מספרים שלפני כ-170 שנים, כשבמשרד החוץ הבריטי התקבלה טלגרמה ראשונה, אמר הלורד פלמרסטון, שעמד במשך שנים רבות בראש מערך החוץ הבריטי: "הגיע קץ הדיפלומטיה!" הטכנולוגיה החדישה נראתה אז כה פורצת דרך, עד שפלמרסטון סבר כי בעקבות חשיפתה לא יהיה צורך יותר במשרד החוץ.

מאז, הטכנולוגיה המשיכה להתפתח ולהפתיע, אבל האנושות לא נפטרה מרופאים, מורים, עורכי הדין וכמובן גם לא מהדיפלומטים. לא המציאו בינתיים שום תחליף לקשר האישי, ליכולת האנליטית, להשכלה מצוינת ולאופקים רחבים שמאפשרים לדיפלומט להכיר את המדינה בה הוא או היא משרתים.

דיפלומטים מנוסים ומשכילים יכולים למנוע מלחמות, לסייע במציאת פתרונות בסכסוכים, למנוע התקררות יחסים בין מדינות, ואף לשנות את דעתן של האליטות המקומיות בעניינים כאלה ואחרים.

עם זאת, גם בישראל של היום יש מי שחושב שטכנולוגיה יכולה לייצר קיצורי דרך בתהליכים דיפלומטיים. הרי במאה ה-21 – כאשר טראמפ, פוטין ונתניהו משוחחים מדי כמה שבועות ישירות בטלפון – אנשי משרד החוץ הם קודם כל אנשי מכירות שצריכים לדאוג לכלכלה, כי למדיניות ידאגו כבר הקדקודים עצמם.

הרפורמה במשרד שיוזם שר החוץ הטרי, ישראל כ"ץ, צפויה למדוד את הישגיו של משרד החוץ קודם כל לפי הקריטריון הכלכלי, והיא לא באה יש מאין. גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מי שעד לא מזמן מילא את תפקיד שר החוץ, מאמין שצריך לגייס לקורס הצוערים הרבה יותר אנשים עם הבנה בכלכלה.

"אם הייתי יכול לעשות משהו אחד במשרד החוץ זה לבחור את הדיפלומטים שלנו לפי זה שיבינו מה זה כלכלה, מה זה כלכלת שוק, מה זה חברות… השינוי הזה עדיין לא קורה", אמר נתניהו השבוע בשיחה סגורה עם חניכי המכללה לביטחון לאומי.

לתפיסתם של נתניהו וכ"ץ, קשרים בין מדינות מושתתים בראש ובראשונה על העניין הכלכלי. לראייה מביא נתניהו את הנתון הבא: "אנחנו מרחיבים את היחסים של ישראל, יש לנו יחסים דיפלומטים עם 160 מדינות, כולל מדינות מוסלמיות גדולות – קזחסטן, אזרבייג'ן ועוד כמה ענקיות. כשאני הייתי באו"ם זה היה 80. למה? טכנולוגיה אזרחית, טכנולוגיה צבאית, מודיעין. הם רוצים, ולכן זה עובד".

גם נתניהו וגם כ"ץ מאמינים שתנופה בסחר חוץ יכולה לבוא במקום קירבה אידאולוגית, ושעסקות גדולות – גם אם חד-פעמיות – יכולות להחליף את הרקמה העדינה הנשזרת במשך זמן רב של ניהול יחסים דיפלומטיים קרובים.

האמונה התמימה בכך שהכלכלה לבדה יכולה להחזיק מים, ולקדם בריתות ושותפויות אסטרטגיות בין העמים והמדינות, מתעלמת מכמה עובדות שנתניהו שוכח לציין.

בשנים שחלפו בין התקופה שבה שירת נתניהו במשרד החוץ בשנות ה-80 לבין ימנו אלה, קרו עוד כמה דברים, כגון נפילת הגוש הסובייטי, השינוי האסטרטגי ביחס למדינות ערב וישראל שחל באפריקה, הסכמי אוסלו שנחתמו ב-1993 ועוד כמה אירועים שהובילו לשינוי מדיניות.

בזכות הסכמי אוסלו, למשל, שודרגו היחסים בין ישראל לאיחוד האירופי באופן משמעותי. ועוגנו בתהליך ברצלונה, שהביא לעליית מדרגה משמעותית בקשרים המסחריים, האקדמיים והתרבותיים בין ישראל לאיחוד, וקידם פיתוח קשרים נוספים עם מדינות בעולם הערבי.

ספק רב אם ישראל היתה יכולה להגיע ליחסים טובים יותר עם האיחוד רק בזכות התובנות הכלכליות של הסגל הדיפלומטי בבירות האירופיות, וללא שינוי משמעותי במדיניות שלה.

למרות החשיבות של התהליכים הכלכליים על חיינו, לא רק הם מניעים את גלגלי הדיפלומטיה הבינלאומית. האם נספח כלכלי יכול להשפיע על ההחלטה של חברי הפרלמנטים באירופה או באמריקה הלטינית בסוגיות הרות גורל לישראל, כמו למשל סיווג ארגוני טרור או מכירת נשק למדינות תומכות טרור?

האם המניע הכלכלי והעניין בחדשנות הישראלית יכול לגרום למדינות שמסרבות לנרמל את היחסים עם ישראל לשנות את עמדתן? התשובה לשאלות הללו היא ברורה: המניע המדיני הוא זה שסולל על פי רוב את הדרך למניע כלכלי, ולא להפך.

מותר וצריך לדבר על רפורמות במשרדי הממשלה, לרבות משרד החוץ. אך אי אפשר לפגוע אנושות במשרד החוץ ובאנשיו, לגרוע מסמכויותיהם, לקצץ בשכרם ובתקצוב הנציגויות הישראליות בחו"ל, ובמקביל לדרוש מהמשרד ואנשיו לספק תוצאות אחרות.

הבעיה הנוכחית של משרד החוץ עמוקה יותר ממחסור בתקציבים. השינוי שעליו מדברים נתניהו וכ"ץ הוא שינוי אידאולוגי עצום, שלא תואם את רוח משרד החוץ ואת היסודות שהניחו אבא אבן ויורשיו לפעילותו, וגם לא את המציאות שבה פועלים הדיפלומטים הישראלים בחו"ל.

בינתיים, שגרירים ותיקים יפרשו, אחרים יעזבו בגלל התנאים הירודים וחוסר ההשפעה על עיצוב מדיניות, והדור החדש שיגדל ויימדד בעיקר על פי תפוקות כלכליות כבר יהיה שונה בתכלית. ראש הממשלה ושר החוץ צריכים לשנות כיוון ולסלול מדיניות אחרת. אחרת, הנזק לדיפלומטיה הישראלית עלול להיות ארוך טווח וקשה מנשוא.

קסניה סבטלובה היא עמיתת מחקר במכון הבינתחומי הרצליה ועמיתת מדיניות במכון מתווים למדיניות חוץ אזורית. לשעבר חברת כנסת מטעם סיעת התנועה, והפרשנית לענייני ערבים בערוץ 9.

חילופי שלטון הינם הבסיס לדמוקרטיה מתפקדת. ללא האפשרות לבחירה בשלטון חדש, אחר, עלול להתקבע שלטון מושחת, או לא חוקי, שמנצל את חוקי המדינה לטובתו האישית, תוך השתלטות על מוקדי הכוח, ובסופו של דבר הוא עלול להשליט דיקטטורה על הדמוקרטיה.

כבר באוגוסט השנה נכתב כאן על הר הסימנים המעידים על כך ששלטון נתניהו לא יתן להחליפו. "אם יפסיד בבחירות הוא  כבר יסביר שהבחירה אינה לגיטימית, כי היא נשענת על קולות הערבים או השמאל" – זה בדיוק מה שעושה כיום נתניהו שהפסיד בבחירות ספטמבר לכחולבן ולגנץ. שלשום הוא צרח על גנץ "עם האנשים האלה אתה רוצה להקים ממשלה?" בכוונו לחברי הכנסת הערבים.

כבר באוגוסט השנה נכתב כאן על הר הסימנים המעידים על כך ששלטון נתניהו לא יתן להחליפו. "אם יפסיד בבחירות הוא  כבר יסביר שהבחירה אינה לגיטימית, כי היא נשענת על קולות הערבים או השמאל"

כתבנו כאן לפני 3 חודשים בלבד:

"הם יגייסו את היועמ"ש החלש, את המבקר החדש, את משרד המשפטים ואת הביטחון, את שופטיהם בעליון ואת לובשי המדים שגדלו אצלם והם יאמרו שיש סכנה לארץ ישראל לעם ישראל ולתורת ישראל וישללו את בחירת העם ממי שנחשבים בעיניהם לבוגדים".

הנה נתניהו מינה את אמיר אוחנה לשר המשפטים, את נפתלי בנט לשר הביטחון –  בהליך ספק חוקי שהיועמ"ש החלש מסיט את עיניו ממנו. הנה הוא מסית נגד השמאל והערבים כאילו הם מסכנים את ביטחון המדינה.

נבואה או פרשנות או הערכה מפוקחת? תחליטו אתם.

