כיכר רבין. אמש, 19:30

זאת ההפגנה השלישית שלי החודש. לכאורה זה נותן לי פרספקטיבה מסוימת לכתוב ביקורת הפגנות, אבל הנחרצות שלי חטפה מכה קלה בכנף. כל הקולות סביבי, מסמוטריץ ועד דודה מלכה, מיאיר נ. ועד יאיר ל. בטוחים ממש כמוני שהם מבינים מה קורה ומה צריך לעשות. ועוד לא אמרתי כלום על ביתי מבצרי, כשהילדים צופים בדרשת הערב של המנהיג הדגול ואני מקבלת התקף טורט ומתבקשת לעזוב את הסלון. זה קצת מוריד את הבטחון.

אבל לא אכפת לי. אני מתייצבת למחאות כמו אסיר לספירת בוקר. זאת העבודה שלי בתקופה המשונה הזאת, כשהעובדות נתונות למו"מ קשוח והשקרנים איבדו את יכולת המיצמוץ. זאת חלק מהמתקפה שלהם, ואני מגיעה למשמרת ומקווה שכל האחרים יעשו גם הם את העבודה שלהם. (בני וגבי, זה ממש לא מה שסיכמנו).

אני מתייצבת למחאות כמו אסיר לספירת בוקר. זאת העבודה שלי בתקופה המשונה הזאת, כשהעובדות נתונות למו"מ קשוח והשקרנים איבדו את יכולת המיצמוץ

כי לי המצב נראה פשוט עד טימטום. תוציאו את ביבי מבלפור לשבועיים, אפילו רק תודיעו לו על תאריך פינוי והעולם יחזור למסלולו. as simple as that. הכיבוש, המצוקות הכלכליות והבריאותיות לא הולכות לשום מקום, אבל אפשר יהיה לרדת מרכבת ההרים ולהתחיל לעבוד.

סדר וניקיון

ההתכנסות נעשתה בסדר ובהתחשבות ובשיתוף פעולה ראוי לציון באווירת ארץ ישראל הטובה וההגונה. התוצאה היתה גריד אנושי מרשים. תמונה אייקונית שתישאר איתנו.

פס הקול

שקיבל את המפגינים היה צריך להיות הרבה יותר מֶרִים. הימין הגזעני מאמץ בלי להסתכל לצדדים סמלים ממיטב הארסנל של ישראל המפאיניקית (דגל הדיו, הצנחנים בכותל וכו). אחויה, זה בסדר להשמיע עומר אדם. מוזיקה משנה מציאות.

חגית שדה (צילום: חגית שדה)

הנאומים

גילוי נאות: אני מקשיבה להם. הליין אפ היה מבטיח.  ואנחנו באנו צמאים אז פירגנו. יאיר לפיד בא לעשות ספרינגסטין ונתן נאום חלש. יעלון הצליח להגיד ערבים. שקמה שוורצמן עושה פלאות ויש חן רב בנואמים לא מקצועיים, אבל לא צריך לנאום בהמשכים, ובעיקר לא לעלות אחרי איימן עודה ולהתנצל שיש ערבי על הבמה.

ואיימן עודה, תודה לך. איזה מזל שיש מנהיג כמוך במשמרת המחורבנת שאנחנו נמצאים בה.

קוד לבוש

שחור זה השחור החדש וזה מצוין אחרי סגר של חודש.

ציון

יפורסם בימים הקרובים או בבחירות הבאות. מבחן התוצאה, אתם יודעים.

תפילה

שתמיד נוכל להפגין, אבל לא יהיה בזה צורך.

מעצבת, חושבת, מאיירת וכותבת. בעלת המותג B.Knit לטקסטיל ואפנת בית. מחברת הרומן – הגברת הראשונה. פרסמה סיפורים קצרים בפלטפורמות שונות, בין היתר באתר המוסך, עברית ובכתב העת פטל. איירה עבור מוסף שישי של מעריב. גרה בתל אביב

סמולנים, בוגדים, חמוצים, אנרכיסטים: לאורך השנים התרגל הציבור הליברלי בישראל להתעלם מהטבעת תוויות שליליות ומהטלת-דופי שיטתית ומסלימה נגדו. הציבור הזה התרגל לסגת לבועת חייו הפרטיים, תוך שימוש במנגנוני-הגנה נפשיים של פיצול, הכחשה והדחקה, במקביל ובדומה להשלמה עם שגרת הטפטופים בעוטף.

ככל שהמרחב הציבורי הלך והתכער, הלך ונעכר, הלך ונהיה מסואב, מושחת, פנאטי ודהוי, פָּנִינוּ להתרווח בקפסולת חיי היום-יום שאליה הוסללנו כביכול מתוך בחירה, ובתוכה חשנו חופשיים ומשפיעים, רגילים ונורמליים, עוצמים-עין ברפלקסיביות להידלדלותה לכדי מרחב שולי ומצומק, מרוּקן וחלול.

יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית, עובדת בקליניקה פרטית בתל-אביב. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת וטווה מחשבות מול נופים בריצה.

בציבור הישראלי יש הסכמה רחבה על הצורך בהחזרת החטופים: החיים לשיקום ולחיים בינינו, והמתים לקבורה ולהתרת ספק בקרב בני המשפחה (בנאומים ובתקשורת אומרים: "שלא יהיו לנו עוד רון ארדים").

החזרת חלק מהחטופים כנראה תסוכם בימים אלה ממש. כולם רוצים בהחזרת החטופים. האמנם?

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים אשר יצא לאור ב-2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספרים נוספים שלו יצאו לאור בהוצאת "טפר – הוצאה לאור": אכזבה וגאווה – מלחמת יום הכיפורים ב-2023; ו-טליק: פרקי חיים ב-2024.

ויהי בימים בהם חזר האריה הזקן והמושחת לשלטון ביער, קם התן, שר בתי המטבח, והכריז שהגיעה העת לרפורמה בבית המטבח העליון. "הגיע הזמן להכניס לבית המטבח העליון טבחים התומכים בבישול בשר פיגולים", אמר.

"אני עוסק בנושא הזה למעלה מעשרים שנה, במהלכן התרעתי על נזקי המטבחיזציה וגיבשתי הצעות לרפורמה. לצערי, הסיכונים שמפניהם התרעתי התממשו, ולכן הגיע הזמן לפעול. אני משיק היום את השלב הראשון של רפורמת הטבחים שתכליתה חיזוק מערכת העיכול של כל חיות היער, שיקום הלסתות, השבת האמון במערכת המטבח והחזרת האיזון בין הטורף לנטרף. אנו נדון ברפורמה כאן בקרחת היער ובבית החיות. נדון בהרחבה ובאופן מעמיק".

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.