, אלא העונש על חטאי שנות ה-50 וה-60. בסדרת התעודה "סלאח פה זה א"י", אחת הנכדות של גיבורי הסרט, בחורה רהוטה שעומדת בפני גיוס, מתלבטת קשות בינה לעצמה על יחסה לישראל, ישראל שעוללה את אשר עוללה לסביה ומעולם לא ביקשה סליחה. ואז היא מודה בניכור שחשה כלפי הזהות הישראלית, לכאורה הזהות שלה.

עיתונאי במשך כשני עשורים (עורך כלכלי ג'רוזלם פוסט, עורך ראשי מעריב בינלאומי, עורך חדשות מקור ראשון, עורך ראשי אתר אינטרנט אנגלית של חדשות ערוץ 2). קצין מודיעין לשעבר ב-ANC המחתרת שפעלה נגד משטר האפרטהייד בדרא"פ, אחרי זה עבד עם מנדלה. מנכ"ל CISec - http://www.cisec.info חברה העוסקת בעיצוב תודעה ולוחמת שיח.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,388 מילים

האפיפיור שוחח עם היטלר, סייע למוסוליני וידע על השואה

פיוס ה־12 נמנע לצאת באופן פומבי נגד הנאצים ונגד ההשמדה השיטתית ● ההיסטוריון דיוויד קרצר חושף בספרו החדש חומרי ארכיון שמוכיחים את "אדישות" הוותיקן ביחס לרצח העם היהודי ● בריאיון לזמן ישראל הוא מסביר: "ההיסטוריה האנטישמית של הכנסייה – וחוסר הגינוי של האפיפיור – תרמו להצדקת הקמפיינים האנטי־יהודיים"

עוד 847 מילים
הנסיך הסעודי מוחמד בן סלמאן מתקבל באנקרה, 22 ביוני 2022

מי היה מאמין שנסיך הכתר הסעודי יחזור כל כך מהר למרכז העניינים? ● בטהרן עוקבים אחר מסע הדילוגים שלו בין קהיר, עמאן ואנקרה ומבינים היטב: הברית הסונית מצופפת שורות ומהדקת את הקשר עם ישראל ● וגם: גנץ אומנם שיפר את כישוריו הפוליטיים אבל לא שמע את פעמוני האזהרה ופספס ככל הנראה את ההזדמנות למנות רמטכ"ל ● פרשנות

עוד 953 מילים

למקרה שפיספסת

הממשלה הפחיתה את הפשיעה בחברה הערבית? תלוי את מי שואלים

לא ברור עדיין אם התוכנית למיגור הפשיעה בחברה הערבית עובדת ● הנתונים על ירידה במספר הנרצחים הם בעלי ערך סטטיסטי קלוש ● אנשי הציבור הערבי חלוקים בדעתם: ראשי רשויות מעידים על פעילות משטרתית נחרצת אבל הפעילים החברתיים ספקניים יותר ● אולם, כולם מסכימים: המלחמה הזאת דורשת זמן – והרבה

עוד 2,571 מילים

במקום בחירות - בואו נחפש את הטוב המשותף

הלקח המרכזי והמידי לקראת עוד סיבוב בחירות הוא הכבוד שיש לתת להכרעת האזרחים. כבר הצעתי בעבר לנבחרי הציבור להקדים ולאמץ קוד אתי שלא יאפשר לח"כים לפרוש ממפלגותיהם לאחר הבחירות. קוד אתי שיקבע כי מי שעומד למשפט לא יוכל להתמודד על מקום בכנסת.

בכוונת מכוון אני מדבר על קוד אתי ולא על חוק. הגיעה העת לשנות כיוון ולפעול מתוך ערכי מוסר ולא להסתמך רק על חוקים, שלא אחת מייצגים הסכמות רדודות ולא מוסריות, תולדה של פשרות שמזכירות את שוק הירקות והפירות.

בכוונת מכוון אני מדבר על קוד אתי ולא על חוק. הגיעה העת לשנות כיוון ולפעול מתוך ערכי מוסר ולא להסתמך רק על חוקים, שלא אחת מייצגים הסכמות רדודות ולא מוסריות, תולדה של פשרות שמזכירות שוק

הקוד האתי משקף הסכמה גורפת על המותר והאסור, על הראוי לנבחרי ציבור. עקרונות הקוד האתי יחזירו את האמון בכנסת, אמון שנשחק בגלל סדרת חוקים לא סבירה, שמאפשרת כמעט בכל רגע לשבור את הכלים ולצאת לבחירות.

ברור לי שכל מי שקורא את המשפטים הללו מהנהן בראשו לאות הסכמה, אבל מיד עולה השאלה: מה עושים אם הם לא מוכנים לאמץ קוד אתי? התשובה לשאלה הזאת נמצאת באחריות כל אחד ואחת מאתנו.

בבחירות הקרובות, נצביע עבור מפלגות שדוגלות באתיקה ובמוסר. מפלגות שהעומד בראשן שומר על כללי התנהגות ראויים ופועל על פי עקרונות המוסר. למשל, דוחה מתנות מאילי הון. מפלגות, שבהן ברור לכל מי שמתמודדת או מתמודד במסגרתן, שהמנדט ניתן למפלגה והוא לא אישי.

במילים אחרות וברורות, מפלגה שחבריה בכנסת פרשו יכולה להימחק על ידינו, הבוחרות והבוחרים. כך גם לגבי מפלגה שהעומד בראשה מבלה ימים בהיכל בית המשפט ומבייש את מעמד הפוליטיקה הישראלית.

אינני חורץ את גורלו של בנימין נתניהו ספציפית, ואני מאחל לו הצלחה מכל הלב, רק שיעשה זאת כאזרח מהשורה. גם מבחינה עניינית, לאחר שתיים עשרה שנים בתפקיד ראש הממשלה אפשר לומר: "די, עייפתי", ולאפשר למישהי או מישהו אחר למלא את התפקיד.

הבחירות הנוכחיות הן גם כישלון שלנו כחברה שלא רוצה להגיע לטוב משותף. הממשלה הנוכחית היא לא משאת לב למרבית הציבור, כולל אני, אך היא סוג של פתרון ביניים למדינת ישראל. מדינה מפותחת, מובילה בתחומי דעת רבים, אך כישלון חרוץ בכל הקשור לחתירה לטוב משותף.

זו מדינה שמצליחה למרות המחלוקות בתוכה ולמרות הרוע הזורם בנהרות הרשת הדיגיטלית, אך הרוע הזה מאפיין גם את ההתנהלות בבית הנבחרים שלה. למעשה, מאז הקמת המדינה ועד היום לא נמצאה הדרך להגיע להסכמות ולהבנות. יש שיאמרו שזו החוקה שצריכה לעשות את המלאכה. החוקה אכן חשובה, אך אתיקה ומוסר חשובים פי כמה וכמה.

הקוד האתי משקף הסכמה גורפת על המותר והאסור ועל הראוי והפסול לנבחרי ציבור. עקרונות הקוד האתי יחזירו את האמון בכנסת, שנשחק בגלל סדרת חוקים לא סבירה, המאפשרת כמעט בכל רגע לשבור את הכלים

זו הפניה האחרונה לפני שיוצאים לעוד סיבוב בחירות. ישראל נמצאת במשבר חברתי עמוק, משבר דיור, אלימות, עוני וכיבוש מתמשך שאוכל בנו מדי יום ביומו. ברור לי שכל עוד הפרטנר מהצד השני מגמגם ולא פונה לשלום – המרחק לפתרון הכיבוש עוד רחוק.

התפקיד של ממשלות ישראל הוא לשרטט את יתרונות הטוב המשותף. עקרון שניתן ליישם כלפי פנים וכלפי חוץ. במקום לשחק בכיסאות מוסיקליים, חייבים לשבת ביחד ולעבוד בצוות, עם מנהיגים שמבינים מהי עבודת צוות.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 485 מילים
עודכן לפני שעתיים

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

בחירות חמישיות ברצף הן ההגדרה של אי־שפיות

במשך ארבע מערכות בחירות רצופות, גוש הליכוד השיג בין 55 ל-59 מנדטים ● דבר מהותי לא השתנה באוכלוסייה הישראלית מאז הבחירות ב-2021 והבחירות הבאות לא צפויות להשיג תוצאה שונה ● מה שעשוי לשנות את המפה הפוליטית, גם אם לא את גודל הגושים, הוא המהלך שמובילים ביהדות התורה להורדת אחוז החסימה - שני המחנות ירוויחו מכך ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
אחוזי הצבעה בני ברק 74%. אלעד 81%. אין מנדט נוסף לחרדים האשכנזים. אין ינהרו–לקלפיות. כי הם תמיד נוהרים. הפוטנציאל הגדול באחוזי הצבעה הוא בשמאל תל אביבי עם 60% והמגזר הערבי 46%. חלקו של... המשך קריאה

אחוזי הצבעה בני ברק 74%. אלעד 81%. אין מנדט נוסף לחרדים האשכנזים. אין ינהרו–לקלפיות. כי הם תמיד נוהרים. הפוטנציאל הגדול באחוזי הצבעה הוא בשמאל תל אביבי עם 60% והמגזר הערבי 46%. חלקו של המגזר הערבי באוכלוסיה – 25 מנדטים!!! (מעל 21%, שיום אחד יצאו לקלפי)

נראה שמפספסים את הנקודה, הימין ועכשיו גם השמאל פשוט נהנים מהמשחק החדש שנפל לידהם. הם נלחמים מלחמה מדומה אחד בשני על גב האזרחים המוסתים. התקשורת מתמוגגת כי יש אקשן והאזרחים חושבים שיש פ... המשך קריאה

נראה שמפספסים את הנקודה, הימין ועכשיו גם השמאל פשוט נהנים מהמשחק החדש שנפל לידהם. הם נלחמים מלחמה מדומה אחד בשני על גב האזרחים המוסתים. התקשורת מתמוגגת כי יש אקשן והאזרחים חושבים שיש פה משהו מהותי ובפועל חברי הכנסת חברים ועושים קירקס מכולנו.

עוד 1,003 מילים ו-3 תגובות

עם האישור להקמת שני יישובים פרבריים חדשים ברמת הגולן, איילת שקד יכולה לסמן וי על משימה שהושלמה לפני שהממשלה מתאיידת ● פוליטיקאים אוהבים לנפנף ב"עשייה", אבל מה גרם לנציגי מנהל התכנון ומשרד התחבורה להצביע בעד? ● החברה להגנת הטבע: "מדובר בשיקולים פוליטיים שלא נועדו להיטיב עם תושבי הגולן"

עוד 989 מילים

גם אם "חוק הנאשם" יעבור, זה אינו סוף פסוק עבור נתניהו

הצעת החוק שמטרתה למנוע מנאשם בפלילים לקבל את המנדט להרכיב ממשלה - שוב על הפרק, והיא עשויה לעלות להצבעת הכנסת בשבועות הקרובים ● השאלה האם ראוי ואיך ניתן לחוקק חוק כזה בשלהי הכנסת הנוכחית, תעמוד בוודאי בכל עתירה נגד החוק - לו יעבור ● וגם אם נניח שכל המשוכות המשפטיות ייפתרו, מה מונע מ-61 ח"כים פשוט לבטל את החוק אחרי הבחירות? ● פרשנות

עוד 1,192 מילים

רכבת ישראל בונה ומממנת מנחת פרטי מכספי הציבור

תחקיר זמן ישראל חברת הרכבת הממשלתית סוללת ומממנת עבור המנחת הפרטי "פרדייב" שליד חוף הבונים מסלול תעופה משודרג בעלות של כ־50 מיליון שקל על חשבון הציבור ● זאת, על אף שמדובר בעסק פרטי ובניגוד לכאורה לנכתב בתוכנית המקורית ● היזם: "ההסכם ביני לבין הרכבת סודי" ● רכבת ישראל: "בין הרכבת ליזם אין התקשרות עסקית. אנחנו פועלים בהתאם לאישורים" ● הבונים לטיס: כתבה חמישית בסדרה

עוד 2,321 מילים

מסתמן: הבחירות ייערכו ב-1 בנובמבר

הצעת החוק לפיזור הכנסת עברה בטרומית ● השביתה נמשכת מחר, בר-דוד מסכל את יוזמת ליברמן לממן עבודת סייעות בלי מורה או גננת ● לפיד ימריא לאנקרה מחר ● שקד: "מוכנה לשבת תחת נתניהו בכנסת הנוכחית" ● סער יעלה ביום ראשון הצעת חוק הגבלת כהונת רה"מ ● בנט: "אצביע נגד חוק הנאשם" ● יאיר נתניהו בהודעה לאביו: "מנסים להרדים אותנו"

עוד 51 עדכונים

יש דבר אחד שלפיד צריך ללמוד מנתניהו

לבחירות הבאות יגיע נתניהו עם מחנה שמחויב לו במלואו, בלי צורך בחתימה על ברית נאמנות של ארבע מפלגות הגוש ● במחנה שמנגד, אין מועמד שמוסכם על כל שמונה המפלגות שמרכיבות אותו ● זה יהיה האתגר המיידי של לפיד: לקבל את תמיכתם של כל ראשי המפלגות - ולהשקיע בתחזוקת הגוש כמחנה אחד שיילך אחריו כל הדרך לקלפי ● רק ככה יוכל להתמודד מול נתניהו ● פרשנות

עוד 614 מילים ו-3 תגובות

נתניהו והימין עומדים לחזור לשלטון. הם יחזיקו בו זמן רב

הכיוון ברור, והשינוי ממשמש ובא: הימין בדרכו לחזור לשלטון למשך הרבה מאוד זמן - באופן שישקף את ההעדפה האידיאולוגית של ציבור הבוחרים הישראלי ● והוא צפוי להיות נצי יותר מאי פעם ● דעה

עוד 762 מילים ו-3 תגובות

הניסיון לבלום את גל תביעות הנגישות עלול לפגוע באזרחים השקופים

תביעות ייצוגיות רבות מוגשות נגד גופים שאינם נגישים לאנשים עם מוגבלויות ● הממשלה מקדמת שני תיקוני חוק בנושא: מינוי פקחים שיאכפו הנגשה, והטלת אגרה על תביעות נגישות ● משפטנים ופעילים חברתיים חלוקים: האם תיקוני החוק נוצרו בלחץ לוביסטים כדי להקשות על המאבק להנגשת עסקים – או כדי לקדם הנגשה בדרך טובה יותר, באכיפה במקום בתביעות?

עוד 1,951 מילים

נתניהו יוצא אל הקרב האחרון שלו מסוכן מתמיד

נתניהו יודע שזו ההזדמנות האחרונה שלו לחזור לראשות הממשלה ● הוא היה מעדיף להקים ממשלה חליפית בכנסת הנוכחית, אבל הסיכויים לכך אפסיים - ולכן יצטרך לעבור את משוכות הפריימריז בליכוד ולהסתער על מערכת הבחירות כשהוא עושה הכול כולל הכול כדי לחזור ללשכת ראש הממשלה ● בינתיים, היחידה שכנראה תקבל את השריון המובטח היא עידית סילמן ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
מה הסיכוי של נתניהו לקבל 61 ? הכתבים הפולטיים שלא נחו יותר מדי חוזרים לככב בגדול. השאלה כמה החברה הישראלית התבגרה בשנה האחרונה האם חוזרים לסיסמאות הנבובות של נתניהו או למה שקרה בשנה הח... המשך קריאה

מה הסיכוי של נתניהו לקבל 61 ? הכתבים הפולטיים שלא נחו יותר מדי חוזרים לככב בגדול. השאלה כמה החברה הישראלית התבגרה בשנה האחרונה האם חוזרים לסיסמאות הנבובות של נתניהו או למה שקרה בשנה החולפת.

עוד 569 מילים ו-2 תגובות

60-59 מנדטים למחנה נתניהו; תקווה חדשה, ימינה, מרצ ורע"ם קרובות לאחוז החסימה

הסתדרות המורים תשבית מחר את בתי הספר והגנים ● גדעון פרנק התמנה לחבר בוועדת החקירה הממלכתית לעניין כלי השיט ● מגעים מתנהלים במערכת הפוליטית בניסיון להקים ממשלה חדשה מבלי לפזר את הכנסת ● גנץ: בכוונתי לקדם, ככל הניתן, את מינוי הרמטכ"ל ● ג'ידא רינאוי זועבי ומאזן גנאים אמרו שלא יתמודדו בבחירות ● ירון זליכה הודיע שיתמודד שוב בראש רשימה עצמאית

עוד 47 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה