בעוד שרבים מהכותבים ברשתות החברתיות האקדמיות מתחרים זה בזה בחריפות הביטויים שבוחרים להשתמש בהם כדי להתריע נגד הסכנות הטמונות לדמוקרטיה הישראלית בתכניות החקיקה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מבצעת אחת האוניברסיטאות החשובות בישראל צעד שהסכנה הטמונה בו למעמד האקדמיה בישראל גדול בהרבה מזו המאיימת על הדמוקרטיה הישראלית מכיוונה של לשכת ראש הממשלה.

בעוד שמרצים למשפטים ממרבית האוניברסיטאות והמכללות הישראליות מתארגנים נגד החקיקה הצפויה ומאיימים לסכלה גם בדרכים לא-קונבנציונליות כמו חסימת כבישים, חונכת אוניברסיטת חיפה תכנית לימודים חדשה שעלולה לפגוע פגיעה קשה במעמדה של האקדמיה הישראלית ברחבי העולם. למרבה הפלא, איש באקדמיה לא השמיע, עד לרגע זה, מחאה כלשהי נגדה.

התכנית החדשה, שהושקה בשבוע שעבר ותתחיל לפעול החל משנת הלימודים הבאה, מבקשת להכשיר סטודנטים לתואר שני "למאבק נגד האנטישמיות, נגד תנועת ה-BDS ונגד הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל".

נשיא אוניברסיטת חיפה, הפרופסור רון רובין, אמר בטקס ההשקה של התכנית ש"אוניברסיטת חיפה היא חוד החנית במאבק באנטישמיות ובתנועת החרם על ישראל" והסביר שהתכנית החדשה, המיועדת לתלמידי תואר שני בחוג ללימודים רב-תחומיים, תעסוק ב"פיתוח מתודות מניעה להתמודדות תקיפה" נגד האנטישמיות ונגד תנועת ה-BDS ו"תייצר סדר-יום אקדמי-מחקרי עבור סטודנטים, שיוכלו לרכוש בה כלים תודעתיים לטובת המאבק בתופעת החרם".

מהדרך בה תיאר פרופ' רובין את תכנית הלימודים החדשה של האוניברסיטה בראשה הוא עומד מזדקרות לעין לא פחות משלוש בעיות קשות המסכנות, בצורה ממשית ומוחשית, את מעמדה האקדמי של אוניברסיטת חיפה.

הסכנה הראשונה נובעת מהעובדה שהתכנית אינה עוסקת במה שתכנית לימודים אקדמית אמורה לעסוק – דהיינו במחקר אמפירי של תופעות חברתיות, מבלי שהחוקרים קובעים מראש את מסקנותיהם לגבי התופעות הנחקרות; תכנית המכשירה סטודנטים למאבק ב-BDS ומעניקה להם "כלים תודעתיים" להתמודדות עמה מספחת את האוניברסיטה, הלכה למעשה, אל שלל המוסדות הממשלתיים והממלכתיים העוסקים בקידום סדר יומה הפוליטי של ממשלת ישראל. אוניברסיטת חיפה משמיטה בכך את העצמאות הארגונית והאידאולוגית עליה אמור להתבסס מוסד מחקרי ולימודי כמוה.

הסכנה השנייה נובעת משתי קביעות אידאולוגיות בעייתיות הגלומות בשמה של התכנית ובהגדרת מטרותיה.

ההנחה שתנועת ה-BDS היא תנועה בלתי-לגיטימית ושמותר למוסד אקדמי להתגייס למאבק נגדה היא קביעה אידאולוגית שנויה במחלוקת, שקרוב לוודאי שלפחות חלק ממרציה, חוקריה ותלמידיה של אוניברסיטת חיפה חלוקים עליה. רבים עוד יותר חלוקים מן הסתם על הקביעה האידאולוגית השנייה העולה מתוך הגדרת התכנית – זו הכורכת את תנועת ה-BDS עם תופעת האנטישמיות, מעמידה תופעה גזענית נאלחת בשורה אחת עם חרם פוליטי ומעניקה בכך לאנטישמיות מידה מסוימת של לגיטימציה. הנהגתה של תכנית לימודים המבוססת על קביעות אידאולוגיות כאלה פוגעת פגיעה קשה הן בתלמידי אוניברסיטת חיפה והן במרציה. סטודנטים ומרצים, יהודים וערבים, שהקביעות האידאולוגיות הללו אינן מקובלות עליהם, יהיו מעכשיו מודרים מאחת מתכניות הלימודים של המוסד בו לומדים ומלמדים.

