על תקינות פוליטית, חופש הביטוי ומה שביניהם

אילוסטרציה: פוליטיקלי קורקט (צילום: Feodora Chiosea / iStock)
Feodora Chiosea / iStock
אילוסטרציה: פוליטיקלי קורקט

אחת התופעות שנלוות לגל של מנהיגות פופוליסטית ורדודה בעולם וגם בארץ, גל שקיבל רוח גבית מאז כניסתו של טראמפ לבית הלבן, היא זלזול במה שנחשב תקין פוליטית (PC בלעז), ומצד שני התקפה על חופש הביטוי של התקשורת.

הפופוליסטים מתרעמים על "עריצות" כביכול של התקינות הפוליטית בשיח המודרני בשל אג'נדות ליברליות, ומצד שני פועלים להטיל הגבלות על התקשורת אותה הם מגדירים חלק מ"האליטה הליברלית", לצד הרשות השופטת והמגזר הציבורי המקצועי.

הפופוליסטים מתרעמים על "עריצות" כביכול של התקינות הפוליטית בשיח המודרני בשל אג'נדות ליברליות, ומצד שני פועלים להטיל הגבלות על התקשורת, שהם מגדירים חלק מ"האליטה הליברלית"

הטענה של הפופוליסטים היא, שהשמאל מונע אמירות ברורות כלפי קבוצות מסוימות באוכלוסיה ושהוא מקדם רלטיביזם מוסרי, אשר אינו מאפשר אבחנה ברורה בין טוב לבין רע. דא עקא, שההבחנה בין מה נחשב פי.סי. לבין מה שנחשב אמירה ברורה תלויה בעיני המתבונן, וישנם מקרים שבהם הימין הוא זה שמונע אמירה ברורה ונחרצת כאשר זה משרת אותו.

דומה הדבר לשיח אודות אמונות טפלות: בדיקה סוציולוגית אמפירית מראה שרוב האנשים המאמינים מגדירים את המושג אמונות טפלות כאמונות של אחרים, ובכך מבדילים ומבחינים אותן מהאמונות שלהם עצמם, אליהן הם מתייחסים, כמובן, ברצינות רבה.

דוגמא בולטת לתופעה של חוסר היושר האינטלקטואלי שבהאשמות על פי.סי. הייתה בזמן נשיאותו של ברק אובמה, כאשר אותם גורמים בימין בארה"ב ובארץ, שמתחו ביקורת על סירובו להתייחס לטרור כאל תופעה מוסלמית, היו גם אלו שמתלוננים על ביקורת המופנית כלפי קבוצות של יהודים או כלפי מדיניות ישראלית, בטענה שהיא אנטישמיות. לזכותו של אובמה יש לומר שהימנעותו מלהכליל את תופעת הטרור על כל המוסלמים הייתה מוצדקת. זאת מכיוון ששיוכם למחנה הטרור הוא בבחינת – "נבואה שמגשימה את עצמה", שדוחקת את המוסלמים המתונים לקיצוניות. היא גם מונעת יצירת קואליציות עם הרוב הגדול של המוסלמים בעולם, שבמקרים רבים הם הקורבן של מעשי הטרור הללו, והרי דווקא פעולה שלהם נגד הטרור עשויה להיות אפקטיבית הרבה יותר.

אותם גורמים שמחו נגד אובמה בשל הימנעותו מלהכליל מוסלמים הביעו זעזוע (בצדק) מהתייחסותו של ראש עיריית ניו יורק להתנגדותם של חרדים בברוקלין להתחסן נגד מחלות או לסירובם להיענות לכללי המאבק בנגיף הקורונה – כאל תופעה יהודית.

דומה הדבר לשיח אודות אמונות טפלות: בדיקה סוציולוגית אמפירית מראה שרוב האנשים המאמינים מגדירים את המושג אמונות טפלות כאמונות של אחרים

דוגמא אחרת היא אותם גורמים בימין הישראלי שמזדעזעים מאמירות מכלילות באירופה כלפי יהודים, או מכל אמירה המתייחסת לתחומי עיסוקם, או  להשפעתם של "היהודים" על העולם, ובה בעת מנסים לעודד את מדינות אירופה הליברליות להתייחס לכל מהגר ערבי או מוסלמי כאל מי שמהווה סכנה ביטחונית או דמוגרפית. רבים הישראלים שחוזרים מאירופה ומתלוננים על האופן שבו אירופה משנה את פניה ואת האוריינטציה הפוליטית שלה בשל ההגירה של ערבים, אבל אילו שמעו  שיח דומה על יהודים, היו זועקים על כך שמדובר באנטישמיות ופועלים למנוע אותה.

אם עוסקים אנו בשכיחות הצנזורה העצמית במערב בכלל, ועל אחת כמה וכמה בארה"ב, הרי בולטת הרבה יותר התופעה לפיה כל ביקורת על ישראל או על הציונות מוגדרת מיד כאנטישמית, בעוד תופעות של איסלמופוביה זוכות לסובלנות רבה יותר.

כאשר הושבע חבר הקונגרס המוסלמי הראשון בארה"ב – קית' אליסון ממינסוטה, היו רבים שטענו לבעייתיות בשימוש בקוראן בטקס השבעתו, בעוד חברי קונגרס יהודים, כולל דתיים אורתודוקסים, הינם תופעה מוכרת בגבעת הקפיטול מזה שנים רבות ואין שום הטלת ספק בשימוש בתנ"ך במהלך השבעתם.

כך גם השיח של הנשיא טראמפ נגד המיעוט ההיספאני מתקבל בימין בישראל בשוויון נפש, אבל אילו נאמר כלפי יהודים היינו מפעילים את כל המנופים האפשריים על מנת למנוע אמירות שכאלו.

אנחנו גם פועלים ומפעילים ממשלות אחרות כנגד מכחישי שואה, אבל כבר שנים נמנעים מלהכיר בטבח שביצעו העותומנים בארמנים, כג'נוסייד.

לזכות הפי.סי. יש לציין גם, שאחת הסיבות לכך שתופעת האנטישמיות הייתה במגמת ירידה במשך שנים רבות בארה"ב, נעוצה בעובדה ששיח אנטישמי הפך למנוגד לנורמה. עד לאחרונה זה היה מאד לא "cool" באמריקה להיות אנטישמי. אותה אנטישמיות פרחה מחדש מהרגע שטראמפ נכנס לבית הלבן ונתן לגיטימציה לאמירות פוגעניות כלפי מיעוטים, שהפיחו רוח גבית בתנועות הגזעניות של עליונות לבנה (white supremacists).

בענין שכיחות הצנזורה העצמית במערב בכלל, ובעיקר בארה"ב, הרי בולטת הרבה יותר התופעה לפיה כל ביקורת על ישראל או על הציונות מוגדרת כאנטישמית, בעוד תופעות איסלמופוביות זוכות לסובלנות

גם תופעת ההטרדות המיניות והאמירות הפוגעניות כלפי נשים פחתה באופן דרמטי מרגע שאמירות כאלו, אשר נחשבו בעבר לביטוי של הומור מצ'ואיסטי נחמד או להתנהגות גברית לגיטימית, הפכו בנורמה החברתית המודרנית "ללא פי.סי". אמנם גברים רבים מאוכזבים מכך שאינם יכולים לספר בדיחות סקסיסטיות כפי שנהגו בעבר, אבל איכות חייהן של נשים רבות שחשו מאויימות מהשיח הזה, השתפרה באופן משמעותי.

בשורה התחתונה, חופש הביטוי הוא ערך הכרחי בדמוקרטיה ויש להימנע ככל האפשר מלהגביל אותו בחוק, אך הדרישה לריסון עצמי ולנורמה של שיח שאינו פוגעני מוצדקת. יש לזכור, שמילים יכולות לפגוע, ושהריסון העצמי והחברתי משפר את איכות חייהם של מיעוטים ושל קבוצות מוחלשות, המושפעות משיח פוגעני כלפיהם שגם מוביל לאפלייה. מנהיגי הימין הפופוליסטי מנסים לעשות בדיוק את ההיפך.

הדיפלומט לשעבר נדב תמיר הוא מנכ"ל J Street בישראל וחבר ועד מנהל במיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ויועץ לעניינים בינלאומיים במרכז פרס לשלום וחדשנות. נדב שימש כיועץ המדיני לנשיא פרס, שירת בשגרירות וושינגטון ושימש כקונסול כללי למדינות ניו אינגלנד ובוסטון. כמו כן, הוא חבר בוועדת ההיגוי של יוזמת ז'נבה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 746 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 22 בספטמבר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו
אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא והדרך עודנה נפקחת לאורך

השיר הראשון בספרו הראשון של נתן אלתרמן הפך לאחד השירים המוכרים ביותר של המשורר, בין השאר בזכות הלחנים השונים שלו, שהכניסו אותו פעם אחר פעם לליבם של בני דורות שונים ● הלחן המוכר ביותר היום הוא של נפתלי אלטר, שברי סחרוף חידש והפך ללהיט מודרני ● אלטר עצמו מודה שהוא לא מבין עד הסוף את כוונת המשורר ומספר איך הלחין את השיר: "יש בעניין הזה סוג של קסם"

עוד 1,013 מילים

אוטופיית האחדות הפלסטינית של ג'נין

השבוע הסתיים המבצע של צה"ל לתפיסת ששת הנמלטים מכלא גלבוע. שני האחרונים נתפסו במחנה ג'נין. לקראת המבצע הצליחו להתאחד, בצעד חריג ויוצא דופן, שלושת הפלגים הפלסטינים – פתח, חמאס והג'יהאד האסלאמי. מה אנחנו יודעים על ג'נין? ומדוע האוטופיה של ג'נין כנראה אינה יכולה להתקיים בכל השטחים?

החברה הפלסטינית בשטחים סובלת ממחלה כרונית הנקראת בערבית "אִנְקִסַאם", הפילוג בין פתח השולט ברשות הפלסטינית ביהודה ושומרון, לבין חמאס השולט בעזה וכולל תחת חסותו את האופוזיציה של הג'יהאד האסלאמי.

החברה הפלסטינית בשטחים סובלת ממחלה כרונית הנקראת בערבית "אִנְקִסַאם", הפילוג בין פתח השולט ברשות הפלסטינית ביו"ש, לבין חמאס השולט בעזה, וכולל תחת חסותו את האופוזיציה של הג'יהאד האסלאמי

המצב הזה נמשך מאז הבחירות לרשות ב-2006, שהסתיימו בניצחון חמאס, לא התקבלו ע"י הראיס אבו מאזן והובילו להפיכה צבאית בעזה. מאז נעשו ניסיונות רבים לאחות את הקרע הפלסטיני אך ללא הצלחה.

מושג מפתח: אִנְקִסַאם

מצב האנקסאם מחליש את הצד הפלסטיני מול ישראל ותורם משמעותית לדחיקת הסוגיה הפלסטינית לשולי סדר היום הערבי. העייפות מהנושא ניכרת בתקשורת הערבית, הממעטת לעסוק בשנים האחרונות בסוגיה הפלסטינית, אלא אם כן מתקיים אירוע נפיץ ומשמעותי כמו מלחמה בעזה או בריחת אסירים.

ככלל, בעולם הערבי יש ייאוש רב מהנושא שאינו מתקדם. הפילוג הפנימי פוגע מאד בסיכוי למו"מ עם הצד הישראלי. בעיני ישראל וגם בעיני העולם הערבי, העם הפלסטיני אינו מיקשה אחת אלא מחולק לשלוש קבוצות נפרדות: ערביי הגדה, ערביי ישראל וערביי הרצועה.

הסיכוי להגיע ביניהם להסכמה הוא קלוש. עיקר הוויכוח הוא בשתי הסוגיות המרכזיות, המתחלקות בין הפלגים החילוניים והדתיים בשטחים: נושאי החוץ והפנים.

לגבי נושאי החוץ, רוב הוויכוח הוא בין גישת פתח/אש"ף לניהול המו"מ עם ישראל על גבולות 1967, מול גישת חמאס והג'יהאד האסלאמי (וגם הועדות העממיות ופלגים סוררים באש"ף), התומכים במלחמת הג'יהאד ל"שחרור כל פלסטין". בנושאי החוץ יש גם את הוויכוח ממי לקבל סיוע, החלטה שתשפיע במידה רבה על המדיניות בעתיד. הרשות הפלסטינית מעוניינת בסיוע מערבי (בעיקר אירופה) ומהליגה הערבית ואילו חמאס והג'יהאד מעדיפים תמיכה קטארית ואיראנית.

מצב האנקסאם מחליש את הצד הפלסטיני מול ישראל ותורם משמעותית לדחיקת הסוגיה הפלסטינית לשולי סדר היום הערבי. העייפות מהנושא ניכרת בתקשורת הערבית, הממעטת לעסוק בו בשנים האחרונות

סוגיית הפנים נוגעת לאופייה של המדינה הפלסטינית המתוכננת – האם תהיה מדינה אזרחית או מדינת הלכה/שריעה ומעל הכל – מי ישלוט בה וכיצד ומתי ייערכו הבחירות.

אחדות תחת אש

אחדות פלסטינית נדירה בין כל חלקי העם הפלסטיני נראתה לאחרונה בספטמבר 2020 כאשר נפגשו בוועידת וידאו – מצד אחד ברמאללה אבו מאזן וגם מחמד ברכה, חבר כנסת לשעבר, שייצג מבחינתו את ערביי ישראל, ומצד שני מביירות אסמאעיל הניה, ראש הלשכה המדינית של חמאס וזיאד נחאלה מזכ"ל הג'יהאד האסלאמי. המפגש היה ביטוי להתנגדות מאוחדת להסכם הנורמליזציה שנחתם בין האמירויות לישראל.

לאחרונה שוב התאחדו הפלגים כאשר נשקף איום משותף עליהם. הדבר אירע במחנה הפליטים ג'נין (הממוקם במרכז העיר ג'נין) שבצפון השומרון/בצפון הגדה המערבית. שלושת הפלגים הפלסטינים הקימו יחד "חדר מבצעים משותף" לשלוש הזרועות הצבאיות של פתח – שֻהַדַאא אל-אקצא, הג'יהאד האסלאמי – סַרַאיַא אל-קודס וחמאס – גדודי עז א-דין אל-קסאם. מטרת החדר היתה להתמודד יחד עם כניסת צה"ל לאיתור שני הנמלטים הנותרים מהבריחה, אחרי תפיסת ארבעה מהם.

כתב עיתון "אנדול" הטורקי שהצליח להגיע לחדר המבצעים ראיין פעיל מחללי אל-אקצא שאמר, בעודו מראה את הרובה שלו:

"אין שום דרך לדבר עם ישראל מלבד עם כדורים. אנחנו מוכנים לקרב ולא ניסוג".

הכתב הטורקי התרשם כי רוב החמושים הם בני 20 עד 30 ומשתייכים ברובם למשפחות שאיבדו הורים או בני משפחה אחרים במאבק נגד ישראל.

לאחרונה שוב התאחדו הפלגים לנוכח איום משותף, בהקמת "חדר מבצעים משותף" במחנה הפליטים ג'נין ל-3 הזרועות הצבאיות שלהם, להתמודדות עם כניסת צה"ל לאיתור שני הנמלטים הנותרים מהבריחה

הרשות הפלסטינית אפשרה באופן חריג "הוצאת קיטור" והתירה לשלושת הפלגים לארגן במחנה ג'נין תהלוכות והפגנות תמיכה באסירים הנמלטים. בג'נין הרוחות התלהטו כבר באמצע אוגוסט, כאשר במבצע של צה"ל נהרגו 4 חמושים.

מלבד פעולות ללכידת מבוקשים, צה"ל נמנע מלהיכנס למחנה ג'נין. פעם אחרונה שצה"ל נכנס למחנה היה באפריל 2002 במבצע שנמשך עשרה ימים כחלק ממבצע חומת מגן. בקרב נהרגו 23 חיילים ישראלים ו-25 פלסטינים.

היסטוריה של מאבקים

ג'נין שוכנת רק 70 ק"מ מחיפה וכ-20 ק"מ מעפולה. אך רוב הישראלים לא יודעים עליה הרבה. ג'נין אינה רק מרכז של חמושים ומחבלים (המרוכזים בעיקר במחנה הפליטים), אלא גם עיר עם היסטוריה מעניינת ותרבות.

יש בה כארבעים אלף תושבים, רובם מוסלמים ומיעוט נוצרי. ג'נין היא הגדולה בערי המשולש (ג'נין, שכם וטול כרם). יש בה שווקים רבים ורוב הקליינטים הם ערביים ישראלים מהסביבה. רוב התושבים מתפרנסים מחקלאות, אך בשנות ה-90 נבנה בה גם מרכז תעשייה, בעיקר לייצור שמן זית ומוצרי בנייה. מאז 2008 מתקיים בעיר פעם בשנה "יריד התעשייה הלאומית הפלסטינית".

רמת החינוך בעיר גבוהה ביחס לרשות הפלסטינית ויש בה את האוניברסיטה הערבית-אמריקאית (האוניברסיטה הפרטית הראשונה ברש"פ מאז 2000) וסניף של אוניברסיטת אל-קודס הפתוחה (שמרכזה ברמאללה). בג'נין יש חיי תרבות: תזמורת, תיאטרון, קולנוע, ומוזאון המורשת הפלסטינית המתאר את ההיסטוריה של העם הפלסטיני.

ג'נין שוכנת רק 70 ק"מ מחיפה וכ-20 ק"מ מעפולה. אך רוב הישראלים לא יודעים עליה הרבה. ג'נין אינה רק מרכז של חמושים ומחבלים (המרוכזים בעיקר במחנה הפליטים), אלא גם עיר עם היסטוריה מעניינת ותרבות

המקומיים גאים בהיסטוריה המוסלמית שלה. בקרבת העיר נערך בשנת 1260 הקרב הגורלי בעין ג'אלות בו הדפו הממלוכים המוסלמים את המונגולים והצילו את עולם האסלאם מחורבן.

בעיר נמצא מסגד ג'נין הגדול שנבנה ע"י האימפריה העות'מנית בהוראת נכדתו של הסולטן ב-1566 ולידו השוק העתיק "א-סיבַּאט" (הקשתות). ההיסטוריה של העיר כוללת פרק קשה של שריפת העיר ע"י נפוליאון בגלל תמיכת התושבים בשליטים העות'מניים.

תושבי ג'נין גאים בעובדה שהיו הראשונים להילחם נגד המנדט הבריטי בהנהגתו של עז א-דין אל-קסאם (שעל שמו נקרא הזרוע הצבאית של חמאס). במלחמת השחרור (1948) נהדפו כוחות צה"ל מג'נין אחרי שנלחמו בצד הערבי הצבא הירדני בסיוע חיילים עיראקיים.

במלחמת ששת הימים (1967) נכבשה העיר יחד עם יהודה ושומרון ונמסרה לשליטה פלסטינית (1995) במסגרת הסכמי אוסלו לשטח A (שליטה פלסטינית מלאה).

בזמן האינתיפאדה השנייה (2001-2004) הייתה ג'נין מוקד של מחבלים מתאבדים, רובם חברי הג'יהאד האסלאמי. באותה תקופה היה שיתוף פעולה מלא בין הג'יהאד לגדודי חללי אל-אקצא של הפתח בראשותו של זכריא זביידי.

מאוחדים רק במלחמה

האחדות הזמנית בין הפלגים בג'נין, שנראתה בימים אלה, מייצגת את המצב בחברה הפלסטינית. היא מאפיינת את האחדות הרגעית בצל סכנה, שאינה אחדות אקטיבית לאורך זמן לשם השגת הישג דיפלומטי או אסטרטגי.

האחדות הזמנית בין הפלגים בג'נין, שנראתה בימים אלה, מייצגת את המצב בחברה הפלסטינית. היא מאפיינת את האחדות הרגעית בצל סכנה, שאינה אחדות אקטיבית עקבית להשגת הישג דיפלומטי או אסטרטגי

יש לשים לב כי חדר המבצעים הוקם בשיתוף הזרועות הצבאיים, בעוד שהגופים המדיניים וההנהגות ממשיכים להיות מפולגים. הדבר מלמד אולי על חילוקי הדעות בתוך פתח בין הזרוע המדינית והצבאית בנושא היחס לישראל וביחס לקשרים עם הפלגים בעזה.

בנוסף, הקשר בין הזרוע הצבאית של פתח לג'יהאד האסלאמי מדאיג את חמאס, המהווה יריב של שני הארגונים. אחרי בריחת חמשת האסירים מהג'יהאד וזביידי מהפתח, מיהר חמאס לקרוא לחידוש האינתיפאדה בשטחים ושיגר כמה טילים מעזה, כדי לא להשאיר את המאבק הפלסטיני בידי יריביו.

הפלגים הפלסטינים מתאחדים לרגע כאשר בורחים אסירים פלסטינים מהכלא הישראלי, או כשמדינה ערבית "בוגדת" בסוגיה הפלסטינית וחותמת על הסכם נורמליזציה עם ישראל. אולם ברוב ימות השנה האנקסאם רק מחמיר ולא נמצא פתרון לפילוג הפנים-פלסטיני.

הרשות הפלסטינית מעדיפה להמשיך את התיאום הביטחוני עם ישראל כדי למנוע השתלטות של חמאס על הגדה. ואילו חמאס מבקר את אבו מאזן "הבוגד" ו"המשת"פ" וגם עוקב בדאגה אחר התעצמות הג'יהאד האסלאמי בתחומי שליטתו.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,123 מילים

בנט: "אני רוצה מתווה חינוך בהיר שמובן לכל הורה"

ועדת חוקה האריכה תקנות התו הירוק עד ה-4 באוקטובר ● הליכוד: בתקופת נתניהו ישראל מעולם לא כשלה בקונגרס ● אלקין: המשבר עם המפלגה הדמוקרטית - תהליך של שנים ● סמוטריץ׳: הנהגת ערביי ישראל אינה פרטנר למאבק באלימות ● טיבי: ישראל עדיין לא קיבלה החלטה להכריע את ארגוני הפשיעה ● לבקשת שרת החינוך לא ינתנו קנסות למנהלים שיפתחו מוסדות בניגוד לתקנות קורונה

עוד 30 עדכונים

לא כולל שירות

הנהלת הוט, שספגה מתקפה בגלל התנהלותה מול מפוני הבניין הקורס בחולון, טענה שמדובר ב"קצר מתמשך בתקשורת" ● מבלי לפסוק מה בדיוק קרה שם, זו הגדרה מדויקת למערכת היחסים בין גופים ממשלתיים ומסחריים רבים לבין הציבור ● גם אלה ששיפרו את הביצועים בשנים האחרונות, עדיין נכשלים בנקודה שבה הם פוגשים את האזרחים המודאגים ואמורים לתקשר איתם ● פרשנות

עוד 880 מילים

למקרה שפיספסת

חזרה לאולד-סקול: הטכניון מוריד את המסך על ההרצאות המוקלטות

במהלך הקורונה כמעט כל ההרצאות והתרגולים בטכניון הוקלטו והונגשו לצפייה חוזרת מהבית ● 2 מיליון שקל הושקעו במצלמות ומסכים ניידים בכיתות כדי לשפר את איכות ההקלטה ● כעת, דווקא המכון הטכנולוגי שאמור להכשיר את השפיץ של ההיייטק חושש שהסטודנטים לא יגיעו לקמפוס והחליט להוריד את הנגישות לרוב ההקלטות ● הסטודנטים מתנגדים ונערכים למאבק

עוד 1,500 מילים

עז ותיש

בתוכנית הרדיו של קלמן ליבסקינד ואסף ליברמן ברשת ב' התארח ביום שלישי לפני שבוע השר יועז הנדל. כאשר הוא נשאל על האפשרות של השתתפות ישראל בוועידת שלום, הוא הזכיר דברים שאמר בעבר על ועידת שלום: "מהעז הזו לא יצא חלב".

דברים אלה נכוחים. השר יודע שהוא וחבר שריו ומרעיו בימין לא מתכוונים להוציא חלב מהעז הזו – ועידת שלום. בשרשרת לשלום יש לפחות שתי חוליות, ועידת שלום וממשלת ישראל (ועוד חוליות). ידוע שהחוזק של השרשרת נקבע על-ידי חוזק חולייתה החלשה. וכשממשלת ישראל מגיעה כמו תיש לתהליך שלום לא נשיג חלב.

בשרשרת לשלום יש, בין היתר, שתי חוליות: ועידת שלום וממשלת ישראל. ידוע שהחוזק של השרשרת נקבע על-ידי חוזק חולייתה החלשה. וכשממשלת ישראל מגיעה כמו תיש לתהליך שלום – לא נשיג חלב

אנחנו יכולים להגיד על ממשלתנו ושרינו: "מהתיש הזה לא נקבל חלב". זו הבעיה.

באותו ראיון השר הנדל דיבר בשבח מעשיה של הממשלה. אכן אמר דברים נכונים. הממשלה הזו מתנהלת בנורמליות, ולעם משוגע כמו שלנו גם זה שידרוג. אבל נדמה, שבדבר אחד הממשלה ממשיכה את הקו של ממשלות בנימין נתניהו, והוא טענתה שבסביבתנו הקרובה אין לנו עם מי לדבר על שלום.

אז חברי הממשלה דעו לכם, שתפקידכם לייצר מציאות בה יש לנו עם מי לדבר על שלום. בשלום עתידנו, ועליכם להשיג אותו. אתם לא יודעים איך להתקדם לשלום עם שכנינו בארץ הזו, אז אל תהיו בממשלה.

בהזדמנות זו, בה אני מתייחס ליועז הנדל, הרשו לי, בבקשה, התייחסות אישית לגופו של אדם. יותר נכון שני אנשים – אישה ואיש. אני קושר כאן ביחד את השרה איילת שקד והשר יועז הנדל.

שניהם אנשים יפים, צעירים וחכמים. אולם בדעותיהם הם כל-כך זקנים, עם השמרנות שלהם וחוסר המעוף שלהם, והיעדר התשוקה לשנות עולם ולעשות אותו טוב יותר. אז נשארנו עם זה שהם רק יפים. גם זה משהו, ואולי אפילו הרבה.

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר "ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים" אשר יצא לאור בספטמבר 2019 בהוצאת "ידיעות ספרים".

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 279 מילים
עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

למרות מאמצים ניכרים לצ'פר את המתנחלים, הם לא יחזרו אל בנט

"יש שנאה תהומית למהלך של בנט ושום דבר לא יעזור", אומר יו"ר מועצת יש"ע דוד אלחייני ● אלא שבנט וחבריו בימינה לא נואשו מאיבוד הקשר עם המצביעים ומנסים לרצות את המתנחלים הרבה יותר ממה שעשתה הממשלה הקודמת ● "בנט הוא ימינה מנתניהו, זה ברור לי", אומר אלחייני, "אבל אף אחד לא יחזור אליו" ● פרשנות

עוד 618 מילים ו-1 תגובות

הסיוע האמריקאי לכיפת ברזל יידחה במספר חודשים

נפטר השר לשעבר אהרון אבוחצירא ● ביידן: "רחוקים מפתרון שתי המדינות" ● בר-לב: "ב-100 ימים עשיתי יותר מכל השנים האחרונות למיגור הפשיעה במגזר" ● אלפי ציוצים להאשטאג #חיי_ערבים_חשובים שתופס תאוצה במחאה על כמעט 90 הרוגים ערבים מתחילת השנה ● המפכ"ל ביקר את השוטר הפצוע מהדריסה בנהריה ואמר כי "זהו תמרור אזהרה שצריך להדאיג את כולנו"

עוד 22 עדכונים

התלולית של פולטי

פתאום, משום מקום, דווקא בלב לונדון נוסדה אבן דרך תיירותית חדשה ● מדובר בתלולית מארבל ארץ', גבעה שמשקיפה על - ובכן, כמעט שום דבר ● הבריטים מיהרו להגדיר אותה כאטרקציית התיירות הגרועה ביותר במדינה ● ביקור במקום מעלה שאלות קשות על מה ולמה הושקעו כאן שישה מיליון ליש”ט

עוד 1,369 מילים

סרט תיעודי חדש מהלל את פועלו של ליאונרד ברנשטיין ● אבל מי הוא היה, בעצם? מלחין מוערך או מוזיקאי שהמבקרים אהבו לחבוט בו? גיי בארון או בעל למופת? ● שורה של חומרים שטרם נחשפו מנסה לפתור את כתב החידה של חייו

עוד 1,172 מילים

שקרניות עם סגנון

הסופרת ג'ולי קלאם נדהמה במשך שנים לשמוע את הסיפורים המרהיבים על קרובות משפחתה, האחיות מוריס ● רק שאז התברר לה שתשעים אחוז מהסיפורים על  המיליונריות המשונות היו כזבים גמורים ● היא יצאה למסע חובק עולם כדי לגלות את האמת, שנחשפת בספרה החדש ● "ככל שמצאתי יותר מידע סותר כך הערצתי אותן יותר"

עוד 917 מילים
אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

"הרגשנו שמתחילה מהפכה"

"בערב זה נשיר שירים של משוררים", פתחה חנה מרון את ערב שירי המשוררים הראשון של גלי צה"ל בדיוק לפני 50 שנה, "וכל משאלתנו היא לנסות ולהפגיש שירים טובים עם הזמרה הטובה ועם הקהל" ● וזו בדיוק הייתה המטרה של מפקד גל"צ אז יצחק לבני: ליצור מהפכה תרבותית שתחנך ותעלה את רמת הזמרה באותה תקופה ● ולמרות הרוח הסובייטית, המהפכה הצליחה מעל למשוער

עוד 3,074 מילים

הוא עזב את גרמניה בדיוק ביום הולדתו החמישים של היטלר, והיה משוכנע שהחגיגה היא לכבודו ● ירה טילים עם צלבי קרס במלחמת השחרור, והתגייס למלחמה בקוריאה ● ואחרי הכול, פנה לקריירה תקשורתית משגשגת ● אחרי שבעה עשורים במקצוע ושלוש מלחמות, העיתונאי האמריקאי טום טוגנד ממשיך לכתוב גם בגיל 96

עוד 1,403 מילים

הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (EPA) אסרה לאחרונה שימוש בחומר ההדברה כלורפיריפוס, לאחר שבית המשפט קבע שהוא גורם פגיעה נוירולוגית בילדים ● באיחוד האירופי, החומר נאסר לשימוש לפני שנתיים ● בישראל, משרדי הממשלה מסכימים על הצורך לצמצם את החשיפה לחומר, אבל הבעיה היא קצב ההתקדמות ● אדם טבע ודין: "כולם מבינים את המסוכנות, אבל הזמן פה מהותי" ● משרד החקלאות: "בחודשים הקרובים יופסקו הייצור והפצת התכשיר"

עוד 832 מילים

ישראל ושבדיה חידשו את היחסים ביניהן ברמת שרי החוץ

פעיל ארגון "לוחמים לשלום" על תחקיר צה"ל על תקיפת פעילי הארגון: "חיפשתי בתחקיר אפילו שתי מלים של אמת ולא מצאתי" ● רמז לבאות? דרעי הדגיש בציוץ לכבוד חג הסוכות שזהו חג של אחדות ● מקדם ההדבקה בקורונה ירד ל-0.92, רק 5% מבדיקות הקורונה חיוביות ● 34 ישראלים נספו אתמול ושלשום במגפה ● ועדת החריגים אישרה: פטור מבדיקת PCR לפני הטיסה לישראל למי שאובחנו בקורונה ב-3 חודשים האחרונים

עוד 15 עדכונים

פרשנות הדירקטוריון של בנט

בממשלה בראשות נפתלי בנט מסתכלים על תכניות העבודה כאילו מדובר היה בחברת הייטק ● הדירקטוריון מכין 'עיקרי מדיניות', האגפים השונים של החברה אמורים לפרוט את היעדים האסטרטגיים למשימות לביצוע, ובעלי המניות - כלומר האזרחים - יוכלו למתוח ביקורת ● טל שניידר צללה לתוך ספר המדיניות חסר התקדים שפרסמה הממשלה אתמול

עוד 1,177 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה