האם חבר כנסת יכול לעבור עבירה של שחיתות שלטונית ולזכות באופן מוצדק בחסינות מפני העמדה לדין? התשובה המדהימה של הלשכה המשפטית של הכנסת לשאלה הזו היא – כן.
לפי הגישה המעודכנת של הייעוץ המשפטי לכנסת, עבירות של שחיתות שלטונית עשויות להיחשב ככאלה שנעשו "למען מילוי תפקידו" של חבר הכנסת. לקרוא ולא להאמין. לגישת משפטני הכנסת, שחיתות יכולה להיחשב חלק מתפקידו של חבר הכנסת, האופן שבו חברי כנסת ממלאים את תפקידם.
לפי הגישה המעודכנת של הייעוץ המשפטי לכנסת, עבירות של שחיתות שלטונית עשויות להיחשב ככאלה שנעשו "למען מילוי תפקידו" של חבר הכנסת. לקרוא ולא להאמין
הבוקר היה אמור להתקיים בבית המשפט העליון דיון בשלוש עתירות שהוגשו נגד החלטת הכנסת הקודמת, בחודש פברואר האחרון, להותיר על כנה את חסינותו של ח"כ חיים כץ (ליכוד), שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט החליט להעמידו לדין באשמת מרמה והפרת אמונים בפרשת אקויטל. פעמיים כבר נדחה הדיון – פעם אחת בעיצומו של הסגר בגל הראשון של הקורונה, ופעם שנייה לפני כחודש, לאחר שכץ חש ברע ימים אחדים לפני הדיון.
אמש הוגשה באופן בהול בקשת דחייה שלישית בתיק. הפרקליטות, המייצגת את היועץ המשפטי, ועו"ד נוית נגב, המייצגת את הח"כ הנאשם, ביקשו מבית המשפט לדחות את הדיון נוכח "קיומם של מגעים מאומצים ביניהם, אשר עשויים לייתר את הצורך בהכרעת בית המשפט בעתירות".
תרגום לעברית קלה: הצדדים בדרך לחתימה על הסדר טיעון, שיכלול ממילא הסכמה של כץ להסרת חסינותו, כך שבג"ץ לא יצטרך להכריע בשאלת חוקיות החלטת הכנסת להותיר את חסינותו של כץ.
השופט ניל הנדל, שהיה אמור לשבת בראש ההרכב הדן בעתירות, הביע מורת רוח מהפנייה אליו ברגע האחרון, אך הוסיף כי לא ניתן להתעלם מכך שהפונה הוא היועץ המשפטי לממשלה בכבודו ובעצמו, ודחה את הדיון בשבועיים ימים, תוך שהתרה בצדדים כי "לא תינתן כל דחייה נוספת".
תיקון 33
מה יהיה גורלן של העתירות לבג"ץ, היה ואכן יגיעו מנדלבליט וכץ להסדר טיעון? על פני הדברים, הסכמה של כץ להסיר את חסינותו לצורך הודאה בכתב אישום מופחת בחומרתו, תאיין את משקל החלטת הכנסת להעניק לו חסינות, ותייתר את הדיון בעתירות.
זה יהיה חבל: על אף שבג"ץ כבר עסק בעבר פעמים רבות בשאלות של חסינות חברי הכנסת, בכל זאת מדובר בדיון בעל מאפיינים תקדימיים, שכן זו הפעם הראשונה שבה הכנסת מחליטה להותיר את חסינותו של חבר כנסת מפני העמדה לדין, לאחר הרפורמה המקיפה שנעשתה בחוק החסינות בשנת 2005, מה שקרוי תיקון 33 לחוק.
באותו תיקון נעשו שני שינויים משמעותיים: האחד, שונתה ברירת המחדל. עד לתיקון, אם הכנסת לא הייתה עושה דבר, החסינות לא הייתה נותרת על כנה והיועץ המשפטי לא היה יכול להגיש את כתב האישום לבית המשפט. תיקון 33 שינה את ברירת המחדל, כך שלחבר הכנסת עומדים 30 יום לבקש חסינות, ואם הכנסת אינה מאשרת את בקשתו – ניתן להעמידו לדין.
השינוי השני הוא שהחסינות הדיונית – שרק בה מוסמכת הכנסת לדון ולהחליט אם להסירה (ולא בחסינות המהותית) – פורקה לארבע עילות-משנה. וכדי לסבך את הסיפור עוד יותר, העילה הראשונה מבין הארבע מפנה לסעיף החסינות המהותית, כך שלמעשה באמצעות דיון בעילה הראשונה של החסינות הדיונית, הכנסת רשאית לשקול, בעקיפין, האם פעולתו של חבר הכנסת העומד לדין – שהיועץ המשפטי מגדיר אותה כעבירה פלילית – נעשתה "במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו" כחבר הכנסת.
ההחלטה להעניק חסינות לכץ הסתמכה על שתיים מארבע העילות הקבועות בחוק – אחת מהן היא העילה המפנה לחסינות המהותית. הדבר איפשר לחברי הכנסת שהשתתפו בדיון להביע עמדה הסותרת את קביעתו של היועץ המשפטי לממשלה בדבר פליליות מעשיו של כץ.
"נשאלת השאלה: במה חטא חיים כץ", קונן ח"כ מיקי זוהר בדיוני החסינות, והוסיף: "אני חושב שבמקרה דנן הייתה שגיאה בהגשת כתב האישום". ח"כ קרן ברק הוסיפה: "הנרטיב של התביעה היה שכל העניין מלכתחילה היה פסול. אבל אני חושבת בדיוק הפוך. זאת אומרת, אני ממש חושבת הפוך לחלוטין". וכן הלאה, חברי הכנסת חרגו בבוטות מסמכותם ושמו עצמם כערכאת ערעור על קביעות ראש התביעה הכללית.
היועמ"ש מבקש את עזרת בג"ץ
החסינות המהותית ניתנה לחברי הכנסת על מנת שיוכלו לבצע את תפקידם ללא מורא. הנחת המוצא היא שחברי כנסת אינם אמורים לעבור עבירות, אך תיתכן אפשרות שתוך כדי ביצוע תפקידם, הם יגלשו – בדיבורם, ורק לעתים רחוקות גם במעשיהם – אל עבר התחום של מעשים אסורים. זה מה שנקרא "מתחם הסיכון הטבעי", ובדיוק לשם כך נוצרה החסינות המהותית, זו שאינה פוקעת בסיום כהונתו של חבר כנסת, ושהכנסת אינה מוסמכת להעניק או ליטול.
אלא שעם חקיקת תיקון 33 בשנת 2005, ועיגון עילת החסינות הדיונית הראשונה המפנה לחסינות המהותית, התעוררה שאלה באשר לקשר הנכון בין השתיים. במילים אחרות: באיזו מידה מוסמכת הכנסת לדון, במסגרת הדיון בבקשה להותיר את החסינות הדיונית, החוסמת הגשת כתב אישום במהלך אותה כנסת, בשאלה האם העבירה מצויה ב"מתחם הסיכון הטבעי"?
זו בדיוק הסיבה שבגללה ביקש היועץ המשפטי לממשלה מבג"ץ לדון בשאלה. שהרי, החלטת הכנסת ה-22 להותיר את חסינותו של כץ, הייתה בתוקף עד הבחירות. החוק מאפשר ליועץ להגיש לכנסת החדשה הודעה נוספת על כוונתו להגיש כתב אישום, ולהניע את הליך החסינות מחדש. אך הוא לא עשה כך. בתגובתו לעתירות, שהוגשה לפני כחודש, הוא הסביר מדוע:
"הגם שבמישור הפרוצדורה ניתן להניע הליך חסינות מחודש, הרי שהליך זה יתייחס לאותו כתב אישום ויעורר את אותן שאלות בסוגיית החסינות. לפיכך מבוקש כי בית המשפט יאמר את דברו על אודות ההחלטה, על מנת להעמיד בפני הכנסת קווים מנחים לקיום הדיון. הכרעת בית המשפט בשאלות שעל הפרק נחוצה על מנת להגדיר אמות מידה להפעלת שיקול הדעת של חברי הכנסת בדיון בשאלת החסינות של מעשים מושא כתב האישום".
העבירות המרכזיות בתחום השחיתות השלטונית הן עבירת מרמה והפרת אמונים, ועבירת השוחד. בית המשפט העליון אמר את דברו באופן ברור בעבר, בשאלה האם עבירות אלה יכולות להיעבר במסגרת "גלישה" של חבר כנסת אל עבר "מתחם הסיכון הטבעי", תוך כדי שהוא ממלא את תפקידו. התשובה: לא. חד משמעית.
הנה כך כתב השופט אהרן ברק בעניין סגן שר הדתות לשעבר, רפאל פנחסי: "שוחד (או הפרת אמונים) אינו סיכון שהוא טבעי לחבר כנסת".
וכך כתב השופט מישאל חשין בעניין ח"כ מיכאל גורולובסקי, שגם בעניינו סירבה הכנסת להסיר את חסינותו: "היכול מי לטעון ברצינות כי מעשה שעשה חה"כ גורולובסקי – מעשה שהחוק רואה בו (לכאורה) זיוף בנסיבות מחמירות ומרמה והפרת אמונים – מעשה הוא שעשה במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו כחבר הכנסת? טענה זו נפלאתה ממני, ויפה היה לה שלא הועלתה משהועלתה".
"היכול מי לטעון ברצינות כי מעשה שעשה ח"כ – מעשה שהחוק רואה בו זיוף בנסיבות מחמירות ומרמה והפרת אמונים – מעשה הוא שעשה במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו כחבר הכנסת? טענה זו נפלאתה ממני"
מפתיע לגלות כי בתשובת הלשכה המשפטית של הכנסת לעתירות בעניין ח"כ חיים כץ, מתעוררת לפתע אפשרות אחרת: שהתנהלות הנגועה בשחיתות דווקא כן עשויה להתבצע כחלק ממילוי תפקידו של חבר כנסת. כך, בשחור על גבי לבן, מתגובת הכנסת לעתירות:
"יש קושי לקבל את הטענה שלפיה בכל מקרה שבו ח"כ מואשם בעבירות מתחום טוהר המידות, לא תחול החסינות המהותית. עבירות מתחום טוהר המידות כוללות מנעד רחב ביותר של התנהגויות של חבר הכנסת בתחומים שונים. לא ניתן לקבוע באופן מוחלט שבשום אופן לא יכול להיווצר מצב שבו המעשה האסור ייכנס לאותה 'חגורת ביטחון' המגנה על חברי הכנסת מפני העמדה לדין".
וכיצד הכנסת מסבירה את דבריו של השופט ברק? "הדברים נאמרו על ידו באמרת אגב".
גילוי נאות: עו"ד יובל יועז מייצג את עמותת "משמר הדמוקרטיה הישראלית" שהגישה את אחת משלוש העתירות לבג"ץ נגד החלטת הכנסת להעניק חסינות לח"כ כץ.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו