1. מאמר של חוקר מחשבת ישראל שסבור שיש להכתיר את בנימין נתניהו למלך מפני שזה רצונו של העם. הוא מכנה זאת מונרכיה דמוקרטית.
2. התעקשות רפיטטבית על מסר מפי דוקטור ופרשן בערוץ 13 בדבר היותו של נתניהו סמל לאומי שנבחר בידי רוב העם היהודי (מעניין מה חושבים על כך מרבית יהודי ארה"ב שתומכים במפלגה הדמוקרטית ומתנגדים לנתניהו). פרשן זה עושה שמיניות פאתטיות באוויר כדי להצדיק התנגדות לגיבוש רוב פרלמנטרי יהודי-ערבי לתמיכה בגנץ. והוא שב על דברי הבל מסוכנים שאינם מושתתים על שום ראיה בדבר אלימות לגאלית דמיונית כלפי נתניהו מטעם אליטת שמאל אשכנזי דמיונית (שנציגיה הם רוני אלשיך הדתי, המזרחי והמתנחל, אביחי מנדלבליט הדתי והימני שגדל בבית בית"רי ומונה אישית בידי נתניהו למזכיר ממשלתו ואחר כך הועבר ללא צינון לתפקיד היועמ"ש, וכן עורכת הדין ליאת בן-ארי שעמדה בראש צוות התביעה שהביא להרשעת אהוד אולמרט וכליאתו).
3. מיצובו של נתניהו כנציג ישראל השנייה לאחר שהחריב בשיטתיות את מדינת הרווחה, יצר פערי ענק, הפקיר את מערכת הבריאות, החריב את מערך הרווחה, הרס כל סיכוי לקנות דירה, קיבל טובות הנאה מבעלי הון להם דאג לכאורה ועיצב מתווה גז שפוגע כלכלית באזרחים לטובת מספר בעלי הון.
4. שר משפטים שמסביר שהקול הערבי אינו שווה לקול היהודי בנושא הרכבת הממשלה.
5. שר חוץ שמדבר בגלוי על עריקים פוליטיים ואף נוקב בשמה של אורלי לוי אבקסיס. אחר כך הוא בוכה שגונבים לו את הדמוקרטיה.
6. יושב ראש קואליציה שמדבר כנ"ל וזאת אחרי שהסביר שחזונו הוא סיפוח הגדה ללא מתן זכות בחירה לפלסטינים. חזון אפרטהייד לו שותפים שר החינוך, שר התחבורה שהוא חבר בקבינט המדיני-ביטחוני ושרים נוספים. ולמה נכחד? זו שאיפת רוב השרים לרבות ראש הממשלה.
7. בן ראש הממשלה שלא מפסיק לטנף על אחרים לרבות ביזויה הפומבי והמיני של צעירה תומכת בני גנץ שצולמה לצדו.
8. ניסיון לסחוט באיומים חברת כנסת כדי שתערוק.
9. יועץ שהודח רשמית בשל ניסיונו לצלם איברים אינטימיים של נשים אך נותר לצד רה"מ וחשף את האמת הפשוטה: ליכוד התומכים באמצעות שיח שנאה רעיל. לכן ההסתה הבלתי פוסקת. לכן השיסוי הנורא. לכן הגזענות.
10. ראש ממשלה ששולל בהינף טוש על בריסטול את בחירתם של 21 אחוזים מאזרחי המדינה.
11. מעריצים שמכנים את נתניהו מלך המשיח, מעריץ שעל גופו כתובת קעקע עם דיוקן נתניהו ושיר בחירות רשמי מפי כהניסט שמסביר שנתניהו הוא ידיד השם ובעצם שליחו.
12. ראשי תביעה כללית שמאובטחים אישית בשל הסתתו האישית נגדם של בנימין ידיד השם.
13. תגבור אבטחת גנץ בשל איומים קשים על חייו. נתניהו עדיין שותק בנדון.
14. איומים גלויים על חיי עמיר פרץ, איימן עודה ואחמד טיבי. נתניהו עדיין שותק.
15. דה-לגיטימציה מוחלטת של פרקליטות המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, גורמי האופוזיציה, הרשימה המשותפת, ארגוני זכויות אדם ושרידי התקשורת החופשית בשם טענה בדיונית על רצון העם. אבל מתברר שרוב האזרחים מתנגדים להמשך שלטונו. ולכן כעת דה-לגיטימציה כוזבת של רצון רוב האזרחים.
16. התעקשות כוזבת ופומבית על כך שמדובר בניצחון הגדול ביותר בתולדות המדינה. כך ממש אמר שוב ושוב בנימין ידיד השם. זה שהסביר שהמופתי שכנע את היטלר לבצע את רצח העם היהודי.
17. מבקר מדינה שמונה לתפקידו אך ורק כדי שלא יהיה מבקר השלטון.
18. הימנעות נמשכת מחקירת פרשת ההתעשרות ממניות שנקנו בזול בידי נתניהו, נמכרו בידי נתניהו לבן הדוד הנדיב במחיר עתק בתקופה שבה המניה צללה בערכה וכל זאת תוך הסתרת הנתונים ממבקר המדינה (כשעוד היה כזה), תוך כדי כהונה כראש ממשלה (2010) ותוך הפצת שקרים ("קניתי את המניות כאזרח פרטי". אך קנה אותן כחבר כנסת ויושב ראש האופוזיציה).
19. כמו-כן, מדובר במניות חברה שנמכרה לחברה שמספקת את הפלדה לתאגיד טיסנקרופ. ומשום מה גם פרשה זו לא נחקרת בהקשר לנתניהו.
20. מעקבים אחרי יריבים פוליטיים, מעורבות בהקלטת אדם במצוקה בידי רב אליו הגיע כדי להתייעץ והפצת דברי האדם הזה בתקשורת המתמסרת תוך התעלמות כמעט גורפת של התקשורת מסרטון מקביל שפרסמו בגלוי ראשי שב"כ וראשי מוסד שאמרו שנתניהו מסוכן למדינת ישראל.
21. השתלת נאמנים אישיים ומדבררי דף מסרים בכל ערוצי התקשורת (להבדיל מעיתונאי ימין מצוינים והגונים). בטאון תעמולה במימון שוגר-דדי לאומן מארצות הברית ("לא כתוב בתנ"ך שישראל חייבת להיות דמוקרטיה"). הפיכת ערוץ מורשת לערוץ תעמולה פרטי, אישי ומתלהם למען נתניהו. הפיכת גלי צה"ל לתחנת תעמולה.
22. אינטלקטואלים שכותבים על דיפ סטייט דמיונית ועל רצון העם שגובר על הצורך להגן על זכויות האדם (הרוב קובע) ועל הצורך במערכת שיפוט עצמאית ובלתי תלויה. כל זאת בשם שלטון הרוב. וכשמתברר שרצון רוב האזרחים הוא הדחת נתניהו, חוזרים לטענת הרוב האתני האיומה והגזענית.
23. העיתונאי זאב ז'בוטינסקי כתב בתחילת המאה ה-20 על ההסתה של ראש עיריית ורשה נגד הבוחרים היהודים בבחירות המקומיות. דברי ראש עיריית ורשה היו שהיהודים נוהרים.

שנמשיך?

לא בכדי קראו שלושה ראשי שב"כ ושלושה ראשי מוסד לנתניהו "סכנה לישראל". כך סבר גם הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק המנוח, וראש המוסד לשעבר מאיר דגן ז"ל.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

לאחרונה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את "דוח המדדים הלאומיים להזדקנות מיטבית, המתמקד באוכלוסיית בני ה-65 ומעלה בישראל". הדוח מופק ומפורסם אחת לשנתיים, וזאת בהמשך להחלטת ממשלת ישראל 127 מיולי 2021: "מפת מדדים לאומיים להזדקנות מיטבית". משרדי הממשלה אמורים לאמץ את המפה שגובשה.

החלטת הממשלה הזו נובעת מההכרה של מדינת ישראל באתגר העומד מולה של הזדקנות האוכלוסייה והמשמעויות שלה על כלכלת ישראל, מערכת הבריאות, חוסן האוכלוסייה ועוד. זהו פרסומו השני של הדוח והוא מתייחס לשנת 2022.

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגו"ניט וקרן אלי ודליה הורוביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים, מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.

"גדולה אמת שאפילו מתוך השקר אמת ניכרת" (ש"י עגנון)

בחודש העשירי לשנת 2023, בשנת 76 לקיומה של מדינת ישראל, ארע בה דבר נורא. בבוקר שבת חג שמחת תורה, פרצו גדודי אויב את גדר גבולה של המדינה, דהרו אל יישוביה, ובמשך כל אותו היום הרגו, רצחו וטבחו בתושבי ישראל – נשים ילדים גברים וטף: בתים על יושביהם הועלו באש, משפחות שלמות- הורים וילדיהם נטבחו למוות. למעלה מ-1,200 איש נספו במהלכו של יום נורא זה, למעלה מ-240 אנשים, ובהם חיילות וחיילים, נערות ונערים, נשים, גברים, ילדים, פעוט ותינוק נחטפו אל מעבר לגבול. שבועיים לאחר מאורע הדמים יצאה מדינת ישראל למלחמה בשטח האויב. בחלוף שנה מהמאורע, מעל מאה איש נותרו עדיין חטופים בידי האויב.

איריס שמואלי היא משפטנית ועורכת דין ישראלית, העוסקת בנושאים כלכליים, חוקתיים ומנהליים. היא שירתה משך שנים כפרקליטה בכירה בפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), והועסקה כתובעת בעבירות צווארון לבן. היא מכהנת כיום כחברת הועד המנהל של התנועה לאיכות השלטון, ומתנדבת במערך עוטף עצורים לעצורי המחאה. המציאות החברתית והפוליטית ושינוי האווירה ברחוב הישראלי בשנים האחרונות, הוציאו אותה ואת כתיבתה אל הרחוב.