איום לא אקספוננציאלי - המדיניות המוטעית ביחס לאיראן

בנימין נתניהו נואם באו"ם נגד הסכם הגרעין עם איראן (צילום: AP Photo/Seth Wenig)
AP Photo/Seth Wenig
בנימין נתניהו נואם באו"ם נגד הסכם הגרעין עם איראן

הראיה החד ממדית של ישראל את איראן וחוסר הבנת האיום הנשקף ממדינה זו, פוגעים ביכולתה של ישראל לנצל את האתגר הפנימי הקשה ביותר עימו מתמודדת הרפובליקה האסלאמית בטהראן, ומונעים ממנה להשתלב בתהליך מדיני שיכול להפחית דרמטית את האיום הנשקף ממדינה זו.   

אם צריך לאפיין את המדיניות הישראלית ביחס לאיראן, ניתן להשוותה למדיניות של מדינות ערב לאחר מלחמת ששת הימים בועידת חרטום – לא, לא ולא. מבחינת ישראל קיימים שני מצבים של הקהילה הבינ"ל ביחסה מול איראן, מדינה שקוראת להשמדתה של מדינת ישראל ובעבר היתה לה תוכנית גרעין צבאית פעילה:

  • שיח עם איראן המשתווה לנכונות של הבריטים לנהל מו"מ עם הנאצים טרם מלחמת העולם השניה ולכן אסור לתמוך במגעים אלו בשום צורה שהיא.
  • לחץ בינ"ל חסר תקדים מלווה לכאורה באופציה צבאית שמטרתה בסופו של יום (גם אם זו לא מוצהרת) – הפלת המשטר באיראן.

מבחינת ישראל, אותה מדיניות דוגמטית והיותה של ישראל הסמן (הסופר) ימני בהקשר האיראני – משרתים היטב את המטרה. היא מרתיעה את איראן, מחייבת את הקהילה הבינ"ל להקצין את יחסיה מול טהראן ומהווה את הפלטפורמה למדיניות הלחץ המקסימלי על טהראן (שישראל רואה את עצמה כמחוללת שלו).

מנגד, חשוב לציין כי מדיניות זו גורמת גם לבעיות בזירה הבינ"ל. כך ישראל נחשבת לשחקן לא קונסטרוקטיבי, מעין "דובי לא לא" בהקשר האיראני, באופן שמפחית מיכולתה של ישראל להשפיע על המדיניות של אותן מדינות (ולראיה השאלה – אם ישראל היתה מוכנה לקחת חלק פעיל במו"מ לקראת ה-JCPOA – האם ההסכם לא היה משרת בצורה טובה יותר את אינטרסיה?).

המדיניות הדוגמטית של ישראל ביחס לאיראן גורמת גם לבעיות בזירה הבינ"ל. ישראל נחשבת לשחקן לא קונסטרוקטיבי, מעין "דובי לא לא", באופן שמפחית מיכולתה להשפיע על מדיניות המדינות בהקשר האיראני

בנוסף, למרות שהסוגיה האיראנית היא בינ"ל ולא ישראלית גרידא (לאור האיום שאיראן מציבה, שהוא רחב הרבה יותר מהסיפור הישראלי), עצם "הפעלתנות" הבולטת של ישראל אל מול איראן (ולא רק עבודה מאחורי הקלעים), הופכת את ישראל ל"מובילת המחנה" בסוגיה האיראנית. זאת למרות שישנם גורמים חזקים ומשמעותיים יותר שצריכים ויכולים להוביל את הסוגיה הזו (ובראשם ארה"ב).

מעבר לכך, רצף האיומים מצד ישראל על איראן (שהתגבר משמעותית) מוביל לעליית הסכנה (בראיית איראן) מישראל, והופך את ישראל ליעד לגיטימי למתקפות האיראניות, באופן שמגדיל את החשש להסלמה לא מבוקרת בין שתי המדינות.

כך, מערכת היחסים בין המדינות, שהיתה "מאוזנת" במידת מה והתבססה על הרתעה הדדית ללא עימות ישיר, התדרדרה בצורה משמעותית על רקע ההחלטה האסטרטגית של ישראל "להוציא את איראן מסוריה" בכוח הזרוע.

החלטה זו, שמתחברת לעובדה שאיראן "נדחקת לפינה" על רקע מצבה הפנימי הקשה, מגדילה את הסיכוי לעימות ישיר בין המדינות בעתיד ולכניסתם של גורמים נוספים לעימות מסוג זה. גורמים כמו חזבאללה למשל,שלא יוכל לשבת בצד אם עימות מסוג זה יפרוץ.

איראן רגישה, עצבנית, וחרדה לגורלה עלולה לנקוט במהלכים שחורגים ממדיניותה הבסיסית ביחס לישראל, בדיוק בשל ההשפעות השליליות של מצבה החיצוני והפנימי על תהליך קבלת ההחלטות שלה.

מערכת היחסים בין ישראל לאיראן, שהיתה "מאוזנת" יחסית והתבססה על הרתעה הדדית ללא עימות ישיר, התדרדרה משמעותית על רקע ההחלטה האסטרטגית של ישראל "להוציא את איראן מסוריה" בכוח הזרוע

נראה שהמדיניות הישראלית הנוכחית שואפת גבוה מידי (מציבה יעדים לא ריאלים אל מול הכלים שיש ברשותה) ומתעלמת מכמה סוגיות מרכזיות הנוגעות לאיראן ואשר טיפול נכון בהן יכול להוביל למספר שינויים באיראן שישרתו את האינטרס הישראלי.

המצב באיראן

איומים חיצוניים: מסורתית, ישראל לא נמצאת במקום גבוה מבחינת האיום שהיא מקרינה על איראן (בראי האיראנים). איראן מוקפת בקשת של איומים חיצוניים שאינם קשורים באופן ישיר לישראל. ביניהם למשל הבדלנים הבלוצ'ים בגבולה הפקיסטאני, הברחות הסמים מאפגניסטאן שמערערות את החברה באיראן, האיום המסורתי שנשקף מצד רוסיה באיזור האסייתי, וכן האיום מצד סעודיה ומדינות המפרץ שמתחבר לנוכחות האמריקנית באיזור המפרץ. כל אלו אינם קשורים באופן ישיר לכאורה ליחסים שבין איראן לישראל, אבל מאיימים בתפיסה האיראנית על איראן יותר מכל איום ישראלי פוטנציאלי.

כל זאת, באופן שונה בתכלית מהראיה הישראלית, אשר מטילה על איראן את האחריות לכל פעילות שלילית כנגדה, ורואה כל מהלך שטהראן נוקטת כמכוון נגדה (בין אם פעילות זו התקיימה או לא).

מבחינה פנימית: ספק אם הרפובליקה האסלאמית עמדה בעברה בקשת האתגרים הניצבת בפניה בעת הנוכחית. התלכדות ייחודית של אתגרים כלכליים (משבר הנפט, קורונה), חברתיים ופוליטיים אשר מסכנים באופן ממשי את המשך השלטון הנוכחי במדינה.

לכך חשוב להוסיף את העימות הפנימי שקיים בצמרת המשטר בין אותם שמרנים "מתונים", בראשם הנשיא רוחאני, לבין קיצוני המשטר, המורכבים בעיקר מקציני הצבא ומשה"מ, באשר לדרך הנכונה להתמודד עם המצב הנוכחי (בין עימות למהלכים דיפלומטים מול ארה"ב), וככלל מהי הדרך הנכונה ביותר להבטיח את המשך קיומה של הרפובליקה האסלאמית.

איראן מוקפת בקשת איומים חיצוניים, שמאיימים עליה יותר מכל איום ישראלי. זה שונה בתכלית מהראיה הישראלית, שמטילה על איראן אחריות לכל פעילות שלילית נגדה, בין אם התקיימה או לא

ויש גם את מצב בריאותו הרעוע של מנהיג איראן ח'אמנהאי, אשר מוביל את המתמודדים על ירושת המנהיג "להתחמם" על הקווים. בשל העובדה שח'אמנהאי היה זה שעיצב (אפילו יותר מח'ומיני) את דמותה וסגנון התנהלותה של הרפובליקה אסלאמית, העלמותו מהשדה הפוליטי באיראן תהווה זעזוע של ממש ללא קשר קשר לזהות מחליפו.

חשוב לציין כי ישנו סימן שאלה באשר לעצם המשכו של מוסד המנהיג העליון (בין אם ביטול מועצת ההנהגה או הפיכתו לדמות סמלית). אבל אם מוסד זה ישאר חזק ומשפיע בזירה הפוליטית באיראן, זהות המחליף של המנהיג תשפיע עמוקות על התנהלותה של איראן בזירה הפנימית והבינ"ל. לכן היעלמותו העתידית של ח'אמנהאי מהזירה פותחת פתח להזדמנויות (וגם לסכנות) שלא חווינו בעבר.

למצב המורכב באיראן נכון להוסיף את רצף האירועים הקשה של החודשים האחרונים בראי טהראן, הכולל את הפלתו של המטוס האוקראיני (אירוע שעוד יחזור לרדוף את איראן בזירה המדינית); את חיסולו של סליאמאני אשר מהווה אירוע אסטרטגי שהשלכותיו עוד לא באו לידי ביטוי, לאור העובדה שגדול התומכים בתיאורית "הפרוקסי" ו"הגנה על איראן מתחילה מביירות" נהרג באופן שמייצר אפשרות לשינוי במדיניות האיזורית האיראנית האיראנית; ועד להטבעתה של המשחתת האיראנית באופן שמציג את המוסד הבטחוני באיראן במערומיו.

ההנהגה האיראנית איננה מונוליטית ויש בתוכה ישנם מגוון דעות כמעט על כל סוגיה בעולם, באופן שמייצר קושי להוביל אסטרטגיה מאוחדת, אולם ישנן עדיין מספר סוגיות באיראן אשר לגביהם יש קונצנזוס מוחלט בהנהגתה.

איראן, מדינה שמתנהלת תפיסתית עם חרב על צווארה, פועלת לבניית יכולת הרתעה יעילה בעיקר מול ארה"ב והמעצמות הסוניות כדי שאלו לא ישקלו בכלל את האופציה הצבאית כנגדה.

איראן, מדינה שמתנהלת מבחינה תפיסתית עם חרב על צווארה, פועלת לבניית יכולת הרתעה יעילה בעיקר מול ארה"ב והמעצמות הסוניות, כדי שאלו לא ישקלו בכלל את האופציה הצבאית כנגדה

במובן הזה – אין באמת ויכוח באיראן באשר לצורך לקדם יכולות צבאיות מוחשיות, בדגש על יכולות הטילאות והחלל האיראניות, שכן אלו קריטיות לבטחונה של איראן. אם אלו לא יהיו איראן (בראייתה) היא תהיה נתונה לחסדי המעצמות.

מנגד, לא ברור עד כמה יש קונצנזוס באיראן ביחס לתרומה של הפרוקסי האיראנים בעיראק, סוריה ולבנון לחוזקה הצבאי של איראן, והאם נכון להשפיע בפיתוח שלהם לעומת פיתוח היכולות העצמאיות האיראניות.

בכל הנוגע למדיניות הגרעין – למרות שבאיראן יש קונצנזוס (בוודאי בהנהגתה) באשר לצורך לשמר את מתקניה הגרעיניים, נראה כי ישנו ויכוח עמוק בתוך  ההנהגה מהו אופי השימוש העתידי במתקנים אלו. בצד אחד נמצא הנשיא רוחאני אשר דומה שחושב כי מספיק לשמור על פוטנציאל תיאורטי להשגת יכולת גרעינית צבאית כדי לספק את ההרתעה המתבקשת מבלי "לחצות את הרוביקון" (ניתן לתאר זאת כ"אסטרטגית השארת ההחלטה לדורות הבאים" או "הרתעה גרעינית באמצעות פוטנציאל העשרה"), והצהרותיו לפני הבחירות לנשיאות ב-2013 תואמות לגישה זו. מנגד ישנם גורמים קיצוניים שחושבים שנכון להתקדם לעבר יכולת גרעינית. בכל תרחיש, לזהות המנהיג הבא תהיה השפעה מכרעת על אסטרטגית הגרעין האיראנית.

בבואה של ישראל לבנות אסטרטגיה מושכלת להתמודדות עם האיום האיראני, עליה לקחת בחשבון שמולה עומדת מדינה פרנואידית, חרדה לגורל עתידה, שסובלת ממאבקים פנימיים עמוקים שעתידים להתפרץ עם מות מנהיגה העליון שהיה אחראי במובנים רבים על בנייתה של איראן לאחר המהפיכה האסלאמית.

בבואה של ישראל לבנות אסטרטגיה מושכלת להתמודדות עם האיום האיראני, עליה לקחת בחשבון שמולה עומדת מדינה פרנואידית, חרדה לגורל עתידה, שסובלת ממאבקים פנימיים עמוקים שעתידים להתפרץ

כדי לנצל מצב זה ולהתייחס לכל אותן נקודות אפשרות על ישראל לחשוב על בניית אסטרטגיה המתמקדת בסוגיות הבאות:

  • הסכם הגרעין והגבלות על "אמצעי נשיאה" – לקראת כניסתו האפשרית של נשיא חדש לבית הלבן או חשיבה מחדש על המדיניות מול איראן של הממשל הנוכחי, על ישראל לחשוב על אמצעים שעיקרם הארכה משמעותית (לעשרות שנים) של תוקף הסכמי הגרעין. זאת לאור הנחה ברורה, שלא משנה מה יקרה באיראן, זו לא תפרק את מתקניה הגרעיניים. איראן סבלה יותר מידי בשביל שלא לוותר על מתקניה הגרעיניים. אולם, אפשר שמצבה הכלכלי הקשה של איראן יוביל למוכנות להאריך דרמטית את תוקף ההסכם תמורת סל גזרים משמעותי, בדומה למוכנותה להגיע להסכם הגרעין ב-2013 (מוכנות להקלות כלכליות תמורה הגבלה משמעותית של תוכניתה הגרעינית ואולי אף לשלב הגבלה על רכיבי טק"ק שמתקשרים לסוגיה זו).
  • אם המטרה היא להרחיק את איראן מההיבטים צבאיים של תוכניתה וכדי לחזק את אותם כוחות שלא מעוניינים בכך, אי אפשר להסתפק רק באיומים צבאיים שכאמור לא ברור עד כמה הם יעילים ואף עלולים לדרדר את המצב להסלמה. יתרה מכך, דווקא המשך הלחץ הנוכחי עלול לפגוע במעמדם של אותם אלו שיכולים להבטיח שאיראן לא תחצה את הרוביקון בהקשר הגרעיני.
  • מבחינת המצב באיזור – ועל רקע חילוקי הדעות באיראן סביב מידת ההשקעה, ישראל וארה"ב חייבות לבנות אסטרטגיה ברורה שמחלישה את הקשר של איראן וחזבאללה ופוגעת במעמד חזבאללה בלבנון. ללא הקשר הנ"ל ועל רקע חוזקו אל ארגון חזבאללה בסוריה וכעת גם בעיראק, איראן תאבד את המכשיר המרכזי שלה להשפעה במזה"ת. ולכן, לחץ כלכלי מאסיבי על ארגון חזבאללה, התערבות דרמטית מבחינה מדינית מצד ארה"ב בלבנון (כולל הפסקת סיוע לצלב) וכן מהלכים עתידיים של בניית אופציה שיעית פוליטית חוץ מחזבאללה ויצירת "מחירי" הפסד לעם הלבנוני (בדמות השקעה של מדינות המפרץ בלבנון בתמורה להתנתקות המדינה מהארגון) – כל אלו באים בחשבון ויכולים להשפיע דרמטית על יכולה של איראן להשפיע באיזור. במובן הזה מותו של סלימאני הינו אירוע אסטרטגי שכן הוא יכול לאפשר לכל אותם גורמים באיראן שהתנגדו למדיניותו להוביל מהלכים אשר יצמצמו את מעורבות איראן באיזור. חשוב לציין כי האיום שאיראן מקרינה על ישראל ללא חזבאללה נמוך בעשרות מונים ממצב שבו איראן מאיימת על ישראל עם "הרכיב החזבאלללאי" בארסנל שלה, ולכן מטרת העל של ישראל חייבת להתמקד בהחלשה משמעותית של קשר זה.
  • ירושה באיראן – אחת הבעיות מרכזיות ביציאת ארה"ב מההסכם היא ההחלשה הבלתי נמנעת של אותם גורמים שתמכו בהסכם מלכתחילה. אותם גורמים "שמרנים מתונים" בראשם הנשיא רוחאני אמנם לא פציפיסטים חובבי ציון אבל דווקא על רקע העלמותו של סלימאני מהזירה באיראן, ולאור מצבו הקשה של השלטון במדינה על רקע הקרע ההולך וגדל בינו לבין אזרחיה של איראן, יכולים להוביל מדיניות אחרת ושונה אשר במקום להתמקד במזה"ת תוביל את איראן לכיוונים שונים בתכלית

חשוב לציין כי לא משנה מה יהיה מצבה הכלכלי של איראן היא תענה על כל תקיפה כנגדה באמצעים קשים, ולכן עלינו להניח כי "טיפול" צבאי באיראן איננו נעשה קל יותר עם החלשות השלטון במדינה. ההיפך הוא הנכון – הוא רק מגביר את הסכנה ההסלמה.

לא משנה מה יהיה מצבה הכלכלי של איראן, היא תענה על תקיפה כנגדה באמצעים קשים. לכן עלינו להניח כי "טיפול" צבאי באיראן איננו נעשה קל יותר עם החלשות השלטון במדינה, אלא להיפך, מגביר את סכנת ההסלמה

בשורה התחתונה, לאור האפשרות של חידוש המו"מ לגרעין, על רקע מותו של סלימאני ולקראת מאבקי ירושה באיראן הקרועה פוליטית מבפנים, נכון לשקול נקיטת אסטרטגיה משולבת ומושכלת שמבוססת על מקלות וגזרים. לאו דווקא "להנעל" על מדינות חד מימדית שמציבה יעדים לא אפשריים ליישום (בעת הנוכחית).

יתרה מכך, לאור החשש של מדינות ערב והמערב מהסלמה אפשרית אל מול איראן ולקראת אפשרות של שינוי בזהות הנשיא האמריקני, ישראל עלולה לגלות שהיא נשארה לבדה במערכה מול איראן. אם ישראל לא תשכיל לעשות שינויים במדיניותה ולנטוש את מדיניותה הדיכוטומית בהקשר האיראני, היא עלולה לגלות שהיא איננה יכולה להשפיע על המדיניות של הקהילה הבינ"ל אל מול איראן.

יסודות התוכנית צריכים להתבסס על "מקלות" בהקשר האיזורי (מערכה משולבת להחלשה / ניתוק הקשר עם חזבאלללה), אשר משתלבים היטב עם הלך הרוח באיראן עם העלמות סלימאני, ומנגד המשך המקלות בהקשרי הטק"ק והגרעין עם נכונות למתן "גזרים" תמורת הארכה משמעותית של מגבלות הסכם הגרעין ואף תוכנית הטק"ק האיראנית (בהקשר הגרעיני). הרי לאור הקונצנזוס הקיים באיראן אין באמת יכולת של ממש להניא את איראן מהמשך פיתוח יכולות אלו ללא הסכם עתידי והמצב הכלכלי הנוכחי יכול לאפשר הגבלה שכזו.

רס"ן (במיל') דני (דניס) סיטרינוביץ שירת 25 שנה במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר המובילות באמ"ן ובנספחות אמ"ן בשגרירות ישראל בוושינגטון. דני בוגר תואר שני ביחסים בינ"ל מהאוניבסיטה העברית, וכיום ראש האקדמיה הדיגיטלית של חברת Cobwebs technologies. מתגורר ברחובות ומתעניין (מאוד) בהתפתחויות אסטרטגיות במזרח התיכון, בדגש על המערכה כנגד איראן.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,885 מילים
כל הזמן // יום שלישי, 2 ביוני 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בתום הערכת מצב אצל רה"מ: התיכונים והחטיבות לא ייסגרו

כחול לבן וישראל בכר הגיעו לפשרה לאחר שנשמע בהקלטה מכנה את גנץ "טיפש" ● כעשרת אלפים תלמידים ומורים נמצאים בבידוד ● תושב הצפון נעצר בחשד שפרסם פוסט, שבו איים לפגוע בנתניהו ● בנט: ישראל איבדה אפשרות לבצע 60,000 בדיקות ביום

עוד 43 עדכונים

עפר שלח, אל תהיה הסקוטי פיפן של יאיר לפיד

לאחרונה שודרה בנטפליקס סדרה יוצאת דופן בשם "הריקוד האחרון". הסדרה מגוללת את סיפור ההצלחה של קבוצת השיקגו בולס בהובלת מייקל ג'ורדן, שחקן הכדורסל הטוב בתבל. הסדרה גרמה לי לתהיות רבות בנושא מנהיגות, ווינריות וקבוצתיות.

אני חושב שההצלחה של הסדרה נבעה מהיכולת שלה לרתק למסך קשת רחבה של צופים, ולא רק את חובבי הכדורסל, מכיוון שהסדרה לא התמקדה רק בפן הטכני של המשחק אלא במהות "המשחק" עצמו. בסדרה "הריקוד האחרון", הכדורסל הוא רק מטאפורה ליכולת של מארג אנשים מסוים להגיע ליכולות יוצאות דופן – ביחד.

הסדרה "הריקוד האחרון" לא התמקדה רק בפן הטכני של משחק הכדורסל אלא במהות "המשחק" עצמו. הכדורסל שם הוא רק מטאפורה ליכולת של מארג אנשים מסוים להגיע ליכולות יוצאות דופן – ביחד

דמותו של ג'ורדן היא הדומיננטית ביותר, הוא לב ליבה של הסדרה (והיא גם עברה אישור דקדקני שלו בהפקתה) יש שיגידו שמדובר יותר בפולחן אישיות מאשר בסדרה דוקומנטרית.

אחת הדמויות המרכזיות הנוספות בסדרה מלבד ג'ורדן הוא סקוטי פיפן. מדובר בשחקן אינטליגנטי, רב יכולות, אשר יש לו נקודות זכות רבות בהישגיה של שיקגו בולס ככלל ושל מייקל ג'ורדן בפרט. הוא מלווה את מייקל ג'ורדן ברוב שנותיו בשיקגו בולס והוא שותף מלא לכל שש האליפויות שהם לקחו ביחד. ניתן להגיד, שהוא היה השחקן השני הטוב ביותר בליגה לאחר ג'ורדן.

מייקל ג'ורדן וסקוט פיפן, צילום מסך מיוטיוב
מייקל ג'ורדן וסקוט פיפן, צילום מסך מיוטיוב

אולם למרות הישגים אלו, הוא לא זכה (לטעמו) לכבוד רב בסדרה. דמותו לא הוצגה כראוי והוא משתקף בה כשוליית הקוסם של הכוכב הגדול, כאשר מופנית ביקורת רבה על תפקודו לאורך הקריירה בבולס. בפועל הוא היה שותף מלא להצלחות – אך בסדרה "הריקוד האחרון" הוא אינו מוצג ככזה. לכן, סקוטי פיפן "רותח מזעם".

עפר שלח, אנא ממך, אל תהיה סקוטי פיפן של יאיר לפיד. ראשית, כי יאיר אינו ג'ורדן. המפלגה בהובלתו של יאיר לפיד אינה זוכה להישגים כבר יותר משבע שנים. הוא אינו ווינר אמיתי.

בשנה האחרונה לאחר שלושה סבבי בחירות (והובלה במספר המנדטים בשניים מהם), מפלגתו נכשלה שוב ושוב בהרכבת הממשלה. בראש ובראשונה מדובר בכישלון אישי של יאיר עצמו. לכן חשוב לי לשאול אותך – האם אתה נמצא במפלגה בה כל היכולות שלך באות לידי ביטוי? האם יש לך סיכוי להשפיע כמו שהיית רוצה?

עפר שלח, אנא ממך, אל תהיה סקוטי פיפן של יאיר לפיד. ראשית, כי יאיר אינו ג'ורדן. המפלגה בהובלתו של יאיר לפיד אינה זוכה להישגים כבר יותר משבע שנים. הוא אינו ווינר אמיתי

אלון עידן, פובליציסט בהארץ, הגדיר את עפר שלח ב-2016 כ"תסריטאי והבמאי של יאיר לפיד" הוא תיאר אותו "המוח מאוחרי הקלעים":

"שלח יושב בשקט, כי ביום בהיר במיוחד כבר אפשר לראות את היעד. הוא הימר על הפרפורמר הכי טוב בישראל, והוא יודע שהסכנה הכי גדולה היא שיחשפו את סיפור הכיסוי. שלח מתאפק מלצעוק 'זאת רק תחפושת' כי הוא מאמין שברגע שהיעד יושג, יהיה אפשר להוריד את המדים הימנים־לאומניים, להפסיק להזריק טירוף לוורידים ולהתחיל 'להשפיע'".

אני ממשיך ושואל – האם עדיין ניתן לראות את היעד? מה הוא היעד? האם הנאמנות הבלתי מסוייגת ליאיר לפיד, נאמנות שמבוססת על יחסי חברות עמוקים, מוצדקת? אולי בשבילו אתה רק שחקן משלים? למשל, איך ייתכן שמועמדותך לשר הביטחון (תפקיד שעפר שלח שואף אליו שנים רבות) נדחקה הצידה, כשבן-רגע הפרויקט של "יש עתיד" "לפוליטיקה חדשה" – הפך ביום בהיר למפלגת גנרלים קלאסית? אולי זה הוא הזמן לצעוק – עד כאן! האם המוח מאחורי הקלעים של יאיר לפיד צריך לצאת אל המסך ולהגיד: אני הוא המועמד?

בראיון נוקב לרוית הכט בעיתון הארץ, לאחר הקמת ממשלת האחדות, עפר שלח אמר:

"אני חושב שכחול לבן היא גם איתות לציבור, נקרא לו שמאלני, או כזה שרוצה אלטרנטיבה לליכוד, שאולי הגיע הזמן להיגמל מההמצאה הזאת שאומרת, בוא נביא גנרלים שלא אומרים כלום – כי גבי אשכנזי לא אמר כלום מ-2011 ובני גנץ לא אמר כלום מ-2015".

אני ממשיך ושואל – האם "יש עתיד" היא גם איתות לציבור, נקרא לו שמאלני, שרוצה אלטרנטיבה לליכוד? אולי הגיע הזמן להיגמל מהדמות הזאת שאומרת: בואו נדבר על שינוי אבל נעשה הכל אותו הדבר, בואו נקים מפלגת אלטרנטיבה אבל לא נגיד כלום? האם הגיע הזמן להחליף את יאיר לפיד?

אולי הגיע הזמן להיגמל מהדמות הזאת שאומרת: בואו נדבר על שינוי אבל נעשה הכל אותו הדבר, בואו נקים מפלגת אלטרנטיבה אבל לא נגיד כלום? האם הגיע הזמן להחליף את יאיר לפיד?

נותר רק לדמיין כיצד היה נראה ה-NBA אם סקוטי פיפן היה עוזב את שיקגו בולס (דבר בעל סיכוי סביר ביותר בהתחשב לשכר שקיבל). האם הוא היה מצליח לקרוא תיגר על מייקל ג'ורדן? האם הוא היה מצליח להצדיק את הגדרתו כשחקן השני הטוב ביותר? כיצד הייתה ממוסגרת המורשת שלו היום בשנת ,2020 אם היה עושה מהלך שכזה? ברם, אלו הן רק תהיות ולעולם לא נדע את התשובה. אל מול זאת, לעפר שלח יש עדיין סיכוי. סיכוי להשתחרר ממשחק תחת הובלה של שחקן לא קבוצתי, לא ווינר. בקיצור, ג'ורדן ללא היתרונות של ג'ורדן – יאיר לפיד.

אני ממליץ, כהצצה לקרע ההנהגתי ב"יש עתיד", שעל בסיסו אני כותב רשומה זו, להסתכל על עמוד הפייסבוק של עפר שלח אל מול העמוד של יאיר לפיד. בעוד שבעמוד של יאיר לפיד רואים עוד מאותו דבר – פוסטים גנריים, המתבטאים בגינויים על ממשלה בזבזנית ואמירות נגד טרחניות על ההשתלחות של נתניהו בשלטון החוק – אצל עפר שלח אפשר להתחיל לראות שינוי. תקווה אמיתית לשמאל. אמירות ברורות נגד הסיפוח (אצל יאיר לפיד אין התייחסות לנושא), אמירות חזקות על התנגדות רחבה, הבנה עמוקה על כך שאין מה לשים שוב ושוב את מבטחנו בגורמי אכיפת החוק, הבנה שמדובר במאבק של העם, שהשינוי צריך לבוא מלמטה.

להלן, שני ציוצים של לפיד מהיומיים האחרונים:

ב-31.5 עופר שלח כתב בעמוד הפייסבוק שלו:

"אל תבנו על אחרים. השופטים לא יושיעו, הפקידים ישחקו ראש קטן או סתם יפגינו אטימות ואוזלת יד, לארה״ב של טראמפ לא איכפת, השותפים הפוליטיים של ביבי נכנעו כבר מזמן. עכשיו הזמן להתנגד, ביחד. עכשיו הזמן להבין שהכל קשור: המשבר הכלכלי והסכנה לדמוקרטיה, הפילוג בחברה והסיפוח. עכשיו הזמן לאחד כוחות ומאבקים, מול מי שלא שם עליכם ולא שואל אתכם".

זה המשותף לכל הדברים המסוכנים שביבי וממשלתו מתכננים לחודש הקרוב: אף אחד לא שם עליכם ולא שואל אתכם.אף אחד לא שם עליכם…

פורסם על ידי ‏עפר שלח – Ofer Shelah‏ ב- יום שבת, 30 במאי 2020

עפר, אתה צודק, אל תבנה על אחרים. עכשיו זה הזמן להתנגד – ביחד. אידאולוגיה ברורה, התנגדות לסיפוח, שותפות יהודית ערבית, כוח לעם, זו היא הדרך לשינוי. זה הוא הקול האמיתי של האופוזיציה.

לכן, הגיע זמנך להוביל, הגיע הזמן למשחק קבוצתי אמיתי, הגיע הזמן להיות ווינרים. הכדור בידיים שלך והגיע הזמן לנצח. לטעמי, אתה לא משחק ליד מייקל ג'ורדן, לכן אל תהיה סקוטי פיפן. בדרך הנוכחית של קבוצתך (יש עתיד) – אין אליפות. בהרכב הנוכחי, אפילו אין פלייאוף.

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 982 מילים

התעשיינים רוצים הקלות מהמדינה, אבל משחקים באש

בחסות משבר הקורונה, התעשיינים מצפים להקלות בפיקוח ובביורוקרטיה, בהתאם למגמות בעולם המערבי ● אבל אירועים כמו שרפת הענק בבז"ן - שהובילה השבוע להרשעה ועסקת טיעון - מזכירים לנו שכאן זה ממש לא אירופה ● אם המפעלים הגדולים רוצים שהציבור ייתן בהם אמון, הם צריכים לשמור הרבה יותר טוב על הסביבה והבריאות

עוד 764 מילים

הרשות הפלסטינית הסירה את הסגר שהטילה עם פרוץ הקורונה, אבל החנויות שם עדיין ריקות והתושבים בלא מקור הכנסה ● הקצביות מציעות סחורה בחצי המחיר, אך איש לא קונה, ותושבי הגדה המערבית חיים על פיתות וירקות ● כוונות הסיפוח רק מחמירות את המצב ● "הפלסטינים בבקעה לא יקבלו אזרחות, ואת האדמות שלהם ייקחו. במקרה הטוב הם ימשיכו להיות כוח עבודה זול לישראל" ● ועל המקרה הרע איש לא מעז לחשוב

עוד 1,242 מילים

חוק הסמכויות המיוחדות הוא שעת חירום לדמוקרטיה

ההיגיון בבסיס הצעת החוק, שאמור להחליף את תקנות שעת החירום למאבק במגפת הקורונה, משקף פגיעה קשה בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה, ובכלל זה עקרון הפרדת הרשויות ● העובדה שאלפי אזרחים כבר הגישו התנגדויות לחוק היא מעודדת ● אבל דווקא דברי הרגיעה של בני גנץ אתמול הם זריית חול בעיני הציבור ● פרשנות

עוד 1,044 מילים

למקרה שפיספסת

הקזינו של אפשטיין – טורפים ונטרפים בחברה האמריקאית

חופשת חג השבועות וסוף השבוע הארוך שבא בעקבותיה, זימנו לי אפשרות לצפות בשתי תכניות שונות של "נטפליקס", ענק הסטרימינג האמריקאי.

מצד אחד הסרט "קזינו", סרטו המצוין של מרטין סקורסיזה, משנת 1995, עם רוברט דה נירו, שרון סטון וג'ו פשי, שמוקרן שם, כך אני מניח, גם בגלל סוג של "עסקת חבילה" בין הבמאי המוערך לרשת, אשר הפיקה את סרטו האחרון לפי שעה, "האירי". ומצד שני סדרת הדוקו בת ארבעת הפרקים על ג'פרי אפשטיין, איש העסקים והמיליארדר היהודי אמריקאי, שהורשע בשורה של עבירות מין, והתאבד בבית המעצר העירוני במנהטן, ב-10 באוגוסט 2019, בעודו ממתין לסיום משפטו.

לכאורה שני דברים שונים. מצד אחד סדרה דוקומנטרית ומהצד השני סרט עלילתי. אבל לטעמי לפחות, שניהם, הסדרה והסרט, מצליחים לשקף משהו עמוק ומהותי לגבי החברה האמריקאית והכוחות שמניעים אותה כבר שנים, ואולי מעניקים לנו גם כמה כיווני מחשבה לגבי אופי החברה הישראלית כפי שהוא מתהווה לנגד עיננו בשנים האחרונות.

נתחיל בסרט "קזינו"

במרכז של הסרט "קזינו", עומדים שניים – סאם "אייס" רות'סטיין (רוברט דה נירו) וניקי סאנטורו (ג'ו פשי) – ששולטים בעולם ההימורים של לאס וגאס בשנות ה-60 וה-70. בדרכו הקצבית והמבריקה, חושף לפנינו סקורסיזה את הקרביים המדממים (תרתי משמע) של תעשיית ההימורים בעיר ושל הכוחות המפעילים אותה. התשוקה לשליטה, כוח וכסף, ניצבת שם בצורה הכי גלויה וברורה, מתחת לאורות המנצנצים והבוהקים של המלונות היוקרתיים ב"סטריפ", וכמו שאומר שם דה נירו בסצנת הפתיחה המרהיבה של הסרט: "התפקיד שלי הוא פשוט למכור לאנשים חלומות תמורת הרבה מאוד מזומנים."

במאמר מוסגר אגיד, שאולי הדבר הכי עצוב שראיתי בזמן שבו אני חייתי באמריקה, היה מראה האנשים הזקנים, שצועדים בבוקר מהבתים הדלים והמתפוררים, לעבר הטיילת באטלנטיק סיטי, עוד עיר שהתפרסמה בזכות תעשיית ההימורים שלה, אם כי בסדר גודל קטן יותר.

התשוקה לשליטה, כוח וכסף, ניצבת מתחת לאורות המנצנצים של מלונות היוקרה ב"סטריפ". כמו שאומר דה-נירו בסצנת הפתיחה: "התפקיד שלי הוא למכור לאנשים חלומות תמורת הרבה מאוד מזומנים"

ב"ריקוד האחרון", סדרה אחרת שעלתה לא מזמן בנטפליקס על הכדורסלן מייקל ג'ורדן, מתואר איך ערב אחד, לפני המשחק הקובע בין ה"שיקאגו בולס", קבוצתו של ג'ורדן, לבין ה"ניו יורק ניקס", שוכר מייקל לימוזינה מפוארת ונוסע עם אביו מניו יורק לאטלנטיק סיטי, כדי לשרוף שעתיים על הימורים באחד המלונות המפוארים שם.

זהו כמובן הדימוי הכי "קלאסי" של "החיים הטובים" ושל החלום האמריקאי – לימוזינה מפוארת, משקאות חריפים, סיגרים וכסף גדול שמתאדה תוך שניות על השולחן הירוק בלי להשאיר אחריו שום סימנים, אבל אני לצערי תקוע כמו אידיוט במראה הזה של האנשים הזקנים שהולכים כל חודש עם המעט שהם מקבלים מה-social security ויושבים בפנים כבויות מול מכונות המזל, ושום זיק של חיוך או של שמחה לא נדלק בפניהם, גם כשפעם בהרבה זמן הם זוכים.

הסידרה התיעודית על ג'פרי אפשטיין

והנה גם בסדרה התיעודית אנחנו חוזים באותה "תנועה" מקוטב אחד לשני. התנועה ששואבת את הנטרפים ישר לתוך הלסתות האימתניות של הטורפים.

נערות צעירות בנות 14-15, בדרך כלל ממשפחות בעלות רקע כלכלי וסוציאלי קשה, שנלכדות ומובאות כמו טרף קל מ-West palm beach לאחוזה המפוארת של אפשטיין.

והנה גם בסדרה התיעודית אנחנו חוזים באותה "תנועה" מקוטב אחד לשני. התנועה ששואבת את הנטרפים ישר לתוך הלסתות האימתניות של הטורפים

אחד אחרי השני מובאים לפנינו הסיפורים, ואחת אחרי השנייה, עולות הנשים שהיו אז רק נערות צעירות ובסדרה מקפידים לקרוא להן Survivors  (ניצולות או שורדות) ולא Victims (קורבנות) והן מרכיבות לפנינו את מה שדי מהר מתברר כמו דפוס פעולה קבוע ואכזרי:

איש עשיר וחסר מעצורים, שבדרכים לא ממש מתוחכמות מצליח כל פעם לטוות לפניהן רשת חלקלקה של הבטחות ופיתויים, עד שהוא מניח עליהן את היד הפוצעת והדורסת שלו, ומטביע בהן חותם וצלקת שלא יימחו גם אחרי שנים.

יש כמובן משהו שמעורר הרבה הערכה בדרך שבה כל הנפגעות "מצאו את קולן" כהגדרתה של הבמאית ליסה בראיינט, יוצרת הסדרה, ודאגו לכך שבסופו של דבר גם המיליארדר בעל העוצמה והקשרים הפוליטיים הענפים לא יצליח לחמוק מהדין. אם כי צריך לומר גם ביושר, שיש גם משהו שמעורר קצת רתיעה בדרך שבה החברה האמריקאית בוחרת להתנקות במהירות מהרעל, מסמנת איש אחד (מהלך ראוי כשלעצמו) ולא ממהרת אולי לקיים דיון מעמיק ומקיף על שורשיה של התופעה כולה.

במישור הישיר זהו למשל סיפורו של אלכסנדר אקוסטה, לימים שר העבודה בממשל של טראמפ, ועשר שנים קודם לכן, ב-2008, הוא זה שעומד בראש מערך התביעה הכללית במדינת פלורידה. מי שאיכשהו, אולי בהשפעת עורכי הדין המקושרים ועתירי ההשפעה של אפשטיין (אלן דרשוביץ כבר אמרנו?) סוגר עסקת טיעון מקלה מאוד עם אפשטיין, כשזה מועמד לדין בפעם הראשונה.

אבל יש כאן משהו עמוק יותר לטעמי, משהו שעליו עמדנו כשהזכרנו, בקצרה אמנם, את העמדה הזאת של הטורפים והנטרפים והאנשים החלשים ונעדרי הקשרים.

קחו למשל נתון אחר מכיוון שונה לגמרי: על פי מחקר שפורסם  ב2018 על ידי לשכת מפקד האוכלוסין בארצות הברית  (United States Census Bureau) – ל-27.5 מיליון אמריקאים אין בכלל ביטוח רפואי! אתם קוראים נכון. נתון מדהים. משהו כמו עשרה אחוז מכלל האוכלוסייה בכל היבשת. נתון קטן ו"יבש" שמלמד אותנו כמה יש עד היום אחוז גבוה של גברים ונשים פגיעים ופגיעות כל כך, ועד כמה קל לטורף מהסוג הבזוי והנחות של אפשטיין לבוא ולהקיף את הקורבנות בזרועות התמנון שלו, כשהקרקע הבריאותית והכלכלית פשוט נשמטת להם מתחת לרגליים.

ל-27.5 מיליון אמריקאים אין ביטוח רפואי. נתון שמלמד על האחוז הגבוה של אנשים פגיעים, ועד כמה קל לטורף כאפשטיין ללכוד קורבנות בזרועות התמנון שלו, כשהקרקע תחתם נשמטת

שלוש הערות קצרות לפני סיום:

  1. קודם כל זה יהיה תמיד מאמץ יומרני מדי לנסות לשרטט את קווי המתאר של כל החברה האמריקאית רק על פי סרט או סדרה אחת בנטפליקס. החברה הזאת היא מן הסתם מורכבת הרבה יותר וכמובן גם עתירת זכויות. אבל נדמה לי שמה שמבצבץ שם בין הדברים שציינתי הוא בהחלט לא רק חולי נקודתי בלבד.
  2. דבר שני לגבי החברה הישראלית: אנחנו כבר רחוקים שנות אור מהתקופה ה"סוציאליסטית", שבה למדינה ובטח למערכת ההסתדרותית הייתה מעורבות גדולה בכל מה שקשור לחברה ולכל ההתנהלות הכלכלית בה. החברה הישראלית עברה מאז תהליך מואץ של הפרטה, תהליך שביסודו הוא טוב וחיובי, אבל צריך כל הזמן לזכור גם את הסכנות הגלומות בו, כפי שהן מודגמות בסדרה על ג'פרי אפשטיין – כלומר היווצרות שכבה לא קטנה של אנשים מוחלשים (העובדים הזרים הם בטח דוגמה די טובה לכך) ושל נשים פגיעות, שטורף חסר מעצורים יכול בקלות לשלוח יד זדונית ולפגוע בהן.
  3. ודבר אחרון לגבי נטפליקס (טורף לא קטן בזכות עצמו…): יש לרשת הענקית הזו נטייה לפעמים להושיט יד החוצה ולבדוק קודם לאן נושבת רוח התקופה. יכול להיות שהיו גם אילוצים משפטיים שאני לא מודע להם, אבל אני מנסה לחשוב אם הם היו מגלים את אותו אומץ ואת אותה תעוזה כשג'פרי אפשטיין היה בחיים, מוקף בכל סוללת עורכי הדין העשירים והמקושרים שלו.

כך או כך הסדרה הזאת היא חשובה ומעוררת מאוד למחשבה.

אודי בן סעדיה למד בימוי בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב. מחזות פרי עטו הוצגו בפסטיבל לתאטרון אחר בעכו, בתאטרון צוותא, הסמטה ותמונע בתל אביב. כתב בטור הסאטירי "בוקר טוב מעריב", ובעיתונים "חדשות" ו"העיר". פרסם סיפורים קצרים במוספים ספרותיים שונים וספר שלו יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בן קיבוץ אשדות יעקב. גר היום בבית דגן. משתדל לרוץ בשדות אם אפשר ולהביט על עצמו ועל העולם קצת מהצד. לפעמים זה כואב ולא מעט פעמים זה גם משעשע.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,025 מילים
עודכן לפני שעה

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

לנתניהו לא תהיה ברירה אלא לדחות את הסיפוח לאוקטובר

בזמן שארה"ב מתמודדת עם מאה אלף מתים מקורונה ושבוע רצוף של מחאות אלימות ברחבי המדינה, נתניהו ממשיך בדיונים עם הבית הלבן במטרה לקדם את תוכניתו להחיל ריבונות בגדה המערבית כבר בחודש הבא ● אך נתניהו צריך לתמרן את מסלול הריבונות גם בתוך הימין הישראלי, וכאן הדרך רצופת מוקשים - כולל במפלגתו שלו ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 777 מילים ו-1 תגובות

נתניהו ניצח? אנחנו ניצחנו!

בזמן שאחרים עסקו בסיפוח, ברוטציות ובהמצאת משרדי ממשלה, ש"ס ויהדות התורה זכו במשרדים חשובים ובהשפעה חסרת תקדים על קביעת המדיניות הכלכלית של ישראל - בלי רעש וצלצולים ● חביב רטיג גור משרטט את דרכן של המפלגות החרדיות למוקדי הכוח, ואת הפחד שלהן לאבד השפעה ● פרשנות

עוד 1,939 מילים

סיפור מסריח

פרק 8מפעלים לטיפול בפסולת הם הדבר האחרון שמישהו רוצה ליד הבית ● תהליך הטיפול בפסולת, בעיקר בפסולת מסוכנת, מייצר מפגעים בריאותיים ואסתטיים; מזהם את המים, האוויר והקרקע; וכרוך במטרדי רעש וריח ● לא הפלא וגם ממש לא פלא, אם כך, שרוב אזורי הפסולת של מדינת ישראל הם בכלל בגדה המערבית ● אמיר בן-דוד ממשיך במסעו על מפת הסיפוח, והפעם הוא נוסע בעקבות הריח

עוד 2,102 מילים

גם כאשר הם מחמיאים לראש הממשלה וגם כאשר הם "תוקפים" אותו, שקד וחבריה לא מתבלבלים לרגע ● מהלכי ימינה בימיה הראשונים באופוזיציה מציירים אותה כמפלגה השייכת בכל מהותה לממשלת נתניהו החמישית ● השחיתות זורמת לה בציציות והיא סלע קיומה, שהרי בלעדיה לא יתאפשר משטר האפרטהייד שאליו היא חותרת ● פרשנות

עוד 1,457 מילים

תחקיר מה חיפשה חברת ריגול ישראלית באוקראינה ואיך זה קשור לרוסיה

חברת הריגול הישראלית סיי-גרופ פעלה לטובת האינטרסים של רוסיה, כאשר עקבה לכאורה אחרי פעילים למען הדמוקרטיה באוקראינה ● מה שמעורר את השאלה המטרידה: למען מי עבדה חברה של קציני מודיעין לשעבר בצה"ל? ● וגם: מה חלקו של הארווי ויינשטיין בפרשה, ואיך עמנואל רוזן קשור לכל זה?

עוד 4,769 מילים

חשד שעו"ד יוסי כהן עומד מאחורי התצהירים הכוזבים שמסרו עובדות בבית רה"מ

שר החינוך גלנט הודיע שבית ספר שיתגלה בו חולה קורונה - ייסגר ● עובד במשרד ראש הממשלה אובחן כחולה קורונה; ייתכן שנתניהו יידרש להיכנס לבידוד ● גנץ הנחה את כוכבי להכין את צה"ל לקראת סיפוח אפשרי של שטחים בגדה ● נתניהו וגנץ אמרו שלמשטרה לא יתאפשר לפרוץ לבתים ללא צו ● חוקרי משטרה גבו מנתניהו ומבני משפחתו עדות לגבי תלונתו על איומים שהופנו כלפיו

עוד 48 עדכונים

לשלוח את הילד לבית הספר זה כמו לזרוק קובייה בקזינו

נכון לאמש, 144 תלמידים, מורים והורים מהגימנסיה בירושלים אובחנו כנשאי קורונה ● לכל אחד מהנדבקים יש אחים ואחיות או חברים מבתי ספר אחרים, מתנועות הנוער, מהשכונה ● ובתוך בית הספר, אי אפשר לחשוב ברצינות על ריחוק חברתי ● שלום ירושלמי שולח הבוקר את הילד לבית הספר בתחושת חוסר אונים ועם חשש גדול ● טור אישי

את הילד שלי אשלח היום בבוקר לתיכון במערב ירושלים באותה תחושה שמהמר זורק את הקובייה בקזינו בסטריפ של לאס וגאס. גם פה וגם שם המספרים מדברים.

נכון לאתמול בצהריים אובחנו 109 תלמידים בגימנסיה העברית ברחביה כנשאי קורונה. בשעות אחר הצהריים המספר עלה ב-22. קצב מדהים. יחד עם המורים וההורים הגענו בשעות ערב ל-144. בית הספר – שבו למדו פעם נשיא המדינה וראש הממשלה – נסגר, וכולם נכנסו לבידוד.

הגימנסיה שוכנת ברחוב קק"ל ברחביה, שזה מרכז העיר. מכאן המעגלים יכולים להתפשט לכל הכיוונים, כמו בבריכת מים שמשליכים לתוכה אבן. בינתיים מגלים עוד נשא ועוד נשאית, כי לרבים בגימנסיה יש אחים שלומדים בבתי ספר אחרים בעיר. ולא רק.

הגימנסיה העברית בשכונת רחביה בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
הגימנסיה העברית בשכונת רחביה בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

תיכון הרטמן נסגר, כי מורה מהגימנסיה שחלה בקורונה מלמד גם שם. המסורתי כמעט נסגר, כי תלמידה שנדבקה שם היא בתו של איש צוות בגימנסיה, וכן הלאה. בבית הספר ליד-האוניברסיטה הגיעו אתמול ללימודים 27 תלמידים מתוך 1,100.

בתי הספר ריקים או כמעט ריקים. כך החליטו ההורים, ובצדק. פולה בן גוריון, סאלד, אילן רמון, גאולים, רמת מוריה, בויאר ואפילו מקיף גילה. עד לשם הגיע המעגל המתרחב. אם תחשבו על זה, הכול היה די צפוי.

אני מביט במכתב ששלח מנהל הגימנסיה דני לייבוביץ' להורי התלמידים, כאשר הסתיים הסגר הגדול ב-17 במאי.

לייבוביץ' מביע במכתבו געגועים והתרגשות גדולה עם חידוש הלימודים, שולח הוראות ומטיל מגבלות, אבל מודה בפה מלא שהוא לא יכול לאכוף בבית הספר את שלושת התנאים הבסיסיים למניעת הדבקה שמחייב משרד הבריאות: חבישת מסיכות, מרחק של שני מטר בין התלמידים והיגיינה. כל הורה יחליט עכשיו מה לעשות.

מנהל הגימנסיה מביע במכתבו געגועים והתרגשות גדולה עם חידוש הלימודים, שולח הוראות ומטיל מגבלות, אבל מודה בפה מלא שהוא לא יכול לאכוף בבית הספר את שלושת התנאים הבסיסיים למניעת הדבקה

הלימודים התחדשו בכל זאת. אפשר להבין את ההורים וגם את התלמידים. השהייה בבית היא בלתי נסבלת עבור בני נוער שכל חייהם היא תזזית אחת גדולה; הלימודים מרחוק לא יכולים להחליף את החוויה בכיתה ובהפסקות; ההורים לא יכולים להחזיק מעמד בחל"ת ובכלל.

אני מכיר את העניין מקרוב. הילד שלי – שמקטר תדיר על הלימודים ומייחל ליום שבו יסגרו את בית הספר לעולמי עד ויזרקו את המפתחות לים – רק חיכה ליום שבו יפתחו את הכיתות.

כולם לקחו הימור לפני שבועיים. בירושלים ההימור היה כבד במיוחד. זוהי עיר מבודדת, קהילתית וצפופה. הנערים מכל מקום נפגשים בכל מקום – בתנועות הנוער, ברחוב, במרכז המסחרי, בכדורגל ובכדורסל.

בתוך בית הספר או בכל מקום אחר אי אפשר לחשוב ברצינות על ריחוק חברתי. אפילו לא על ברכת מרפקים. המסכות לא נסבלות בדרך כלל. אין באמת הבדל בין הפסקה בבית ספר למבלים באומן 17.

בתוך בית הספר אי אפשר לחשוב ברצינות על ריחוק חברתי. אפילו לא על ברכת מרפקים. המסכות לא נסבלות בדרך כלל. אין באמת הבדל בין הפסקה בבית ספר למבלים באומן 17

זה המצב. היום יש לילד מבחן מתכונת באנגלית. בהמשך, יום לימודים רגיל. מה עושים? הוא לא יישאר בבית, גם אם נרתך את דלתות הכניסה לבניין. המחשבה שהוא יחזור, חלילה, עם נגיף לתוך בידוד נוראי וחרדה גדולה מוציאה אותי מדעתי. פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל הדסה, אומר שהצעירים כלל לא יינזקו. הלוואי.

אני שם את הז'יטון ומתפלל לטוב. בירושלים, המרחק לבורא עולם הכי קצר. שיחה מקומית, כמו שאמר פעם מנחם בגין.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 493 מילים ו-1 תגובות

ההשתוללות המכוערת של יאיר נתניהו ברשתות החברתיות גוררת אנשי ציבור ותקשורת לפינג-פונג אלים ומיותר עם בנו של ראש הממשלה ● אם כולנו נתחיל להתייחס אליו כמו אל פעוט בהתקף זעם ופשוט נתעלם ממנו עד שיירגע וילך לישון - אולי הוא יגרום הרבה פחות נזק ● דעה

עוד 961 מילים ו-2 תגובות

ככל שמתקרב המועד שבו ישראל תבקש להחיל ריבונות באופן חד-צדדי על שטחים בגדה המערבית, בעולם מתחילים לזנוח את פרדיגמת שתי מדינות לשני עמים ● במקום זאת, מנהיגים ופעילים בעולם מתחילים לתמוך בפתרון מדינה אחת עם זכויות שוות לכל אזרחיה ● והגדרת ישראל כמדינה יהודית ממש לא מעניינת אותם ● פרשנות

עוד 1,442 מילים

מס במתנה בעלי ערוץ 13 ממתין להכרעת הממשלה על מחיר המלט

מפעל נשר עומד בפני החלטה קריטית: ועדה של משרד הכלכלה צפויה להכריע השבוע אם להטיל מס של עד 30% על יבוא מלט, ולייקר במאות מיליוני שקלים את תשתיות הבנייה ● מונופול העבר מדווח על הפסדים, אך בעליו, האוליגרך לן בלווטניק, הוא גם הבעלים של ערוץ 13, שגם הוא מדמם הפסדים ● וכך שוב פוליטיקה, כלכלה ותקשורת מתערבבים זה בזה תחת שלטון נתניהו ● הגורם הפוליטי הראשון שהנושא ינחת על שולחנו הוא עמיר פרץ

עוד 1,155 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה