מהיום תראו אותו ערב ערב על המסך, שימו לב אליו. יש משבר חדש בעיר, כל תינוק אותו מכיר, תנו לנתניהו. מנהיג. חזק. בדיבורים. שעה בפריים טיים ותראו איך הקורונה בורחת בצריחות לנסראללה כמו עובדת במטבח הרפאים בבלפור.
עד לפני כמה חודשים הוא החזיק בתיק הבריאות (ומאז תודה לאל המדינה בריאה כמו הפיראט האדום) ובעוד כמה תיקים שנאלץ להעביר כי חשוד בפלילים לא יכול להיות שר, רק ראש ממשלה. ואז התעוררה בעיה כלשהי ונתניהו דפק על השולחן ודרש לקרוא אליו בדחיפות את שר הבריאות, הוא רצה לתת לו בראש, מה זה השכונה הזאת במערכת הבריאות? ואז הופתע לגלות ששר הבריאות זה הוא.
ואני אומרת, איזה מזל! כי עד שנאלץ לוותר, מסכן, על התיק הנחשק הזה – הוא שיקם את מערכת הבריאות וקנה 9 צוללות! לא אחת, לא שבע, תשע צוללות!
עכשיו דמיינו מה היינו עושים עכשיו בלי צוללות.
רק ביבי, אה?
והנה באה הקורונה, טו טו טו טו, בואו ילדים לשבת, הקטר כבר מצפצף עלינו. ראש הממשלה יכנס מסיבת עיתונאים. בלי רופאים, לא צריך, כולה מגפה עולמית, השם ירחם, יש לנו את ליצמן עם שטריימל, תודו שזה מרגיע רפואית, ואת שר החינוך פרץ שירמוז לנו מי אשם במגיפה. רמז: תחשבו על מצעד הגאווה. והוא עוד היה טייס. מה עוד צריך? כמאמר השיר 'גם קטר וגם קרון, אונייה ואווירון'. בתפקיד האוניה, אם מישהו תועה.. טועה פה, משה בר סימן טוב.
ראש הממשלה יכנס מסיבת עיתונאים. בלי רופאים, לא צריך, כולה מגפה עולמית, השם ירחם, יש לנו את ליצמן עם שטריימל ואת שר החינוך פרץ שירמוז לנו מי אשם במגיפה. רמז: תחשבו על מצעד הגאווה
אבל ההצגה האמיתית היא וואן מאן שואו. הקוסם שלך חזרה.
באיפור בחירות מלא וצבע טרי על התוספת הוא ינעץ בכם מבט לחדשות וירעים בקולו על הקהל, חיים שלו מצבים כאלה. עיניים אליו: הוא ילמד אתכם להתעטש לתוך טישו או לקפל השרוול או לאוזן של עמית סגל, וילווה בצליל ואומר.
הוא פורח על הפודיום וזה יקרה ערב ערב בול על החדשות. הוא שוחה בחומר, רבותי, הוא מדקלם את ההוראות שהוא מכיר מהבית, זה סיפור חייו, שרה צדקה, העולם הוא וירוס! לא להתקהל! הוא יפזר אתכם בזעף באולם ויצווה לשמור מרחק ויאיים בשפעת הספרדית שהשמידה חצי עולם ובסוף ישחיל רמז עבה כמו מתניו, אם לא תשמעו בקולו – תמותו. וטו טו טוטו, גם ערבים ימותו. מי הזהיר אתכם שהם תומכי טרור?
הוא יצחק ויצעק וימחה דמעה סמלית ויביא דוגמה מהבית. הוא ישתטח על הרצפה ויארוז לכם את הביצים אחת אחת. רגע הוא פה, רגע הוא שם, הוא בכל העולם, מרחף כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה, אם תמצמץ הוא לא ייעלם. בואו לאבא. ביחד ננצח את גנץ. איי קורונה!
הקמפיין של נתניהו לבחירות רביעיות תוך שנה החל. שתו מים.
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
רבות נכתב על אוכלוסיות שעברו את מתקפות הטילים ללא מרחב מוגן ונאלצו לאלתר פתרונות, בהם השתרעות בתעלות או שהות מתחת לגשרים. על קבוצה אחת, שמתגוררת סמוך לנתב"ג (יעד מועדף למשגרי הטילים) ללא יכולת לחפש פתרון מיגון ובלי אפשרות לעזוב למקום אחר, לא ראיתי שכתבו.
הכוונה לאלפי האסירים במתחם הגדול של שירות בתי הסוהר שמצוי במפגש בין לוד ורמלה, ובו בית המעצר ניצן, כלא הנשים נווה תרצה, כלא איילון, בית הסוהר גבעון, וכלא מעשיהו על אגפיו. גם מי שביצע פשע הוא בן אדם שזכאי להגנה, בוודאי לשמירה על חייו.
טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.
אחת השאלות הגדולות של קיומנו במזרח התיכון היא איך לנצח מלחמות, אם הצד השני חי בנרניה (סוג של), ובמציאות שלו לא יכולה להיות תבוסה.
העניין הוא, שתמיד ידענו לנצח – לא שהייתה לנו ברירה אחרת – אבל האויבים שלנו איכשהו לא הפכו למנוצחים. מנהיגי מדינות מובסות ומפקדי צבאות מרוסקים היו יוצאים למרפסת מעל אחת הכיכרות בדמשק, בעמאן או בקהיר, ומכריזים שבעצם הכל בסדר.
היסטוריון, מורה דרך ואיש חינוך. מחבר הספר "חומת סואץ" – ההיסטוריה המדינית של העימות בין ישראל לברית המועצות ב-1970. מתמקד במעורבות הסובייטית והרוסית במזרח התיכון ובהשפעתה על מדינת ישראל. במקביל, עוסק בעמיות יהודית וחוקר את "הכתמים הלבנים" בהיסטוריה ובגיאוגרפיה של עם ישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ככה זה כשאתה לא מדינה עצמאית, אלא רק דיקטטורה פנימית בהנהגתו של ראש ארגון המחבלים ביבים שקרניהו. זו הסיבה שהצורר ורוצח החטופים ביבים שקרניהו חפץ בנצחונו ושלטונו של טראמפ. טראמפ נותן לו יד חופשית בכינון דיקטטורה מלאה בישראל. זה לא אכפת לו, שהרי גם הוא דיקטטור. זו ברית של שני דיקטטורים כאשר ארה"ב מכתיבה במלואה בנקודות המהותיות את מדיניות החוץ של ישראל.
במוצ"ש, אחרי ההקראה הקבועה של שמות החטופים, נקראנו לספור. עמדנו מתחת לגשר וצעקנו מאחת עד חמישים. עם כלביא רגיל לספור. סופרים בלילות, כי לא מצליחים להירדם וסופרים בימים, כי לא מצליחים להתרכז בשום דבר אחר.
סופרים, כי מספרים מייצגים איזה סדר. אחרי אחת בא שתיים ושלוש. וגם אם סופרים דברים נוראיים, הספירה נותנת תחושה שאיזה שהוא סדר עדיין קיים בעולם שלנו. בעולם שאיבד כל סדר, מלבד זה שאומר שאחרי שתיים בא שלוש ואחר כך ארבע.
ד"ר מיקי תודר גולדין היא פסיכולוגית קלינית ואנליטיקאית קבוצתית. התוכנית לפסיכותרפיה פסיכונאליטית בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן ובמכון הישראלי לאנליזה קבוצתית. קליניקה פרטית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית בתל אביב.
אם זה הולך כמו שטאזי ועושה קולות של שטאזי
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם