הצבת הגדר של עמודי עץ רחוק מהמצוק נשמעת הגיונית מצד איש בטיחות שרוצה להרחיק מסכנה מתרחצים ומטיילים בחוף. אבל בפועל זה כמו לשפוך המים מהאמבטיה יחד עם התינוק. בעיית התמוטטות המצוק החופי נבחנה בשנים 2005-2007 במסגרת ועדה בין משרדית. במקרה השתתפתי בה וגם ניהלתי את המחקר מההיבטים הימיים והגשתי דוח המלצות, שכנראה לא כולן תאמו את רצונות שני הגיאולוגים (אפילו לא ימיים) שניהלו את המחקר מטעם משרד הסביבה, ורק חלק מהמלצותיי אומצו. יש מספר גורמים להתמוטטות המצוקים: נגר עילי שלא מנוקז מזרחה בגג המצוקים, אי יציבות בבוהן המצוקים ואירוזיה הנגרמת בסערות גלים שמואצת עם עליית מפלס פני הים בהשפעת שינוי האקלים וצמצום כמויות החול הנעות לאורך החוף בגלל לכידתם על ידי מבנים חופיים. החברה להגנות המצוקים לא הוכיחה עד עכשיו הצלחה במניעת המשך התמוטטות המצוקים, והתרעותי לגבי אופן יישום ההגנות שתוכננו לא קיבלו אוזן קשבת. לטיפול בבעיה יש צורך בחיזוק יציבות הבוהן על ידי יצירת עומס נגדי בבוהן המצוק באמצעות סוללת מרבג אבנים בעל תכונות מותאמות לשיכוך אנרגיית הגלים, איסוף וניקוז נגר בגג המצוק לכיוון מזרח הרחק מהמצוק, מבנים מלאכותיים קשיחים כמו שוברי גלים מנותקים מבזבזי אנרגיית הגלים אך לא קרוב לרצועת המשברים כפי שמבוצע בנתניה או שבוצע מדרום אשקלון אלא רחוק ממנה לאזור קו עומק 10- מ' ובנוסף הזנה מלאכותית משמעותית תקופתית אחת לכמה שנים. בנושא הבטיחות אכן החוק מטיל האחראיות על הרשויות המקומיות אך גם על משרדי הממשלה ורמ"י מאחר ולא טיפלו בתחזוקת החופים והמצוקים זמן רב ומאחר והפעולות שמתבצעות אינן מספיקות. יחד עם זאת, הצבת הגידור לא תורמת כלום לביטחון הציבור כי עדיין יהיו מטיילים שיעברו הגידור והגדר לא תמנע התמוטטויות מקטעי מצוק במיקומים שונים לאורך חופי הארץ, במיוחד במהלך סערות גלים דגולות וגם לאחר סערות החורף, בסוף האביב ותחילת הקיץ ובקיץ, לאחר שהמים והלחות שנכנסו בגופי המצוקים בעונת החורף יתאדו ותיעלם הקוהזיה בין גרגרי הסדימנט, ואז תמשיך לעבוד רק כוח הכובד שבמצבי אי יציבות, תביא להווצרות מעגלי הרס והתמוטטות מקטעי מצוקים. לכן, עד שיתוקן המצב, שממילא ילך ויחמיר בהשפעת שינוי האקלים שמעלה את מפלס פני הים ואת שכיחות סערות הגלים, צריך לבנות הסוללות המשככות בבוחן המצוקים לאחר קבלת יעוץ ממומחים עם קבלות בהנדסה חופית, סוללות שגם ירחיקו פיזית את המטיילים והמתרחצים מבוהן המצוקים וכמובן צריך להוסיף שילוט אזהרה מהסכנה ואולי גם שילוט אקוסטי שישמיע האזהרות במספר שפות, אחת לשעה במהלך שעות הרחצה בפועל.
לפני 76 שנים, בשלהי מלחמת העצמאות, כאשר הניצחון היה כבר בהישג יד, שרטט דוד בן גוריון במפגש עם מפקדי הצבא את קווי המתאר של המציאות דאז:
"היהיה 'קץ' – גם אם המלחמה תיגמר עכשיו? […] יש לראות לא החלטות וניירות, אלא מציאות היסטורית. מהי מציאותנו: עמי ערב הוכו על-ידינו. הישכחו זאת מהר? 700,000 איש היכו 30 מיליון. הישכחו עלבון זה? יש להניח כי יש להם רגש כבוד. נעשה מאמצי שלום – אבל לשלום דרושים שני צדדים. היש ביטחון שלא ירצו להתנקם בנו? האמת: ניצחנו לא מפני שצבאנו הוא עושה נפלאות, אלא שהצבא הערבי רקוב. המוכרח ריקבון זה להתמיד? […] ניזקק תמיד לכוח מגן מעולה ומובחר" (יומן מלחמה, 27.11.1948, ע' 853).
בצלאל לביא הוא בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש גם באירועים היסטוריים כדי לדון ולנתח אירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
"לא חשבתי שבגיל 89 אצטרך להתחיל חיים חדשים אחרי קטסטרופה כזאת. עברנו לכאן כדי שיהיה לילדים לאן לבוא, אבל זה לא הבית. בארי היה הבית"
בת 89, מוותיקות קיבוץ בארי. אם לארבעה. פונתה לים המלח ומשם לקיבוץ צרעה. אחיה נרצח בניר עוז
מה נשתנה ביום הזיכרון הזה? מה אפשר לומר ביום הזיכרון ה-76 למדינת ישראל שלא נאמר כבר קודם, בימי האבל, בהם בכל שנה אנחנו מבקשים לקרוע שוב ושוב את בגדינו ולשים עפר על ראשנו?
שביום הזיכרון הזה – לצד יקירנו שנפלו, נהרגו, מסרו נפשם – נזכור את המתים המהלכים. אלה שכבר יותר משבעה חודשים נמצאים מתחת לאדמה בעודם נושמים, ואנחנו לא יודעים אם חיים הם או מתים.
פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד הפעיל של אמנסטי ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.
בימים האלה סביב ימי הזיכרון תקוע לי גוש בגרון, גוש של כאב, של פחד, של אימה, של חוסר אונים, של זעם. גוש של כ-1500 קברים חדשים בבתי העלמין, של כ-11500 פצועות ופצועים ושל 132 חטופים.
אורי (שם בדוי) איבד 15 חברים בנובה, ועוד 5 מחבריו חטופים. והוא רק בן 22. רוני (שם בדוי) בת ה-23 לא מסוגלת ללכת לבד ברחוב, היא ישנה שעה או שעתיים בכל לילה, דוחה עוד ועוד את שעת ההליכה לישון כדי לא לפגוש בסיוטים את החברים שנרצחו כשהיא התחבאה בבור, חוסה בצל שורשי העץ. ביום הם קמים לעבודה, מתפקדים כמו אריות. בלילות הם צונחים אל התהום. פוגשים את הפחד למות, את הפחד להשתגע. את הפחד להתמוסס. להיעלם.
ד"ר אילת כהן וידר היא פסיכולוגית קלינית. מטפלת ומדריכה קלינית בעמותת לב בטוח. מורשית לטיפול בהיפנוזה, חוקרת דפוסים של השתקה חברת קבוצת "פסיכואתיקה" – למניעת פגיעה מינית על ידי אנשי טיפול. לשעבר יו"ר "קולך". מרצה לפסיכולוגיה של טראומה במכללת הרצוג.
משבר שמן הזית: ישראל מתרחקת מביטחון תזונתי
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כל הטוב הזה הוא בזכות ממשלה רשלנית נהנתנית שהמדינה ואזרחיה מעניינים אותה כקליפת השום, אליה מצטרפות חברות המזון הבזויות, חסרות המוסר שמסוגלות להתמסר תמורת כסף. לא אמנע מכנות אותן בשמן, זונות. זה התחיל ב"זאבית" כהן, זה ממשיך באוסם, שטראוס ועוד…
מדוע שלא תתבישו בעצמכם?!
כי לזונות אין בושה!
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם