כצפוי, ארגון חזבאללה – כבול למשוואת התגובה שמנהיגו, חסן נצראללה, עיצב – ניסה ככל הנראה להוציא פיגוע נקמה על מות פעיל הארגון מפעילות חיל האוויר בסוריה. הארגון לא נרתע מאיומי ישראל הפומביים, ובחר בזירת הר הדב, הנוחה מבצעית מבחינתו לממש את הפיגוע (שהמתווה שלו לא ברור עדיין לחלוטין).

צה"ל, היה מוכן היטב לתרחיש זה, וככל הנראה העריך כי חזבאללה יממש את איומיו. הערכות זו הוכיחה את עצמה, וזיהוי מוקדם של כוונות הפיגוע מצד חזבאללה הוביל לסיכולו מבעוד מועד. צה"ל נזהר ככל הנראה שלא לפגוע באנשי החוליה, אשר נמלטו חזרה ללבנון כדי למנוע הסלמה נוספת (בדומה לאירוע ירי הנ"ט באביבים).

זיהוי מוקדם של כוונות הפיגוע מצד חזבאללה הוביל לסיכולו מבעוד מועד. צה"ל נזהר ככל הנראה שלא לפגוע באנשי החוליה, אשר נמלטו חזרה ללבנון כדי למנוע הסלמה נוספת (בדומה לאירוע ירי הנ"ט באביבים)

לכאורה שני הצדדים אמורים להיות מרוצים, אך לא. בפעם הראשונה מאז הכריז על משוואת התגובה שלו, אשר מכילה בתוכה גם את מותם של פעילי הארגון בסוריה מפעילות ישראלית, חזבאללה נכשל בהוצאה לפועל של תגובתו. יודגש כי בעבר גם אם פיגועי הארגון לא גבו מחיר מצה"ל, עצם נסיון הפיגוע איפשר לארגון להציג לנאמניו את התקריות הללו כהצלחה.

ההצלחה האופרטיבית המשמעותית של צה"ל, אשר סיכלה את הפיגוע מבעוד מועד, והפגיעה בבית באיזור חוות שבעה כתוצאה מירי הפגזים שנועד להבריח את אנשי החוליה בחזרה לשטח לבנון, מנעו מחזבאללה להציג את האירוע כהצלחה מבחינתו וחייבו אותו להתחייב לתגובה עתידית.

נראה כי אם צה"ל היה "מאפשר" לארגון לבצע את הפיגוע ומבטיח שלא יהיו נפגעים בתקרית זו (באמצעות שימוש באמצעי הטעיה כאלו ואחרים) ניתן היה לסגור את האירוע. כאמור, כעת אנחנו נמצאים באירוע חדש שיסתיים רק כאשר חזבאללה ישביע את תאבונו בהצגת פיגוע.

במבט רחב, דווקא ההצלחה האופרטיבית של צה"ל מבליטה את החולשה האסטרטגית של ישראל במערכה מול חזבאללה. הארגון לא נרתע מהצהרות ראש הממשלה ושר הבטחון (ולא בפעם הראשונה) ומאיומיהם כלפי "מדינת לבנון", ובחר להוציא את הפיגוע לפועל.

יתרה מכך,  רצון של ישראל לסגור את האירוע מבלי לגבות מחיר מחזבאללה על שנסיונו "לאזן" את המשוואה כולל חדירה לישראל – מעיד על רצונה העמוק של ישראל להמנע מהסלמה. על כן, למרות איומי מנהיגי ישראל מהערב, הארגון המחויב לתגובה – מחויב גם בהוצאתה לפועל, והתנהלותה של ישראל באירוע זה רק מגבירה את הסבירות, בראייתו, כי גם אם יגבה מחיר, ישראל תעדיף שלא להתדרדר למערכה בלבנון.

נראה כי אם צה"ל היה "מאפשר" לארגון לבצע את הפיגוע ומבטיח שלא יהיו נפגעים, ניתן היה לסגור את האירוע. כעת אנחנו נמצאים באירוע חדש שיסתיים רק כאשר חזבאללה ישביע את תאבונו בהצגת פיגוע

וכך חזרנו לנקודת האפס, רק במצב חמור יותר, ככל הנראה. חזבאללה יבקש להוציא לפועל פיגוע במקום אחר באיזור גבול הצפון, ואירועי היממה האחרונה מחייבים אותו להציג הצלחה בפיגוע הבא ולהבהיר מי הם "בעלי הבית" בגבול הצפון באופן שעלול להגביר את קטלניות ומורכבות האירוע העתידי.

ולכן, למרות שסיכול הפיגוע היה אמור להרחיק אותנו מעימות עם חזבאללה, הצלחת הסיכול, ביחד עם חוסר האונים שמציגה ישראל בהתמודדותה עם פעילות חזבאללה לאיזון המשוואה, ואשר משכנעים את הארגון בחולשת ישראל, מקרבים את הצדדים הכי קרוב לעימות מאז 2015.

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).

אחת ההתפתחויות המטרידות, שלא נָתַנּוּ לה את תשומת הלב הראויה, היא הודעת ארצות הברית כי תטיל סנקציות על "מתנחלים קיצונים שתקפו פלסטינים", אחרי שציפתה שישראל תעניש אותם, וזה לא קרה.

הודעה זאת עלולה להתברר כציון דרך במעמדה של ישראל, לא רק בעיני ארצות הברית, אלא בכלל.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

חודשיים עברו והכאב על אובדן חיי הנרצחים ונפילת הלוחמים לא שוכך, הערגה להחזרת כל החטופים לא מרפה, והזעם על אטימות הלב ושמחת ההרג של קיצוני  חמאס לא דועך.

עם זאת, חשוב מאוד לא להתעלם מן העובדה שההתקפה הרצחנית של חמאס על התושבים של עוטף עזה הייתה מזימה לרצוח לא רק את הגוף אלא גם את הנפש. מטרת העל של מלחמת הדת הקנאית של חמאס לא כל כך שונה מזו של החוגים הכי קיצוניים בין היהודים – הם רוצים תיאוקרטיה הומוגנית מהירדן ועד הים. אולי לכן התמקדו דווקא בישובים המלאים באנשים שקידמו שלום ודו-קיום. אם ניתן לחמאס להתנקש בחמלה שלנו, הם כבר ניצחו.

ג'ק גילרון הוא פרופ' אמריטוס ממכון לחקר המים ע"ש צוקרברג באונ' בן-גוריון, תושב באר שבע זה 31 שנה. הוא עוסק בחקר התפלה וטיפול במים ופעיל בנושאי אקלים וסביבה.