אך הסכנה השלישית הנובעת מהתכנית היא החמורה מכולן.

בכך שהיא מנהיגה תכנית לימודים בלתי-אקדמית (ואולי אפילו אנטי-אקדמית) בעליל, ובכך שהיא מתייצבת באמצעותה בצורה  פורמלית וגלויה לימין מדיניותה של ממשלת ישראל באחד הנושאים שמספר המתעניינים בו בקמפוסים בארצות-הברית ובאירופה גדל בהתמדה מדי יום, אוניברסיטת חיפה מסכנת את מעמדה הבינלאומי של כלל האקדמיה הישראלית. תכנית הלימודים החדשה לא תצליח לבלום, ואפילו לא להאט, את תהליך הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל ברחבי העולם; היא תגרום, לעומת זאת, להחלת הדה-לגיטימציה לא רק על מוסדותיה הממשלתיים והממלכתיים של ישראל אלא גם על כל מי שקשור במוסד אקדמי ישראלי כלשהו.

סופר ועיתונאי, כתב על נושאים פוליטיים במוסף "הארץ" ובשבועונים "כותרת ראשית" ו"כל העיר", והיה כתבו המדיני של "דבר".

בסופו של דבר ההסכם עם חמאס ייצא לדרך, למרות כל הפעלולים והתעלולים, הטריקים והשטיקים של בנימין נתניהו וממשלתו. אבל לנוכח תרגילי הרגע האחרון של נתניהו – אפשר לחזות את הקשיים שיתגלעו בין השלב הראשון לשלבים הבאים, קשיים שעיקרם חוסר היכולת להחזיק את ממשלת הימין ימין לאורך זמן.

עיקר הבעיה שלו טמון בניסוח ההסכם. כל עוד הכותרת תהיה הסכם שְלַבִּי של הפסקת אש, הוא יוכל איכשהו להחזיק את איתמר בן גביר ואת בצלאל סמוטריץ' במרכבתו, אבל אם הכותרת תהיה סוף המלחמה – כפי שהנשיא ג'ו ביידן הגדיר זאת מייד – ממשלתו תתפרק. וראינו זאת מטיב השיחות המרתוניות שנתניהו קיים עם סמוטריץ' ביום רביעי האחרון.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

עלייתו של משטר חדש בסוריה על חורבות משטרו של בשאר אסד זוכה ליחס קריר למדי במצרים. נכון לכתיבת שורות אלו, לא הגיעה לדמשק אף משלחת מצרית רשמית כדי לפגוש את נציגי המשטר הסורי החדש.

אמנם המשטר המצרי נוקט שפה דיפלומטית, המתאפיינת בהבעת רצון להבטיח את יציבותה של סוריה ובתמיכה באחדותה, אך מאידך גיסא, הוא מגלה חשש מהותי מפני צמיחת ישות אסלאמיסטית טרוריסטית פרו-טורקית על אדמת סוריה.

ד״ר מיכאל ברק הוא חוקר בכיר במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור ICT, מרצה באוניברסיטת רייכמן וחוקר מצרים במרכז משה דיין לחקר המזה״ת ואפריקה. תחומי מחקרו הם: אסלאם פונדמנטליסטי, טרור אסלאמי, מצרים המודרנית, אסלאם פוליטי - האחים המוסלמים, הזרם הסלפי והסופי בעולם הערבי ורשתות חברתיות בעולם הערבי.

מה אתם רוצים מיצחק הרצוג? למה ציפיתם? לנשיא אמיץ? דעתן? יוזם? מוביל? נשיא עם ביצים, שלא פוחד לומר את מה שהוא חושב? נשיא אקטיבי, שנלחם, למשל, בשחיתות השלטונית?

למה ציפיתם? לנשיא עם עמוד שדרה? עם חזון? למנהיג בעל השראה? לדמות כריזמטית, שתאחד את העם? למה ציפיתם מהאזרח מספר 1? לאישיות שהיא מעל הפוליטיקה?

ירמי עמיר הוא עיתונאי, יוצר וחיית תרבות. עורך תרבות וכתב בכיר לשעבר ב"ידיעות אחרונות", כתב את דרמת הטלוויזיה הבועטת "סקס, שקרים וארוחת ערב", ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט", הגיש תוכניות ברשת ב' וברדיו FM 103, הופיע בתיאטרון הקאמרי, כתב שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות". אין דמוקרטיה בלי עיתונות חופשית.