כשקראתי על התוכנית שמקדם משרד האוצר להעביר את ניהול בתי הספר וגני הילדים לרשויות המקומיות, חשבתי מייד על ילדיי ועל בתי הספר שלהם. שאלתי את עצמי שאלה פשוטה: האם החינוך שהם יקבלו יהיה תלוי מעכשיו בעיר שבה אנחנו גרים, בכסף שיש בקופת העירייה ובזהותו של ראש העיר?

אפשר להבין למה הרעיון נשמע הגיוני. משרד החינוך ריכוזי, מסורבל ופוליטי. שרים מתחלפים, תוכניות נולדות ונעלמות, ולא פעם אנחנו ההורים מגלים שאין באמת עם מי לדבר. לכן העברת הסמכויות לרשות המקומית, שמכירה את בתי הספר ואת התושבים, עשויה להישמע כמו פתרון.

לי-אור דיין-אטיאס היא יזמת ופעילה קהילתית. בעלת תואר ראשון במדעי הסביבה, תואר שני במנהל עסקים וסמנכ"ל תפעול כבר 15 שנה. יזמה והקימה גינות קהילתיות, ממייסדות בית הספר הדמוקרטי ביבנה ומועמדת למועצה בבחירות המקומיות 2023 בסיעת חוזה חדש, אותה הקימה. בת 44, אמא לשתי בנות ובן. מאמינה שאפשר לנצח במאבק על הדמוקרטיה, המדינה והחברה בישראל.

עם סיום חגי תשרי, חזרו היום הילדים לשגרת מערכת החינוך, ומחר (יום חמישי) יתקיים יום הזיכרון לשבעה באוקטובר – בתאריך העברי, כפי שנקבע על־ידי הממשלה – בליווי מערכי שיעור שלא כוללים אזכור לחטופים.

אחרי ארבעה שבועות של חופש, ילדי מערכת החינוך הממלכתית נכנסים שוב אל מערכת מהונדסת ומשותקת – מערכת שבוחרת להימנע ממילים שעלולות לייצר שביב ביקורת; מילים כמו חטופים, אחריות ומחדל. מערכת שבה שר החינוך איים אישית על מנהלות ומנהלים שלקחו חלק בסרטון למען שחרור החטופים.

לי-אור דיין-אטיאס היא יזמת ופעילה קהילתית. בעלת תואר ראשון במדעי הסביבה, תואר שני במנהל עסקים וסמנכ"ל תפעול כבר 15 שנה. יזמה והקימה גינות קהילתיות, ממייסדות בית הספר הדמוקרטי ביבנה ומועמדת למועצה בבחירות המקומיות 2023 בסיעת חוזה חדש, אותה הקימה. בת 44, אמא לשתי בנות ובן. מאמינה שאפשר לנצח במאבק על הדמוקרטיה, המדינה והחברה בישראל.

בשבוע שעבר נחשפנו לשני צעדים שמתחברים לכדי תמונה עגומה אחת.

בשבוע אחד, הופצו מערכי שיעור רשמיים לקראת יום 7 באוקטובר, שבהם החטופים פשוט אינם קיימים, והוצאה הנחיה לתלמידים היוצאים למסע לפולין שלא להביא דגלים עם סרט צהוב – סמל החטופים, בשל שיקולי בטחון. דגל ישראל אגב, מותר. וזה בוודאי גורם לתהיה, מה הסכנה הבטחונית בסרט צהוב?

לי-אור דיין-אטיאס היא יזמת ופעילה קהילתית. בעלת תואר ראשון במדעי הסביבה, תואר שני במנהל עסקים וסמנכ"ל תפעול כבר 15 שנה. יזמה והקימה גינות קהילתיות, ממייסדות בית הספר הדמוקרטי ביבנה ומועמדת למועצה בבחירות המקומיות 2023 בסיעת חוזה חדש, אותה הקימה. בת 44, אמא לשתי בנות ובן. מאמינה שאפשר לנצח במאבק על הדמוקרטיה, המדינה והחברה בישראל.

הדברים הכי חשובים שלמדתי בבית הספר לא הופיעו בשום מבחן, אלא בזמן שבין השיעורים. דווקא בטיולים, בטקסים ובהצגות אליהן יצאנו – חוויתי את השיעורים הכי חשובים על עצמי, על חברים ועל איך להתמודד עם החיים.

השיעור של פלורה, המורה לתנ"ך, שחיבר בין מה שקרה לפני 2000 שנה לעיתון של הבוקר, היה מהשיעורים המעניינים יותר. בשיעורי אזרחות, הדיונים הערים היו אלו שהציתו בנו את האכפתיות לקהילה, ובפיזיקה, דווקא השיעור על עקמומיות היקום, שלא נכלל בבגרות, זכור לי עד היום.

לי-אור דיין-אטיאס היא יזמת ופעילה קהילתית. בעלת תואר ראשון במדעי הסביבה, תואר שני במנהל עסקים וסמנכ"ל תפעול כבר 15 שנה. יזמה והקימה גינות קהילתיות, ממייסדות בית הספר הדמוקרטי ביבנה ומועמדת למועצה בבחירות המקומיות 2023 בסיעת חוזה חדש, אותה הקימה. בת 44, אמא לשתי בנות ובן. מאמינה שאפשר לנצח במאבק על הדמוקרטיה, המדינה והחברה בישראל.

ב-27/2 התקיימו בחירות מקומיות, בהן התמודדו הרבה יותר מבעבר רשימות עם ייצוג שווה של 50:50 נשים וגברים. בבחירות אלה נבחרו 709 חברות מועצה, מספר שטרם נתקלנו בו בעבר, עלייה של 65% מהבחירות שהתקיימו בשנת 2018, ונוצרו 20 מועצות עירוניות שוות.

ב-11 רשויות ערביות תכהנה נשים במועצת העיר, ולקראת ההסכמים הקואליציוניים צפוי שיא נוסף – המספר הגדול ביותר של סגניות עיר ומועצה ברחבי הארץ. אין ספק שאנחנו צועדים, או יותר נכון צועדות, בכיוון הנכון של קידום שוויון מגדרי, אז איך קורה ששבוע בלבד לאחר מכן, חגיגות יום האישה מחזירות אותנו לאי שם במאה הקודמת?

לי-אור דיין-אטיאס היא יזמת ופעילה קהילתית. בעלת תואר ראשון במדעי הסביבה, תואר שני במנהל עסקים וסמנכ"ל תפעול כבר 15 שנה. יזמה והקימה גינות קהילתיות, ממייסדות בית הספר הדמוקרטי ביבנה ומועמדת למועצה בבחירות המקומיות 2023 בסיעת חוזה חדש, אותה הקימה. בת 44, אמא לשתי בנות ובן. מאמינה שאפשר לנצח במאבק על הדמוקרטיה, המדינה והחברה בישראל.

השיח הציבורי בישראל סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני נוטה להיתפס במונחים של מרכז מתון מול קצוות רדיקליים. בראייה זו, המרכז הוא פרגמטי ומעשי, בעוד שהשוליים הפוליטיים מונעים מסנטימנט רגשי ואידיאולוגיה נוקשה.

אולם, ניתוח נתונים עדכני של השיח הישראלי ברשתות החברתיות, שאותו אנו מבצעים בקבוצת המחקר תמרור-פוליטוגרפיה, מראה תמונה אחרת. התוצאה: פרדוקס מוסדי שבו המרכז משותק רגשית, בעוד שהקצוות הפוליטיים פועלים באופן מעשי ומכוון-מטרה.

ד"ר מעוז רוזנטל הוא ראש החוג לממשל, תקשורת ודיפלומטיה במרכז האקדמי הרב תחומי ירושלים. ועמית מחקר בקבוצת המחקר תמרור-פוליטוגרפיה.

לרשימת הכשלים של מדיניות החוץ של ראש הממשלה בנימין נתניהו אפשר להוסיף כעת את "הסכם מכה" – הברית הביטחונית שנחתמה בין ערב הסעודית, פקיסטן וטורקיה ב-7 בחודש, הכוללת גם אופציה להצטרפות מצרית.

אין צורך להיכנס להיסטריה או להכין את צה"ל למלחמה מול הברית החדשה. גם אין צורך לאמץ את האינסטינקט של נתניהו ולהסביר ש"כל העולם נגדנו". צריך לעשות משהו פשוט בהרבה: לשאול איך הגענו לכאן ולהפיק לקחים.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.