נשיא ארה"ב ג'ו ביידן התייחס הלילה להרג שבעת עובדי הסיוע בתקיפת צה"ל בדיר אל-בלח. "אני שבור לב וזועם – זהו אינו מקרה יחיד. המלחמה הזו היא מהגרועות שאני זוכר בכל הנוגע למספר אנשי הסיוע שנהרגו בה".
הנשיא ציין ש"ישראל התחייבה לערוך חקירה יסודית – עליה לנהל את החקירה במהירות, לאתר את מי שנושאים באחריות ולהציג את הממצאים בפומבי".
הודעת הנשיא המלאה:
אני זועם ושבור לב על מותם של שבעה עובדים הומניטריים מ-World Central Kitchen, כולל אמריקאי אחד, בעזה אתמול. הם סיפקו מזון לאזרחים רעבים באמצע מלחמה. הם היו אמיצים וחסרי אנוכיות. מותם הוא טרגדיה.
ישראל התחייבה לערוך חקירה יסודית מדוע נפגעו כלי רכב של עובדי הסיוע מתקיפות אוויריות. החקירה הזו חייבת להיות מהירה, היא חייבת להביא אחריות, וממצאיה חייבים להתפרסם.
אפילו יותר טראגי, זה לא אירוע עצמאי. העימות הזה היה אחד הגרועים בזיכרון האחרון מבחינת מספר עובדי הסיוע שנהרגו. זו הסיבה העיקרית לכך שחלוקת הסיוע ההומניטרי בעזה הייתה כה קשה – מכיוון שישראל לא עשתה מספיק כדי להגן על עובדי סיוע המנסים לספק עזרה נחוצה נואשות לאזרחים. תקריות כמו של אתמול פשוט לא אמורות לקרות. ישראל גם לא עשתה מספיק כדי להגן על אזרחים. ארה"ב קראה לא פעם בישראל לנתק את פעולותיה הצבאיות נגד חמאס מפעולות הומניטריות, כדי למנוע נפגעים אזרחיים.
ארצות הברית תמשיך לעשות כל שביכולתה כדי לספק סיוע הומניטרי לאזרחים פלסטינים בעזה, בכל האמצעים הזמינים. אמשיך ללחוץ על ישראל לעשות יותר כדי להקל על הסיוע הזה. ואנחנו דוחפים חזק להפסקת אש מיידית כחלק מעסקת בני ערובה. יש לי צוות בקהיר שעובד על זה עכשיו.
מוקדם יותר היום שוחחתי עם חברי השף חוזה אנדרס, מייסד World Central Kitchen, כדי להעביר את תנחומיי העמוקים על מותם של עובדי הסיוע האמיצים הללו ולהביע את תמיכתי המתמשכת במאמצים הבלתי פוסקים וההרואיים שלו ושל הצוות שלו להשיג מזון לאנשים רעבים ברחבי העולם. שאלוהים יברך את העובדים ההומניטריים שנהרגו אתמול וינחם את משפחותיהם ויקיריהם בצערם.
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם