דויד נבו קשפיצקי
הזמן של
דויד נבו קשפיצקי

מומחה לכלכלה התנהגותית ועוד דברים שאולי יעניינו אתכם. מסתובב בין תל אביב למוסקבה

הביביסטים הם לא אוונגרד

בשני לאפריל שנת 1913, בתיאטרון השאנז אליזה, התעוררה מהומת אלוהים. על הבמה הוצגה יצירת הבלט "פולחן האביב" של להקת הבלט רוס (הבלט הרוסי) לפי הלחן של סטרווינסקי והכוריאוגרפיה של רקדן הלהקה ניז'נסקי. נושא היצירה פשוט מאין כמוהו – שיחזור פולחן פגאני של הקרבת בתולה לאלים בקרב שבט ממוצא סלאבי, טרם הגעת הנצרות.

חברי להקת הבלט רוס, אשר הגיעו מסנט פטרבורג לפריז על מנת להצטרף לגל אומנותי חדש ומודרני, במטרה לעורר את עולם הבלט השמרן, לא דימיינו לעצמם את עוצמת התגובות ליצירה זו. יצירה שביקשה לחשוף את הקהל האנין לזמנים פראיים של האנושות.

המהומה שהתעוררה בזמן מופע הבכורה הייתה כה רועשת, עד כי הרקדנים התקשו לשמוע את התזמורת וניז'נסקי תופף בידיו על מנת לסמן לרקדנים הנבוכים את הקצב, ודרש כי ימשיכו לרקוד את היצירה ויהי מה.

המהומה שהתעוררה בזמן מופע הבכורה הייתה כה רועשת, עד כי הרקדנים התקשו לשמוע את התזמורת וניז'נסקי תופף בידיו על מנת לסמן לרקדנים הנבוכים את הקצב, ודרש כי ימשיכו לרקוד את היצירה ויהי מה

המהומה שפרצה באולם התיאטרון נבעה מכך שהצופים שהתכנסו באולם חזו בדבר שלא ראו קודם לכן בחייהם. דבר ששבר כל מוסכמה ועלה הדמיון הפרוע ביותר של חובבי הבלט והמחול באותה העת.

כך, שינוי קטן כמו הפניית רגלי הרקדנים פנימה וצמוד לקרקע לעומת הבלט הקלאסי בו מפנים את הרגליים כלפי חוץ תוך שאיפה תמידית מעלה, שינה את עולם המחול לעד.

הקהל, שלא שיער כי הוא עומד להיות עד לתעוזה כזו, לא הצליח להתאפק עד סוף היצירה, שאורכה אינו עולה על 40 דקות. אוהדים נפעמים ומתרגשים התווכחו בקול עם צופים זועמים שהפכו תוך זמן מועט לשונאים של ממש.

הקהל, שלא שיער כי הוא עומד להיות עד לתעוזה כזו, לא הצליח להתאפק עד סוף היצירה, שאורכה אינו עולה על 40 דקות. אוהדים נפעמים התווכחו בקול עם צופים זועמים, שהפכו במהרה לשונאים של ממש

באותו הערב של ה-2 באפריל 1913 בתיאטרון השאנז אליזה, ידעו אותם אנשים בקהל, ללא הבדל אם היו מעריצים או שונאים, כי חזו במשהו חדש, שניפץ את הזמן ופרץ באופן מוחשי לעולם. הם ידעו כי חזו באוונגרד.

בצרפתית, אוונגרד מתייחס ל"משמר קידמי" ובאמנות ובהגות הכוונה לאומנים ויצירות שאינם מנותקים מהחברה אך גם מקדימים את זמנם ומרמזים על הלך מחשבה חדש שאין לעצור אותו. אין זה אומר כי אוונגרד היא מילה נרדפת ל"חדשנות" אלא להבנה מחודשת שלא התקיימה קודם של המציאות והוצאתה לפועל.

כל התנאים האלו אינם יכולים להגדיר את הקבוצה החברתית הישראלית של אוהדי ראש הממשלה המכונים לעיתים "ביביסטים" ולאחרונה בעזרת דבקותו של הד"ר אבישי בן חיים – "ישראל השנייה". אך בעוד שכולם אוהבים לעסוק בנושא זה, אני רוצה לחזור, כפי שרמזה ההקדמה הארוכה, למקרה בו אותו ד"ר אבישי בן חיים הגדיל וכינה אותה חבורה של כמה אלפי מבוגרים, ברובם יוצאי עדות המזרח "אוונגרד תוסס".

אני רוצה לחזור למקרה בו ד"ר אבישי בן-חיים הגדיל וכינה את אותה חבורה של כמה אלפי מבוגרים, אוהדי רה"מ המכונים לעיתים "ביביסטים, ולאחרונה בעזרת דבקותו "ישראל השניה", בכינוי: "אוונגרד תוסס"

אני לא כופר בכך שלקבוצה זו יש מקום וסיבה אמתית להתקבץ, לאהוד את ראש הממשלה, להפגין נגד מה שהם תופסים כעוולה למושא הערצתם ולהשמיע את קולם. אך לא ניתן לקרוא לאותה חבורה, מרתקת ככל שתהיה, אוונגרד.

בביטחון גדול ניתן להגיד כי הם לא יצרו דבר, לא תרמו דבר שלא נראה קודם או מתקדמים למקום כזה, ונראה כי אינם מבקשים לעשות זאת.

אף יותר מכך, אין לראות בהם יצירה ישראלית אותנטית, אלא חלק מזרם גובר במערב של פופוליזם שמאס בדמוקרטיה הליברלית. וזאת זכותם.

ניתן להגיד בביטחון כי הם לא יצרו דבר, לא תרמו דבר שלא נראה קודם, ונראה כי אינם מבקשים לעשות זאת. יותר מכך, אין לראות בהם יצירה ישראלית אותנטית, אלא חלק מזרם פופוליסטי שמאס בדמוקרטיה הליברלית

כך נשארנו עם ד"ר אבישי בן חיים, דמות מכובדת, אמינה, שהצליחה לתווך ולקדם מידע על החבר, על שלל המחנות הפוליטיים שמוקירים את תרומתו לתיווך השסע העדתי באופן רהוט ומשכנע.

דווקא לאור כל התארים המחמיאים והכנים האלו עולה בי צמרמורת קרה המשתלטת על מחשבתי – האם עד כדי כך אנו חיים בתקופה בה למילים כבר אין משמעות? או אולי ריקון המילים מתוכנן ואמתותן הוא האוונגרד התוסס? נותר רק להשאיר שאלה פתוחה ומטרידה זו למחשבותיו של ד"ר אבישי בן חיים.

מומחה לכלכלה התנהגותית ועוד דברים שאולי יעניינו אתכם. מסתובב בין תל אביב למוסקבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 641 מילים

על ביולוגיה ודמוקרטיה

איני יודע כיצד להציג את עצמי והאם זה חשוב. אולי קצת. אני מקווה שבמשך הזמן אפשר יהיה לחבר את פיסות המידע הביוגרפי שאפזר על אודותיי ולקבל עלי תמונה מלאה.

כעת חשוב לי להגיד כי אני בן 35 בעל שלושה תארים בפסיכולוגיה, מתוכם שני תארי מאסטר. פריט המידע הביוגרפי הבא שחשוב לי להציג על עצמי כבר בהיכרות הראשונה הוא: נכון למועד כתיבת שורות אלו, אני 11.5 שנים לאחר השתלת לב שעברתי בהיותי בן 24. אני מבטיח כי פרטי מידע אלו יקשרו זה בזה ויתבהרו בהמשך.

פריט המידע הביוגרפי הבא שחשוב לי להציג על עצמי כבר בהיכרות הראשונה בינינו היא כי, נכון לזמן כתיבת שורות אלו, אני 11.5 שנים לאחר השתלת לב שעברתי בהיותי בן 24

ביום גשום בינואר 2008 , בגיל 24 קמתי בוקר אחד לשגרת יומי כסטודנט, אז באוניברסיטה העברית, מלבד שינוי קטן וכמעט לא מורגש – כאב רגליים מינורי ונשימה קצת כבדה. את אותם שינויים לא מבורכים ייחסתי לשתיית אלכוהול אופיינית לסטודנט ומשטר אימוני כושר שלמעשה לא היה קיים.

בימים שלאחר מכן אותם שינויים קטנים בגופי הפכו להיות יותר ויותר משמעותיים. לחץ על החזה הדומה לסלע שהונח על חזי ומסרב להתגלגל ממנו ותחושה כי השוקיים שלי הפכו פתאום לבטון יצוק. "תקופה שכזו" מלמלתי לעצמי בעודי שותה עוד ליטר בירה על מנת שאוכל להירדם עם סלע על החזה ובטון על הרגליים.

תוך חודש, הפסקתי להגיע להרצאות וננעלתי בחדרי הירושלמי. לאחר לילה נטול שינה, בליווי מספר חברים בעלי מזג חיובי כשלי, ניגשתי למיון הקרוב לחדרי. רופאים קצרי סבלנות ואדומי עיניים העיפו בי מבט ואמרו "אבל אתה נראה טוב" בעוד המוניטור מראה כי הדופק שלי במנוחה משוטט סביב ה-200 פעימות לדקה.

לחץ על החזה, הדומה לסלע שהונח עליו ומסרב להתגלגל, ותחושה שהשוקיים שלי הפכו פתאום לבטון יצוק. "תקופה שכזו" מלמלתי לעצמי בעודי שותה עוד ליטר בירה כדי שאוכל להירדם עם סלע על החזה ובטון על הרגליים

לרגע לא חשבתי שאני צריך להיראות "חולה", אחרת הייתי עושה שימוש בכישורי המשחק אותם רכשתי ב"להקת המחול, משחק ושירה" הקהילתי ביישוב בו גדלתי. במקום זאת, חייכתי (טעות), התלוצצתי (טעות חמורה עוד יותר) ולא נראיתי מסכן. ביציאה מהמיון ראיתי כי הרופאים אבחנו אותי כ"סטודנט". אם לא ידעתם, זאת מחלה מדבקת בין גילאי 21 עד 27.

מבולבל חזרתי לחדרי וניסיתי לשכנע את עצמי שהכול בראש שלי ושזאת תקופה שכזאת. השכנוע העצמי לא הרשים את הסלע על החזה שלי ואת הבטון על השוקיים שלי, כי דבר לא השתנה ורק החמיר.

בשבועות הבאים חזרתי שוב ושוב לאותו מיון עם אותן תלונות והדופק דוהר ללא הסבר. "אולי זה עודף קרישה בדם" הצעתי, כי זה עובר במשפחה, "אולי זאת דלקת ריאות חמורה?" תהיתי בבקשה לקבל צילום חזה. וככול ששבתי לאותו מיון הרופאים החלו לאבד בי עניין ולראות בי משוגע.

בשבועות הבאים חזרתי שוב ושוב לאותו מיון עם אותן תלונות ודופק דוהר ללא הסבר. הרופאים החלו לאבד בי עניין ולראות בי משוגע. בלילות ללא שינה תהיתי, אולי אני באמת משתגע?

כך בלילות ללא שינה תהיתי, אולי אני בכלל משתגע? אולי המציאות באמת התרחקה ממני? הרי הרופאים אומרים שאין כלום, והדופק? והכאבים? קריאה לעזרה – הם הסבירו להורי המודאגים, שהפכו לכועסים כאשר הרופאים רמזו להם כי אני כנראה צורך סמים קשים. הייתי לבד – רק אני, מחשבותיי, והגוף שלי שהחליטו לשחק בי משחקים שכבר מזמן הפסיקו להצחיק.

אבל בשקט, בלי שאף אחד ידע, הלב שלי היה על 6% ספיקה, מחזיק אותי בקושי, מנסה לדחוף דם, אך מפאת חולשתו הדם הצטבר בתחתית הריאות והרגליים שלי, ולמעשה הטביעו אותי מבפנים.

"נגמר לי הקלף" אמרתי לאימי בקול קלוש לאחר לילה נוסף בו לא עצמתי עין, מקלל את החלל הריק ואת החיים הקצרים שכנראה יהיו לי. משהו בקול השבור שלי גרם לאימא שלי להבין כי חודשים אנחנו מולכים שולל אחר רופאים והילד שלה בסכנה. "אבל אתה נראה טוב" אמר לי נהג האמבולנס בעודו מחבר אותי לחמצן ואני רק לוחש לו "סע" והוא נסע למיון של בית חולים אחר.

