החטופה המשוחררת נעמה לוי מספרת שהדבר שהפחיד אותה יותר מכול בשבי היה תקיפות חיל האוויר הישראלי.
לוי, אחת מחמש חיילות התצפיתניות ששוחררו בינואר במסגרת עסקת הפסקת האש עם חמאס, אמרה לנוכחים בכיכר החטופים בתל אביב:
"הם באים בהפתעה. קודם אתה שומע שריקה, מתפלל שזה לא ייפול עליך, ואז — הבומים. רעש חזק מספיק כדי לשתק אותך. האדמה רועדת."
"בכל פעם הייתי בטוחה שזה הסוף שלי. זה גם מה שסיכן אותי יותר מהכול — באחת ההפצצות קרס חלק מהבית שהייתי בו. הקיר שנשענתי עליו לא קרס, וזה מה שהציל אותי."
"זו הייתה המציאות שלי — ועכשיו זו המציאות שלהם," הוסיפה לוי. "גם עכשיו יש חטופים ששומעים את אותן שריקות ובומים, רועדים מפחד, ואין להם לאן לברוח. רק להתפלל ולהיצמד לקיר בתחושת חוסר אונים נוראית."
לדבריה, בשבועות הראשונים לשביה הוחזקה לבד – "רק אני והחוטפים שלי, כל הזמן בבריחה."
"היו ימים שלמים בלי אוכל וכמעט בלי מים. יום אחד לא נשאר לי כלום – אפילו לא מים. למזלי, התחיל גשם. החוטפים שמו סיר מחוץ לבית, והגשם מילא אותו. שתיתי את מי הגשם, וזה הספיק גם לאורז. זה מה שהחזיק אותי."
"בזמן שהייתי בשבי, לא האמנתי שיש מישהו שיכול לדעת מה עובר עלינו – ועדיין להסכים להשאיר אותנו שם," היא אמרה. "אבל אז חזרו החטופים הראשונים, והם סיפרו מה קורה שם. הם סיפרו את האמת. אבל האמת הזו לא הספיקה."
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו