"אם אין אני לי מי לי", המשפט הזה של הלל הזקן (מסכת אבות, פרק א', משנה י"ד), הופיע בסידור הקטן של החייל שלידי ברכבת. סידור מקומט, מוכתם אבק. היינו אחרי שבוע מילואים. הקרון היה דחוס, אפודים כבדים, נשקים תלויים, עיניים כבויות. שקט של אבל. לא דממה רגילה – שתיקה של מדינה שקברה שוב את בניה.

ואז, מתוך אחד הטלפונים – הקלטה: הרב הראשי מצהיר שאם יכריחו את החרדים להתגייס – הם יעזבו את הארץ. "התורה היא שמגינה על החיילים", הוא מוסיף.

יהודה לפיאן הוא יזם חברתי ומנהל בעמותת "מסע שחרור" תוכנית המלווה לוחמים בתהליך החזרה לשגרת החיים האזרחית. מתגורר בתל אביב, גדל בירושלים בבית דתי-ציוני, וכיום מגדיר את עצמו כמסורתי. לאחר שסיים 151 ימי מילואים בדרום ובצפון, ממשיך לשרת בגאווה ומקדיש את מרצו לשיפור תדמית ישראל בזירה הבינלאומית ולבניית גשרים בין מגזרים שונים בתוך החברה הישראלית. בעברו שימש כיועץ פוליטי וניהל ארבעה קמפיינים ארציים. בזמנו הפנוי, הוא חובב קולנוע ואוהב לשחות בים בחורף.

ההפתעה שחווינו בפיטוריו של יואב גלנט, ולנוכח האיום בפיטורים צפויים נוספים של בעלי תפקידים מרכזיים, אינה רק בהחלפתו במישהו חסר ניסיון ביטחוני, אלא בעיתוי המדהים שבו ישראל נאבקת על קיומה וקוברת את מיטב בניה. בזמן כה רגיש, מי שתופס את הכותרות ומניע את סדר היום הם שוב, נציגים ממגזר שאינו שותף לגורל הישראלי.

לפני כמה חודשים נאמתי בעצרת בירושלים ושיתפתי את סיפורם של הלוחמים האמיצים בגדוד שלי, שכבר 200 יום אומרים "הנני". דיברתי בכבוד ובכנות על הצורך הפשוט לעוד אנשים במערך המילואים, כדי למנוע שחיקה ועייפות אצל אותם לוחמים שממשיכים לשאת בעול. לא האמנתי שבישראל של היום, תחת הממשל ה"ימין מלא מלא", אפשר להפוך מגיבור לבוגד ברגע. ממילואימניק מסור לאדם שמואשם בשנאת תורה ומגזר – רק כי העזתי לבקר תופעה שמחלישה את האנשים המסורים ביותר במדינה שלנו.

יהודה לפיאן הוא יזם חברתי ומנהל בעמותת "מסע שחרור" תוכנית המלווה לוחמים בתהליך החזרה לשגרת החיים האזרחית. מתגורר בתל אביב, גדל בירושלים בבית דתי-ציוני, וכיום מגדיר את עצמו כמסורתי. לאחר שסיים 151 ימי מילואים בדרום ובצפון, ממשיך לשרת בגאווה ומקדיש את מרצו לשיפור תדמית ישראל בזירה הבינלאומית ולבניית גשרים בין מגזרים שונים בתוך החברה הישראלית. בעברו שימש כיועץ פוליטי וניהל ארבעה קמפיינים ארציים. בזמנו הפנוי, הוא חובב קולנוע ואוהב לשחות בים בחורף.

ההתקפה הג'יהאדיסטית על הדרוזים בסווידא המחישה מוקדם מן הצפוי את הטעות האסטרטגית של ישראל כאשר העדיפה את ההסכמים עם אחמד א-שרע (מוחמד אל-ג'ולאני) על פני השלום עם סעודיה.

החישובים של ממשלת ישראל ברורים – סעודיה דורשת "התקדמות מוחשית" בבעיה הפלסטינית, ולא מוכנה להתקרב לישראל כל עוד איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' חברים בממשלה, בנוסף לחוסר האמון של סעודיה בראש הממשלה בנימין נתניהו אישית. זאת בעוד לג'ולאני אין שום דרישות בעניין הפלסטיני, והוא נראה כשותף יעיל בהרחקת איראן מן האזור.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

הדיווחים בליל שלישי בשבוע שעבר על נפילת עוד שלושה לוחמים בעזה, הוסיפו לטראומה הכללית גם את הדיווח על עוד לוחם שהתאבד בצפון. הם, הדיווחים, נצמדו לדיווחים מהכנסת על דיל עסקת הפטור לחרדים.

אלה נצמדו לדיווחים על ההתעקשות של בנימין נתניהו על עסקה חלקית, בה שוב יופקרו החטופים לזוועות השבי במנהרות חמאס, ולאדישותו למשפחות החטופים שליוו אותו לוושינגטון ואף הצטלמו אתו, ולשלל הסרטונים הזחוחים שהוא מוציא בוקר וערב.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.