והדופק? והכאבים? קריאה לעזרה – הם הסבירו להורי המודאגים, שהפכו לכועסים, כשהרופאים רמזו להם כי אני, כנראה, צורך סמים קשים. הייתי לבד – רק אני, מחשבותיי, והגוף שלי שהחליטו לשחק בי

"זה לא הלב" אמרתי לרופא התורן, "במיון הקודם אמרו שקרדיולוג ראה אותי, אל תבזבז זמן על הלב" פסקתי. תוך פחות מחצי שעה, במיון החדש, התברר מעל לכל ספק כי זה "רק הלב" והוא בקושי עובד.

תוך פחות משעה התחילו לתת לי תרופה שתוציא את המשקעים שהצטברו בכל פעימה בריאות וברגליים. לראשונה מזה שבוע יכולתי לשבת ואז לשכב ולראשונה מזה שלושה חודשים הגוף והראש שלי הבינו – מישהו מטפל בנו – והתעלפתי. לאחר לילות שלמים ללא שינה התעוררתי בטיפול נמרץ לב. חודש וחצי לאחר מכן ובחזי פועם לב חדש.

אני מספר לכם נדבך חשוב זה מתוך חיי לא על מנת לקבל אהדה או רחמים (אין לי בעיה עם אהדה אך כן עם רחמים) אלא להדגים עד כמה המוח והגוף האנושי הם מכונה מופלאה.

תוך פחות משעה התחילו לתת לי תרופה. לראשונה מזה שבוע יכולתי לשבת, ואז לשכב, ולראשונה מזה שלושה חודשים הגוף והראש שלי הבינו – מישהו מטפל בנו – והתעלפתי

לאורך חודשים הלב שלי והגוף שלי אותתו שאני נמצא במשבר וחייב טיפול. אך משזה לא הגיע, התגייסו כל הכוחות שהגוף שלי שמר על מנת לקיים אותי. עד אותו רגע בו גופי ידע שמטפלים בו, ורק אז הוא שיחרר וקרס לזרועות הרופאים המיומנים. הוא ידע, בלי שאגיד לו, שברגע שהוא ישחרר, אקרוס, ולא יהיה מי שיציל אותי.

אני בהחלט לא יחיד ומיוחד, זהו מנגנון הקיים בכולנו, פצועים קשה יכולים להמשיך לתפקד בעזרת אותו הורמון יקר ערך – אדרנלין. אנשים אבודים בלב ים, או על פסגת הר, סובלים רעב או צמא אך מצליחים להתקיים ימים רבים בזכות אותו מנגנון בדיוק. זה יצר ההישרדות שהגוף והנפש הטמינו בנו במשך דורות של אבולוציה. זה הכוח לחיים והוא מוציא מאיתנו את הטוב ביותר בזמנים הרעים ביותר.

זהו מנגנון הקיים בכולנו. פצועים קשה יכולים להמשיך לתפקד בעזרת אותו הורמון יקר ערך – אדרנלין. אנשים אבודים בלב ים, או על פסגת הר, סובלים רעב או צמא, אך מצליחים להתקיים ימים רבים בזכות אותו מנגנון בדיוק

במשך לימודי הפסיכולוגיה הבנתי כי אנחנו, בני האדם, בסך הכול עוד מערכת אורגניזמים ביולוגית המצייתת לחוקי הטבע, וזאת על אף הנטייה של רבים מאיתנו לראות עצמנו כאלים המתהלכים על פני האדמה ושולטים על עולם החי והצומח.

תובנה זו העניקה לי את היכולת להסתכל על כל התהליכים החברתיים כתהליכים שראשיתם בעובדה כי אנו יצורים ביולוגים ולכן נפעל באותם דפוסים כקבוצה, ארגון או חברה שלמה המצויה תחת מבנה לו אנו קוראים מדינה.

תחת המשגה זו, אין ספק כי ישראל כיום היא חברה חולה, מבפנים. כמו הדם שהצטבר בריאותיי ורגליי כך הרעל החברתי מצטבר בשולי החברה והלב הפועם של החברה הישראלית אינו מצליח להזרים דם מלא חמצן לכל חלקי המדינה והחברה. "את נראית טוב" יגידו על ישראל. יש היי-טק, שדה התעופה מלא, השכר הממוצע גבוהה ואפילו האבטלה נמוכה.

