משבר הקורונה מציב אתגרים רבים בפני מנהלי בתי ספר, במתח בין היענות לדרישות לניהול שגרה ובין שיקולים חינוכיים. בשלבים הראשונים של המגפה, טרם ההחלטות המדיניות, התגלגלה לפתחם של מנהלי בית הספר השאלה כיצד לשמור על שלום הציבור. בהמשך, התבקשו הצוותים החינוכיים להתארגן במהירות להוראה מרחוק תוך שימוש בטכנולוגיה לא מוכרת ולהחזקה רגשית של התלמידים בתנאי אי ודאות. זאת בעוד רשויות המדינה מזגזגות בהחלטותיהן לגבי אופן קיום שגרת לימודים.
הצוותים החינוכיים נדרשו להתארגן במהירות להוראה מרחוק, תוך שימוש בטכנולוגיה לא מוכרת, ולהחזקה רגשית של התלמידים בתנאי אי ודאות – כשרשויות המדינה מזגזגות לגבי קיום שגרת לימודים
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
כעת, עם חזרת הילדים לבית הספר, עולה השאלה מה תפקידה של מנהיגות חינוכית. זהו זמן טוב להיזכר בהגדרת המשימה המרכזית של בתי הספר.
אם המטרה של מערכת החינוך היא לאפשר את פעילותו של המשק ולקדם למידה של מיומנויות אקדמיות, הרי שעלינו לעסוק באחריותם של המנהלים לגבי אכיפת דרישות הרשויות והיענות לדרישות הציבור. אולם, אם אחת המטרות של מערכת החינוך היא שינוי חברתי, הרי שלא די בעמידה בהוראות ובניהול יעיל של הצוות.
הפגנת מנהיגות מצד המנהלים בשלב הראשון של המגפה נבחנה ביכולת להפעיל שיקול דעת עצמאי במקום להמתין להנחיות. למשל, בהחלטה להעז ללמוד על התופעה ולגייס את ציבור ההורים להימנע משליחת ילדים, שעלולים להוות מוקד הדבקה, לבתי הספר.
לאחר מתן ההנחיות לסגירת בתי הספר, משמעותה של מנהיגות המנהלים הפכה לדאגה לשמירה על שגרת למידה ככל הניתן, תוך הדגשת ההתערבויות במישור הרגשי והחינוכי, גם על חשבון התקדמות בספרי הלימוד.
נראה שבמצבי משבר מתמשכים על המנהלים לכוון את הצוות החינוכי לקבל מחדש את תפקידו כסוכן שינוי חברתי. במילים אחרות, מנהיגות חינוכית משמעה להוביל להתבוננות ציבורית מחודשת דרך הילדים על שאלות רחבות של אחריות חברתית וערבות הדדית.
בהקשר הנוכחי, המהפכה החינוכית היא דווקא הכוונה לציית להנחיות הריחוק החברתי. בחברה המאדירה אינדיבידואליות ויצירתיות גם בעמידה בכללים אנו נדרשים לפתע לכוון לעמידה בתסכולים, לוויתורים אישיים למען קבוצות סיכון ולוויסות עצמי. ניתן לראות בכך אתגר התבגרות של היחיד ושל החברה הישראלית.
במצבי משבר מתמשכים – על המנהלים לכוון את הצוות החינוכי לקבל מחדש את תפקידו כסוכן שינוי חברתי ולהוביל להתבוננות מחודשת, דרך הילדים, על שאלות של אחריות חברתית וערבות הדדית
דרישה לשינוי התנהגות הינה אתגר של ממש מול משפחות המקלות ראש בהנחיות או מתנגדות להן. במובן זה, אנשי החינוך עלולים להוביל למתח בקרב תלמידים ומשפחותיהם ולעורר התנגדות בקרב חלק מההורים. התנהלות מסוג זה עשויה לעורר ביקורת גם מצד משרד החינוך, אשר נדחף ממניעים שונים להכריע לטובת התנהלות שקטה ויעילה. עם זאת, האם ניתן לחמוק ממתח ומיצירת קונפליקטים כאשר אנו עוסקים בשינוי אישי וחברתי?
עתה, מול החזרה לבתי הספר, נשאלת השאלה כיצד יכולים מורים להעניק תמיכה רגשית, להציב גבולות, לתמוך בוויסות עצמי ולהביא למודעות גוברת בקרב הילדים, כאשר המורים עצמם חרדים לבריאותם?
משימתם העיקרית של המנהלים כמנהיגים בתקופה זו היא לדאוג לגיבוי המורים ולהבטחת סביבת עבודה בטוחה על מנת שיצליחו להתפנות לטפל בצורכי התלמידים. עליהם לנקוט בצעדים המאפשרים להפעיל את בתי הספר בתנאים מחמירים, ובכלל זה לאתר מרחבים נוספים שיאפשרו ריחוק חברתי, ליצור מנגנונים המבטיחים התחייבות של ההורים לעמוד בכללי הריחוק החברתי, ולפתח רשת תמיכה פדגוגית-רגשית קולגיאלית בין אנשי הצוות.
תחת מנהיגות חינוכית, משבר הקורונה עשוי לאפשר את חזרתם של בתי הספר לייעודם המקורי, מוסדות חברתיים האחראים להתפתחות הפרט ולקידום החוסן של החברה. זוהי הזדמנות פז למערכת החינוך להחזיר לעצמה את תפקידה כמחוללת שינוי, להחיות נושאים כמו ערבות הדדית, וויסות עצמי, קבלת הגבלות ועמידה בתסכולים. ובמילים אחרות – לעסוק סוף סוף בחינוך, גם במחיר של עמידה בפני התקפות מצד חלק מההורים והמערכת.
ד"ר אורי איל הוא ראש המגמה למנהל, מדיניות ומנהיגות בחינוך, בבית הספר לחינוך ע"ש שלמה (סימור) פוקס, האוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר בתחום המנהיגות והמדיניות בחינוך
תחת הכותרת סוחטת הרגשות: "בנק הפועלים הורה לבטל סליקת תרומות להנצחת לוחם" – פורסמה השבוע כתבה (Ynet, 24/03/2024) המתארת תביעה נגד מסכת התעללות לכאורה של הבנק ושל חברת סליקה – בעמותה, המנהלת קמפיין תרומות להנצחת זכרו של לוחם שנהרג בצפון הרצועה.
התביעה קובלת על התערבות הממשל האמריקאי בפרויקט הנצחה תמים לכאורה, שמקושש תרומות למפעל חייו של הנופל. למעשה, מדובר בטענות מניפולטיביות, המצניעות את העובדה ש"מפעל החיים" המדובר הוא מאחז בלתי חוקי, שספג סנקציות אמריקאיות בשל אלימות כלפי פלסטינים. המוסדות הפיננסיים הישראליים נענים לדרישת הממשל בסירובם להעביר דרכם תרומות, שבפועל עוקפות את אותן סנקציות.
ארנון הראל הוא פעיל חברתי, קהילתי ופוליטי. גמלאי מחינוך והוראה בתיכון. לימודי תואר שני למשפטים, למערכות מידע; לימודי תואר ראשון לגיאוגרפיה ומדע המדינה, לימודי ארץ ישראל. 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות, 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה.
בשם אלוהים הרחמן והרחום
לאחרונה נתקלתי בדבריו של הרב שלמה אבינר, הקושרים את כל המוסלמים ואת כל הערבים לחמאס. מכאן נבע הצורך להעמיד דברים על דיוקם ולשפוך אור על הנקודות שעלו מדבריו.
שיח' מוחמד שריף עודה הוא ראש העדה האחמדית בישראל, מחמד פועל רבות על מנת לשמור על מרקם החיים בין האוכלוסיות בארץ ומרבה לארח כנסים לכלל אנשי הדת והתושבים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כמו שמתחת למע' ההפעלה החלונאיות של מיקרוסופט ניתן למצוא תשתית של Dos
כך מתחת למעטה הדקיק של המונותיאזים רוחשת ג'אהיליה: יהודית, נוצרית ומוסלמית. מתברר שכמה פסוקים בכתבי הקודש אין בהם די בכדי למגר את העובדה שהומו סאפיינס הוא החיה הרצחנית ביותר בחלד. דאעש, חמאס וחיזבאללה הם בראש וראשונה ארגוני פשע שמציעים לאנושות אפיקים לתיעול הברוטאליות הטבעית, ולא בכדי ההתקפה הרצחנית, כמו גם עריפות הראש ומעשי האונס משלהבים את העולם כולו.
אני מאמין לשיח' בכוונותיו הטובות, אבל העובדות מסביב סותרות את הצהרותיו. תכביר אינה קריאה לאהבת אדם, תשאלו את היזידים והישראלים.
קשה להגזים בחשיבות היוזמה לבנות לעזה נמל. על אף ההתחלה הצנועה – בינתיים מדובר ברציף צף בצפון עזה – היא עשויה להתפתח לבניית נמל של ממש, שיסיר אחת ולתמיד מישראל את נטל "המצור", יאפשר לעזתים חופש תנועה ויפתח להם אופקי מסחר וכלכלה.
אלא מה – מדובר נכבדות בכך שהגורם אשר יבנה את נמל עזה – זאת קטאר. אומנם בהקשר המיידי מדובר בנמל אמריקאי במימון של האמירויות לצורכי סיוע הומניטרי בלבד, אך אם אכן תהיה זאת המתכונת גם להמשך – אפשר לומר כבר מייד, כי זה עשוי להיות צעד ראשון לנטרול אונר"א מן הסיוע. כמו כן, זה יכול להוביל להקמת גוף בינלאומי וערבי של בעלות בריתנו שיחליף את אונר"א ואולי אפילו יאותת על שובה של סעודיה לעזה, שאותה עזבה אחרי שגילתה שישראל מעדיפה את קטאר על פניה. סעודיה וקטאר לא יכולות לדור בכפיפה אחת, מסיבות שנפרט בהזדמנות אחרת.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני רוצה לדעת מי בא עם הרעיון המתועב של "מכסות" גיוס. הגיוס הוא חובה פרסונלית של האזרח, לא של אירגונים. או שיש או שאין הצדקה לגיוס של האזרח – מה פתאום להעביר את הסלקציה לישיבות או גופים סקטוריאליים אחרים שיחליטו על פי שיקוליהם את מי לשלוח לגיוס? האזרחים אינם ליטרת בשר שרב כלשהו יחליט האם ישלח אל הצבא. מכסות גיוס מנרמלות את היחס של מנהיגי הציבור החרדי אל הציבור שלהם כצאן חסר בינה שיעשה מה שיגידו לו – את זה בדיוק יש לפרק ולהפוך את הציבור החרדי מעדר לאנשים.
רוצים מכסות? בבקשה. 400 עילויים בתורה שיקבלו מעמד מקביל לספורטאי מצטיין. כל אחד יכול להגיש מועמדות, הרבנים יכולים להגיש המלצות, ומערכת הביטחון תאשר פרטנית את האנשים.
כל השאר – מלש"בים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
תודה על המאמר, אני חושבת שמשבר הקורונה הראה לנו שוב איך המורים מאבדים את האוטונומיה שלהם. חזרה לשיגרת ביה"ס היא החמצה גדולה לדעתי. הייתה כאן הזדמנות לשינוי על ידי הכנסת גורמים חינוכיים נוספים על אלה הקיימים בבתי הספר, כמו תנועות הנוער, מדריכי מתנ"ס, אומנים ועוד. כניסה זו הייתה מרחיבה את שערי בתי הספר ומשנה את התפיסה הכללית לגבי בית הספר במאה הנוכחית. ד"ר אתי כהן סייג