מתחת לחלק ניכר מן המחלוקות בחברה הישראלית עומד המתח בין "עם לבדד ישכון" לבין "ישראל בעמים כלב באיברים"; בין אלו הפתוחים לעולם ואלו המתכנסים פנימה; בין הבולמים השפעות חיצוניות לבין אלו המעלים על הנס את הקשר לעולם; בין הנייחים, לבין הניידים. זהו דיון ריק: אנחנו חלק מן העולם. נרצה או לא נרצה. העבר, ההווה והעתיד היהודים והישראלים כרוכים בעולם. כולנו ניידים, כולנו גלובליסטים.
מתחת לחלק ניכר מהמחלוקות בחברה הישראלית עומד המתח בין "עם לבדד ישכון" ל"ישראל בעמים כלב באיברים". זהו דיון ריק: אנחנו חלק מן העולם. נרצה או לא נרצה. כולנו ניידים, כולנו גלובליסטים
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
העובדה הזו בולטת אפילו בקרב קבוצות שמחויבות ביותר לאתוס פרטיקולרי יהודי מתבדל: החרדים והציונים הדתיים. הציבור החרדי נצמד לסגנון לבוש ששאול מאופנות שהיו מקובלות בקרב הציבור הלא יהודי במזרח אירופה של המאה ה-19. החרדים בחרו בלבוש הזה כדי לבדל עצמם מעולם מודרני שמאיים על ערכיהם, אך הלבוש הוא גם סימן מתמיד לקשר עם העולם ולהיסטוריה של העם היהודי בקרב האומות.
באופן דומה, גישה מרכזית בציונות הדתית העכשווית מסויגת מקשר הדוק מדי לאומות העולם, בשם ייחודו של עם ישראל. אך הציונות הדתית היא עצמה גישה אידיאולוגית חדשה שצמחה מתוך תגובה לרעיונות מודרניים של לאומיות וזכות ההגדרה העצמית.
יתר על כן, הנסיבות של העם היהודי מכתיבות קשר מתמיד לעולם. רוב ההיסטוריה היהודית התרחשה בגולה. כל מאמץ אמיתי להבין את ההיסטוריה שלנו מעוגן בתוך סיפור גדול יותר של אומות העולם, בייחוד באירופה, המזרח התיכון ובדורות האחרונים באמריקה.
גם כיום, כמחצית מבני עמנו חיים מחוץ לישראל ומצויים באינטראקציה מתמדת עם סביבה חומרית ורעיונית לא-יהודית. התנועה המתמדת של יהודים אלה (וגם של ישראלים) מכאן לשם, משמעה פתיחות מתמדת לעולם. ישראל – מדינת העם היהודי על פי חוק – חייבת להבין את העולם וללמוד ממנו אם היא חפצה להבין את חציו השני של העם היהודי.
גם כיום, כמחצית מבני עמנו חיים מחוץ לישראל ומצויים באינטראקציה מתמדת עם סביבה חומרית ורעיונית לא-יהודית. התנועה המתמדת של יהודים אלה (ושל ישראלים) מכאן לשם, משמעה פתיחות מתמדת לעולם
יתר על כן, יהודים לא-ישראלים מסייעים לנו באינספור דרכים ואף מתבקשים למלא כאן תפקידי הנהגה, כמו ההצעה להעניק את הנשיאות לאלברט איינשטיין ב-1952, או מינויו של סטנלי פישר לנגיד בנק ישראל ב-2005.
גם הביוגרפיות האישיות של ישראלים רבים משקפות מציאות זו: כך למשל, ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון לשעבר בנט היו שניהם אזרחים אמריקנים בעברם.
ישראל גם נהנתה מן הקשר שלה לאומות העולם ומן היכולת של ההנהגה שלה להבין ולרתום שחקנים חשובים במערכת הבינלאומית להשגת יעדיה: מן ההצלחה הציונית לגייס את שתי המעצמות (העוינות אחת לשנייה) ארה"ב וברה"מ לתמוך בעצמאותה באו"ם ב-1947, ועד למהלכים המדיניים של שורת ממשלות ישראליות שהביאו לסיוע הכלכלי, המדיני והצבאי שארה"ב מגישה לישראל בעשורים האחרונים.
גם ההצלחה הכלכלית האדירה של "אומת הסטרט-אפ" תלויה כל כולה בקשר לעולם: בהכרת הטכנולוגיה, בפיתוחה ובייצוא שלה. כל זאת, דרך רשתות גלובליות של חינוך, כלכלה, וסחר בינלאומי.
בנסיבות אלה מוטב לוותר על היומרה להתבצר פנימה. יש לדחות על הסף רעיונות בדלניים כמו הימנעות מלשלוח את קציננו ללמוד במוסדות עילית בחו"ל משום שהם חוזרים "עם רעיונות שלא מתאימים לייחודיות של מדינת ישראל".
האתגר, כפי שעמד ועומד בפני יהודים וישראלים כאחד, הוא עיצוב זהות המאזנת בין הייחודי לעולמי. זהות הממצה בצורה הטובה ביותר את השילוב בין השניים ולא דוחה מרחב אחד מפני השני.
בנסיבות אלה מוטב לוותר על היומרה להתבצר פנימה. יש לדחות על הסף רעיונות בדלניים כמו הימנעות מלשלוח את קציננו ללמוד במוסדות עילית בחו"ל משום שהם חוזרים "עם רעיונות שלא מתאימים לייחודיות שלנו"
האיזון היעיל הזה, הוא אחד מסודות ההצלחה של העם היהודי ושל מדינת ישראל. הפרתו משקפת אי הבנה של העבר, תפיסה מצומצמת של הווה, ועשויה להציב איום של ממש על העתיד היהודי והישראלי.
נדב תמיר שימש יועץ מדיני לנשיא וד"ר אהוד ערן שימש כעוזר היועץ המדיני לראש הממשלה. שניהם חברי ועד מנהל במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית.
ד"ר אהוד ערן הוא מרצה בכיר ליחסים בינ"ל באוניברסיטת חיפה וחבר הוועד המנהל במכון מיתווים. עמית מחקר בכיר במכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוI assume that the writers, at least one that I know well, have ignored a pivotal issue that has always pervaded the jews, religion and how that molds a very large sector of the Jewish nation. There is no logical discussion. It has been an age old issue going back thausands of years. This issue can be found in many historical reviews of Jewish history as far back as the first and second temple, and the two pivotal groups, those who wanted collaboration with external forces and those who did not. This problem will not be solved unless Israel becomes a secular country.
רפי: תודה על התגובה. אתה כמובן צודק לגבי ה"אחרות" של היהודים בעבר אבל אין בכך שום סתירה לעמדתנו.המשמעות היא שהאינטראקציה של יהודי הגולה עם העולם החיצוני כללה גם (ואולי עודנה כוללת) – סיכונים. זו סיבה נוספת להפגין פתיחות לעולם, להבין אותו ולהתמודד עם האתגרים. הסתגרות וניתוח המציאות רק מתוך עולם הדימוייפ הפנימי שלנו, עשוי להקהות גם את היכולת להעריך סיכונים כמו אלה שעליהם אתה מצביע.
כמי שמצדד באופן כללי בגישת הכותבים המצדדת בפתיחות לעולם ומתנגדת לבדלנות אני בכל זאת מרשה לעצמי מילת ביקורת: אנחנו אכן חלק מהעולם אבל לאורך ההיסטוריה היהודים, ביחוד באירופה, נתפסו לא פעם על ידי סביבתם כ"אחר" המובהק ובשל כך סבלו סבל רב, כששיאה ההיסטורי המחריד של תופעה זו מגולם כמובן בשואה, ארוע ייחודי של השמדת עם תעשייתית בלב הציוויליזציה המערבית, ערש הנאורות והאוניברסליזם. ולכן, כאשר מדברים (וכותבים) על הצורך בפתיחות ולא בבדלנות אסור ואי אפשר להתעלם מהייחודיות הזו ולברוח מההתמודדות איתה.