ההפתעה שחווינו בפיטוריו של יואב גלנט, ולנוכח האיום בפיטורים צפויים נוספים של בעלי תפקידים מרכזיים, אינה רק בהחלפתו במישהו חסר ניסיון ביטחוני, אלא בעיתוי המדהים שבו ישראל נאבקת על קיומה וקוברת את מיטב בניה. בזמן כה רגיש, מי שתופס את הכותרות ומניע את סדר היום הם שוב, נציגים ממגזר שאינו שותף לגורל הישראלי.

לפני כמה חודשים נאמתי בעצרת בירושלים ושיתפתי את סיפורם של הלוחמים האמיצים בגדוד שלי, שכבר 200 יום אומרים "הנני". דיברתי בכבוד ובכנות על הצורך הפשוט לעוד אנשים במערך המילואים, כדי למנוע שחיקה ועייפות אצל אותם לוחמים שממשיכים לשאת בעול. לא האמנתי שבישראל של היום, תחת הממשל ה"ימין מלא מלא", אפשר להפוך מגיבור לבוגד ברגע. ממילואימניק מסור לאדם שמואשם בשנאת תורה ומגזר – רק כי העזתי לבקר תופעה שמחלישה את האנשים המסורים ביותר במדינה שלנו.

יהודה לפיאן הוא יזם חברתי ומנהל בעמותת "מסע שחרור" תוכנית המלווה לוחמים בתהליך החזרה לשגרת החיים האזרחית. מתגורר בתל אביב, גדל בירושלים בבית דתי-ציוני, וכיום מגדיר את עצמו כמסורתי. לאחר שסיים 151 ימי מילואים בדרום ובצפון, יהודה ממשיך לשרת בגאווה ומקדיש את מרצו לשיפור תדמיתה של ישראל בזירה הבינלאומית ולבניית גשרים בין מגזרים שונים בתוך החברה הישראלית. בעברו שימש כיועץ פוליטי וניהל ארבעה קמפיינים ארציים. בזמנו הפנוי, הוא חובב קולנוע ואוהב לשחות בים בחורף.

ברחוב שטראוס בשכונת גאולה החרדית בירושלים, בסמוך לבית ההסתדרות הישן, נמצא מתחם מוסלמי ובו שני מבנים עתיקים. האחד, מסגד שנבנה בתקופה הממלוכית (בין המאה ה-13 למאה ה-16) והאחר מאוזוליאום איובי מהמאה ה 13.

במקום בו עומד המסגד, לפי מסורת מוסלמית עתיקה, נקבר עוכאשה בן מוחסין, אחד ממלוויו של מוחמד שחרבו לפי המסורת נשברה במהלך קרב, וכשמוחמד נתן לו מקל במקומה הוא הפך בידו של עוכאשה לחרב.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".

מאז בחירתו מחדש של נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ לכהונה נוספת כנשיא המעצמה הגדולה בעולם, הביעו את שמחתם לא מעט שרים וחברי כנסת מהקואליציה.

ההרגשה היא כי תחת כהונתו של טראמפ יוכלו חברי הקואליציה לממש את מטרותיהם, ביניהן המשך הלחימה בלבנון ובעזה והבנייה בהתנחלויות, אולם בתקשורת עלו לא מעט קולות על כך שבסביבתו של הנשיא לשעבר דווקא מעוניינים בהרגעת השטח בארבע השנים האחרונות של טראמפ בשלטון.

עורך תוכן, יוצר דיגיטלי ברשתות החברתיות, בעל הכשרה כדובר ויועץ פוליטי.

בגיל 62 הגעתי למנהלת משאבי אנוש במקום עבודתי והודעתי לה שאני מעוניינת לפרוש. התגובה המיידית שלה הייתה "אבל את לא נראית".

"איך אני אמורה להיראות?", שאלתי בצחוק. "עם מקל ביד?" ככה התחילה ההיכרות האישית שלי עם הגילנות.

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגו"ניט וקרן אלי ודליה הורוביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים, מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.