אין ספק שישראל כיום היא חברה חולה, מבפנים. כמו הדם שהצטבר בריאותיי ורגליי, כך הרעל החברתי מצטבר בשולי החברה, והלב הפועם שלה אינו מצליח להזרים דם מלא חמצן לכל חלקי המדינה והחברה

אבל זה רק למראית עין. בזכות מיליוני ישראלים וישראליות היוצאים בבוקר לעבודה , אם זו היזמית מלאת התקווה או העובד הוותיק במפעל, שבערב חוזרים למשפחתם. אתם, האזרחים שנושאים ברוחכם את החמצן והאדרנלין שמקיים את הדמוקרטיה הישראלית. דמוקרטיה "שנראית טוב"  אך בפנים היא חולה.

ללא ממשלה, תכנון, מדיניות, סולידריות, שיתוף פעולה, תקציבים וחוק ועם יותר מדי סיאוב, שחיתות, פלגנות, שבטיות והסתה, אנחנו האזרחים יכולים לשמר את הגוף החולה רק לזמן מוגבל, אך אם לא נטפל בעצמנו אז עוד יום, עוד יומיים נתמוטט ואין לדעת אם יהיו שם ידיים לתפוס אותנו.

ולמתמידים מבטיח כי בפעם הבאה להיות יותר תמציתי, תודה לכל אחת ואחד מכם.

מומחה לכלכלה התנהגותית ועוד דברים שאולי יעניינו אתכם. מסתובב בין תל אביב למוסקבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,180 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 23 בינואר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

כולם מדברים על ביבי, אף אחד לא מדבר על שלום

בזירה הפוליטית והמדינית מעריכים כי טראמפ ישלוף את תכנית המאה מהכובע, רגע לפני הבחירות ● אבל פרסום התכנית על ידי נשיא מקרטע, בשיאה של מערכת בחירות מכוערת, רק יזיק לישראל ויפגע בסיכויים לתהליך אמיתי ● כדי להקדים תרופה למכה, על גנץ וחבריו בשמאל להתחיל לספר לבוחריהם מה החזון שלהם - ולא לתת לנתניהו להשתלט בציניות על השיח המדיני ● דעה

עוד 1,048 מילים

מת בגלל החטאים שלנו

"הלכתי לבית-מטבחיים לצפות במה שמכונה "שחיטה חשמלית", וראיתי שהצמידו לרקותיהם של החזירים מלקחי מתכת גדולים שחוברו לזרם חשמלי (125 וולט). ברגע שהמלקחיים תפסו בחזירים הם איבדו את הכרתם, התקשחו, ואחרי שניות אחדות נתקפו פרכוסים, כמו כלבי הניסוי שלנו. ברגעים אלה של אבדן ההכרה (תרדמה אפילפטית), השוחט דקר את החיות והקיז את דמן בלא קושי". (אוגו צ'רלטי, פסיכיאטר, מתאר כיצד "המציא" את שיטת הטיפול בהלם חשמלי, 1954, צוטט בספר "דוקטרינת ההלם" של נעמי קליין)

בוודאי ראיתם את התמונה, או לפחות שמעתם את הסיפור הנוראי. פארק שעשועים סיני פרסם את עצמו על ידי השלכתו של חזיר אומלל בכבל בנג'י מגובה של כמעט שבעים מטרים. החזיר היה עטוי גלימה סגולה, וזעק זעקות אימה, אימה אמיתית, כאשר הופל מטה. לאחר מכן נלקח החזיר למשחטה. אנשים שונים בוודאי כבר אכלו מבשרו.

פארק שעשועים סיני פרסם עצמו ע"י השלכת חזיר אומלל בכבל בנג'י מגובה של כמעט 70 מטרים. החזיר היה עטוי גלימה סגולה וזעק זעקות אימה, אימה אמיתית, כשהופל מטה. לאחר מכן נלקח למשחטה

לא מזמן כתבתי שאינני מאמין בקיומם של סרטי אימה, שכן הצופים בהם לעולם חשים אימה אמיתית. אני לא ממליץ על כך, אבל מי שרוצים לדעת איך נשמעת אימה אמיתית מוזמנים לצפות ולהקשיב לוידאו המתעד את החזיר המסכן.

את דה סאד קראתי לראשונה בתיכון, אני חושב. הדבר הכי נורא שנכתב שם, או אולי – הדבר היחיד שנצרב בזיכרוני עד היום, היה אמירה של אחת הדמויות, לפיה זה בסדר לעולל לאישה כל מה שאנחנו, הגברים, נרצה, כל עוד הורגים אותה אחר כך. זו אמירה איומה, נכון. אבל הנה דוגמא לכך – לחזיר כבר לא אכפת שכך התעללו בו, נכון?

אני כותב טענה קשה זו  – לא על מנת להגן על ההתעללות בחזיר (או באישה, כמובן!), אלא כדי לטעון שהזעם הכללי כלפי המעשה הוא לא זעם בגלל הפגיעה בחזיר, שמיליונים ומיליארדים מבני מינו סובלים מי פחות, אבל גם מי יותר, לפני שהם הופכים לארוחה עבור אלו שזועמים על מעשה ההתעללות בסין. הזעם הוא על *התנהגותם של בני האדם*.

לא מזמן כתבתי שאינני מאמין בקיומם של סרטי אימה, שכן הצופים בהם לעולם חשים אימה אמיתית. אני לא ממליץ, אבל מי שרוצים לדעת איך נשמעת אימה אמיתית מוזמנים לצפות ולהקשיב לוידאו המתעד את החזיר

במילים אחרות, לא על כך שחזירים לא צריכים לסבול (באופן הזה), אלא על כך שבני אדם לא צריכים להתעלל בצורה הזו, לפני שהם אוכלים את קורבנותיהם. דרך ארץ קדמה לתורת העליונות האנושית.

החזיר עבר מסכת התעללות איומה, ואז נלקח למשחטה. אנשים שונים כבר אכלו מבשרו. אולי סיפורו הוא סיפורו של ישו – מי שסבל על מנוף הבנג'י כדי שלקוחות סיניים זועמים לא יעשו זאת, כאות מחאה.

כך או כך, חשוב להבין, שהחזיר עצמו הוא שקוף לחלוטין בסיפור הזה. ההזדהות הרבה עם הקורבן (ומה נגיד, המבורכת? כן! זה חשוב!) נגועה בסופו של דבר גם היא בסוגנות, על פיה זה בסדר להרוג חזירים, רק לא ככה. לא בראוותנות כזו, אלא בהיחבא ובמחשכים.

החזיר עצמו שקוף לחלוטין בסיפור הזה. ההזדהות הרבה עם הקורבן נגועה בסופו של דבר גם היא בסוגנות, על פיה זה בסדר להרוג חזירים, רק לא ככה. לא בראוותנות כזו, אלא בהיחבא ובמחשכים

איננו רוצים לראות את מי שאנו אוכלים ואיננו רוצים לראות אותו סובל. זה לא אומר, אבל, שאסור לו לסבול. פשוט לא מול עינינו. אינספור חזירים הסובלים יום יום יעידו על כך, לו יהיו מי שיקשיבו להם.

בשנת 2012 התגלה קוף שנשמר אצל וטרינרית אחרי שקטעה את שתי רגליו ויד אחת שלו, כך גיליתי בצילום שראיתי היום ומי יודע אם אי פעם אשכח. אני נזכר עכשיו בספרם של אדורנו והורקהיימר, על הדיאלקטיקה של הנאורות, בו הם כותבים שעל ידי פגיעה בבעלי החיים במעבדות, החוקרים מכריזים שרק הם עצמם, מבין כל הבריאה, פועלים באופן רצוני, מול האופן המכאני והעיוור בו חיות המעבדה מתעוותות על שולחן המעבדה. בני האדם מתייחסים לעצמם, כותבים אדורנו והורקהיימר, כאילו התבונה שייכת רק להם, בעוד בעלי החיים מלאים רק באימה צרופה וחסרת בינה ובדחף לברוח.

אדורנו והורקהיימר כותבים שע"י פגיעה בבעלי החיים במעבדות, החוקרים מכריזים שרק הם עצמם, מבין כל הבריאה, פועלים באופן רצוני, מול האופן המכאני והעיוור בו חיות המעבדה מתעוותות על שולחן המעבדה

בספר "דוקטרינת ההלם" מצטטת נעמי קליין את מילטון פרידמן כשהוא כותב לגנרל פינושה: "אם תאומץ הגישה הזו של טיפול בהלם, אני סבור שיש להכריז עליה בפומבי בפירוט רב, ולהתחיל ביישומה במועד קרוב מאד. ככל שהציבור יקבל מידע מלא יותר, כך יקל עליו להסתגל".

אני חושב על אמירה מפחידה זו גם ביחס להלם הציבורי מהחזיר שהופל ממנוף הבנג'י. אולי אפשר לקרוא את הפעולה האיומה הזו כטיפול בהלם שמצריך את הציבור להסתגל לעובדה הפשוטה שבעלי החיים הלא אנושיים סובלים בידינו, שיש להם פנים ושהם משמיעים קול.

בסין, אני מאמין, נעשתה הפעולה הזו מתוך מחשבה שהציבור אמור להיות קהה חושים ולבוז לאימתו של החזיר. אולי זו הזדמנות, אבל, לעשות את ההיפך.

גם ביחס להלם הציבורי מהחזיר שהופל ממנוף הבנג'י, אולי אפשר לקרוא את הפעולה האיומה הזו כטיפול בהלם, שמצריך הסתגלות לעובדה הפשוטה שבעלי החיים הלא אנושיים סובלים בידינו, שיש להם פנים ושהם משמיעים קול

אז כן. בואו ונדבר קודם כל על האסון שבשחיטת החזיר, ורק לאחר מכן על כך שהופל ממנוף כפעולת ראווה. כמה שפעולת ראווה זו בזה לרצונו של החזיר, שחיטתו בזה לו הרבה יותר.

 

פעיל למען בעלי חיים, ספרו הראשון - "ראו את החיה" יצא בהוצאת דרור וספרו השני - "חיה ללא תכלית" יצא בהוצאת רסלינג. מורה לאמנות שחי עם זוגתו אורי שביט ושני הכלבים בלה ולארי

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 800 מילים
עודכן אתמול

סוגרים עשור

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

מלחמת העולם השנייה כולה נגרמה בעקבות שנאת יהודים, כך אומר פרופ' יהודה באואר, אחד מומחי השואה המובילים בעולם, שיישא הרב דברים בבית הנשיא ● באואר אומר כי זה "מצער" שנשיא פולין דודה לא יהיה נוכח בטקס לכבוד שחרור מחנה אושוויץ, וטוען כי העלייה הנוכחית באנטישמיות נובעת מתחייה לאומנית אחרי הגירה מסיבית

עוד 1,089 מילים

למקרה שפיספסת

להתראות אספלט מתקן הביטומן היחידי בארץ יושבת בגלל שהוא מזהם

המשרד להגנת הסביבה הודיע לבזן שהמתקן לייצור ביטומן, החומר שממנו מייצרים אספלט, חורג במאות אחוזים מתקני זיהום האוויר, והוציא צו לסגירתו ● במשרדי התחבורה והכלכלה טוענים שהמשק לא יכול להישאר בלי חומר לסלילה ותיקון כבישים ● יו"ר איגוד ערים מפרץ חיפה: "עם כל הכבוד לצרכי המשק, המתקן ממשיך לזהם וכל יום נוסף מעמיד את תושבי המפרץ בסיכון״

עוד 850 מילים

״אנטישמיות היא לא בעיה יהודית בלבד״

ראיון בלעדי לקראת הכינוס ההיסטורי של קרוב ל-50 מנהיגים מרחבי העולם לציון 75 שנה לשחרור מחנה אושוויץ, נשיא המדינה מסביר מדוע האירוע מתקיים בירושלים ולא בפולין ● הוא מותח ביקורת נוקבת על מדינות שמתחמקות מחלקן בשואה ● וקורא למנהיגי העולם לקחת אחריות על ביטחון האזרחים היהודים במדינותיהם ● "שום דבר לא יצדיק אי פעם אדישות או הססנות מול אנטישמיות"

עוד 1,071 מילים

ריבלין: היסטוריונים הם שצריכים לעסוק במחלוקות היסטוריות, לא פוליטיקאים

בביקור בעיר העתיקה נזף נשיא צרפת באנשי ביטחון ישראליים, אך מאוחר יותר התנצל ● נתניהו חזר בו מהלעג לדיבורו המקוטע של בני גנץ: "אם יש מי שנפגע מדבריי - אני מאוד מצטער" ● עוזר של שר נחקר בחשד לביצוע עבירות שחיתות ציבורית ● עוצמה יהודית הגישה בקשה לפסול מהתמודדות לכנסת את הרשימה המשותפת, לריסה טרימבובלר - את העבודה-גשר-מרצ

עוד 53 עדכונים

נתניהו בחר בקמפיין פוזיטיבי. את העבודה המלוכלכת הוא ישאיר לפרובוקטורים

לצלילי השיר Eye of the Tiger, התייצב אמש נתניהו לארוע השקת קמפיין הבחירות של הליכוד ● נתניהו לא הזכיר במילה את החסינות, האכיפה הבררנית או תפירת התיקים - את זה הוא ישאיר לאוחנה, רגב, אמסלם וזוהר ● אבל, כמאמר השיר, נתניהו הוא ״רק אדם עם רצון לשרוד״, וכרגע כל מה שמעניין אותו זה לשרוד את ועדת הכנסת, ולא להגיע לבחירות הבאות על ספסל הנאשמים ● פרשנות

עוד 571 מילים

ראיון איש רציני מאד

לקראת הגעתו לישראל מחר, הקומיקאי שהפך לנשיא מדבר עם דיוויד הורוויץ על הכול ● על באבי יאר, השואה והאנטישמיות באוקראינה כיום ● על הפלת המטוס האוקראיני באיראן ● על האכזבה שלא יורשה לנאום בישראל ● על חיבוק הדוב של רוסיה והיחסים המורכבים עם פוטין ● וגם על שיחת הטלפון המפורסמת עם דונלד טראמפ ● בלעדי

עוד 2,816 מילים

למיכל הלפרין, הממונה על התחרות העסקית בארץ, יש כוח אדיר בידיים: היא יכולה לחקור התנהגות לא נאותה של טייקונים וחברות ענק, ואף להפעיל נגדם סנקציות פליליות ● אבל במקום להיכנס בענקיות המזון, הבנקאות ותאגידי הגז הגדולים, רשות התחרות פעלה למיגור ״קרטל המכבסות״ ו״קרטל פיפא 17״ ● למה זה קרה ומי מרוויח מכך ● פרשנות

עוד 1,401 מילים

מתקני שעשועים במיליוני ש"ח שוכבים שנים במחסן

חשיפה חמש שנים לאחר מכרז ענק להתקנת מתקני שעשועים בפארק אריאל שרון, נדנדות ומגלשות מתוחכמות מאוחסנות ללא שימוש מאחורי סוגר ובריח ● מסמכים סודיים שהגיעו לידי זמן ישראל חושפים סדרה של מפגשים תמוהים של מנכ״ל הפארק עם מנכ״לית החברה הזוכה, רכישה זריזה של מתקנים - וזינוק חד בעלויות רגע אחרי ההכרזה על הזוכה ● כעת, החברה שהפסידה במכרז דורשת לחשוף מסמכים פנימיים של הפארק

עוד 2,441 מילים

נתניהו מבטיח מגה-סיפוח: נחיל את החוק על כל ההתיישבות

גנץ הבטיח את סיפוח הבקעה אחרי הבחירות, ומאוחר יותר הבהיר שזה לא יהיה חד צדדי ● נתניהו ובנט קראו לו לעשות זאת כבר עכשיו ● דיוני החסינות של נתניהו וחיים כץ יתחילו בחמישי הבא ● שמולי מבקש לפסול את אשת יגאל עמיר ● דיכטר על כינוס המליאה בידי אדלשטיין: כנראה לקחת כדור נגד בחילה ואישר ● טיבי מבטיח שלהצהרת הסיפוח של גנץ יהיה מחיר פוליטי

עוד 46 עדכונים

בעיית האמינות של נפתלי בנט

הרב רפי פרץ (״מילה זאת מילה״) משך אליו את כל תשומת הלב והלעג בשבוע שעבר, למזלו של נפתלי בנט ● אלמלא פרץ, אולי היו מצביעי הימין שמים לב לדיבורים הריקים ולהבטחות שהופרו מצדו של יו״ר ימינה ושר הביטחון ● פרשנות

עוד 697 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה