ייאמר מיד, הגיע הזמן לערוך בדיקה יסודית ביותר של כל גופי הביטחון ושל הממשלה בכל הקשור לשבעה באוקטובר, הן לפני מועד זה והן אחריו במהלך מלחמת "חרבות ברזל". השאלה החשובה היא האם המבקר הנוכחי הוא האדם המתאים לערוך ביקורת כזו. ספוילר – הוא לא!

המבקר הודיע כבר מזמן שהוא מתכוון לערוך ביקורת, אך לפחות בשלב זה היא ממוקדת בצה"ל. אמנם, הוא הודיע שהוא מתכוון לערוך ביקורת גם על הממשלה, אך עד כה היא אינה מתקדמת, בעיקר בגין חוסר היענות של משרד ראש הממשלה לדרישותיו.

ד"ר מאיר גלבוע, לוחם במובן הלא מלחמתי של המלה. איש סייפא וספרא - נאבק בשחיתות ובמושחתים, הן בחקירותיו במשטרה וכיועץ למבקר המדינה, והן בכתיבה בתחום החקירות. ספרו על התשאול זכה בפרס שר המשטרה. זוכה אות אביר איכות השלטון ואות אומ"ץ. מלמד באוניברסיטת בר אילן ומתנדב בסיוע לחושפי שחיתות.

אודה מראש, איני מכיר אף לא אחד מהניצבים החדשים, אך מה שעולה מהרשת אינו מחמיא להם ולמשטרת ישראל. הנה מספר מלים על חלק מהכוכבים החדשים. הפרשנות היא כמובן שלי.

בזבוז כספי המשטרה

במקום לחסוך בכספים, הוסיף השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ניצבים חדשים: תפקיד חדש וכנראה מיותר בדרגת ניצב – ראש מנהלת הגנה אזרחית. דרגה חדשה – מפקד המשמר הלאומי, תחת פיקודו של מפקד משמר הגבול, שמולא עד כה על ידי תת-ניצב. אולי לפני שמקדמים קצין לדרגת ניצב בתפקיד זה, כדאי קודם להקים את המשמר הלאומי? ואולי בכלל לא צריך אותו, וגם זו גחמתו של השר הממנה?

ד"ר מאיר גלבוע, לוחם במובן הלא מלחמתי של המלה. איש סייפא וספרא - נאבק בשחיתות ובמושחתים, הן בחקירותיו במשטרה וכיועץ למבקר המדינה, והן בכתיבה בתחום החקירות. ספרו על התשאול זכה בפרס שר המשטרה. זוכה אות אביר איכות השלטון ואות אומ"ץ. מלמד באוניברסיטת בר אילן ומתנדב בסיוע לחושפי שחיתות.

בנימין נתניהו אמר לא פעם שהמלחמה תהיה ארוכה מאד, ואף טען שתימשך (לפחות) עד 2025. התקשורת מלאה בהסברים שונים לחוסר הנכונות שלו להפסיק את המלחמה. בין הסיבות: שהמשך המלחמה מבטיח את הישארותו כראש ממשלה; שבכך הוא מבטיח את דחיית הקמת ועדת חקירה או קיום חקירה אחרת על המלחמה; ושהסכמה לתנאי החמאס מהווה מבחינתו כניעה, בעוד שחמאס מקשיח את תנאיו כל יום.

נתניהו שבוי בקונספציה לפיה רק לחץ צבאי על חמאס יקדם את שחרור החטופים, אף שאין לכך כל תימוכין – אלא בראשיהם של נתניהו, יואב גלנט ובני גנץ. שחרור החטופים אינו משרת את האג'נדה שלו להישאר בכיסא ראש הממשלה, שכן הוא חושש ששחרורם יגביר את הלחצים להפסקת המלחמה, ואולי גם את יציאת "המטרייה האווירית" שלו בדמותם של גנץ וגדי איזנקוט מהממשלה.

ד"ר מאיר גלבוע, לוחם במובן הלא מלחמתי של המלה. איש סייפא וספרא - נאבק בשחיתות ובמושחתים, הן בחקירותיו במשטרה וכיועץ למבקר המדינה, והן בכתיבה בתחום החקירות. ספרו על התשאול זכה בפרס שר המשטרה. זוכה אות אביר איכות השלטון ואות אומ"ץ. מלמד באוניברסיטת בר אילן ומתנדב בסיוע לחושפי שחיתות.

מאז התחילה המלחמה בשבת השחורה, החות'ים בתימן תוקפים אוניות בדרכן לישראל בים האדום. מדובר במאות אוניות, שרובן ככולן מניפות דגלי נוחות כדי להקשות את זהות בעליהן. אולם החות'ים יודעים היטב את יעדיהן – אילת ואשדוד. שלוש מהחברות הגדולות ביותר בעולם להובלה ימית כבר הודיעו על הפסקת השיט בים האדום. הסוחרים הישראלים הזריזים כבר הודיעו שיעלו מחירים. למה לא לנצל עוד הזדמנות?

אבל לא זה הסיפור, אלא האיום הידוע של החות'ים על ישראל. בשנים האחרונות פורסמו מספר סקירות ביטחוניות על האיום הגובר של החות'ים על נתיב השיט לישראל, אך גם מאלה התעלמו – גם צה"ל וגם ראש הממשלה.

ד"ר מאיר גלבוע, לוחם במובן הלא מלחמתי של המלה. איש סייפא וספרא - נאבק בשחיתות ובמושחתים, הן בחקירותיו במשטרה וכיועץ למבקר המדינה, והן בכתיבה בתחום החקירות. ספרו על התשאול זכה בפרס שר המשטרה. זוכה אות אביר איכות השלטון ואות אומ"ץ. מלמד באוניברסיטת בר אילן ומתנדב בסיוע לחושפי שחיתות.

יובל קסטלמן ז"ל נורה על ידי אביעד פריג'ה, שנטען כי טעה וחשב שיובל הוא מחבל. אך זו רק תחילת הסיפור. בקליפת אגוז, פריג'ה בכלל לא ראה את המתרחש, כי בשמעו את היריות נשכב על הרצפה, אולי מרוב פחד. לאחר שיובל הרג את אחד המחבלים, וראה את פריג'ה והחייל הנוסף מתקרבים למקום, הבין יובל שהוא בצרה, ולכן כרע על ברכיו, הרים את ידיו, פתח את מעילו כדי להראות שאין עליו מטען וצעק שהוא ישראלי.

יובל אמנם הבין שהוא בצרה, אך לא ידע שמדובר באדם שהיה נער גבעות, ולא ידע שהרמת ידיים בשביל פריג'ה אינה אלא סימן להמשיך להרוג ולוודא הריגה, שני דברים שפריג'ה הודה בהם בפומבי.

ד"ר מאיר גלבוע, לוחם במובן הלא מלחמתי של המלה. איש סייפא וספרא - נאבק בשחיתות ובמושחתים, הן בחקירותיו במשטרה וכיועץ למבקר המדינה, והן בכתיבה בתחום החקירות. ספרו על התשאול זכה בפרס שר המשטרה. זוכה אות אביר איכות השלטון ואות אומ"ץ. מלמד באוניברסיטת בר אילן ומתנדב בסיוע לחושפי שחיתות.

אציג כאן עמדה מעט מורכבת בסוגיית גיוס חרדים וערבים ואשתדל לפשט אותה ככל הניתן. ברמת הרצוי – מוטב שכל אזרחי ישראל יתגייסו לשירות צבאי משמעותי או לשירות אזרחי מקביל וזהה באורכו. ראשית מתבקש דיוק לגבי שתי נקודות שמסבירות את ההיגיון מאחורי הטענה – מדוע הרצוי הוא גיוס של כולם?

1

ד"ר לאוניד (ליאון) גרשוביץ הוא תושב שלומי. בעל תואר PhD מאוניברסיטת ת"א, מתמחה בתולדות יהודי ברית המועצות. בוגר תכנית "רביבים" באוניברסיטה העברית. במשך שנים שימש במגוון תפקידים במערך החינוך, בהם מורה ורכז תחומי דעת, תנ"ך והיסטוריה, מחנך בתיכון ומנהל תיכון. כעת מנחה באקדמיה ומרצה במכינות קדם-צבאיות.

אם חייזר ידידותי היה נוחת היום בישראל הוא היה משתכנע שעתיד המדינה בבחירות הגורליות ביותר בתולדותיה ייקבע על ידי מתן תשובה לשלוש שאלות: האם תוקם ועדת חקירה ממלכתית? האם ייחקק חוק גיוס במסגרתו יגויסו החרדים? האם תצורף מפלגה ערבית לממשלה הציונית הבאה?

עם כל הכבוד לשאלות האלה, הן מייצגות בסופו של דבר את תפיסת היועצים האסטרטגיים (שם קוד לפרסומאים) של מנהיגי מפלגות האופוזיציה ביחס למה שכדאי אלקטורלית להבליט בבחירות.

פרופסור (אמריטוס) אורי בר-יוסף מאוניברסיטת חיפה הוא מומחה למודיעין, ביטחון לאומי, והסכסוך הישראלי-ערבי ובתחומים אלה הוציא תשעה ספרים, ביניהם "הצופה שנרדם: הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה" (2013); "המלאך: אשרף מרואן, המוסד והפתעת מלחמת יום כיפור" (2018); "מלחמה משלו: חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים" (2021), ו"התאוששות: צה"ל במבחן מלחמת יום הכיפורים" (2023). ספרו האחרון הוא "מעבר לקיר הברזל: מה חסר בתפישת הביטחון של ישראל" (2024).