מתחת לחלק ניכר מן המחלוקות בחברה הישראלית עומד המתח בין "עם לבדד ישכון" לבין "ישראל בעמים כלב באיברים"; בין אלו הפתוחים לעולם ואלו המתכנסים פנימה; בין הבולמים השפעות חיצוניות לבין אלו המעלים על הנס את הקשר לעולם; בין הנייחים, לבין הניידים. זהו דיון ריק: אנחנו חלק מן העולם. נרצה או לא נרצה. העבר, ההווה והעתיד היהודים והישראלים כרוכים בעולם. כולנו ניידים, כולנו גלובליסטים.
מתחת לחלק ניכר מהמחלוקות בחברה הישראלית עומד המתח בין "עם לבדד ישכון" ל"ישראל בעמים כלב באיברים". זהו דיון ריק: אנחנו חלק מן העולם. נרצה או לא נרצה. כולנו ניידים, כולנו גלובליסטים
ד"ר אהוד ערן הוא מרצה בכיר ליחסים בינ"ל באוניברסיטת חיפה וחבר הוועד המנהל במכון מיתווים.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
רוברט אופנהיימר, ראש פרוייקט מנהטן, נחשב לאבי הפצצה האטומית שהוטלה בסיום מלחמת העולם השנייה על הירושימה ואחר כך על נגסקי. אופנהיימר חש רגשי אשמה ופעל אחרי המלחמה למען הקמת פיקוח בינלאומי על המשך פיתוח הנשק הגרעיני.
אופנהיימר המשיך לעסוק עד שנות השישים במחקר מדעי של מבנה גרעין האטום. יחד עם שאר המדענים הוא הופתע לגלות שהפרוטונים והניוטרונים בגרעין, שאותו פוצצו בסוף מלחמת העולם השנייה, אינם חלקיקי יסוד ויש עשרות חלקיקים לא מוכרים שהתקבלו בניסויים של מאיצי חלקיקים אשר נעשו לאחר המלחמה. בשנות השישים עדיין לא היה ברור מי הם החלקיקים הנוספים, גן חיות של חלקיקים קוונטיים.
ד"ר רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור.
יום ראשון בבוקר, נכנס ללמד בכיתה שהיא לא לגמרי כיתה, אלא אולם אכסניה שהוסב לכיתת לימוד. שולחנות מתקפלים מסודרים ב-ח', עטופים מפות לבנות חד פעמיות. סביב השולחנות תלמידות ותלמידי י"ב מתיכון "נופי הבשור", שהתאספו מחדש, ביוזמתם, לסיים יחד את שנת הלימודים האחרונה שלהם – בתנאי פנימייה בעין גדי.
"אמרו לך כבר שאנחנו מהעוטף?", שואל אחד התלמידים, במבט מעט מעורר רחמים.
דניאל טופז הוא מנחה בכיר במכון החינוך דרך כפר, שפעיל בלמעלה מ-70 קהילות חינוך בפריפריה החברתית של ישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
תודה על שבוע משמעותי לנוער הנפלא שלנו שמסב לנו גאווה עצומה. הבן שלי חזר מהשבוע הזה עם אור בעיניים. אכן מה שהם עשו מרגש אותנו מאוד ומלמד מאוד אותנו שיעור. ההורים. על תקומה מהאבל. הם דור התקומה ואנחנו גאים בהם על כך כל כך
תודה רבה דניאל על המעשה וסיכומו הכתוב. היטבת.ם להבין את נפש הנוער שלנו.
כבת למורה למקרא, לשמוע דור שלישי חוזרת מהשבוע המרוכז ואומרת "היה מעניין, נהניתי ללמוד"- דייני.
ממש היום שיחה עם בתי שאומרת -" תנו לחזור להיות אנחנו. בשום אופן לא קורבנות מסכנים, אבל גם לא סמל, לא שליחות". ואני מסבירה שקצת מאוחר מדי כי אכן הם נותנים לכולנו כוחות והוכחה שאפשר לצאת מהסיפור הזה אחרת. לפחות ברמה האישית של כל אחד מאיתנו. ושכל המסביב רק לא יפריע…
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
I assume that the writers, at least one that I know well, have ignored a pivotal issue that has always pervaded the jews, religion and how that molds a very large sector of the Jewish nation. There is no logical discussion. It has been an age old issue going back thausands of years. This issue can be found in many historical reviews of Jewish history as far back as the first and second temple, and the two pivotal groups, those who wanted collaboration with external forces and those who did not. This problem will not be solved unless Israel becomes a secular country.
רפי: תודה על התגובה. אתה כמובן צודק לגבי ה"אחרות" של היהודים בעבר אבל אין בכך שום סתירה לעמדתנו.המשמעות היא שהאינטראקציה של יהודי הגולה עם העולם החיצוני כללה גם (ואולי עודנה כוללת) – סיכונים. זו סיבה נוספת להפגין פתיחות לעולם, להבין אותו ולהתמודד עם האתגרים. הסתגרות וניתוח המציאות רק מתוך עולם הדימוייפ הפנימי שלנו, עשוי להקהות גם את היכולת להעריך סיכונים כמו אלה שעליהם אתה מצביע.
כמי שמצדד באופן כללי בגישת הכותבים המצדדת בפתיחות לעולם ומתנגדת לבדלנות אני בכל זאת מרשה לעצמי מילת ביקורת: אנחנו אכן חלק מהעולם אבל לאורך ההיסטוריה היהודים, ביחוד באירופה, נתפסו לא פעם על ידי סביבתם כ"אחר" המובהק ובשל כך סבלו סבל רב, כששיאה ההיסטורי המחריד של תופעה זו מגולם כמובן בשואה, ארוע ייחודי של השמדת עם תעשייתית בלב הציוויליזציה המערבית, ערש הנאורות והאוניברסליזם. ולכן, כאשר מדברים (וכותבים) על הצורך בפתיחות ולא בבדלנות אסור ואי אפשר להתעלם מהייחודיות הזו ולברוח מההתמודדות איתה.