הנה מינה את אוחנה לשר המשפטים, את בנט לשר הביטחון – בהליך ספק חוקי, שהיועמ"ש החלש מסיט את עיניו ממנו. הנה הוא מסית נגד השמאל והערבים כאילו סיכנו את ביטחון המדינה. נבואה או פרשנות או הערכה מפוקחת? תחליטו אתם

בסרט המפורסם "לכשכש בכלב" יוצר הבמאי בארי לוינסון מציאות מדומה שבה מתרחשת מלחמה באלבניה שעלולה לסכן את ארה"ב. המציאות הזו מתרחשת רק באולפן הטלוויזיה ערב בחירות, שבהן הפופולריות של הנשיא המכהן נמצאת בשפל. כל הסקרים מנבאים לו הפסד צורב.

תשדיר הבחירות של הנשיא (שמשמש כמוטיב במשך הסרט) נושא את הסיסמה "לא מחליפים סוס באמצע הדרך", תשדיר שמתברר כעלוב למדי. המלחמה הפיקטיבית נועדה לצבור פופולריות ולעזור לנשיא המכהן לנצח בבחירות למרות מצבו הגרוע בסקרים.

בסרט "לכשכש בכלב" יוצר הבמאי בארי לוינסון מציאות מדומה שבה מלחמה באלבניה עלולה לסכן את ארה"ב. המציאות הזו מתרחשת רק באולפן הטלוויזיה, ערב בחירות שבהן הפופולריות של הנשיא המכהן נמצאת בשפל

והנה המציאות הישראלית – ראש ממשלה מכהן שכבר איבד את המנדט ליריבו, מסובך בפרשיות שוחד מרמה והפרת אמונים, עומד לקראת הכרעה פלילית משפטית בתיקיו, או הליכה לבחירות נוספות, אחרי שתי מערכות בחירות שנועדו לחלץ אותו מאימת הדין.

הוא מייצר יומיום תשדירי בחירות נגד יריביו ונגד אוכלוסיות שלמות וזוכה למטר של בוז. כל קריאותיו ליריביו להיכנס לממשלת אחדות "רחבה" תחת כנפיו נענו עד כה בשלילה וחשד. לכולם ברור שהוא לא משרת את האינטרסים של המדינה אלא את האינטרסים האישיים שלו – להימלט מכתב אישום.

הוא יוזם אם כן תודעה ציבורית תקשורתית כוזבת של מלחמה המאיימת על שלום המדינה. כל יום איום אחר – איראן, חיזבאללה, חמאס והיום ג'יהאד איסלאמי.

הוא יוזם אם כן תודעה ציבורית תקשורתית כוזבת של מלחמה המאיימת על שלום המדינה. כל יום איום אחר – איראן, חיזבאללה, חמאס והיום ג'יהאד איסלאמי

אפשר אמנם להאמין לראש השב"כ ולרמטכ"ל שהנסיבות המבצעיות ( "הכוכבים הסתדרו" אמר נדב ארגמן) הן שגרמו לתזמון החיסול של בכיר הג'יהאד. אבל באותה נשימה נודע שהמידע על אותו בכיר כבר נמצא שנה וחצי בידי השב"כ וצה"ל.

סיכולו של ה"פצצה המתקתקת" נמנע בתקופת שר הביטחון ליברמן, ולאורך זמן רב ישראל העבירה מזוודות כסף לחמאס ולא התנתה אותן בהפסקת פעילותו של אבו בהאא אל עטא. שם, שרק עם חיסולו, נודע לנו על קיומו ועל הסכנות הנובעות ממנו יומיום.

והנה "הכוכבים הסתדרו"!!! מי שמאמין בכוכבים ומזלות יאמין גם לתזמון הנוכחי. אין כאן טענה לראשי השב"כ וצה"ל. משימתם היא לחסל את ראשי הטרור, למנוע פיגועים, ליצור הרתעה ולהגן באמצעים שונים על תושבי הדרום. התזמון הפוליטי אינו אמור להיות שיקול בשיקוליהם. הוא כן אמור להיות שיקול משמעותי בהחלטות של שר הביטחון וראש הממשלה היוצא.

סיכול ה"פצצה המתקתקת" נמנע בתקופת שר הביטחון ליברמן, ולאורך זמן רב ישראל העבירה מזוודות כסף לחמאס ולא התנתה אותן בהפסקת פעילותו של אבו בהאא אל עטא. שם שרק עם חיסולו נודע לנו על קיומו

להר הסימנים התווספה אתמול עוד לבנה על פסגתו – נתניהו והליכוד לא יתנו להחליף אותם. השלטון מבחינתם קדוש יותר מהדמוקרטיה, חשוב יותר מחייהם של אזרחי המדינה ולכן המשחק הפוליטי יימשך גם במחיר מלחמה מיותרת שבה יכשכשו באבו אל עטא.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון מנוחתו עדן (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

כיף!!! התגעגעתי.
רבע לחמש בבוקר – קבלת התרעות בטלפון של כוננות וכניסה עם הילדים לממ"ד.
בירור קצר מגלה שהיה סיכול ממוקד בבכיר של הג'יהאד.
הערכות ל"סבב" הסלמה של כמה ימים.
אין לימודים – יום כיף.

מעירה את הילדים טרם הזריחה, מעבירה אותם לממ"ד.
הקטנה אומרת "רגע, לא סיימתי את החלום, זה היה חלום טוב".
ו"מה, דווקא ביום הכי כיפי בשבוע"?
היום היה אמור להיות "חג התנועות". סוף סוף ילדי כיתה ד' נכנסים לתנועת הנוער. דווקא היום?

מנסים להמשיך לישון. לא מצליחים. יאללה, כל אחד מתחבר לטלפון/ טאבלט/ עידכוני ווטסאפ. בת ה-9 ממשיכה לשאול – אבל רגע, נגמרה הפסקת האש? כי הפעם האחרונה הסתיימה בהפסקת אש

יום שהיה אמור להיות יום טיול של כל תנועות הנוער של מועצה אזורית אשכול, ובסיומו טקס חגיגי.
הודעת ביטול. נשארים בבית.
סה"כ שגרה. לא משהו יוצא דופן. באמת היה שקט יותר מדי זמן. התגעגענו.

היום לפני שנה, הסבב הקודם של נעמה כספי

* * *

מנסים להמשיך לישון. לא מצליחים. יאללה, כל אחד מתחבר לטלפון/ טאבלט/ עידכוני ווטסאפ.
בת ה-9 ממשיכה לשאול – אבל רגע, נגמרה הפסקת האש?
כי הפעם האחרונה הסתיימה בהפסקת אש.

* * *

טוב, ריצה מהירה לשירותים. פיפי של בוקר. ומהר חזרה לממ"ד.
מכינה שתי שניות פנקייק. טורפים הכל מהר.
חוזרים לממ"ד.
ברקע הדי הפיצוצים של כיפת ברזל אבל הרחק מכאן.
דיווחים על טילים למרכז. בינתיים אצלנו באופן מפתיע, הכי שקט. הציפורים, טרקטורים, משב רוח רענן.

* * *

יוצאת החוצה לבדוק את השמיים, והופ, הנה כיפת ברזל יצאה לפעולה – הפעם זה כבר יותר קרוב. בום רציני מרעיד נימים וקצוות עצבים.

יוצאת החוצה לבדוק את השמיים, והופ, הנה כיפת ברזל יצאה לפעולה – הפעם זה כבר יותר קרוב. בום רציני מרעיד נימים וקצוות עצבים

השכנים מתארגנים לטיול במכתש.
אולי גם אנחנו תכף נצא להתאוורר במדבר לכיוון ניצנה.

* * *

פייסבוק מתזכר שממש לפני שנה הייתי בראיון טלפוני בטלוויזיה עם גיא זוהר. באותו תאריך בדיוק.

הפעולה שהשתבשה בעזה. לאחריה מתקפת טילים מטורפת שגם בה נכחתי, שכובה על אספלט במרכז הקניות בשדרות – למחרת הייתי בדרך לראיון נוסף בטלוויזה. שהתבטל מן הסתם.

פייסבוק מתזכר שממש לפני שנה הייתי בראיון טלפוני בטלוויזיה עם גיא זוהר. באותו תאריך בדיוק. הפעולה שהשתבשה בעזה. לאחריה מתקפת טילים מטורפת שגם בה נכחתי, שכובה על אספלט במרכז הקניות בשדרות

כל זה טיימינג מקרי?
ועוד חוזר הניגון.
נשוב אחרי הפרסומות.

נעמה כספי היא אמא, גרה בעוטף עזה, צלמת ומהגגת הגיגים, בעיקר על מה שמפריע. ובין לבין גם על הנאות, אבל מזעריות. כשהבינה שהמצלמה היא כלי טיפולי להרגעת הנפש הסוערת - החלה לשאת אותה כמו תיק גב שסוחבים בו את המסמכים החשובים, כמו תעודת הזהות שלה. היא נפש חופשיה, טוטאלית, שבודקת קצוות, וחייבת לצאת מהפריים כדי להיות שלמה עם התוצאה.