ברגעים אלו אני נרשמת לקורסי הסתיו באוניברסיטת ישיבה בניו יורק ונזכרת כמה שמחה הייתי כשהגעתי לתיכון וסוף סוף יכולתי לבחור חלק ממה שלמדתי. אני בחרתי ערבית. לצערי, לא היו עוד הרבה תלמידים כמוני שבחרו ללמוד את השפה היפיפייה הזאת.

באופן מפתיע, כל התלמידים הערבים הישראלים לומדים עברית מכיתה ג' עד לתיכון, ומחויבים להיבחן בשפה על מנת לקבל תעודת בגרות מלאה. מדוע לא כך המקרה כשזה מגיע לתלמידים יהודיים והשפה הערבית? מדוע רק 2,936 תלמידים יהודיים נבחנו בבגרות בערבית בשנת 2018 וזאת בעוד לערבית ישנו סטטוס מיוחד במדינת ישראל?

אנגלית היא לא אחת מהשפות הרשמיות של מדינת ישראל, ומבלי לזלזל בחשיבות העצומה שבלימוד אנגלית בקרב כל התלמידים הישראלים, הרי שזאת תעלומה מדוע לכל התלמידים היהודים יש בחינות בגרות באנגלית בעוד שמעט תלמידים יהודים שנבחנים בערבית?

חשוב לציין כי בבתי ספר דתיים, בבתי ספר לחינוך מיוחד ובבתי ספר טכנולוגיים הם פטורים מללמוד ערבית. מדוע כך המקרה בעוד שהמיעוט הגדול ביותר בישראל שהינו כ-20% מהאוכלוסייה שמכילה נוצרים ערבים, דרוזים, בהאיים, מוסלמים ערביים ובדואים דוברי ערבית?

בנוסף, ערבית היא שפת שכנינו. ישנן דעות שונות באשר לתוצאות החיוביות שתצמחנה מכך שתלמידים יהודיים ילמדו ערבית ואת התרבות הערבית. אך לתוצאות הללו קיים מחנה משותף: ידע זה יכול לעזור להתגבר על חלק מהאתגרים הפנימיים והחיצוניים שהיא חשופה אליהם מפאת היותה מדינה שהיא רב תרבותית, רב אתנית ורב דתית.

חלק רואים את לימוד השפה הערבית כהשקעה בביטחון העתידי של ישראל כי תלמידים יודעי ערבית ישרתו בחיל המודיעין וידע השפה ישמש לטובת ביון. בעוד שיש דעות האומרים שלימוד הערבית הוא אמצעי לגשר על פערים בין ערבים ליהודים בכך שהילדים ילמדו את תרבותו של המיעוט הערבי במדינתנו מעבר לשיח הפוליטי-מדיני.

ערבית יכולה לשמש כאמצעי ללימוד על מדינות שונות ועל תרבויות שמהם באו יהודים מזרחיים. ערבית הינה השפה של הרבה סבים וסבתות של יהודים מזרחיים שבאו למדינת ישראל ממדינות דוברות ערבית כמו מצרים, סוריה ועיראק. ערבית יכולה לתת לילדים  מזרחיים הזדמנות להבין מאיפה האם באו ולהרגיש גאווה על מורשתם המפוארת. בנוסף, לימוד הערבית יכול לתת לתלמידים האשכנזים הזדמנות להכיר את שורשיהם של התלמידים המזרחיים ואולי אף להפחית את הגזענות.

יתר על כן, לצד כך שהתלמידים ילמדו ערבית ספרותית שמשתמשים בה לכתיבה וקריאה ובמדיה השונה וערבית קלאסית שמופיעה בקוראן. חשוב שהתלמידים ילמדו ערבית מדוברת בעגה הפלסטינית. הדבר יאפשר להם לבוא במגע עם האזרחים הערבים על בסיס יום יומי ולא רק להבין את החדשות ולקרוא ספרים. יתרה מזאת, צריך לשים דגש לא רק על לימוד ההיסטוריה והתרבות של עולם ערב, אלא גם על תרבות ערבית עכשווית כולל קולנוע, מוזיקה ואוכל. ערבית היא לא רק שפתה של הקוראן והתפילה האסלאמית.

אהרון דויד גורדון (1856-1922) שהיה אידאולוג ציוני והכוח הרוחני שמאחורי הציונות המעשית וציונות העבודה אמר: "החינוך הוא הדרך האדם המטרה".

התלמידים של ישראל כיום והחינוך שהם מקבלים יעצב את האופן שבו יהיו האזרחים הישראלים העתידיים. אכן, אמנם ישראל אינה יודעת מתי השלום יגיע אבל היא יכולה לעזור לתלמידיה היהודים, שביום מן הימים יהפכו לאזרחים מצביעים, לקבל עתיד יותר רגוע וטולרנטי בכך שהם יעודדו אותם להכיר יותר טוב את האזרחים הערבים.

כאשר האזרח הקטן משלם מסים הוא באופן עקיף משלם על מערכת החינוך. כך שאם יהיה מספר גדול של אזרחים שישים כמויות גדולות של לחץ על משרד החינוך והספורט לשנות את המדיניות שלה בנוגע לשפה הערבית, אז אולי נראה שינוי במצב הנוכחי ואולי אולי אף שינוי גדול יותר בעתיד של מדינת ישראל.

אינשאללה תהיה חברה הישראלית יותר מכבדת כלפי כל חלקיה השונים שהינם חלק מהמוזאיקה שהינה ישראל.

סטודנטית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת "ישיבה" בניו יורק ושחקנית. בימים אלו עובדת על ספר שירה ראשון

הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.

מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.

האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.